string(2) "he"
string(2) "he" -array(0) { }

מרצ: השבט שלא ידע שהוא כזה

בחירתה של תמר זנדברג ונפילתה לחיקו של קלוגהפט מלמדות כי התבוסתנות המהותית של מרצ משרתת את האינטרס העמוק של ציבור בוחריה
ליאורה לופיאן

מבין כל מפלגות ישראל דווקא מרצ, המפלגה שלא מקפידה קלה כחמורה על תרי"ג מצוות, יכולה לשמש כמשל נאה לקיומו של העם היהודי בגולה: כשם שנדמה שההשפעה הממשית של העם היהודי על העולם גדולה משיעורו היחסי באוכלוסייה, כך נראה שהכוח הממשי של קהילת המיעוט של מרצ גדול ומשמעותי בהרבה מחלקה היחסי. קצת משונה לדבר על זה כיהודייה, אבל יש משהו בתחושה הזו שפירנסה ופיטמה את מיטב המוחות האנטישמיים: פרטים לא מעטים בעם היהודי אכן סייעו לעצב כמה מן ההמצאות הנוראיות של העת החדשה, מהוליווד לפסיכואנליזה, עבור בקפיטליזם ובמלחמות לאום.

יהודים גרו בשטעטלים, במלאח'ים, בגטאות, בשכונות סגורות. הם נשאו שמות משפחה יהודים, דיברו בשפה שנייה, עסקו בעיסוקים אחרים, מנהגיהם ומלבושיהם היו שונים, זרים ומוזרים. קהל מצביעי מרצ איננו מפולח באדיקות כזו, אבל גם ללא עיון מדוקדק בנתוני הצבעה מדויקים וניתוחים סוציולוגים מפורשים, נראה שקל מאוד לשרטט פרופיל של הקהילה שמרצ מייצגת: ברובה מבוססת, מהשבט האתני החזק בחברה הישראלית, מתגוררת באזורים אורבניים או בקהילות סגורות של בני אותו שבט, אשר הונה המרכזי איננו הון חומרי דווקא אלא הון תרבותי או סימבולי: באקדמיה. באמנות. במשרדי הפרסום. בעיתונות הכתובה והאלקטרונית שהיא המשכה של חממת גל"צ-תלמה ילין רבתי. בקולנוע ובתיאטרון. מצביעי מרצ נמצאים מאחורי הקלעים של התרבות הפופולרית, בבידור ובסדרות הדרמה והדוקו והבדיון ובריאליטיז ובאופנה ובחיי הלילה המעודכנים והנכונים.

השבט של מרצ בכלל לא יודע שהוא כזה, שבט. תל אביב היא לא באמת שטעטל ואין קוד לבוש רשמי או יועץ העונה לתואר רב. בלקסיקון העכשווי, המילה שבט מזוהה עם שרידי עולם ישן, פרימיטיבי ואמוציונלי, והצבעה שבטית היא עניין להמונים הפועלים מכוח רגש ולא מכוח התבונה הטהורה. לעומת זאת, הפוליטיקה של מרצ מתיימרת לרחף מעל הארצי ומבקשת להציע סט ערכים אוניברסליים היפים לכל אדם. בהתחשב בפרופיל הסוציו-אקונומי של מצביעיה, נראה שמדובר במעשה חסד נוצרי ממש של הושטת הלחי השנייה, קרי חתירה תחת עצמך למען האחר. לכף זכות, ניתן לטעון שיתרונות מעמדיים המנטרלים תחרות הישרדותית עם שאר השבטים מאפשרים חתירה למקום של שוויון או צדק. אבל האם באמת יש חיה כזו, שתוותר מרצון על יתרונותיה הממשיים לטובת עקרונות מופשטים?

