string(2) "he"
string(2) "he" -array(0) { }

על טקסים ואי נחת מימין ומשמאל

בעוד גרוסמן השיא מס שפתיים פוליטי מביך ברדידותו, הממסד הרים טקס מפואר ומסוגנן המתאים לערכיו יותר מאשר לקדם ולהוציא לפועל מדיניות שתחתור לצדק חלוקתי, לשוויון ולייצוג של ממש במוקדי כוח
תום מהגרתום מהגר

פעיל בעמותת עמר"ם לקידום תרבות וזהות מזרחית

כצפוי, טקסי יום הזיכרון ויום העצמאות שהתקיימו השנה עוררו דיונים סוערים. משמאל, בלט נאומו של הסופר וחתן פרס ישראל לספרות, דויד גרוסמן, בטקס הזיכרון האלטרנטיבי המשותף לישראלים ולפלסטינים. מימין, טקס הדלקת המשואות עורר הדים לנוכח ייצוג מזרחי בולט והתיאור ההיסטורי העולה ממנו.

גרוסמן תחילה: נאומו הוגדר על ידי רבים כנאום מכונן. ואכן, החלק שבו דיבר באופן אישי, ומשם פוליטי, על השכול שהוא חווה עם נפילתו של בנו אורי במלחמת לבנון השנייה, היה מאוד מרגש: "מותו של אדם אהוב הוא בעצם גם מותה של תרבות פרטית שלמה, אישית וחד פעמית, עם שפה מיוחדת משלה וסוד משלה". מתוך המקום האישי גרוסמן הגיב היטב למקטרגים על עצם קיומו של טקס שמבקש לציין את האבל בצורה אחרת, באופן משותף למשפחות יהודיות ופלסטיניות. ההסתה השיטתית של ממשלת נתניהו נגד כל אמירה או מעשה שאינם מתיישרים עם הקו האידיאולוגי "הנכון" (הימני), הגיעה לכדי גילויי אלימות כלפי משפחות שכולות אשר בוחרות לציין את אבלן בדרכן שלהן. טוב שגרוסמן התייחס לכך בנאומו.

לעומת זאת, החלק השני בנאומו של גרוסמן, שהתייחס ל"בית שלנו", לקה בשטחיות פוליטית. בהתאם לאג'נדה המחנאית, גרוסמן התייחס לכיבוש בשטחים ויצא נגד גירושם של מבקשי מקלט. מה שקורה מבחינה אתנית ומעמדית בתוך החברה הישראלית, לעומת זאת, זכה למעט מילים ריקות מכל תוכן פוליטי: "כשישראל מזניחה ומפלה את תושבי הפריפריה. כשהיא מפקירה ומחלישה עוד ועוד את תושבי דרום תל אביב". כנראה שגרוסמן אינו יודע דבר על גזענות ממוסדת נגד מזרחים (ולטובת אשכנזים). רשימת צפייה מומלצת מהשנה האחרונה: "הצרפוקאים" של רון כחלילי; "הילדים האבודים" של רינה מצליח על חטיפת ילדי תימן, מזרח ובלקן; "הקרב על הבית" של אמנון לוי; ו"סלאח פה זה ארץ ישראל" של דוד דרעי, רות יובל ודורון גלעזר. התמונה העולה מהעשייה התיעודית הענפה הזו היא של גזענות ממסדית בתחומים רבים, גזענות מכוננת ובעלת השלכות קשות על החברה הישראלית. הזנחה? מס שפתיים מביך ברדידותו.

גם באשר לסכסוך הישראלי-פלסטיני גרוסמן דיבר אל קהל יהודי-אשכנזי. לדידו, ה"כיבוש" בה"א הידיעה הוא לב העניין. מה קרה לפני 67' שהוביל לכדי כך וכיצד עלינו להתמודד עם אתגר זה? גרוסמן וחסידיו הרבים לא ראו ולא שמעו. לעתים נדמה שהשמאל הישראלי כל כך נחוש להתעלם מאחריותו ההיסטורית ל-48', שאילולא הכיבוש של 67' היה קיים, הם היו נדרשים להמציאו. נאומו של גרוסמן הולם אפוא את האג'נדה של השמאל האשכנזי שמוכן ורוצה לדבר על צדק, כל עוד הדבר אינו נוגע לפריבילגיות של אשכנזים, שבמידה רבה נובעות מהמבנה המשטרי של מדינת ישראל מראשית ימיה.

