string(2) "he"
string(2) "he" -array(0) { }

ילדים חורגים לאלוהים ולמשרד הרווחה

ההפרטה במסגרות ההשמה החוץ ביתיות גוררת הזנחה, השפלות, שימוש וסחר בסמים, מתן תרופות פסיכיאטריות ללא אישור ופגיעות מיניות. רשויות הרווחה מותירות את הילדים במסגרות הללו לחסדי שמיים
אילנית לבנה בן יצחק

מי מפקח על ילדי המסגרות החוץ ביתיות? ילדים רכים, חלקם פעוטות אשר מוציאים מבתים בוערים, לא מתפקדים/מזניחים או מתעללים. ילדים שכל חטאם הוא משפחה ביולוגית שלא מסוגלת להוות בית בטוח, יציב וראוי. הפתרון המוצע על ידי רשויות הרווחה הוא פעמים רבות מסגרות חוץ ביתיות, שהיישום בהן כרוך בעקירת הילד/ה מבתיהם, מהוריהם, מסביבתם המוכרת ומכל הווייתם ונטיעתם מחדש במקום זר. גם אם לאדם מבחוץ נראה כי נעשה עם הילד/ה חסד ולעתים הצלה, הרי שהנטישה והעקירה נטבעים בנפשם.

מהן אותן מסגרות חוץ ביתיות? כך נכתב באתר של משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים:

"השמת ילדים ובני נוער במסגרות חוץ ביתיות נשענת על העיקרון כי כל עוד ניתן לתת מענים במסגרת הקהילה תמנע השמת הילדים במסגרות חוץ ביתיות. אולם, יש מצבים שבהם הוצאת ילד מביתו לפרק זמן קצר או ארוך, היא בלתי נמנעת והיא האפשרות המתאימה ביותר לצרכיו. המשרד מפעיל מסגרות חוץ ביתיות לילדים ובני נוער בסיכון, המופעלות הן על ידי המשרד והן באמצעות ארגונים פרטיים וציבוריים. במסגרות עובדים צוותים רב מקצועיים, המפעילים תוכניות ייחודיות. כלל מסגרות אלה מפוקחות על ידי המשרד".

אז בואו נבחן רגע את הפסקה האחרונה. "באמצעות ארגונים פרטיים" משמע: הפרטה. בפועל, מדובר בילדים רכים שנתלשים מעולמם ועוברים לידיים זרות, חלקן כאמור מופרטות – יזמים וחברות פרטיות שעוסקות בהשמת הילדים במסגרת פנימייה או משפחות אומנה כאשר הן עוברות מכרזים ומתנהלות כחברה עסקית לכאורה עם שורת רווח. בואו נתעכב על הסיפא של ההגדרה – "…כלל מסגרות אלה מפוקחות על ידי המשרד" – בתחקיר גל"צ מיום 11.3.2018 לעניין מפקחים על הפנימיות של הכתב ניר שויד נחשף כי "משרד הרווחה מסיר אחריות ובפועל אין למדינה יכולת לפקח עליהן [על הפנימיות, ל.ב.י] ולהבטיח את שלומם של הילדים". התגובה שניתנה מטעם משרד הרווחה הייתה: "אין כיום כלים יעילים להבטיח את תנאי ההתקשרות עם המפעילים". הלכה למעשה, אין פיקוח ובקרה על כלל המסגרות החוץ ביתיות.

במרץ 2015, פורסם ביומן של הערוץ הראשון תחקיר מטלטל של הכתבת יפעת גליק שחשף היעדר פיקוח, הזנחה והתעללות מינית כולל אב אומן שאנס את בת האומנה בת ה-14 שבחזקתו והכניס אותה להריון. לפי התחקיר, נכון לשנת 2015 כ-3000 ילדים שהו במשפחות אומנה. חלקם נמצאים במשפחות אומנה נפלאות, אוהבות, תומכות ועוטפות – משפחות מרחיבות לב שמעניקות להם חיים. יש לי חברת ילדות שמשפחתה מהווה משפחת אומנה לשני ילדים, כיום מהנדסים מצליחים מאוד בתחומם אך עדין ילדים עטופים ואהובים הקשורים בעבותות לאמם ומשפחתם (האומנת). בהשראתם, אני עצמי מקווה לשמש כמשפחה כזו בבוא היום, בתקווה כי אהיה ראויה לכך.

