string(2) "he"
string(2) "he" -array(0) { }
  • bds
    ברוגז לעולמים
    מורה נבוכים לטענות יהודים ותאומיהם הסיאמיים כלפי הבד"ס
  • מירירגב
    סרט רע
    כשמירי רגב החליטה להלאים את הקולנוע בשם המזרחיוּת

ביטקוין זה הסיכה: מבט על קהילת מאמצי המטבע הדיגיטלי בישראל

שגרירות ביטקוין בתל אביב היא הלב והנשמה של קהילת שוחרי המטבעות הקריפטוגרפיים בישראל, ומעניקה חרך הצצה לקשר שבין יחסי חליפין, אזרחות ודמיון פוליטי בתקופה של שינויים חברתיים מואצים. חלק ב׳ • מדור חדש – "טריפ-לוג"
מתן שפירא

ד"ר מתן שפירא הוא עמית מחקר במחלקה לאנתרופולוגיה חברתית באוניברסיטה של ברגן

לקריאת חלק א׳: המקורות הליברטריאניים של המטבע הדיגיטלי

איגוד הביטקוין הישראלי מתפקד כעמותה ללא כוונת רווח, הכוללת נכון ליום כתיבת שורות אלו כ-191 חברים רשומים, מתוכם כמה עשרות חברים אנונימיים. האיגוד הוקם על ידי מספר צעירים שגילו את בשורת הביטקוין בשנת 2011. יו"ר האיגוד, מני רוזנפלד – אחד האנשים השקולים, המבריקים והמרשימים שאי פעם פגשתי – מקדיש את כל זמנו ומרצו לקידום המודעות לביטקוין בישראל ולהסדרת השימוש במטבע מול הרגולטורים והבנקים.

זוהי לא משימה קלה. מלבדו, כמעט כל חברי האיגוד פועלים בתחום בכל מיני פונקציות: בין אם במסגרת חברות סטארטאפ ופינטק ייעודיות כמו Colu (מטבע מקומי), Wave (יצוא-יבוא), ו-Bits of Gold (חלפן כספים), הכוללות גם את זירות המסחר Bit2C ו-eToro ומספר קרנות הון-סיכון; בין אם במסגרות אקדמיות, הן במחקר ופיתוח והן בהוראה (בעיקר בטכניון ובמכון ווייצמן); ובין אם ברמה האישית דרך הרצאות פומביות הנערכות מעת לעת בכל רחבי הארץ או ייעוץ לחברות המעוניינות להיכנס לתחום המטבעות הדיגיטליים והבלוקצ'יין באופן כללי. ישנם גם רבים שאינם חברי איגוד רשומים אך תומכים מן הצד בדרכים שונות. "קהילת הביטקוין" בישראל, אם כך, מורכבת מכמה אלפי אנשים – רובם גברים, דרך אגב, נקודה שלא אעמיק בה כאן – והיא הולכת ומתרחבת במהירות.

מרכז עולם המטבעות הדיגיטליים בארץ הוא שגרירות הביטקוין, הנמצאת בחלל קטן ברחוב אחוזת בית 1 בתל אביב. השגרירות הוקמה שם בסוף שנת 2013 על ידי אדריכל תל אביבי אנונימי, שביקש לכונן מרחב בו ניתן יהיה לדבר ביטקוין ולקיים את ערכי הדה-צנטרליזציה הלכה למעשה. הוא החליף את הקיר הקדמי של הסטודיו בזכוכית על מנת לייצר המשכיות ויזואלית עם הרחוב ולעודד תנועה חופשית פנימה והחוצה, מעין אנטיתזה לעיצוב החלל במוסדות המדינה ובבנקים, המאופיינים במכשולים, מחיצות וגדרות בדרך כלל. בראיון שערכתי עמו, הוא הסביר כי הזכוכית גם משדרת שקיפות כערך ופתיחות כמוסכמה: ממש כמו על הבלוקצ'יין, בשגרירות הביטקוין כולם רואים את כולם, כך שהמרחב הציבורי מאפשר תקשורת ישירה. במהירה הצטרפו חברי איגוד ופעילי ביטקוין אחרים, כמו גם מקימי חברת חלפנות המטבעות הדיגיטליים "ביטס אוף גולד", ויחד הם הציבו בקומה התחתונה את כספומט הביטקוין – המשמש עד היום כנקודת המכירה הישירה היחידה בארץ (מעבר למספר אתרים וזירות מסחר אונליין).

על מנת לעודד אנשים לפתוח ארנקים דיגיטליים, פעילי השגרירות החלו למכור קפה ובירות במחיר שקלי מופקע אך בערך ביטקוין (BTC) אפסי. לרוכשים היה לפיכך כדאי לפתוח ארנק ולהכניס אליו שברירי ביטקוין, ולו בעבור ההתנסות (ככל הידוע לי, אף לא אחד מאנשי השגרירות מרוויחים עמלות או כל תמורה אחרת מן הכספומט. למיטב ידיעתי, המכונה שייכת לחברת "ביטס אוף גולד" והיא זו שגובה עמלה קטנה על השימוש בו).

השגרירות היא לא עסק ואין לה מטרת רווח. "השגרירים" היושבים בה תורמים מזמנם בהתנדבות, יום או יומיים בשבוע כל אחד ואחת

במובנים רבים, השגרירות היא כיום הלב והנשמה של קהילת שוחרי המטבעות הקריפטוגרפיים בישראל. אני אומר "לב" כי זהו מרחב ציבורי פתוח דרכו עוברים כל שוחרי המטבעות הדיגיטליים בצורה כזו או אחרת, אך גם כי היא מהווה "לב" במובן המחויבות הרגשית; במקרה או שלא, השגרירות ממוקמת מעבר לכביש מהבורסה לניירות ערך, המייצגת בדיוק את סוג ההתנהלות הכלכלית שכנגדה מבקשים מאמצי הביטקוין למצוא אלטרנטיבה. ואני אומר "נשמה" כי יש שם הרבה מזה: השגרירות היא לא עסק ואין לה שום מטרת רווח. "השגרירים" היושבים בה תורמים מזמנם בהתנדבות, יום או יומיים בשבוע כל אחד ואחת. הם נמצאים שם כדי לתת מידע על ביטקוין, להסביר את הערכים והאידיאולוגיה העומדת בבסיסו, ובעיקר לתת מידע טכני אמין ומקצועי על פתיחת ארנקים, עיסוק במסחר ביטקוין, ביטחון מידע, ופתרון בעיות שונות.