נדמה שהשמאל הישראלי כל כך נחוש להתעלם מאחריותו ההיסטורית ל- 48', שאילולא הכיבוש של 67' היה קיים, הם היו נדרשים להמציאו

למחרת, טקס הדלקת המשואות המדובר הצליח, ומדובר לדעתי בהצלחה אמיתית, להציף את התיק האשכנזי-מזרחי. אשכנזים רבים שהיו מוכנים עד לפני שנייה להישבע שהם לא רואים צבעים ומבחינתם "כולנו ישראלים", הלינו לפתע על ייצוג היתר של מזרחים והיסטוריה מזרחית בטקס מזה, והדרת אשכנזים מזה. כמאמר הפתגם, קארמה איז א-ביץ'.

אולם משעשע וחיוני ככל שיהיה הדיון אודות "הדרת האשכנזים" מטקס יום העצמאות, אסור לנו, לדעתי, לשכוח שטקסים אינם תחליף לתכנית פוליטית לצדק ושוויון. אם הטקס, שאכן אופיין בייצוג מזרחי בולט, יסמא את עיננו ויסנדל את דרישותינו הצודקות בתחומים כמו קרקעות, דיור, חינוך וייצוג במוקדי הכוח הממשיים, הרי שיצא שכרנו בהפסדנו.

דוגמא מובהקת לכך היא מדיניות ההסללה במערכת החינוך. לפי מחקר אחרון, יותר מ-60% מבני/ות הנוער בטבריה ובקריית מלאכי לא מסיימים בגרות עיונית. בהמשך לכך, כיום, שיעור האשכנזים/ות בעלי תואר אקדמי, הנו פי 2.5 בערך משיעור המזרחים/ות. ברור לחלוטין שהרבה יותר קל ומתיישב עם ערכי הממסד הישראלי להרים טקס מפואר ומסוגנן מאשר לקדם ולהוציא לפועל מדיניות שתשנה את פני מערכת החינוך בישראל, מיום הקמת המדינה ועד ימינו. אבל אסור לנו להסתפק בפירורים ומתנות פלקטיות משהו.

יתרה מזו: הדיבור על "חלוצים" מזרחים הוא ריק מתוכן. חשוב לזכור שה"חלוציות", טייטל אשכנזי מלכתחילה, הניבה עימה דיבדנדים יפים מצד הממסד, לעתים קרובות על חשבון פלסטינים (למשל הפקעת קרקעות) ומזרחים (למשל בתחום הקצאת משאבים ותרבות). כיום, הרצון "להעלות אותנו בדרגה", מבלי לדון בשורשי העוול ולחלק את העוגה מחדש בין כולנו (בין הים לירדן) באופן שוויוני, משול בעיניי לשיק ללא כיסוי.

המאבק המזרחי מציב בפני החברה הישראלית אתגר שהיא מתקשה לעמוד בו, ולכן יש להניח שעוד ניתקל בלא מעט הסחות דעת ודיבורים רכים על "החלשת הפריפריה" ו"חלוציות מזרחית". אולם פוליטיקה היא לא דיבורים וטקסים אלא מעשים, ועלינו להמשיך לדרוש מעשים, בפועל, שיובילו לצדק ושוויון.

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

  1. שלום

    בתור מזרחי לא הייתי ממהר להתגאות במזרחיות של הטקס הוולגרי עד אימה של רגב הפקות

  2. שושן

    מהגר הוא מזרחיסט מיקצועני שחי על הגזענות מיזרחיסטית כדרך לקידומו האישי.
    הניתוח העלוב שלו לדברי גרוסמן מעליבים את האכסניה שבו ניכתבו.