כשצריך להעניק מקום לשבט האויב מבית, זה שמולו מתנהל הקרב על הזהות והמעמד, נחשפת הצביעות הידועה שמפרידה בין הערבים שמולנו לערביות שבתוכנו

הפוליטיקה של מרצ היא פוליטיקה נוחה מאוד: היא תובעת מהעולם שיעבור מתיחת פנים רצינית ומבקשת מקבוצות אחרות, "לא דמוקרטיות", לצמצם את נוכחותם הציבורית – אבל היא עצמה לא מוכנה להקריב ולו תלתל מבלוריתה המתנפנפת. מרצ ממשיכה לשמור במחסומים כי עדיף שאנחנו ולא האחרים, ומוטב לשתוק בעתות קרבות רצחניים כי כשצריך להביע עמדה שמשלמים עליה במחיר מפורש של הרחקה מהמחנה היהודי, מרצ נאלמת דום. מול הפלסטינים אין קונפליקטים של זהות מבית או איום כלכלי/מעמדי – אז למה לא להיות שמאלני שמנהל דיאלוג רגשני עם הנפש היורה והבוכה; אבל כשצריך להעניק מקום לשבט האויב מבית, זה שמולו מתנהל הקרב על הזהות והמעמד, נחשפת הצביעות הידועה שמפרידה בין הערבים שמולנו לערביות שבתוכנו.

למרצ זה יצא ממש בוטה לא כל כך מזמן. בתשדיר לתעמולת הבחירות 2013 משרטטת הידוענית המגזרית דפנה לוסטיג תרחיש אימים של תהליך קריסת הדמוקרטיה הישראלית, שבמהלכו יחוקקו חוקים אנטי-דמוקרטיים – כמו למשל אחד כזה שיקנה לכל מי שהיה בהופעה של הפרויקט של רביבו זכות הצבעה כפולה. לא צריך להיות חד כתער בן יומו כדי להבין מיהו אותו ציבור אנטי דמוקרטי שעשוי להביא לקץ התרבות המערבית המתקדמת בארצנו, אבל קשה להבין כיצד תת המודע הזה נחשף בבלי דעת וחושף גזענות גולמית בוטה כל כך.

גזענות מאוד בוטה, כי לא דובר כאן על קהל שהתנהלותו היומיומית חותרת תחת הדמוקרטיה לתפישתם, כמו האויבים המושבעים של מרצ, המתנחלים והחרדים. כאן סומנה קבוצה אתנית מסוימת מאוד – הקבוצה האתנית הגדולה והמאיימת שמסיבות סוציולוגיות והיסטוריות נקשרה לפטריוטיות ושנאת ערבים גלויה, אבל אין בה כקבוצה (בוודאי לא כקבוצה ממעמד נמוך יותר) חתירה נגד כללי הדמוקרטיה. הקבוצה האתנית-תרבותית של מנהיג המהלך האנטי-דמוקרטי ביבי, בנט ושקד לא סומנה כאנרכית פורעת סדר, אלא דווקא מי שמצביעים בקלפי בעבור חונטת הכוח הזאת מטעמים שקשורים במעמד בין היתר – הם-הם אלו שסומנו כאנטי-דמוקרטים הגדולים. כנראה משהו בצבע העור שלא מזוהה עם ההמצאה הנאצלת מדינת הלאום.

וכשמחברים את המזרחים עם החרדים והדתיים, נראה שהאמונה של מרצ היא פרדוקס אחד גדול. אמונה אולי בדמוקרטיה, אבל כזאת של שבט אחד מעל לכל האחרים. לבקש שכל בני האדם יהיו שווים זה חמוד, אך זה הסלוגן הכי פשטני למציאות אנושית כל כך מורכבת, כמעט מעין בקשה מהעולם שישתנה כדי שיהיה נוח לא להתלכלך ביצרים מטונפים. ממש בשבוע שעבר פרסמה מרצ בפייסבוק תגובת נגד משתלחת באחד, אביגדור ליברמן, שהגיב בדרך בלתי אוהדת בעליל לאמירות של זנדברג בדבר הנעשה בעזה. ובצורה מאוד ברורה, אם כי מרומזת לכאורה, נוצר שם חיבור בין שחיתות אישית למוצאו, משהו שסימן קבוצה נוספת כבלתי דמוקרטית: "…במקומות שמהם הוא (ליברמן) מגיע, חקירה של אלימות של הרשויות היא אכן לא פטריוטית… אבל אנחנו יורשיה של שולמית אלוני: ציון במשפט תפדה. אנחנו נשענים על מסורת המשפט הבריטי, שבה החל מהמאה ה-12 בוחנים כל מקרה מוות, שמא נרצחו נתיני המלך על ידי משרתיו." הפער הגרנדיוזי ממש בין היומרה לאמת, זו תופעה אנושית מסוימת מאוד.