שער הביטקוין בחזית שגרירות הביטקוין בתל אביב. צילום: שגרירות ביטקוין בתל אביב
שער הביטקוין בחזית שגרירות הביטקוין בתל אביב. ״השגרירים״ היושבים בה תורמים מזמנם בהתנדבות. צילום: שגרירות ביטקוין בתל אביב

חור הארנב

רבים מפעילי השגרירות מספרים על כניסתם לעולם הביטקוין כעל תהליך של התגלות, התפכחות או אפילו הארה. אחד מהם, נקרא לו ניסים, סיפר שנתקל לראשונה בביטקוין בהרצאה שערכו שניים ממקימי איגוד הביטקוין הישראלי בקואופרטיב שפעל בזמנו ברחוב המשביר בתל אביב. הוא שוחח איתם ארוכות והשיחה הזו שכנעה אותו, כפי שהוא ניסח זאת, כי "הדרך היחידה לצאת מהעולם הישן לעולם החדש עוברת דרך המנהרה של הביטקוין… ביטקוין זה החור של הארנב של אליס מארץ הפלאות; זה כניסה לעולם של קסם. אחרי שנכנסת, כבר אי אפשר לצאת ממנו". העולם הישן אליו מתייחס ניסים הוא עולם שבו גופים ריכוזיים שולטים על הדינמיקה הכלכלית בשוק, כשהם מגובים במערכות משפטיות וביורוקרטיות רבות עוצמה. העולם החדש הוא עולם שבו, לפחות מבחינה אידיאלית, קיים שוק חופשי של היצע וביקוש לסוגים רבים של תצורות ערך כלכליות, המוחלפות ישירות בין אנשים או בין גופים עסקיים – ללא כל צורך בגוף ריכוזי מתווך החותך עמלות אמצע. ניסים מקווה כי מה שעשה האינטרנט לעיתונות הכתובה המודפסת יקרה גם לכסף. בעיניו "העולם החדש" הזה הוא "קסום", כי לפחות מבחינה עקרונית הוא מכיל אפשרויות כמעט בלתי מוגבלות של חירות חשיבה וחופש פעולה, שאת חלקן קשה לנו אפילו לדמיין עדיין.

תהליך השינוי הזה כרוך הן בדמיון שונה של העולם החברתי והן בבנייה מחדש של הגבולות של העצמי. מבחינת הדמיון, השינוי מחייב התנהלות במרחב החברתי ללא כל תצורה של חוב, בין אם מדובר בחוב כספי ובין אם מדובר בחוב מוסרי. האתיקה של עולם הביטקוין בנויה על הכרה בשוויוניות של האחר מולך – לכל אחד מאיתנו יש כך וכך ביטקוין בו אנו יכולים להשתמש כאוות נפשנו – מבלי שנהיה קשורים ביננו בהיררכיה כלשהי. כמעט כל בני ובנות שיחי בשגרירות מתארים תהליך של "נפילת אסימון" בהקשר זה, הכרוך בזניחת ההרגל הכמעט אינסטינקטיבי שלנו לסמוך על דמות המפקד/אחמ"ש/מנהל/בוס לטובת אתיקה שבה אנו קודם כל אחראים לעצמנו.

בהתאמה, בכל הקשור לשינוי גבולות העצמי, ביטקוין מאפשר לאנשים לחוש, לעתים בפעם הראשונה בחייהם, איזו שהיא בדידות קיומית או ממשות של הוויה. "זוהי אחריות מאוד כבדה לחיות ללא צד שלישי", אמרה לי פעילת שגרירות ותיקה בשם ריקי. "האחריות הזו דורשת התנהלות זהירה במרחב הווירטואלי היות ואין לך למי לבוא בטענות במקרה של אובדן או גניבה". אחת ההשלכות של המעבר מבנקאות דרך צד שלישי למצב שבו אנו הופכים להיות, הלכה למעשה, בנק של איש/ה אחד/ת, היא ההכרה בכך שיש בחיים לא מעט מצבים בהם אנו יכולים לסמוך אך ורק על עצמנו.

המעבר להתנהלות "מבוזרת" קשור במובן זה לערכי מוסר ליברטריאניים קלאסיים, אפילו אם לא מקבלים את כולם. במופעיה הימניים, בעיקר בארה"ב, התפיסה הזו מקדמת הפרטה טוטאלית (של אדמות, תשתיות, בתים וכל נכס ציבורי אחר), שוק חופשי מכל רגולציה, הזכות לשאת נשק ולהשתמש בו, מערכת חינוך מותאמת-קהילות, ביטוח בריאות מופרט, והקטנת תשלום מיסים אל המינימום האפשרי. במופעיה השמאליים, המזוהים עם התנועה האנרכיסטית והאנרכו-סינדיקליסטית לדורותיה באירופה ובארה"ב, הליברטריאניזם מקדם את הקמתן של קואופרציות מקומיות, סכמות שכר אוניברסלי, תעסוקה חופשית וניהול דרך קונצנזוס קהילתי פתוח. לא משנה באיזה צד תשימו את עצמכן: כשאתן קונות ביטקוין, ממדים מסוימים של האידיאולוגיה הליברטריאנית הופכת/ים לפרקטיקה תרבותית קונקרטית של חיי היומיום.