אך למרות אותם משפחות מעתירות וסיפורי הצלה, יש פינות אפלות ובתי אימים בחסות רשויות הרווחה של משפחות אומנה שהפכו את חיי הילדים אשר הופקדו בידיהם כפיקדון יקר ערך לחומר ביד היוצר. מדובר בילדים שנפגעים פיזית, נפשית ואף סובלים מפגיעות מיניות קיצוניות כמו שלושת סיפורי התופת הנחשפים בתחקירה של יפעת גליק. סיפוריהם של אנה, נינה ודנה שהופקדו בידיו של אדם שהיה מוגדר כאלכוהוליסט, מובטל וחולה נפש ותחת חסותו היו חשופים לאונס ותקיפות מיניות. בראיון גלוי לב, מודה שולה ליבוביץ, מפקחת אומנה ארצית של משרד הרווחה, כי קיימים ליקויים חמורים בפיקוח, בין היתר בגלל חברות השמה בתחום האומנה שלא עוברות מכרז ולכן לא מצויות תחת פיקוח המשרד. על פי דוח ברוקדייל שבוצע לבקשת משרד הרווחה נחשף כי אחד משלושה ילדים לא נפגש כלל עם עובדים סוציאליים. מה הפלא שאותם ילדים מופקרים לחלוטין לגורלם?

בתגובת לתחקיר, טוענת בעזות מצח איריס פלורנטין, מנהלת האגף לשירותים אישיים וחברתיים, האמונה והאחראית הישירה על שלומם של הילדים במסגרות החוץ ביתיות: "אנה עברה שנים של טיפול של עובדים סוציאליים מסורים באמת שעבדו בצורה מקצועית וצמודה…" לאחר עימות מול אנה נזכרת הגב' פלורנטין כי זו קיבלה רק טיפול באמנות, כלומר טיפול באמנות לאחר ניצול ופגיעות מינית שהתרחשו בחסות רשויות הרווחה.

במרץ 2018 פרסמה מירב בטיטו בידיעות אחרונות כתבת תחקיר חמורה על המתרחש בפנימיית "יובלים" בכפר סבא. בכתבה נחשפו עדויות קשות מאוד של מדריכים מסורים על המתרחש בפנימיית "יובלים" המופעלת על ידי ארגון פרטי בשם "משען" בחסות רשויות הרווחה. במשך חצי שנה מתעדים המדריכים הזנחה, בריונות, שימוש וסחר בסמים, רעב וכן עדויות קשות של נערות שעברו לכאורה אונס וניצול מיני בפנימייה על ידי נערים אחרים. הם מתדפקים על דלתו של מנהל הפנימייה וסגנו דורשים פנייה למשטרה והרחקת הפוגעים תוך שמירה על אותן נערות והכול מושתק. הם פונים למפקחת על הפנימייה במשרד הרווחה ושוב – דבר לא משתנה. בצר להם ובחרדת קודש לשלום החניכים שלהם הם פונים לעיתונאית מירב בטיטו לסיוע בחשיפת הפרשה, תוך דאגה מוחלטת לשלומם של החניכים ורווחתם.

מאז פרסום הכתבה, העברתי אותה לח"כים רלוונטיים ולאנשי תקשורת. ח"כיות מחויבות הזדעזעו מהכתבה ומהגילויים בה ושמה של הגב' פלורנטין צץ שוב. מסתבר ששלוש שנים לאחר אותו ראיון מטלטל בערוץ הראשון שבו נחשף היעדר הפיקוח במשפחות אומנה, והיא עדיין משמשת באותו תפקיד רגיש ואקוטי – מנהלת האגף לשירותים אישיים וחברתיים וכן עדיין ממונה במשרד הרווחה על ילדי המסגרות החוץ ביתיות.