גיבור המחזה, המספר יודע הכל, יכול שלא להתבונן במראה – כי כשמתבוננים במראה מתייצבים גם מול החולשות והפגמים, וזה כואב. מספרי הסיפורים יכולים לספר לעצמם ולאחרים סיפור על עליונות מוסרית, כאשר רק לעתים נדירות הם נדרשים למצבי קונפליקט מול החוק והסדר הישר, ויכולים להאמין שהעיסוק בסוגיות מופשטות של צדק מקורו רק בחוש מוסרי משוכלל, מנותק מפריבילגיות מעמדיות – כי באמת שקשה מאוד לשבע להבין את הרעב.

השידוך המוזר בין זנדברג וקלוגהפט

הבחירה הגורפת בבת השבט, שכמו שורטטה על פי פרופיל סוציולוגי מדויק, יכולה להסתמך על טיעונים כמו ניסיון פרלמנטרי; אולם למפלגה קטנה ומסומנת תרבותית כמו מרצ נראה שהמהלך השיווקי הנכון יותר היה להעניק את השרביט (או לפחות לפרגן קצת יותר) לכוכב פוליטיקת הזהויות, אבי בוסקילה. פוליטיקה של ייצוגים היא לגמרי הפרטיקה המקצועית שהחבר'ה של מרצ משחקים בה השכם והערב, והם היו אמורים לזהות או למצער להתלהב קצת יותר מייצוג מושלם של בן פריפריה, גיי, חתיך, קצין וג'נטלמן שיכול להרחיב את מעגל התמיכה והבוחרים של מפלגה מושמצת במאבקי הישרדות.

מרצניקים טוענים לפרקים שהם חשים מודרים ובסכנה אישית מפני הידרדרות הדמוקרטיה, אז איך זה שיצר ההישרדות לא נאחז קצת יותר במעין חבל הצלה מהנידוי החברתי? זה כמעט מרגיש כמו התניה שבטית אנושית לחלוטין – לבחור במישהו כמוך או כמה שיותר כמוך.

אם מתייחסים להנהגה כמעין ביטוי מזוקק של רחשי השבט, אז הסיפור על השידוך המוזר בין זנדברג וקלוגהפט הוא בגדר זיקוק של תפישת עולם מערבית, המתייחסת למוסר כאל מערכת חוקים חיצונית שפועלת מכוח עליונות המחשבה. תפישת עולם המאמינה שאפשר להיות יהודי בביתך ואדם בצאתך, שיש באדם רשויות נפרדות כמו גוף ונפש, רגש ורציונל או אינטימי וציבורי; שאפשר להיות נאור ופלורליסט בסביבה הומוגנית למהדרין; שאפשר לייצר דימויים רדודים וגזעניים בלב מדורת השבט ולהצביע אחת לכמה שנים בקלפי למען חברה שוויונית ומקבלת, או שאפשר לנהוג בגסות רוח, אדנות וכוחניות באדם הממשי ולהגג מילים יפות על חירות, שוויון ורעות האדם.

