string(2) "he"
string(2) "he" -array(0) { }

רחוב העליה

שיר לשבת
עדי קיסר

קְבוּצַת גְּבָרִים מִתְגּוֹדֶדֶת
כְּמוֹ יוֹנִים שֶׁזָּרְקוּ לָהֶן פִּסּוֹת לֶחֶם
בִּרְחוֹב הָעֲלִיָּה
פִּנַּת לֵוִינְסְקִי
מוּזִיקָה עֲמוּמָה מִסְתַּלְסֶלֶת מֵרָחוֹק
כִּסְּאוֹת פְּלַסְטִיק נְטוּשִׁים
שׁוֹתְקִים עַל מִדְרָכָה
כַּבֶּלִים רְפוּיִים
עוֹבְרִים בֵּין עֵצִים מֻתָּשִׁים
אִשָּׁה מְבֻגֶּרֶת עִם תִּסְפֹּרֶת גְּבוֹהָה
עוֹשָׂה בַּחֲנוּת קְטַנָּה
הַחְלָקָה
מַעֲבַר חֲצָיָה דָּהוּי
מִבְצָעִים לַחַגִּים
מִרְפָּסוֹת מִתְפּוֹרְרוֹת
אוֹפַנַּיִם חַשְׁמַלִּיִּים
אֲנִי רוֹצָה לִקְנוֹת לִרְחוֹב הָעֲלִיָּה
זֵר פְּרָחִים וּלְהַגִּישׁ לוֹ אוֹתוֹ
אֲנִי רוֹצָה לְהַלְבִּישׁ אוֹתוֹ
בְּבִגְדֵי תִּינוֹק
כְּדֵי שֶׁיִּוָּלֵד מֵחָדָשׁ
אֲנִי רוֹצָה לְלַטֵּף אוֹתוֹ
אֲנִי רוֹצָה שֶׁרְחוֹב הָעֲלִיָּה
וּשְׂדֵרוֹת רוֹטְשִׁילְד
יֵלְכוּ מַכּוֹת
וְשֶׁרְחוֹב הָעֲלִיָּה יְנַצֵּחַ
אֲנִי רוֹצָה פַּעַם אַחַת
לְחַיֵּךְ
בִּרְחוֹב הָעֲלִיָּה.

מתוך ספרה החדש של עדי קיסר "דברי הימים" בהוצאת "ערס פואטיקה" 2018

כריכת הספר
כריכת הספר
בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

  1. רונן

    צר לי, השיר של עדי קיסר כל-כך חסר השראה של אמת, כל כך פלקטי, כל-כך בנאלי בשקיפותו, כל כך צפוי הכל, כל כך מתקתק (על סף הקיטש ומעבר לו). ואגב, הרצון לחייך פעם אחת ברחוב העליה בסיום הסתמי יש בו משום התנשאות מביכה של מישהי ששד' רוטשילד, ועוד איך, זה בעצם הרחוב שלה…מי אמר שאי אפשר לחייך ברחוב העלייה גם כך, כפי שהוא, בלי ש"יוולד מחדש" (ויהפוך לשד' רוטשילד, הה???) עם המגוון האנושי שבו?!

  2. פריץ היקה. הצפונבוני

    קראתי ונהניתי לא יודע אם זאת היתה כוונת המשוררת אבל אני מכיר את לוינסקי עד עליה מכיון שלעתים אני מגיע ( בעכר יותר)לרכבת הגנה ועובר את לוינסקי בדרכי למקומות בת׳׳א כמו הגדה השמאלית או המכון ע׳׳ש רוזה לוקסמכורג. בשדר׳׳רוטשילד.