כמעט כל בני ובנות שיחי בשגרירות מתארים תהליך של "נפילת אסימון", הכרוך בזניחת ההרגל שלנו לסמוך על דמות מפקד/אחמ"ש/בוס לטובת אתיקה שבה אנו קודם כל אחראים לעצמנו

עם זאת, בזמן שהמעבר מכסף בהנפקת המדינה (המכונה "פיאט") אל מטבע דיגיטלי מבוזר אכן מזעזע גבולות של רגש, דמיון ומחשבה, משתתפי המחקר שלי בשגרירות הביטקוין לא תופסים אותו כצלילה לתוך דוקטרינה רוחנית כלשהי. האנלוגיה ל"דת" ולמיסטיקה נעשית לעתים בבדיחות הדעת, אך כשביטקוינרים מדברים על "אמונה" הם לא מתכוונים לקשר שבין האדם והמקום. אדרבא, הם מתכוונים לתהליך הקולקטיבי של הסכמה הדדית המכונן את גבולות הקהילה. אלו ש"מאמינים" ברעיונות המזוהים עם ביטקוין – ולכן גם קונים ומחזיקים ביטקוין – שייכים לקהילה. העובדה שהם מסכימים ביניהם על כך שניתן לבטוח במערכת הבלוקצ'יין היא הבסיס הערכי לאמון שנוצר ביניהם, כקהילה של שווים. הקשרים הקהילתיים כאן מושתתים על ההסכמה כי האלגוריתם המפורט בווייט-פייפר של סאטושי נקאמאטו עובד. בדרך זו הקהילה היא שמעניקה ערך לכסף, לרבות תנאי הביקוש וההיצע שבו הוא מוחלף, ולא להיפך.

ג'ימי סונג, יזם ביטקויון ומפתח בלוקצ'יין בעל שם עולמי, בהרצאה בתל אביב. הפוסטר מאחוריו מעודד אנשים לעשות HODL, כלומר, להחזיק את הביטקוין שלהם בארנק ולא לבזבז אותו. צילום: מתן שפירא
ג'ימי סונג, מפתח בלוקצ'יין בעל שם עולמי, בהרצאה בתל אביב. הפוסטר מאחוריו מעודד אנשים לעשות HODL, כלומר, להחזיק את הביטקוין שלהם בארנק ולא לבזבז אותו. צילום: מתן שפירא

הקהילה הזו היא כלל-עולמית ומקומית בעת ובעונה אחת. ברמה הגלובלית, טקסים מסוימים מתרחשים בכל קהילות הביטקוין בעולם. הם כוללים, למשל, את חגיגות "יום הפיצה", המציין אירוע מיתולוגי בתולדות הביטקוין, שבו מתכנת בשם לאזלו האנייקז שילם כ-10,000 ביטקוין עבור שתי פיצות; ואת מפגשי "סאטושי סקוור" השבועיים, בהם אנשים נפגשים לדבר על ביטקוין, למכור ולקנות, להחליף מידע, ולקחת חלק במהפכה על בירה וחטיפי צ'יפס. בישראל המפגשים מתקיימים בימי ראשון בערב. אולם יש גם טקסים מקומיים, שמתרחשים רק כאן. למשל, חברי השגרירות והאיגוד מארגנים על בסיס שוטף פאנלים ודיונים, המהווים מעין שעטנז בין אירועים שיווקיים למפגש חברים. איגוד הביטקוין הישראלי מציין גם חלק מחגי ישראל במפגשים הכוללים נאומים קצרים, בדרך כלל הומוריסטיים, ופעילויות נלוות כמו הדלקת נרות חנוכה, הרעשה ברעשנים או ערבי תיקון לילה בשבועות. בארץ, קהילת הביטקוין גם מזוהה עם שחמט כיוון שיו"ר האיגוד מני רוזנפלד מארגן פה ושם טורנירים בשגרירות הביטקוין במהלך מפגשי סאטושי סקוור של ימי ראשון בערב (אני מזהיר אתכם מראש: רוזנפלד הוא אלוף אמיתי, והוא מנצח כמעט תמיד, אז כדאי להתאמן בבית לפני שאתם יושבים לשחק מולו).

קהילת מאמצי הביטקוין בישראל, אם כך, מהווים קבוצה מובחנת לא רק בגלל מיומנויות ההשקעה שלהם או הבחירה "להתעסק" בכסף, אלא דווקא בגלל שרבים מהם מנסים לחיות דרך הרעיונות הליברטריאניים הכרוכים בביטקוין גם בחיי היומיום שלהם. חלקם (וחלקן) אינם סוחרים ממולחים כלל וכלל, ולפחות ככל שמדובר על הגרעין האידיאולוגי של הקהילה (המכונה בז'רגון "מכסימליסטים"), גם לא בהכרח נכנסו לביטקוין מלכתחילה ממניעים כלכליים. בעבורם, כפי שחוזר ואומר אחד השגרירים, "ביטקוין אחד שווה ביטקוין אחד". כלומר, אם מניחים שאין שום חשיבות לערך של ביטקוין מול הדולר מתבטל ממד הסיכון הכרוך בתנודתיות המטורפת של המטבע, כך שניתן להתנהל בעולם מקביל – לכאורה – בו ישנה אלטרנטיבה לא רק לפשרות שאנו עושים מול גופי המדינה המפקחים עלינו אלא גם למקומות שבהם אנו מוותרים לעצמנו. לצורך הגשמת האוטופיה הזו, יאמרו הביטקוינרים המסורים ביותר, יש להחזיק בביטקוין לזמן ארוך ככל האפשר. הדבר מכונה HODL מלשון Hold On to Dear Life ("כאילו החיים שלך תלויים בזה"). האם אסטרטגיית ההודל אכן תעבוד, בדרך ליצירתו של עולם חדש ומופלא? אף אחד עדיין לא יודע. כעת אציג כמה מן המכשולים המרכזיים בדרך לאימוץ ביטקוין טוטאלי ורחב היקף.

פרדוקסים ודילמות

בגלל התשתית המבוזרת שלו, שבה אין נקודת כשל מרכזית אחת, ניתן להניח כי מסחר בביטקוין לא ייפסק גם אם רגולטורים בכל העולם יאסרו את השימוש בו. ערכו אמנם עלול להתרסק מסיבות פנימיות הקשורות לחילוקי דעות בקרב קהילת המפתחים והסוחרים, אולם גם כאן מדובר על תרחיש "יום הדין" שכיום לא נראה סביר לנוכח ריבוי אפשרויות הפעולה והתרחבות פוטנציאל הרווח בעולם המטבעות הדיגיטליים. אבל על כך תוכלו לקרוא במדורי הכלכלה והכסף בעיתונות הממוסדת. במאמר זה לא אספק סקירה פיננסית על "כדאיות" ההשקעה בביטקוין, משתי סיבות עיקריות: ראשית, פיננסים זה תחום שאני מבין בו עוד פחות מגידול תרנגולות (והתרנגולת האחרונה שניסיתי לגדל מתה אחרי חודש). שנית, כפי שאלו שליוו את הטקסט הזה מתחילתו כבר הבינו, אני טוען כי התכונות הכלכליות של ביטקוין הן רק "בגדר פני שטח" או מנגנוני פעולה המייצגים שינוי חברתי עמוק ומשמעותי יותר. והשינוי הזה הוא בעיני הדבר המעניין כאן.