  3. ג. אביבי

    אין חדש תחת שמש הדיכוי האשכנזי.

    אין לי מחלוקת עם תום מהגר על האבסורד והצביעות בשני טקסיי יום העצמאות, זה שמטעם ה"שמאל" וזה מטעם הימין. אבל כדאי לדייק.
    "…מימין, טקס הדלקת המשואות עורר הדים לנוכח ייצוג מזרחי בולט והתיאור ההיסטורי העולה ממנו." –
    בטקס הדלקת המשואות ביום העצמאות 2018 בלטה דווקא השיבה לסדר הישן והאהוב כל כך ע"י הציבור הגזעני – הדרה בולטת של מזרחים/אתיופים/ערבים, כמו בטקסים המקבילים עד 2014. רק 3 מתוך 14 מדליקי המשואות הם מזרחים, ואם נוסיף להם את מואפק טריף, הרי ש61% מאוכלוסיית ישראל מיוצגת ע"י 1/3 מהנציגים ו%35 – 38% מיוצגים ע"י 2/3 ממדליקי המשואות. כנראה השרה רגב קיבלה מסר מהפטרון נתניהו בנוסח "חאלס פרענקים, אני צריך ללקק ל'עליון' / פרקליטות / העיתונות הלבנה – לקראת המשפטים (למען סגירתם).
    אם משהו מאתנו מתמוגג מנחת נוכח שיתופו של זאב רווח (שחמק מתביעות על הטרדות מיניות) המרוקאי, כדאי להזכיר לו שהזמנתו לטקס כללה אתנן – השתתפותו בתעמולה להכחשת הקיפוח העדתי הממוסד בישראל. הוא הביא את הסחורה הזאת בעיתוי ובאמצעים המתאימים (בתקשורת מספר ימים לפני הטקס). גם זה לדעתי בהשראת רגב – נתנייהו.
    בטכס חלוקת פרסי ישראל שלמחרת (חשוב יותר מהדלקת המשואות), הוצג הסדר ההיררכי המוסכם ע"י בנט והימין הציוני הלבן וע"י ה"שמאל" הציוני הלבן. רק 2 ממקבלי הפרס מתוך 16 הם מזרחים ואף ערבי. כצפוי בכל הטכסים הנלוזים הללו לא זכה אף אתיופי להדליק / לקבל פרס. מכאן, גם הימין האשכנזי "אוהב המזרחים" לא יביא שום שינוי המבטל (או מצמצם במשהו) את ההגמוניה הכול-לבנה בישראל. חלק א' של אותו הקו האידאולוגי בוצע ע"י שרת המשפטים – מינוי של מספר שופטים ימניים לעליון שכולם אשכנזים – סדר שנקנה גם ע"י נשיאת העליון הגזענית.
    כל מי שחושב, שחשיפת חלק מפשעי הממסד האשכנזי נגד המזרחים בתקשורת (הצפרוקאים, סאלח, חטיפת התינוקות) יעשו את העבודה ויקרבו את הצדק, כדאי לו להתפכח. יש לנו, הפעילים המזרחים, עוד עבודה רבה ומפרכת.

    1. אשר פול פט

      סאלח ומסעודה היו צריכים להדליק משואה.

