string(2) "he"
string(2) "he" -array(0) { }

יום ירושלים בין מזרח ומערב

על חיבורים מעוררי תקווה ברחוב הירושלמי, גם בימים קודרים אלו
נירית מוסקוביץ'

תקנות הרעש של המשרד לאיכות הסביבה קובעות ימים מיוחדים שבהם מותר לקיים מסיבות רועשות. חוץ מפורים ויום העצמאות, מותר לנו להתקרחן גם בערב יום ירושלים – מועד שקשה לומר שהוא משמעותי ברוב המדינה; אבל בירושלים לא ניתן לחמוק ממנו. בערב העיון "אקטיביסטים עוצרים לדבר" שקיים ארגון "עיר עמים" (בו אני עובדת), הצביעה האקטיביסטית והחוקרת ד"ר יעל ברדה על הפער שבין "המאבק על ירושלים", שמובילה הממשלה, לבין הכוחות השונים בתוך העיר שפועלים כדי לקדם אפשרויות של קיום משותף. וכוחות כאלה יש בלי סוף.

הנה מדגם חלקי ממה שקרה בשבועות האחרונים במערב ירושלים: ערב עיון שקיים ארגון "עמק שווה" בנושא רב-תרבותיות בעיר העתיקה; פסטיבל יצירה ירושלמית צעירה בבית אביחי, עם שלל מופעים ואירועי תרבות; בקואופרטיב אםבאלה הוקדש סופשבוע של פעילות להיכרות עם מאבקים מזרח ירושלמיים; ויוזמת "ירושלים סובלנית" שטפה את העיר בעשרות אירועים לקידום הסובלנות בעיר שכולם בה הם מיעוטים.

הרחוב הירושלמי מייצר מפגשים בלתי נמנעים בין חילונים, דתיים וחרדים, בין ישראלים לפלסטינים, בין תושבים לחו"לניקים, והחברה האזרחית שפועלת במרחב הזה מעודדת דיאלוג וחיבורים בין הקבוצות. לא נדיר לראות דתיים-לאומיים, חילונים, חרדים ופלסטינים שמשתפים ביניהם פעולה בנושאים עירוניים, ביוזמות חברתיות ותרבותיות. המחלוקות הפוליטיות שם, אבל לצדן גם ההבנה שיש אפשרות להגיע להסכמות לטובת כולם. כשהם במיטבם, החיבורים האלה מצליחים לעורר את התקווה, שהקיום המשותף יכול להיות גם סובלני ומעשיר; שהוא יצליח לחולל שינוי במציאות הפוליטית.

חסימות כבישים בירושלים הן לא עניין חריג. פה אירוע דיפלומטי, שם צעדה. אבל אפילו על רקע השגרה המופרעת-תדיר של העיר, מצעד הדגלים, שמתקיים בתמיכה כספית נדיבה של העירייה, הוא אירוע חריג בהיקפו, ברעש שהוא מחולל, במאסות של הצועדים. רובם ככולם משתייכים לציונות הדתית, הראשונים להעלות את ירושלים המאוחדת על ראש שמחתם. וחלק מהצועדים מתעקשים לצעוד דרך הרובע המוסלמי.

במערב העיר, צועדים וצועדות שרו יחד את "Toy"; ברובע המוסלמי, הרפרטואר כלל את הלהיטים "מוחמד מת" ו"נקם אחת משתי עיני מפלסטין יימח שמם"

במערב העיר, צועדים וצועדות שרו יחד את "Toy"; ברובע המוסלמי, הרפרטואר כלל את הלהיטים "מוחמד מת" ו"נקם אחת משתי עיני מפלסטין יימח שמם", וכשיש הזדמנות לעימות ישיר מול פלסטינים, מגבירים את הקול ומוסיפים תנועות ידיים. אם למישהו עוד נותר ספק ביחס לכוונותיהם של הצועדים, באו הסטיקרים של להב"ה והחולצות שקוראות להסיר את כיפת הסלע, והבהירו סופית שכהנא חי. כאשר שאלתי אחד מהשוטרים הרבים שהיו שם, למה הוא לא עושה דבר נגד קריאות ההסתה כפי שהמשטרה התחייבה שתעשה, הוא השיב "אבל זה יום ירושלים".

שנונים. צועדי להב"ה ביום ירושלים, 14.05.18
שנונים. צועדי להב"ה ביום ירושלים, 14.05.18

בין ישיבה תיכונית אחת לאחרת, עברו שם משפחות עם ילדים ותינוקות. הם לא קיללו, ספק אם שמחו על ההתפרעות, אבל הם בחרו לצעוד דווקא שם ולא באחד מהמסלולים החלופיים. לא ראיתי מישהו מהם מנסה להשתיק את שירי השנאה.

עשרות-אלפי תושבים יש ברובע המוסלמי. בזמן מצעד הדגלים, המשטרה מרוקנת את הרחובות מתושבים והחנויות נסגרות; האסוציאציה לחברון בלתי נמנעת. אבל השנה, לא היתה כניעה מוחלטת. אחרי מאבק ממושך של "עיר עמים" ואחרים, התירה המשטרה לבעלי העסקים להשאיר אותם פתוחים, וכמה מהם עשו זאת והישירו מבט נחוש אל הצועדים כל משך המצעד. עשרות פעילים ישראלים באו גם הם להפגין סולידריות ולתעד את האלימות, ועוד לפני שהכל התחיל, באו פעילי תג מאיר לחלק פרחים ברובע המוסלמי ולהשמיע קול ירושלמי-יהודי אחר.

בסיום המצעד, עשינו את דרכנו למערב העיר. מדרחוב יפו היה גדוש באשפה שהשאירו אחריהם האורחים שכל כך אוהבים את העיר.

אלה ימים מתוחים. בבוקר המצעד עלו להר הבית יותר מאלף פעילים של תנועות המקדש, אלה שרוצים להקים בית מקדש שלישי על חורבות כיפת הסלע; התסיסה שעוררו נגמרה, כמו תמיד, במשטרה, מכות ומעצרים. יום אחרי המצעד, התקיים טקס העברת שגרירות ארה"ב במקביל לדיווחים על עשרות ההרוגים בעזה.

רבים מהאקטיביסטים הירושלמיים מספרים על קיץ 2014, ההוא של צוק איתן והפיגועים והירי ברחובות ולהב"ה, כנקודת המפנה שבה הבינו עד כמה חשוב להילחם בגזענות, לחזק את הקשרים בין מזרח ומערב העיר ולצמצם את אי השוויון. הם מתמידים בכך במסירות. עכשיו רק נותר לקוות שכל זה לא יתמוטט.  

הכותבת היא מנהלת המחלקה הציבורית בעמותת עיר עמים, נולדה וגדלה בתל אביב

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות