string(2) "he"
string(2) "he" -array(0) { }

יצאנו מעזה - השקר הגדול מכולם

שלטון חמאס והמצוקה ברצועה משרתים את מדיניות הנצחת הכיבוש, וכך גם כל פתרון שמקבל את ההפרדה בין עזה לגדה
יובל אילון

מרצה לפילוסופיה באוניברסיטה הפתוחה, עוסק בעיקר באתיקה, פילוסופיה פוליטית ופילוסופיה של ספורט

עוד בנושא

בכל עימות או פעולת עונשין נגד רצועת עזה ותושביה, שבה ועלה הטענה ש"יצאנו מעזה". כך למשל, התעמולה שמבקשת להלבין את מדיניות הירי כוללת גם את הטענה שלא מדובר במפגינים אלא באוכלוסייה "זרה" שמבקשת לפלוש אל מעבר לגבול.

התגובה המקובלת משמאל היא העמדת הדברים על דיוקם – ישראל לא יצאה מהרצועה אלא מטילה עליה מצור ושולטת בהיבטים רבים בחיי התושבים. יש המרחיבים לפרט את המצוקה הנוראה – ההריסות של צוק איתן, המחסור הקשה בחשמל, מים, תרופות, ועוד. והפתרון – האלטרנטיבה המוצעת משמאל כביכול למדיניות הממשלה – היא הקלות במצור וסיוע כלכלי. להרפות מעט או יותר את היד הקשה. המהדרין גם מוסיפים שראוי היה שחמאס ישקיע בעיר-מדינה ברצועה, במקום להתעסק בישראל.

בכל האמור לישראל והמצור לפחות, התשובה בוודאי נכוחה, ואין ספק שהצעדים המוצעים חיוניים. אולם מה שהופך להנחה משותפת בוויכוח על עזה, הוא קבלת מדיניות ההפרד ומשול בין הרצועה לבין הגדה: כאילו יש מובן בו ישראל יכולה "לצאת מעזה", והוויכוח הוא בין מי שטוענים שהכיבוש "שם" הסתיים ונמשך רק בגדה, לבין מי שטוענים שעוד לא ממש סיימנו אותו ונדרשים צעדים נוספים, ושאם רק נעשה כן וחמאס יתעסק בענייני הרצועה – יהיה בסדר.

כדאי לחזור להתחלה. לעתים קרובות אנשים מתייחסים להתנתקות מהרצועה שהיתה חד-צדדית ותגמלה את חמאס במקום את הרשות כאל שגיאה – סוג של מחדל פרטאצ'י שכזה. ולא היא. זה לא באג, זה לגמרי פיצ'ר. למעשה, זו הייתה מטרת התרגיל. יועצו הבכיר של שרון ומיוזמי תוכנית ההתנתקות, דב וייסגלס, העיד על כך בזמנו לארי שביט, אבל זה היה ברור לכל מתבונן.

מה היה הרעיון? הסכם אוסלו עמד או ניסה לעמוד על שתי רגליים: הסדרי ביניים, והכרה למעשה באחדות פלסטינית תחת שלטון הרשות. נתניהו ובעיקר ברק, ששניהם התנגדו בתוקף להסדרי ביניים מן ההתחלה, כרתו את הרגל הזו. ודוק: אפילו מי שמשום מה רוצה לפרגן לברק על הצעות קמפ-דיוויד חייבת להודות שהמהלך מבטא את הנחת המצבה על אוסלו – אין פעימה שלישית, לא תהיה פעימה שלישית, הולכים (או לא הולכים) ישר למו"מ על הסדר קבע.

שרון בא לכרות את הרגל השנייה – האחדות הפלסטינית – ולהפריד בין הגדה לבין הרצועה כדי לסכל כל אפשרות למו"מ מדיני. אני מנחש ששרון לא צפה את השתלטות חמאס, אלא כאוס שבו חמאס הוא הכוח העיקרי ויורה רקטות כרצונו, אבל הרשות היא השלטון הנומינלי. אבל זה לא משנה. העיקר הוא ההפרד ומשול המכוון לגמרי אשר בא לסכל, כאמור, כל סיכוי לישיבה משותפת לשולחן הדיונים.