    2. זיו

      אביבי, אחי היקר, האשכנזים מחלקים לעצמם את רוב הפרסים, לוקחים לעצמם את רוב התפקידים הראשיים, ומזרחים ממשיכים לחפש פירורים בדמות הדלקת משואות לתפארת מדינת אשכנז, בחסות ביבי ושרה המלך והמלכה. משאת הנפש של מזרחי, אתיופי או ערבי זה להיות חלק בטקס הלאומני המביך הזה? פסגת השאיפות של רגב, ביטן, אמסלם, זוהר ושאל המזרחים בליכוד זה להיות השטיח עליו פוסעים מעדנות הזוג המלכותי האשכנזי? מאז יום העצמאות אני קורא את מה שכותבים "הפעילים המזרחים". שממה ויאוש מוחלט. כולם מנסים להתנחם בפרורים שנפלו משולחן החג של משפחת המלוכה והם שוב יורדים על "הסמול האשכנזי" במקום להסתכל למציאות בעיניים ולהודות שהימין "שלהם" ממשיך את המסורת של הסמול וכאלה וגם אלה גזענות אשכנזית לתפארת מדינת ישראל. נדמה לי, שמה שמיצה הכי יפה את ההפקה הלאומנית של רגב היתה הבעת הגועל על פניה של המלכה הלבנה כאשר רגב, המשרתת השחורה של משפחת המלוכה, רצתה לחבק אותה. זה היה היתה הקדימון לבלתי נמנע- זריקתה של רגב אל מתחת לגלגלי המשאית, במצוות משפחת המלוכה. אחי, סבתי המנוחה היתה אומרת על המזרחים שממחזרים את עצמם לדעת- דיזלבע דרעק. גורנישט מיט אה גורנישט. ואני אומר, מדבר שממה. רק חול וחול. יאוש.

      1. ג. אביבי

        זיו אחי,
        את טקס המשואות לתפארת המדינה הצלבנית-אשכנזית ציינתי רק כדי לסתור טענות על שוויון כביכול. מה שאתה כותב עם סימן שאלה אני כותב עם סימן קריאה (על רגב, ביתן, חוטובלי וכו'). גם על השאר אין ויכוח בינינו. אני לא מצליח להבין איך זובור הדלקת המשאות ופרסי ישראל לאשכנזים שכנע אי אלו פעילים מזרחים – שאת רובם אני מעריך ומוקיר – כאילו חלה התפתחות לטובה תחת שלטון הימין האשכנזי. אני מציע לפעילים המזרחים, האתיופים, הפלסטינים ומהגרי העבודה שיקימו מפעל אלטרנטיבי ועצמאי לחלוקת פרסים ללוחמי חרות, שוויון וצדק. הוא לא יהיה קשור ליום העצמאות הציוני.
        לגבי רגב, אני בז להתקפות הפתולוגיות והמרושעות נגדה מצד התקשורת הציונית והציבור הגזעני הפריבילגי. מאידך, נראה לי שהיא ממשיכה לשבור שיאים ברתימת הציבור המזרחי לאליטה הימנית האשכנזית ולריבון הלבן נתנייהו. הבעת הגועל בפניה של המלכה (בעיני עצמה וסמרטוטה) שרה הרקובה והגזענית כאשר רגב חיבקה אותה בחנופה בולטת, מלמדת על עובי עור הפיל של רגב התחמנית. רק הקידום של רגב בראשה – אין לה שמץ של רגש ואמפתיה כלפי עצמה והציבור המזרחי, שבוודאי רבים ממנו הזדעזעו מן המחזה המשפיל.

  4. יוסף אלגזי

    א.נ., עדיף שהיית שותק. ההתקפה שלך נגד גרוסמן ממש דוחה.