הנקודה המעניינת מבחינה אנתרופולוגית, אם כך, היא שהמעבר לאופקי דמיון חדשים לעולם איננו ליניארי – הוא כולל תהליכים מנוגדים של קבלה ודחייה, המתרחשים בעת ובעונה אחת. אמנם התרגלנו בקלות יחסית למעבר משיחה לטקסט ומטקסט לתמונה – שהתאפשר בעקבות האימוץ המסיווי של סמארטפונים – אך מה לגבי רובוטים לניקוי הבית? ואריזות אוכל מוכנות? ופקידי בנק וירטואליים? מדובר בדילמות ממשיות הכרוכות, בהתאמה, בחלוקת עבודה מגדרית במרחב הביתי ("הרובוט לא מנקה מספיק טוב"); חלוקת הזמן בעולם קפיטליסטי ("אני מעדיפה לקנות סביח אצל יוסקו") ודמיון מחודש של אינטימיות ביחסים בין אישיים ("רגע, זה אלגוריתם או בן אדם?"). בדיוק באותו האופן, גם תהליך אימוץ ביטקוין ומטבעות דיגיטליים אחרים יהיה כרוך בלא מעט דילמות אתיות, מתחים ופרדוקסים. מבלי להיכנס לתיאוריה אנתרופולוגית כבדה, אבקש להעלות כאן בקצרה רק שלושה מהם.

המעבר לאופקי דמיון חדשים לעולם איננו ליניארי. אמנם התרגלנו בקלות יחסית למעבר משיחה לטקסט ומטקסט לתמונה – אך מה לגבי רובוטים לניקוי הבית? אריזות אוכל מוכנות? פקידי בנק וירטואליים?

ראשית, שינוי מול המשכיות. יש כאן מצד אחד יומרה לכינונה של מהפכה של ממש בדפוסי הפעולה הכלכליים שלנו, על כל המשתמע מכך, אבל מאידך, בדיוק אותם דפוסי פעולה תורמים לכינונה של בהלה לזהב ותאוות בצע שתכליתה צבירת הון קפיטליסטית טהורה. במובן זה, אימוץ ביטקוין נרחב מהווה מצד אחד איזושהי בשורה של שינוי – שתכליתה מעבר מעולם המאופיין בריכוזיות ההון והשלטון לעולם שבו האזרחים שולטים על גורלם בזכות עצמם, אך מאידך מהווה המשכיות או אפילו האצה של הנחות היסוד הליברליות שמעניקות את התשתית הפילוסופית והמוסרית לסדר הקפיטליסטי הקיים.

למשל, לפני מספר שבועות הגיעה לשגרירות הביטקוין בחורה שנקרא לה נטלי ודיברה במשך שעות ארוכות עם רבים מחברי הגרעין הקשה של הקהילה. כבר מהרגע הראשון הבהירה שהיא לא שם מתוך אידיאולוגיה או שנאת בנקים, אלא כיוון שמישהו הציע לה עבודה בחברת סטארט-אפ חדשה שתכליתה לייצר באופן מלאכותי "קהילות" עבור חברות המנסות לשווק מטבעות אלטרנטיביים לביטקוין (המכונים "אלטקוינז") וטוקנים דיגיטליים. נטלי ביקשה לפיכך ללמוד מהי הדרך היעילה ביותר "להביא אנשים", כלומר לשכנע משתמשים פוטנציאליים חדשים להשתמש בטוקנים אותם משווקת החברה שלה. עבודה כזו, המושתתת על שכנוע וייפוי המציאות, היא האנטיתיזה המוחלטת לכל מה שביטקוין מייצג; מדובר בחברה ריכוזית בבעלות פרטית שכל תכליתה הוא צבירה של הון באמצעים הקרובים מאוד להונאה. זאת מכיוון שחלק מן המטבעות הדיגיטליים החדשים המיוצרים כיום בהנפקות הציבוריות (ICO: Initial Coin Offering) הצצות כעת חדשות לבקרים, מהווים פרויקטים קצרי טווח ללא שום מניע אידיאולוגי או חזון חברתי. כל מטרתם היא ייצור "פאמפ" (עלייה חדה) בערך מטבע מסוים, שכנוע קבוצה מסוימת של אנשים להשקיע בו כסף מסיבות כאלה או אחרות, ואז ביצוע "דאמפ" (ריסוק המטבע) דרך מכירה מסיווית, המובילה לירידת ערך מהירה וחדה. רק טריידרים ממולחים או יזמים בעלי ידע פנימי בדרך כלל יצליחו לעשות מזה רווחים, בזמן שמרבית המשקיעים האחרים – דהיינו "הקהילה" – יספגו הפסדים. שוחחתי עם נטלי על כך והסברתי לה כי חלק ניכר מאנשי קהילת הביטקוין בישראל נכנסו לתחום בדיוק על מנת להימלט מן הציניות והשחיתות המוסרית של המערכת הפיננסית המשומנת. היא ענתה לי שאין לה שום בעיה להשחית את עצמה בשביל לעשות כסף ואפילו הוסיפה קריצה קטנה.