פוליטיקה של צדק ומוסר לא יכולה להימסר בידי הנהגה נטולת חוש מוסר טבעי, שמסוגלת לנתק בין אמצעים ומטרות ויכולה, רגשית ממש, להידבר עם מי שערך לשבט שלך דה-הומניזציה נוראית

בדיון הציבורי הער שהתרחש לאחר פרשיית קלוגהפט, התפלג ציבור בוחריה של זנדברג לשני מחנות עיקריים: אלו שחשו עצמם נבגדים עקב הפער בין ההתיימרות למוסר לביו המעשה המפוקפק, ואלו שטענו שיאללה, פוליטיקה, מה חדש תחת השמש ומה הצדקנות הזו לכם. אלו צודקים ואלו צודקים: אלו צודקים שבעולם האמת פוליטיקה של צדק לא יכולה להימסר בידי הנהגה נטולת חוש מוסר טבעי, שמסוגלת לנתק בין אמצעים ומטרות ויכולה, רגשית ממש, להידבר עם מי שערך לשבט שלך, לחברים הכי טובים שלך, דה-הומניזציה נוראית. ואלו צודקים כי זו רוח מרצ: לנתק בין פעולות היומיום לפוליטיקה הגדולה.

מרצ היא בהגדרה מפלגת אופוזיציה ללא כוח פוליטי ממשי. התבוסתנות הזו, בלי דעת בוודאי, משרתת את האינטרסים העמוקים של ציבור בוחריה, שבמעין חוכמת המונים הישרדותית עמוקה מעדיף הנהגה שמסמנת גבולות שבטיים ברורים. חוקים בענייני פונדקאות ונישואים של זוגות חד מיניים וצמצום פערי שכר בין חברי וחברות דירקטריונים או תמיכה במאבק הנכים הכלל ישראלי אפשר להציע גם ממסדרונות האופוזיציה, אולם מדיניות מסודרת ושיטתית של שוויון הזדמנויות וצדק חברתי כמפלגה בעלת כוח? מהלך כזה עשוי לחתור תחת האינטרסים המיידיים של השבט הממוקם אי-שם בראש הפירמידה. מפלגת מיעוט נטולת כוח ממשי שכוחה בעיקר בראווה משאירה את המצפון נקי, עמוק בווילה שבג'ונגל.

צילומסך מקליפ "החתונה" של מרצ, לקראת בחירות 2015
תמר זנדברג בקליפ "החתונה" של מרצ, לקראת בחירות 2015. ואולי נוח שיש חיץ בין האמת הידועה לך לאמת שאתה מספר לאחרים?(צילומסך)

מרצ הוקמה רק שנה לפני עליית שידורי ערוץ 2 המסחרי – שני גופים שחבים את קיומם לייבוא של תפישות קפיטליסטיות וליברליות מערביות, מ"ארץ נהדרת" ועד ל"אח הגדול" או למהדורות החדשות. קשה לנתק בין הסובלנות (היחסית!) שמתקיימת בישראל כלפי האוכלוסיה הלהט"בית לבין ההשפעות של סרט כמו "יוסי וג'אגר" או הסדרה "פלורנטין" בראשית ימיו של ערוץ 2, או בחירתה של דנה אינטרנשיונל כנציגתנו לאירוויזיון. כי כשמדובר בסובלנות כלפי מיעוטים מסוימים, התרבות הפופולרית התבררה כבעלת חשיבות חברתית מכרעת, אבל כשמדובר בייצוגים של מיעוטים שמתחרים על הזהות והמשאבים החומריים והתרבותיים של השבט המופקד על תמונת המציאות החברתית של כולנו, נראה שהתקשורת עושה כל שאל ידה לשמר סטריאוטיפים שמרנים וגזענים.

להעניק את תפקיד קריינות החדשות האובייקטיבית לנערת גל"צ צחת העור והלשון וללהק מנגד לתוכניות ריאליטי את ההתגשמויות הסטריאוטיפיות ביותר, בתואם מושלם עם ההירארכיה של דור המייסדים, זה בעצם לסמן: השבט שלנו הוא קול האמת האובייקטיבית, האח הגדול. אתם מיעוט בלי נגיעה לעולמות הידע הנשגבים שלנו. אתם יכולים לרגש. לשיר. להצחיק. רגש זה נחות, זה של ההמונים שינהו אחרי כל מניפולציה ריקה. להגות שירה או מחשבה נעלה זה שלנו, טריטוריה נפרדת שמקנה לנו כרטיס כניסה לעולם של טובות הנאה שלא מדברים עליהן, שכסף שכה הרבה מדובר בו לא יכול לקנות, אלא רק כלים והרגלים של מעמד.