אל בורייג׳, דרום הרצועה, 1988. צילום: הרניק נטי / לע״מ
אל בורייג׳, דרום הרצועה, 1988. צילום: הרניק נטי / לע״מ

חילופי אש מדי פעם בין הרצועה לישראל גם הם אינם באג, אלא פיצ'ר. כך גם המצור והמצוקה שהוא יוצר, כל עוד היא על אש קטנה (ומבחינת ישראל היא על אש קטנה – ההתפרצויות שוות את מחירן שכן בזכותן אין עם מי לדבר ואין לחץ לדבר). לכן גם כל מי שעוקב אחרי הכרוניקה (עידן לנדו משחזרה היטב) יכול לראות בבהירות שישראל יוזמת את רוב ההידרדרויות מאז ההתנתקות, בעיקר כאשר יש סכנה של התקרבות בין הרשות לחמאס.

חילופי אש מדי פעם בין הרצועה לישראל אינם באג, אלא פיצ'ר. כך גם המצור והמצוקה שהוא יוצר, כל עוד היא על אש קטנה

כך למעשה נפרד הכיבוש לחמש צורות שונות: המובלעת ברצועה, המובלעונות של שטחי A, שטחי B, שטחי C ומזרח ירושלים. גם כלפי התנגדות פלסטינית לכיבוש בגדה, ניתן לשמוע יותר ויותר שהפלסטינים ברובם הם בעצם "אזרחי הרשות" ואין להם תביעה לא לעצמאות מישראל (שתי מדינות) ולא לזכויות פוליטיות בישראל (מדינה אחת).

על רקע מציאות זו, צריך להיות ברור שאין קסם או דרך קיצור לפתרון המצוקה ברצועה. זה לא מחדל של הממשלה שהמצב שם קשה, אם כי אולי בשוליים היה הגיוני להקל קצת. שלטון חמאס ומצוקה ברצועה הם נכס למדיניות הנצחת הכיבוש, ולא ייתכן שינוי ממשי בלי שינוי המדיניות. בלי להבין את זה, אי אפשר להבין כלום מההתנהלות של ישראל.

הניסיון להציע פתרונות לשאלת הרצועה במבודד מכל הקשר מדיני הוא שגיאה כפולה – יש בו הכרה וקבלה של ההפרדה בין הרצועה לבין הגדה ולכן הוא משתף פעולה עם קונצנזוס שמשמעותו הנצחת הכיבוש, והוא מועד להיכשל – משום שההתנגדות הפלסטינית לא באה רק בשל המצוקה, נוראה ככל שתהיה. אסור להסכין עם המהלך בו ישראל מותחת גדר סביב שטח פלסטיני זה או אחר, מכריזה "פוס, כאן אין כיבוש", ודורשת שתושביו יכירו בנפרודתם מאחיהם ומהמאבק הלאומי.

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

  1. דןש

    אכן יצאנו מעזה ואפשרנו לתושבים לנהל את חייהם. הם בחרו בחמאס – ארגון שמטרתו להשמיד את מדינת ישראל ולהעלימה .
    החמאס במקום להשקיע בפיתוח הוא משקיע באמצעי לחימה: מרגמות, טילים, מנהרות וכו'. הוא עושה מאמצים לנתק את אזרחיו מאפשרות לעבוד במדינת ישראל ולא אחזור על מה שכתבתי ועל השמדת תשתיות חיוניות ע"י החמאס.
    מבחינת מדינת ישראל אין כל בעיה לאפשר לאזרחי עזה ל"התרומם" ולשגשג. אם וכאשר החמאס ישנה את מדיניותו ההרסנית כלפי מדינת ישראל הגורמת בראש וראשונה לסבל נוראי של אזרחי הרצועה. במקום טילים – שיקימו מפעלים; במקום מנהרות – שיבנו בתי מגורים, בתי חולים ואמצעים לשרות אזרחי.

  2. פריץ היקה. הצפונבוני

    ה,,חבר׳׳שלי מביה׳׳ס בכפר מל׳׳ל (הוא. היה 3ש. מבוגר ממני אז שיינרמן), לא חלם אף רגע להוציא חלק משטח הנמצא כבר בשליטת ישראל משליטה בדרך זו או אחרת . משהתברר לו שעלות שליטה ישירה על הרצועה יקרה מדי בכוח אדם ,בחיי-אדםוממון(אף כי לא חסך אף פעם בשלשתם). בחר בשליטה עקיפה. מה שגם הקל אח׳׳כ על ההתנפלויות החוזרות ונשנות.
    הראיה החשובה לשקר ,,ההתנתקות ׳׳ נמצא בעובדה שרישום התושבים נשאר בידי ישראל. הוא גם בחר לעשות את הצעד בו נקט באופן חד-צדדי ללא הסכם עם הרשותעל-אף בקשתה לעשות כן.
    .לפי הסכם אוסלו (שישראל אף שהרסה אותו בפועל, עדיין טוענת לקיומו,שכן הוא קיבל הכרת האו׳׳מ) הגדה ועזה נחשבות יחידה פוליטית אחת וכל ניתוק ביניהם הוא לא חוקי.
    ע׳׳כ מוסדות האו׳׳מ לא. קבלו את טענת ישראל שהיא אינה. שולטת יותר ברצועה.
    אנגלסקו ותורן פשוט מתכחשים לעובדות: עזה היתה חלק מפלסטינה-א׳׳י המנדטורית . וקודם לכן חלק מהאימפריה העות׳ומנית שגבולה עם מצרים היה קו הגבול רפיח אום-רשרש(אילת של ימינו)שנכפה ב 1905 ע׳׳י בריטניה ששלטה במצרים.ונמצאה תחת שלטון צבאי מצרי עד 1967 (למעט תקופה קצרה בעת מבצע. סיני ב1956)אף פעם לא. סופחה למצרים.

  3. ליכודניק

    אני מסכים לטענה כי שרון, ואחריו נתניהו, פעלו להפריד את הערבים בעזה ובגדה- וע"י כך לשלוט בהם.
    הרי ב-"עופרת יצוקה" צה"ל ביתר את הרצועה ביום הלחימה הקרקעי הראשון; בודאי שהוא יכול לכבוש את הרצועה, לטהר אותה ממחבלים ולעצור את הטרור משם. לא עוד רקטות ומקלעים על שדרות, לא עוד מנהרות בקרבת קיבוצי הספר, לא עוד מסתננים חמושים.
    אלא שאז נתניהו יצטרך למסור את הרצועה לרשות- גוף שהוא מתעב יותר מהחמאס ודאעש ביחד.

    רק לא הבנתי מהיכן האשליה המטופשת שמדיניות זו הפריעה להגיע לאיזשהוא הסכם דמיוני.
    הרי "צעדות המיליון" של החודש האחרון היו "צעדות שיבה"- לא לשטחי B,C אלא לתוך הקו הירוק.

    ברשימת צורות הכיבוש ("כך למעשה נפרד הכיבוש לחמש צורות שונות: המובלעת ברצועה, המובלעונות של שטחי A, שטחי B, שטחי C ומזרח ירושלים") נפקד, מבחינת הערבים, מקומה של הטריטוריה הכבושה ביותר- ישראל עצמה..

    אם הערבים בגדה חולמים על איחוד עם עזה- מדוע אינם מארגנים חיל משלוח שיכבוש בצ'יק-צ'ק את הרצועה מידי החמאס? בטוח שמצרים וירדן יישמחו לסייע. והרי זה תנאי מקדים לכל דיון על עצמאות פלסטינית.
    האם הכותב אינו כועס מעט על החמאס והרשות, שנופלים למלכודת הגלויה של נתניהו שוב ושוב, ואפילו בתקופת אובמה לא הצליחו לארגן איזו מראית עין של הפסקת אש לכמה חודשים קצרים?..

    מעולם לא ניסו רבים כל כך, במאמץ רב כל כך, להקים לעם מדינה. כניראה שהם פשוט לא מעוניינים.

  4. אבג

    לא ידעתי שכבשנו גם את מצרים ואשמח שתעדכנו אותי מתי זה קרה כי פעם אחרונה שהסתכלתי על עזה במפות היה לה גבול לא קטן עם מצרים. עכשיו תסבירו לי בבקשה איך מדינה יכולה לצור על שטח שיש לו גבול עם מדינה אחרת?? רק אצל השמאל בישראל זה נראה הגיוני לחלוטין ומשמש אותו כבסיס לכל טיעון תלוש אחר.