חזית שגרירות הביטקוין בתל אביב, ממש מול הבורסה לניירות ערך. צילום: מתן שפירא
חזית שגרירות הביטקוין בתל אביב, ממש מול הבורסה לניירות ערך. צילום: מתן שפירא

שנית, ביטקוין הוא בעת ובעונה אחת נכס (או סחורה) וגם כסף. מצד אחד הוא אמור להתנהג כמו כסף, כלומר, כאמצעי להעברת ערך שאין לו ערך בפני עצמו; ומאידך הוא מתנהג כנכס, כלומר, כסחורה שיש לה ערך המגולם פיזית בפונקציות הפעולה שלה. יש כאן בעיה לוגית מכיוון שמדובר בשתי צורות מתחרות של ייצור הון, בעלות מגמות מנוגדות. מצד אחד, היות והכסף הוא בעיקרון בלתי מוגבל בהיקפו (כי ניתן לייצר ממנו עוד ועוד עד אינסוף) הוא גם אינפלציוני, כלומר הוא מאבד מערכו עם הזמן. מצד שני, נכס, כמו זהב או נדל"ן למשל, מוגבל בהיקפו כך שהוא נוטה לדיפלציה – כלומר בזמן שערכו נתון לתנודות היצע וביקוש, עצם הנדירות שלו אמורה להביא לעלייה מתמדת בערכו עם הזמן. היות ופרוטוקול הביטקוין מגביל את כמות המטבעות ל-21 מיליון, ומכיוון שישנם יותר ויותר מטבעות דיגיטליים הנוצרים במיוחד על מנת לתפקד ככסף של ממש, ביטקוין הופך לאט-לאט אבל בהתמדה למה שמכונה "הזהב הדיגיטלי". עם זאת, תמיד ניתן יהיה "לחתוך" ממנו חתיכות ולשלם באמצעותן ממש כמו כסף. שוב חזרנו לנקודת ההתחלה.

אני לא יכול להעמיק בסתירה המרתקת הזו כאן. אסתפק רק בדילמה המוסרית הנגזרת ממנה כיום: במצב שבו ערך הביטקוין בעתיד אמור להיות גבוה מערכו בהווה, עדיף להחזיק בו מאשר לסחור בו. הסברתי לעיל שאסטרטגיה זו מכונה בעולם הביטקוין בשם HODL, מלשון "להחזיק בנכס כאילו החיים שלך תלויים הזה". מצד אחד, יש כאן היגיון כלכלי פשוט וברור. אולם מצד שני יש כאן סתירה מהותית בין פרקטיקה זו של "הודלינג" לבין המטרות הליברטריאניות הראשוניות המעוגנות בביטקוין, כמקדם של פרטיות וחופש אישי מול הגופים הריכוזיים: אם הדרך היחידה אל החופש כרוכה דווקא באחזקה לטווח ארוך ולא בשימוש יומיומי, החופש היחסי שביטקוין אמור לתת לנו כאמצעי להתנהלות בטוחה מחוץ למערכת הממסדית נותר מושהה. ואז נשאלת השאלה האם ניתן בכלל להגדיר אחזקה של ביטקויון כביטוי של חופש. אחרי הכל, נהוג לחשוב על חופש כעל יכולת תנועה ותמרון, ולא כעל מצב של קפיאה על השמרים או של "להיות תקוע" במקום אחד עם נכסים שאתה לא יכול לממש.

ביטקוין אמור לייצר התנהלות רציונלית בתוך גבולות ברורים שבהם אנו הופכים להיות הריבון על המרחב הכלכלי שלנו. מצד שני, "עבודת הקצה" הכלכלית מייצרת אקלים ספקולטיבי המושתת על ריגוש ויצרים

ושלישית, רציונל מול ריגוש. מצד אחד ביטקוין אמור לייצר התנהלות רציונלית בתוך גבולות ברורים שבהם אנו, כבני אדם, הופכים להיות הריבון המוחלט על המרחב הכלכלי שלנו. מצד שני, "עבודת הקצה" הכלכלית המתבקשת מתוך מעורבות בעולם המטבעות הדיגיטליים – העובדה שאנו חייבים "לחיות על הקצה" לאור התנודתיות הקיצונית של כל המטבעות, ושל ביטקוין במיוחד – מייצרת אקלים ספקולטיבי המושתת על ריגוש ויצרים. יש כאן מתח שכל מי שמאמץ ביטקוין צריך ללמוד לחיות איתו, והצורך לפתח מיומנות ניהול סיכונים של טריידר בשוק ההון. לקיחת סיכונים וולנטרית מעין זו מחייבת אותך להפוך לספקולנט של ממש, לדעת לתפוס הזדמנויות בזמן הנכון, ולהימנע מטעויות ונפילות שעלולות לעלות הרבה מאוד כסף. מאידך, בעבור אלו המודעים למגבלותיהם ולא מוכנים להיכנס לרמת הסיכונים הזו – לרבות מסכת הפחדים הכרוכה בכך, המכונה "פאד" (FUD: Fear, Uncertainty and Doubt) – המתח שבין ריגוש ורציונל גורם לא אחת לאנשים להיכנס ללחץ ולמכור חלק ניכר מאחזקותיהם. אביא דוגמאות לשני המצבים הללו.

בשגרירות. צילום: שגרירות ביטקוין בתל אביב
בשגרירות. בין ריגוש לרציונל. צילום: שגרירות ביטקוין בתל אביב

ראשית, האתגר הכרוך במסחר במטבעות דיגיטליים מייצר לעתים תאווה הרסנית או "בהלת זהב" שיש לא מעט דמיון בינה לבין התמכרות להימורים. למשל, בזמן העליות הגדולות של דצמבר 2017, כשביטקוין זינק מרמת ה-5,000 דולר כמעט עד 20 אלף, פגשתי מספר אנשים שטענו כי הם עזבו את העבודה על מנת להיות טריידרים במשרה מלאה. אחד מהם אף טען כי התחיל להסתובב עם תיק מלא בכסף מזומן מתוך מטרה לעזוב את עולם הכסף המונפק על ידי המדינה ("פיאט"). הוא שילם בחזרה את החוב שהיה לו בבנק וטען כי הוא יודע בוודאות ש"הבועה" תימשך כך עד שנת 2020, פחות או יותר, כך שהוא בטוח שהוא יצליח להרוויח מספיק על מנת לקנות דירה לו ולמשפחתו. כשהוא דיבר איתי עיניו ממש נצצו. "הבועה" אמנם לא התפוצצה, אך היא בהחלט התרוקנה מאוויר, עם ירידה חדה בערך ביטקוין במהלך חודש ינואר 2018 חזרה לערך של כ-5,800 דולר ליחידה (לפני תיקון כלפי מעלה והתייצבות על איזור ה-9,000 דולר). לא נתקלתי שוב באותו אדם בשגרירות ואני רק מקווה שהוא לא לקח הלוואות גדולות על בסיס ספקולטיבי טהור.