ונערת גל"צ, זו שמרצ חקוק לה על המצח, תכשיר בעורה הצחור את מסכת השקרים היומיומית על מעללינו בשטחים. אבל אפשר להפריד בין מה שאת עושה בדיי ג'וב לתפישת העולם הפוליטית שלך, שתובעת תביעות רק מאחרים ולא צורבת בבשר. והאמת, שאם במצב הנוכחי אתה בטופ של הקצפת – אולי שלום ושוויון זה לא הרעיון הכי הישרדותי שיש? ואולי נוח שיש חיץ כזה, בין האמת הידועה לך לאמת שאתה מדבר לאחרים, ונוח ושהמחנה יישאר קטן ונטול השפעה פוליטית של ממש? אז בבלי דעת קצת משקרים, מטייחים, מתכחשים או מדחיקים. ממש כמו שזנדברג ניסתה כנראה לשקר לעצמה. 

*

איורו של ויליאם וולאס דנסלו לקוסם מארץ עוץ מאת ליימן פרנק באום (1900)
איורו של ויליאם וולאס דנסלו לקוסם מארץ עוץ מאת ליימן פרנק באום (1900)

בשנת 1900 התפרסם ספר ילדים בשם "הקוסם מארץ עוץ", שלא התיימר לפרש חלומות אבל צייר חזון של ממש שהפליג הרבה מעבר לתקופה שבה נכתב. במרכז הסיפור ברנש שנחת לארץ עוץ מעולם אחר לגמרי עם פעלולים זרים שבכוחם הוא משכנע את ה"ילידים" במעמדו כקוסם כל יכול, עד שילדה מעולמו מסירה את הווילון שמאחורי הבמאי וחושפת את האבדון והפחד הגדול מאחורי כל אמצעי השליטה הללו. הקוסם מארץ עוץ לא טרח בכלל לפגוש עוצניקים, או איך שלא קוראים להם. הוא בחר להסתגר מאחורי וילון, אבוד ובודד, משתוקק למצוא את הדרך חזרה הביתה. נראה לי שזוהי אלגוריה די מדויקת לאחורי הקלעים של התודעה הקולקטיבית השבויה שלנו.

אם אפשר לשאול משם איזה קצה חוט לפתרון או הפי אנד, הרי שאם הגאולה בסיפור מגיעה כשכולם מוצאים את הדרך הביתה, אז אולי גם הגאולה שלנו תגיע כשנכיר בעובדה שכולנו בני אדם וכולנו גם פתית שלג ייחודי אבל גם חלק משבט, גם הצ'חצ'חים וגם הווזווזים, והפוליטיקה שלנו תהיה פוליטיקה נכונה יותר לטבענו האמיתי. ואם להיות ממש אופטימיים, כמו אחרי שינה עמוקה בשדה פרג ריחני, הרי שחשיפת הפוליטיקה הלבנה לאור השמש הצורבת והריקון המסוים מתחושת הנפיחות העצמית שלה, הם שלב בדרך לפוליטיקה שאין בה שבט אחד נעלה יותר מהאחר ומלחמות שבטים בתכסיסים מלוכלכים, אלא שבטים שונים ובהם אנשים שונים וצרכים שונים, שאינם נחותים או נעלים מהאחר ואינם מאוימים האחד מן האחר.

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

  1. אבשלום חור-בראש

    "זה כמעט מרגיש כמו": מהן ה"זה" שמרגיש, גברת לופיאן? האם מוכרים לך עצמים, חפצים, או תופעות ש"מרגישים"? לפני תיקון עולם שאת מציע פה רצוי מאוד ללמוד עברית, ולהימנע מהשחתת השפה באמצעות תרגומים אינפנטיליים ופרימיטיביים של ביטויים באמריקאית.
    תודה על תשומת הלב.