  5. יוסי אמיתי

    מאמרו של תום מהגר הוא מסוג המאמרים הכל-כך-צודקים , שגורמים לי חרארה. לפי הז'אנר הזה, כל מה שאינו נושק לצדק השלם והמוחלט הוא "מס שפתיים מביך ברדידותו", ואינו ראוי לבוא בקהל הצודקים תמיד. פרפקציוניזם זה הוא שהכשיל, פעם אחר פעם, את השמאל בארצות שונות, שזרמים רדיקליים בו עיקמו את חוטמם כלפי זרמים ואישים פחות רדיקליים לטעמם, וכמעט ראו בהם בוגדים, שאינם טובים מן הימין הסמי-פשיסטי והצל המאיים שלו (תרתי משמע). לשמאל רדיקלי כזה כיוון לנין במאמרו "השמאלנות – מחלת הילדות של הקומוניזם".
    אני מודה באשמה, ומקווה שיסולח לי: נכחתי, יחד עם עוד אלפים רבים, באותו ערב זיכרון משותף (או אלטרנטיבי, אם תרצו) בפארק הירקון. התרגשתי עד עמקי נשמתי מכל רכיביו, הרטוריים והאמנותיים, של הערב הזה, לרבות -ובעיקר – מנאומו של גרוסמן (לצד נאומה הנפלא של ד"ר אמל אבו סעד). כן, היה זה נאום מכונן, אשר, ברוח הפתגם הערבי, "שם את הנקודות על האותיות".
    תום מהגר אולי לא שם לב, אבל האירוע המדובר היה, כהגדרתו, ערב זיכרון משותף ישראלי-פלסטיני, בו חלקו אנשים ונשים משני העמים את כאב השכול ואת התקווה. הוא לא היה, ולא התיימר להיות, אירוע סימפוזיוני מקיף על מצבה של החברה הישראלית, על הגזענות הממוסדת נגד מזרחים, ועל המכלול הישראלי-פלסטיני, בהתייחס לשורשי הסכסוך, הרבה לפני הכיבוש של 1967. להלין על האירוע כולו, ועל הדובר המרכזי בו, כאילו התעלמו מכל אלה (כאשר עמדו לרשות הדוברים דקות אחדות לומר את דברם), זו טענה מופרכת, על גבול הגרוטסקה.
    אני שותף לדעתם של אנשי שמאל מסוימים (כדוגמת איימן עודה, שאולי אף הוא אינו רדיקלי דיו, לטעמו של תום), שהמשימה העומדת בכל עת, ובמיוחד בעת הנוכחית, בפני אנשי שמאל שואפי שינוי פוליטי וחברתי, היא כינון חזית רחבה של אנשים ונשים וזרמים פוליטיים, שוחרי סיום הכיבוש והגנת המרחב הדמוקרטי. יתכן שההסכמה בין שותפי החזית תהיה על תכנית מינימום. יתכן גם שיחלקו אלה על אלה בנושאים שאינם מלב העניין. אבל תהיה זו איוולת קולוסלית לדחות שותפויות כאלו, ולהדביק סטיגמות בלתי מחמיאות (וגם שקריות) לשותפי מאבק "פחות מושלמים". צדקנות מן הזן הזה עשתה בעבר שמות באג'נדה של השמאל, וראוי להישמר מפניה.
    אז כן: גרוסמן נשא בכנס דברים מרגשים ונכונים, שנגעו בכאב ובתקווה כאחד, דברים שראוי להיאבק למענם. זו הייתה תחושתי באותו ערב נפלא. בכך אני שותף לתחושותיהם של האלפים הרבים שהיו שם, וכאלה שנחשפו בדיעבד לטקסט החשוב הזה.
    אבל מה אני, אשכנזי שכמותי בעוונותיי הרבים, מבין בכגון אלה? אתמהה.

  6. ד ר

    לא יודע איפה מהגר גר ומאיפה סבתא שלו, אבל הדיבור שלו פוקס של יחצ"ן מדיה תל אביבי ("טייטל", "קארמה איז א ביץ'"). אולי השלב הראשון באנטי-הגמוניה זה לפתח שפה אנטי-הגמונית, כמו שאמר בורדיה או משהו.

    1. יוד אלף

      חבל שתום מהגר המזרחי המקצועי חזר להשמיע את קלישאותיו הרדודות.
      דוקא ג.אביבי היטיב לתאר לו את המצב הנראה יותר מציאותי.
      חבל מאד שרגשי קיפוח נכונים של מזרחיים ישמשו לתחושת נחיתות ממושכת שאליה מתלוה הצבעה המעדיפה את האשכנזי הקלאסי נתניהו שבא לו טוב עם החנופה המזרחית שאין עמה דרישות ברורות לצדק חברתי , למניעת קיפוח, ולקידום האזרחים המוחלשים באפן סיסטמטי על ידי השלטון הזחוח.
      עדיף לתום מהגר במקום להתבכיין , לדרוש את המגיע לו לדעתו כחלק מתהליך שיקום חברתי ולאומי. דרך אגב מירי סיבוני רגב היא כנראה מזרחית נציגתו של מהגר בממשלה,
      מלבד טקס צפון קוריאני מעורר אנטגוניזם כדאי למהגר לפנות אליה לפעילות חברתית ברמה אחרת , בלי תכמנות, לקקנות וכיוב" .