מסחר במטבע דיגיטלי מייצר לעתים "בהלת זהב" שיש לא מעט דמיון בינה לתמכרות להימורים. למשל, בדצמבר 2017, כשביטקוין זינק מרמת ה-5,000 דולר כמעט עד 20 אלף, פגשתי אנשים שטענו כי עזבו את העבודה כדי להיות טריידרים במשרה מלאה

שנית, כאמור, בעבור אנשים שלא מוכנים לקחת סיכונים ברמה הזו, הפחדים עלולים לשבש את בהירות המחשבה. למשל, במהלך בזמן הירידות הגדולות של חודש ינואר 2018 התקשר אלי אחד ממשתתפי המחקר כדי לשפוך את הלב. הוא סיפר שהוא נמצא "במתקפת פאדים קשה", כיוון שבאתרי קריפטוקארנסי רבים אנליסטים שונים טענו שמגמת הירידות החדות הולכת להימשך, תוך עלייה ברמת הסיכון לאור התפתחויות רגולטוריות. הוא החל למכור את אחזקותיו, אולם בזהירות, כשהוא מנסה להיות ער לשינויים בשוק ועם יד על הדופק אם ייאלץ למכור מיד את כל נכסיו הדיגיטליים. בסופו של דבר אותו אדם סיפר לי שמתקפת הפאדים חלפה, והוא חזר ל"אמונה המכסימליסטית", דהיינו, היצמדות להנחת היסוד כי ביטקוין הוא העתיד וכי ערכו רק יעלה, לרבות אימוץ אסטרטגיית ה"הודל" והימנעות ממכירה. אכן, מדובר ברכבת הרים מתמדת שעושה פרפרים בבטן לחלק גדול מהנוסעים. לראיה, ממש באותו הזמן הגיע לשגרירות הביטקוין אדם שקנה לפני שנים ביטקוין בערך של כ-300 דולר ליחידה. הוא אמר שהוא לא עומד יותר במתח וחיפש למכור הכול, כיוון שאפילו בערך של 6,000 דולר הוא עדיין עושה רווח יפה. הוא מצא קונים בקלות. מנקודת מבט מקסימליסטית, המניחה, כאמור, כי "ביטקוין אחד שווה ביטקוין אחד", האדם הזה הוציא עצמו בפועל מן העולם "המבוזר", שנתפס כאלטרנטיבי, וחזר לעולם "הריכוזי" של שטרות הפיאט.

שינוי כזה, כמובן, דורש זמן, הן ברמה האדמיניסטרטיבית והן ברמה התרבותית. חישבו על כך שלקח יותר מעשרים שנה למעצמות הגדולות בעולם לבנות את התשתית החומרית של האינטרנט, וכמעט שלושים שנה לאימוץ נרחב בציבור. וברמה התרבותית, חישבו על פיקציית "באג 2000". בסוף שנות התשעים הטענה כי מערכות אינפורמטיקה נבנו ללא אפשרות לחשב את המעבר הכרונולוגי מן המאה העשרים למאה העשרים ואחת נראתה הגיונית כמעט לכולם (חוץ מהטכנאים שעבדו על "התאמת המערכת" וצחקו כל הדרך אל הבנק). היום הטענה הזו נראית לנו אבסורדית ומגוחכת. זה לא שנהיינו חכמים יותר, פשוט אופני החשיבה והדמיון שלנו השתנו באופן מהותי. בפועל, כפי שהדגשתי בשני המאמרים הללו, התנועה הזו בין עולם "ריכוזי" לעולם "מבוזר" היא כשלעצמה הדבר המרתק ביותר מבחינה אנתרופולוגית.

לאור הפרדוקסים הללו, חשוב לזכור כי עצם שרידותו של המטבע עדיין לא מבטיח שביטקוין יצליח להוות אלטרנטיבה משמעותית בקנה רחב או שהוא אפילו יצליח לגרום לשינוי תודעתי עמוק מספיק ויקדם בפועל את העולם הליברטריאני שעליו פינטזו הסייפרפאנקס. אם אנו מוכנים לשלם את העמלות הכרוכות בחברות במוסדות הפיננסיים הקיימים, העולם ה"ריכוזי" הוא לא כל כך נורא. אחרי הכול הוא מעניק לנו ביטחון רב בדיוק בגלל שהוא מפקיע מאיתנו בעלות מלאה על הכסף שלנו ומחייב את חברות האשראי והבנקים לערוב לנו. ברור, הרי, כי לא כל אחד ואחת מאיתנו יכולים או אפילו מעוניינים לתפקד ביעילות כבנק של עצמנו, בטח ובטח לא כטריידרים ממולחים בשוק ההון. מאידך, וזוהי הנקודה המעניינת, הניסוי החברתי האדיר שמכונה ביטקוין כרוך בשינוי יסודי של אופני ההתנהלות שלנו בחיי היומיום, במיוחד בכל הקשור למשמעות הפרגמטית של "ביזור" ו"דה-צנטרליזציה".

כתובת על קיר השירותים בשגרירות הביטקויון בתל אביב. צילום: מתן שפירא
כתובת על קיר השירותים בשגרירות הביטקויון בתל אביב. צילום: מתן שפירא

סוף דבר

כשהגעתי לשגרירות הביטקוין בספטמבר 2017 נכנסו אליה מדי יום רק מאמצי ביטקוין חדשים בודדים. מחיר הביטקוין עמד אז על בערך 5,000 דולר ליחידה. כשהחל הבאז התקשורתי הגדול שליווה את עליות השערים בסוף נובמבר 2017, אנשים החלו נוהרים לכספומט המוצב בשגרירות בכמויות גדילות והולכות. הם נאלצו לחכות ארבע וחמש שעות בתור כדי לרכוש כמות קטנה יחסית (רכישה בכספומט מוגבלת ל-5000 ₪), בזמן שערך הביטקוין מול הדולר הלך ונסק. באחד הימים דיברתי מחוץ לשגרירות עם אדם בשם פרדי, שהחנה שם את מכוניתו בדרכו לעבודתו כברוקר מקצועי בבורסה לניירות ערך, הממוקמת מעבר לכביש. פרדי ממש לא זלזל בביטקוין, אך נדהם מן הבהלה העדרית לזהב. "רוב האנשים כאן לא מבינים שום דבר בחוקיות של שוק ההון", אמר לי. "וזה אומר שאם יבוא תיקון הם יפסידו המון כסף. ואתה יודע מה זה אומר?" הוא שאל אותי. "לא". "זה אומר שהמצב במדינה על-הפנים. אם אנשים קופצים בכזו קלות לתוך הרפתקה שאין להם שום מושג אם הם ישרדו אותה זה אומר שמשהו פה דפוק". גם אם לא תסכימו עם האבחנה הזו, פרדי מעלה כאן שאלה חשובה: מה אפשר ללמוד מן הבהלה לזהב על ההקשר הכלכלי-פוליטי הרחב יותר שבתוכו היא התרחשה?

על מנת לענות על השאלה הזו כתבתי את המאמרים הללו. הם התמקדו ברקע האידיאולוגי שמאחורי ביטקוין, במשמעויות הפוליטיות של הערכים שהוא אמור להנכיח במרחב הציבורי, ובפוטנציאל השינוי שהערכים הללו יכולים לייצר מבחינה אופרטיבית. הדגשתי בעיקר את שאלת המעבר מעולם ריכוזי לעולם מבוזר, הן מבחינת שינוי אופני התפיסה והדמיון שלנו לגבי האופן שבו העולם עובד והן מבחינה מעשית. כלומר: מה זה בעצם אומר לחיות בעולם שאין בו "נקודות כשל מרכזיות"? מהי המשמעות של התנודתיות הגדולה של ביטקויון ומה משמעות החירות לפעול מחוץ למסגרות הרגולטוריות אם באופן פרדוקסלי יותר משתלם היום להחזיק ביטקוין בכיס מאשר לבזבז אותו? דנתי בשאלות אלו באמצעות הסגנון התרבותי של אנשי הביטקוין והעולם "המקביל" שהם רוצים לחיות בו, על מגוון המתחים והפרדוכסים המאפיינים אותו. ברצוני להדגיש שתי מסקנות עיקריות מן הניתוח הזה.

ראשית, האתנוגרפיה הזו מלמדת אותנו כי אנחנו לא חיים בעולם בינארי. אין מציאות "ריכוזית" באופן מוחלט המתנגשת במציאות "מבוזרת" באופן מוחלט, מבחינה מעשית קיים ספקטרום המתקיים בין שתי הקצוות הללו בכל תחום של חיי היומיום, ואנו נעים כל הזמן בין מרחבים ריכוזיים ומבוזרים ומידת חופש הפעולה שלנו משתנה בהתאם ליחסים הבין-אישים שאנו יוצרים עם אחרים משמעותיים בכל סביבה כזו – כלקוחות, כאזרחים, כבני משפחה, וכחברים. חברי קהילת הביטקוין חיים את התנועה הזו בכל יום: הם יוצאים ונכנסים תדיר מן "העולם הישן" אל "העולם החדש", כפי שהם מכנים זאת, וחוזר חלילה. הנקודה המעניינת כאן היא שהלכה למעשה חלק ניכר ממשתתפי המחקר שלי מצליחים לחיות בדיוק בתפר שבין שני "העולמות" הללו דווקא בגלל המעורבות בקהילה אינטימית של סוחרי ומחזיקי ביטקוין. כפי שהצהרתי בתחילת הטקסט, בעבור רובם הגדול המשמעות של חיים על התפר היא בראש ובראשונה אידיאולוגית, ורק לאחר מכן כלכלית במובן הצר של המונח. האתנוגרפיה שהצגתי כאן מאפשרת לנו לחשוב גם על המיקום האישי שלנו על גבי הספקטרום הזה שבין מרחבים חברתיים מבוזרים באופן יחסי ומרחבים חברתיים ריכוזיים באופן יחסי.

שנית, תופעת הביטקוין מאפשרת לחשוב לעומק על הקשר שבין יחסי חליפין, אזרחות ודמיון פוליטי בתקופה של שינויים חברתיים מואצים. בעיני הלקח החשוב שאפשר לקחת מן האתנוגרפיה המוצגת כאן קשור למשקל האדיר שיש לתקשורת הממוסדת בהבניית העמדות המוסריות שלנו. כבר הסברתי הרי למה ביטקוין איננו יכול להיות מוגדר פשוט כ"עוד" אובייקט להשקעה, אלא מהווה ישות כלכלית-פוליטית שמשנה את חוקי המשחק בכל הקשור למידת האוטונומיה שיש לאזרחים מול רשויות המדינות בהן הם מתגוררים, והראיתי כי התקשורת הממוסדת סייעה בבנייתה ותחזוקתה של בהלה לזהב, שבסופו של דבר הסתיימה בקול ענות חלושה. באחרונה נרשם שיא חדש של נמיכות קומה, כשערוץ טלוויזיה מסוים אף שלח מרגל עם מצלמה נסתרת לשגרירות הביטקוין כדי "לחפש" את המעורבים שם ולהוקיע אותם, לכאורה, כמושחתים. כל זאת, מבלי להבין אפילו את משמעות הארגון המבוזר או לתת תהודה לעובדה שאף אחד לא משלם לשגרירי היבטקוין, ושאין להם מנהל או בוס.