    1. אבשלום חור-בראש

      תיקון שגיאות הקלדה:
      (1) "מהו" (לא "מהן") (2) "שאתה מציעה" (לא "מציע").
      טל"ח

  2. תרזה ממוסררה

    והנה, הדבר היחיד שיציל את החברה הישראלית לדעת הכותבת הוא אם מרצ תעלם. אין עוד בעיות ואיך עוד אל מי לבוא בטענות, רק למרצ. שם הבעיה…
    במציאות המטורפת שלנו שבה הפוליטיקה מחסלת את הדמוקרטיה, הכותבת לא מוצאת אלא את המפלגה הזניחה המסכנה הזאת.
    אנחנו בוחרי מרצ הלוא מיעוט נרדף ברוב-רובה של הארץ. ההשפעה שאת מייחסת לנו דומה להשפעה המיוחסת לזקני ציון באותם פרוטוקולים מפורסמים.
    מה דעתך להניח לנו ולייסד תנועת שמאל כלבבך, עם הקהל שאת רוצה לסחוף? קחי את האידיאולוגיה שלך והציעי אותה לציבור שלך, ויאללה מפלגה.
    כל מה שטוב או רע במרצ לא אמור לעניין אותך. פשוט תעשי אחרת בלי לבלבל את המוח ובלי להטיל את האחריות על אחרים. אנחנו בוחרי מרצ נמשיך להפגין בעד דמוקרטיה וזכויות אזרח ושוויון לפי מיטב הבנתנו, ואת תעשי כמיטב הבנתך-את.
    ואם את חפצה בעמדת השפעה, תעבדי ותשיגי אותה. ככה פשוט.

  3. פריץ היקה. הצפונבוני

    ה,,שמאל הציוני לא יכול להשתחרר מהקונסנסוס המיליטריסטי של רב מנין ובנין של יהודי ישראל בכ׳׳א עדיפה חד׳׳ש.

  4. Mosheshy

    אכן כך.
    מר"צ טובלת, ושרצים בידיה.

  5. יאיר

    אין שום שבט ובטח שאין לו תודעה. זה הכל בראש של אנשים שמדמיינים שיש כאלה דברים.
    אפשר לנסות להוכיח את הדברים ע"י שימוש בסקרים או נתונים סטטיסטיים כלשהם, אבל בלי זה מדובר רק בסטיגמות והכללות…

  6. מרצ

    פחחחחחח נותנים היום לכל אחד לכתוב כתבה, כמה שטויות. בוסקילה קיבל את רוב
    הקולות שלו ב…תל אביב! את שאר הקולות שלו קיבל בגבעתיים, רעננה, הרצליה, רמת השרון וכו׳. המקומות שיצרו את הפער לזנדברג והביאו לניצחונה היו: היישובים הערבים, אשקלון, אשדוד, שדרות, אילת ושאר ערי הפריפריה. מקומות שלא רק
    שבוסקילה לא היה קיים בהם בקלפי, הוא אפילו לא טרח לשלוח אליהם פעילים. תבדקו עובדות

  7. שם מלא

    כמו שההשפעה של העם היהודי על העולם היא לא ממש גדולה.כך גם ההשפעה של מרץ על הפוליטיקה הישראלית.
    ככמה נוח שאפשר להאשים את מרץ. בזמן שלצאת מול מוקדי הכוח האמיתיים של החברה הישראלית העכשוית זאת עבודה קשה.

  8. ברק

    את עצמך את כותבת, צר עולמך.
    קחי בחשבון שיתכן שיש בעולם אנשים שונים ממך.
    למשל כאלו שיחתרו תחת האינטרס של ה"שבט" שלהם, אם את מתעקשת על ההקבצות כדי שיהיה לך קל להכין את השוני.
    השבטיות, השנאה, היוהרה, ההתנשאות, כולם עד האחרון זה את ודעתך על העולם.