  7. דןש

    מספיק כבר עם יצירת המחלוקת/הקרע בעם. כולנו עם ישראל ודי לחטט במוצאנו ( ספרדי ( גם הם אינם אחידים) או אשכנזי ).
    שנים נהנים מה"פילוג" עד כדי הסתה בוטה. המגזר הדתי במיוחד ש"ס והחרדים והממשלה הנוכחית. הפלוג יוצר שלהוב יצרים ועל בגל הזה רוכב כיום השלטון. הוא מדגיש "עוולות", שנעשי בדרך להקמת המדינה. אכן נעשו שגיאות אבל לא בכוונה תחילה. אלמלא הבסיס ה"אשכנזי" ( סליחה על ההגדרה, שאינה מבית מדרשי ) המוצק, שהביא להקמת המדינה ב-1948, לא היה מי שיקלוט את גלי העליה הגדולים ממזרח וממערב, ביניהם יהודי ארצות ערב המרגישים עצמם מקופחים.
    ליהודי ארצות ערב יש חלק נכבד בקדומה של המדינה, הם הצטרפו והיו חלק מהישובים שהגדירו ושמרו על גבולות המדינה ותרמו רבות לייצוב כלכלתה. היזמים שבניהם הגיעו להישגים ומשולבים בחברה, במדע, בתרבות ובכלכלה – כשווים בין שווים. אלו המחקים שיעשו בשבילם כמובן שנשארו מאחור. הדברים הולכים ומשתנים הולכים ומשתפרים. חבל רק שישנם כאלו ה"מסכסכים" ומעלים באוב את ההבדלים, במקום לעסוק בסגירת פערים.

  8. MOSHESHY

    תום,הסברת מצויין.

  9. דן

    גזענות מושתתת על השטחה. היישום שלה בפועל היא לקחת קבוצה של אנשים שיש להם איזשהו מאפיין משותף, אמיתי או מדומיין, הצגתם כקבוצה הומוגנית והתייחסות אליהם כמקשה אחידה. אחר כך מגיעים גם הסטריאוטיפים, האפלייה והאלימות, כי ברגע שמחקת ממישהו את האנושיות שלו ואת היחודיות שלי כאדם, אוטומטית הופכות הזכויות שלו למותרות.
    התנהלות גזענית מושתתת על עדריות. בנאדם אחד לבד לא יכול ליישם את הגזענות שלו. הוא צריך להרגיש את התמיכה של ההמון מאחוריו כדי שירשה לעצמו לבטא את הגזענות שלו. הדרך להילחם בגזענות היא לבודד את הגזען מן ההמון ולהצביע עליו כגזען.
    אתה, תום מהגר, גזען.
    אתה גזען כלפי אשכנזים כי אתה מאחד אותם תחת מכנה משותף נמוך ומבזה. (הפעם) אתה משווה בין הניצול הציני של זכרון המתים על ידי ממשלת נתניהו ובין טכס זכרון פרטי של אנשים שבוחרים לזכור את אהוביהם בדרך שתתן להם משמעות למוות הכל כך מיותר ביניהם.
    ואתה גזען כלפי מזרחיים כי אתה לוקח בעלות על האפליה כלפיהם ומנצל אותה באופן ציני כדי לקדם את האג׳נדה האישית והתועלתנית שלך.
    לי אישית זה מפריע. מבחינתי אתר העוקץ הוא פרוייקט חשוב שפועל לתת פה לחלקים המוחלשים והמושתקים של החברה הישראלית והכתיבה שלך מזהמת אותו וחבל.