הסיקור הכללי על בהלת הביטקוין, שהתעסק בעיקר ב"כמה עלה", היה פספוס ענק של הזדמנות פז לייצר דיון משמעותי בציבור על שאלות עמוקות הקשורות לחיים של כל אחד ואחת מאיתנו

מה שאפשר ללמוד מקהילת הביטקוינרים בארץ, אם כך, איננו המשכי ללוגיקה הכלכלית השלטת שבתוכה אנו רגילים לחיות ולפעול או להבניה המוסרית המניחה איזו שהיא היררכיה מוגדרת וניגוד בינארי מוחלט בין "שוליים אידיאולוגיים הזויים" לבין "מרכז אחראי ומפוקח". בטח שמעתם את ההנגדה הזו לפני כן, בתחומים אחרים. גם אם לא תרוצו לרכוש ביטקוין היום או מחר, ניתן ללמוד מאנשי הביטקוין הרבה יותר ממה שאליו נחשפתם בתקשורת הממוסדת. תהליך זה של לימוד לא בהכרח מצריך קבלה ואימוץ של הטענות הליברטריאניות, אלא הבנת הביקורת שיש למאמצי הביטקוין על המערכת הכלכלית בהגדרתה הרחבה ועל הצורך למצוא איזון בין הזכות לחירות, אוטונומיה ופרטיות, בעידן שבו עוקבים אחרינו יותר ויותר מכל הכיוונים. הביקורת הזו קשורה באופן ישיר למשבר שחוות הדמוקרטיות המערביות בשני העשורים האחרונים וזו הסיבה המרכזית שצריך לשמוע אותה. אבל רק שתבינו איפה אנחנו חיים: כשהשתמשתי בדיוק בטיעון הזה על מנת לאתגר כתב של אחד הערוצים שהגיע לשם עם צוות צילום על מנת להכין כתבת מגזין למהדורת שישי במהלך הבהלה לזהב של דצמבר 2017, הוא ענה לי כי "אין מה לעשות, זה מדיום שטחי". בעיני אין כזה דבר "מדיום שטחי"; הכול תלוי איך משתמשים בו. והסיקור הכללי על בהלת הביטקוין, שהתעסק בעיקר ב"כמה עלה", פשוט היה פספוס אחד ענקי של הזדמנות פז לייצר דיון משמעותי בציבור בקנה מידה רחב על שאלות עמוקות מאוד הקשורות לחיים של כל אחד ואחת מאיתנו כאזרחי המדינה.

ואסיים עם דיסקליימר חשוב: אין לי כל כוונה לייצר כאן אינדוקטרינציה פוליטית לכאן או לכאן, כי זה, אם לומר את האמת, לא מעניין אותי. לכל אחד ואחת מאיתנו ישנה הזכות לחשוב איך שאנו רוצים ולעשות מה שבא לנו, אם להשתמש באפוריזם ליברטריאני ידוע. אני רואה את תפקידי כאתנוגרף כאן אך ורק בהצבת השאלות הרלוונטיות, הדגשת הפרדוקסים והסתירות הפנימיות ההופכות את כל העסק הזה למעניין, והנגשתן לקהל הרחב. לכן, אנא קחו את הרעיונות שהעליתי כאן לאן שתרצו, גם אם זה יהיה לשום מקום.

* המחקר על קהילת הביטקוין מתנהל במסגרת "פרויקט השוויוניות" (Egalitarianism Project) בניהולו של פרופ' ברוס קפפרר (Bruce Kapferer) במחלקה לאנתרופולוגיה חברתית באוניברסיטת ברגן, והוא ממומן על ידי מלגת ERC של האיחוד האירופי. אתר הפרויקטתמצית המחקר האישי שלי במסגרת הפרויקט.

*

אנחנו שמחים לחנוך את המדור האתנוגרפי החדש "טריפ-לוג״, של מתן שפירא ואורי דורצ׳ין. במדור יוצגו עבודות מעניינות, מקוריות וחדשניות בתחומן, ולא פחות חשוב, כאלה שמקוריותן נעוצה ביכולתן לשאול שאלות בצורה מעניינת; לא במפגן וירטואוזי של ז'רגון אקדמי כתוש או בפופוליזם הבנאלי של העיתונות הממוסדת. העבודות שיפורסמו במדור זה שואפות לדבר אחד בלבד: לחשוף את הפרדוקסים והסתירות של חיי היומיום מתוך התבוננות מעמיקה בדינמיקה חברתית קונקרטית. אנו מאמינים שהסתירות הללו יובילו לתעופה מחשבתית כזו או אחרת, שבתורה תחדד איזו שהיא תובנה. חלקית, ברור. אבל כזו שלכל הפחות מעקמת את גבולות הקופסא.

לקריאה נוספת | לפודקאסט ״טריפ-לוג״ ברדיו הבינתחומי

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

  1. יחזקיאל

    אתה כותב ממש יפה
    תענוג לקרוא, תודה

  2. חרוב

    מעניין מאוד וכתוב היטב, רק הערה אחת – אני חושב שהדרך שבה אתה מסביר את המונח hodl היא בעייתית, כי משתמע ממנה (וגם כתוב במפורש בתיאור של אחת התמונות בצד) שהמשמעות היא "להחזיק את הביטקוין בארנק ולא לבזבז אותו", מה שפשוט לא נכון – המשמעות היא שעקב כך שאיננו סוחרים מקצועיים, כל נסיון לתזמן את השוק נידון לכישלון ולכן אנחנו פשוט מחזיקים – יורד, עולה, לא משנה, אנחנו מחזיקים. חשוב לציין שאין בביטוי hodl אמירה נגד שימוש בביטקוין כאמצעי תשלום. כמו כן hold on to dear life הוסף לאחר מכן כדי כי לאנשים היתה חסרה משמעות, הביטוי המקורי הוא אך ורק שיבוש של hold.

  3. רונן כהן

    "למיטב ידיעתי, המכונה שייכת לחברת "ביטס אוף גולד" והיא זו שגובה עמלה קטנה על השימוש בו)" –

    כן 5% זו עמלה באמת קטנה. נו באמת.

  4. מתן שפירא

    הי חרוב תודה רבה! מעריך את זה מאוד. נושא ההודל מאוד מעניין אותי. אני כרגע כותב על זה מאמר לכנס שבו אשתתף בקיץ אז אשמח לעוד הערות, הארות, ותובנות בעניין הזה. ניתן גם לדבר איתי ישירות במייל matan.shapiro@uib.no .

  5. רועי

    כתוב מאוד יפה, אנחנו מברכים על עוד ועוד אנשים מוכשרים שמצטרפים למאמץ לקידום פתרון, תודה מתן.

  6. אלי אהרון

    מאמר מצויין ובהחלט מפורט

    ישנו קורס מקיף מאד ב udemy על הביטקוין וההיסטוריה שלו, אני למדתי ממנו הרבה
    https://www.udemy.com/bitcoincollege/