מדובר בשגרה שבה גידופים וקללות, השפלות ואלימות כולל האבסת חניכים בכדורים פסיכיאטריים, חלקם בניגוד להתוויה. כך ילדים מופקרים לגורלם על ידי משרד הרווחה

תגובתה נמסרה לי אך, לצערי, לא אוכל לפרסמה כעת. מדובר בתגובה שמבהירה באופן חד משמעי שהיא אינה מופתעת מהעדויות וחשיפת התחקיר. זו אינה כתבת התחקיר הראשונה בנושא אי פיקוח בפנימיות שבהפרטה. בתאריך 16.10.2015 שודרה כתבת תחקיר של יפעת גליק "מה מתרחש בפנימיית רננים?" פנימייה שבה שוהים כ-200 ילדים בגילאי 6 -18 בזכרון יעקב. פנימייה שאמורה להוות בית לילדים שנפלטו מבתיהם, חלקם לאחר אשפוזים פסיכיאטריים או בתים במצוקה כלכלית ובתפקוד לקוי. מדובר בשגרה שבה גידופים וקללות, השפלות ואלימות כולל האבסת חניכים בכדורים פסיכיאטריים, חלקם בניגוד להתוויה. גם במקרה הזה מי שחשפה את העניין היא מדריכה מחויבת ואמיצה דריה ברוד וגם שם נעשתה פנייה לרשויות הרווחה. אך משרד הרווחה בחר למסור כי "לא הגיעו תלונות חריגות" ואני שואלת, מה המשמעות של תלונות חריגות? מה המדרג? על פי אלו פרמטרים מתעדפים תלונות?

בסופו של הליך אזרה דריה ברוד אומץ להגיש תלונה במשטרה שנסגרה למרבה ההפתעה "בהיעדר עניין פלילי." אמרנו כבר – ילדים שקופים. בתום הכתבה הועברה תגובת משרד הרווחה "מנכ"ל המשרד החליט למנות צוות בדיקה לבחינת הטענות. את הפנימייה מפעילה חברת די"ש שבפיקוח המשרד. החברה מחויבת להפעיל את הפנימייה על פי הסטנדרטים הגבוהים ביותר." ואני שואלת: מה בין סטנדרטים ובין מציאות דה פקטו בשטח? האם אלו מקרים ספורדיים שנחשפו במשך שלוש השנים האחרונות או כפי שמצביעה תגובתו של משרד הרווחה בגילוי לב בגל"צ "כי אכן אין כיום כלים יעלים להבטיח את תנאי ההתקשרות עם המפעילים".

הפקרה מוחלטת: ילד וגורלו

המסקנה הברורה שעולה מכל שלעיל, למעט תחושת מחנק וכאב פיזי חד היא שילדים במסגרות הללו חשופים להיעדר פיקוח ובקרה, ושההפרטה היא חשיפה להזנחה, השפלות, שימוש וסחר בסמים, שימוש בתרופות פסיכיאטריות ללא אישור וחשש לפגיעות מיניות. הרשויות מותירות את הילדים במסגרות החוץ ביתיות לחסדי שמיים ומזל, רולטה של חיים או הפקרה מוחלטת – כל ילד וגורלו.

מה עוד נדרש כדי שרשויות הרווחה יפקחו עיניים? לאור המצב החמור נדרש דיון דחוף בכנסת, ואולי תמונה ועדה חיצונית ובלתי תלויה שתבחן את כלל המורכבויות במסגרות החוץ ביתיות ותחקור את חלקו ותפקודו של משרד הרווחה. פניתי לכל מי שהסכים להקשיב לשם קיום הדיון אך ללא הועיל. הגיע הזמן לבדק בית ולניקוי אורוות רציני במסדרונות משרד הרווחה המתרשלים בתפקידם מזה שנים ומפקירים אוכלוסיות רבות במדינת ישראל. ילדי המסגרות החוץ ביתיות הם החשופים והפגיעים ביותר, ללא עורף משפחתי, ללא בית ומסגרת יציבה ועוטפת.

הנערות מרגלית ופנינה בפנימיית בן שמן, 16.9.1966. צילום: פריץ כהן, לע"מ
הנערות מרגלית ופנינה בפנימיית בן שמן, 16.9.1966. צילום: פריץ כהן, לע"מ

עפ"י דוח מבקר המדינה מאי 2017 :"ביולי 2016 כ-600,6 ילדים בסיכון בני 8-18 חיו ב-182 פנימיות ומעונות משפחתיים ברחבי הארץ (להלן – חניכי פנימיות). "חניכי פנימיות הם ילדים פגיעים במיוחד הזקוקים להגנה על זכויותיהם בשל הפרדתם מהוריהם, והחלטת המדינה להשימם בפנימייה מייצגת את האחריות ההורית שקיבלה עליה המדינה – גם אם באופן זמני – ואת מחויבותה לדאוג לשלומם ולרווחתם".

"תהליכי פיקוח בסיסיים אינם מתקיימים כנדרש: שירות ילד ונוער במשרד הרווחה לא בנה כלי פיקוח לביקורים השוטפים של המפקחים המחוזיים על הפנימיות; יש מפקחים שאינם מתעדים את ביקורי הפיקוח שלהם; אין מעקב שיטתי אחר תיקון. הליקויים; ואין בקרה של המפקחים על ניצול התקציב שמועבר לפנימיות או על העסקת כוח האדם בהן". ההמלצות העיקריות "על משרד הרווחה לפעול לאלתר לשדרוג יכולות הפיקוח והבקרה על הפנימיות ולהבטיח כי הכספים שמועברים אליהן ינוצלו באופן יעיל ואפקטיבי לטובת החניכים השוהים בהן ולרווחתם".

עוד בדוח: "אחריות כבדה מוטלת על כתפיו של משרד הרווחה, האמור לפעול למען אותם ילדים, לעתים טוב יותר מהוריהם הביולוגיים. עליו מוטלת האחריות לוודא כי הוצאת הילד מביתו אכן מביאה לשיפור במצבו מהבחינה הטיפולית וכן מהבחינה החינוכית. אחריות נוספת שהוא נושא בה היא הטיפול בקשר המשפחתי של הילד ובשיקום משפחתו".

האם לאור האמור אכן מצבם של חלקם מהילדים הוטב בעת הוצאתם מביתם ועקירתם מהוריהם? ראוי כי בעת הקמת ועדת חקירה בלתי תלויה תיבחן גם שאלת שיקום משפחתו של הילד והאינטרס במשפחתו הגרעינית – ככל שקיים חוסר תפקוד והזנחה או מצב כלכלי קשה, ואין סכנה לשלומו/גופו ונפשו של הילד/ה ראוי כי משרד הרווחה יפעילו מערכי התמודדות כוללני תוך שילוב המשפחה בתכנית שיקום תוך הנחיית הורים, קבלת כלים ופתרון התמודדויות תוך סיוע בהכשרה ותעסוקה.

ככל שישנה משפחה שחווה קשיים אובייקטיביים ועם תמיכה והכוונה ראויה יכולה לשמש בית ראוי וטוב לילדיהם שוב תוך פיקוח וליווי לאורך הדרך יש חשיבות עליונה מוסרית וערכית להשאיר את הילד/ה במשפחתו הגרעינית. ולספק לו מסגרת בטוחה ויציבה, תוך ביטחון וחום של בית. זה השורש הרי ממנו ישאב הילד/ה את דמותו וזהותו. כך גם ניתן יהיה לחלץ משפחות ממעגל עוני ותלות בגורמי רווחה, למנוע הסללה של ילדים לחיי שוליים של ניכור הורי וללא עורף משפחתי ומודל הזדהות ולחסוך מהם את התחושה החמורה והקשה לשיקום של תחושת אי שייכות ואובדן אמון ברשויות הרווחה ואגב כך המדינה בכללה.

במקביל יש לבנות מערך פיקוח ובקרה הדוקים והולמים לכלל ילדי המסגרות החוץ ביתיות אשר חובה להוציאם מביתם, תוך שמירה על גופם/ נפשותיהם/ בריאותם וביטחונם כולל קידומם הלימודי והכשרתם לחיים נורמטיביים ובטוחים. הטיפול במסגרות החוץ ביתיות חייב להיות בידי המדינה בלבד תוך ביטול מוחלט של ההפרטה, בחרדת קודש תוך מחויבות ומקצועיות. היטיב להגדיר זאת מבקר המדינה כשכינה זאת: "אחריות הורית".

אילנית לבנה בן יצחק היא פעילה חברתית.

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות