string(2) "he"
string(2) "he" -array(0) { }
  • שבזי
    חידת שבזי
    סרטה של ישראלה שאער-מעודד מפרק את הדימוי של ר׳ שבזי
  • פלמנקו
    רוקדים לבנקאים
    על מאבקן הסוחף של מוזיקת וריקוד הפלמנקו בדרום ספרד

המשטרה הגיעה מוכנה למלחמה

על האלימות, על הברך השבורה, על ההיבריס המשטרתי ועל התחזית להמשך המאבק – שיחה עם אנשי זכויות אדם ומשפט על האירועים בחיפה

באחד מהסרטונים הרבים שעלו בפייסבוק מאירועי המחאה בחיפה בשישי בערב, נשמע קולו של מפגין ימין קורא לעבר הפעילים: קוקסינלים, הומואים, תחזרו לעזה. שר הביטחון, אביגדור ליברמן, צייץ: "כל יום שבו איימן עודה ושות' מסתובבים חופשי ומקללים שוטרים, הוא כישלון של רשויות האכיפה. מקומם של המחבלים האלה הוא לא בכנסת אלא בכלא". גם העדויות שמגיעות אלינו על אלימות השוטרים בשטח ובתחנת המשטרה חושפות (שוב) אמת מרה: לפלסטינים בישראל אסור למחות.

"הרוח הקיצונית של הממשלה חודרת לגופים אחרים", אומר לנו עו"ד חסן ג'בארין, מנכ"ל המרכז המשפטי עדאלה לזכויות הציבור הערבי, אחרי שבילה לילה לבן בבית משפט השלום בחיפה. בניגוד לבקשת המשטרה, בית המשפט החליט לא להאריך את מעצרם של 19 העצורים בהפגנה – בהם גם שני יהודים, ושחרר אותם ללא תנאים מגבילים. שני קטינים נותרו במעצר בית. "האלימות הברוטלית שאפיינה את ההפגנה ביום שישי חסרת תקדים למה שקרה עד עכשיו בחיפה. הניסיון לרמוס את ההפגנה באמצעות כוחות רבים יותר ממספר המשתתפים, כיתור המפגינים מכל הצדדים – זה משהו שלא התרחש באף יישוב ערבי וגם לא ביישובים המעורבים, לא בצורה כזו שיטתית. משטרת חיפה תמיד הפגינה יחס שונה שמאפשר יותר מרווח לחופש הביטוי והמחאה. השינוי ביחס שלה מעיד על התנהגות של גוף פוליטי".

גם ראש העיר יונה יהב יצא בהודעה מתלהמת. לדבריו, המפגינים והמפגינות הפלסטינים הם "ערבים שהגיעו מחוץ לעיר כדי לפגוע בדו קיום המתקיים בה בין יהודים לערבים". מעניין אם מר יהב בדק גם את מקום מגוריהם ומניעיהם ההרואיים של מפגיני הימין, שהסתובבו חופשי עם מגאפונים באותה סיטואציה ממש – ללא שום אישור מהמשטרה.

אולם שחרור העצורים הוא ניצחון רגעי בלבד במערכה המתמשכת על חופש הביטוי ההולך ומצטמצם של פלסטינים בישראל, שקו ישיר מחבר בינו לבין היד הקלה על ההדק. רק החודש, הורשעה המשוררת דארין טאטור בהסתה לטרור, והתיק נגד השוטרים שהרגו את יעקוב אבו-אלקיעאן באום-אלחיראן לפני כשנה נסגר – על אף תמימות הדעים בפרקליטות שלא היה מדובר בפיגוע. מבחינת המדינה, נראה, כל ערבי הוא בעצם מחבל בפוטנציה. בהקשר זה, יש לציין את זהותו של המפקד החדש של תחנת מחוז חוף: ניצב פרץ עמר. נחשו איפה הוא היה בקיץ האחרון?

"אין בישראל זכות אחידה להפגין, הזהות האתנית של המפגינים קובעת", אומר לנו עו"ד פאדי ח'ורי מעדאלה, שאירגן מטעם המרכז את ייצוג העצורים על ידי עורכי הדין המתנדבים ובילה אף הוא את הלילה בבית המשפט. "חופש המחאה והביטוי שניתן לפלסטינים הוא הרבה יותר מצומצם, והמשטרה מגיעה להפגנות עם מוכנות למלחמה. ההיערכות מראש במספרים כל כך גדולים של שוטרים, עם כל הציוד הכבד לפיזור הפגנות – מלמדת על כך שקיימת פרה-דיספוזיציה לגבי המפגין הפלסטיני״.

עו"ד חסן ג׳בארין: "משטרת חיפה תמיד הפגינה יחס שונה שמאפשר יותר מרווח לחופש הביטוי והמחאה. השינוי ביחס שלה מעיד על התנהגות של גוף פוליטי"

״מנהיגים ואנשים בעלי השפעה ברשתות החברתיות – אם מדובר יהודים שמפגינים גזענות והסתה לאלימות, הם מקבלים פטור, לעומת פלסטינים שמשתפים משהו שנתפס כמסית ונעצרים לימים, גם אם לא מוגש נגדם כתב אישום. בחורה בת 23 משפרעם שכתבה שהשאהידים של אלאקצה יבורכו – זה מה שיצית את האינתיפאדה השלישית? יש פה חוסר שוויוניות וניסיון להרתיע אנשים מהשתתפות בפעילויות אזרחיות-חברתיות ולצנזר דיון וריבוי דעות. הרעיון הוא לצמצם את המרחב של הפעילות הפוליטית הפלסטינית. אנשים יתחילו לעשות שיקולי נזק/תועלת – האם שווה לי ללכת להפגין או שאני לא אוכל לגשת למבחן מחר?״

הציוץ של ליברמן. "אין בישראל זכות אחידה להפגין, הזהות האתנית של המפגינים קובעת", אומר עו"ד חורי
הציוץ של ליברמן. "אין בישראל זכות אחידה להפגין, הזהות האתנית של המפגינים קובעת", אומר עו"ד חורי

טבעת חנק

כבר בערב שלפני ההפגנה, המשטרה הגיעה לביתם של ארבעה פעילים שחשדה כי מתכוונים להשתתף בה. הארבעה נלקחו לתחנת המשטרה, "לכאורה פרוצדורה וולנטרית לחלוטין, אבל אי אפשר לדעת מה נאמר לאנשים האלה. טרם תחקרנו מה בדיוק קרה שם כי היינו עסוקים בשחרור של העצורים", מספר ח'ורי.

הפגנת המחאה נגד ההרג בעזה תוכננה להיערך ברחוב נתנזון בעיר התחתית, מדרחוב שאורכו 120 מטרים בסך הכל. היא היתה אמורה להתחיל ב-20:00-20:30, אך כוחות משטרה גדולים התמקמו במקום כבר בשעה 19:00, הקימו מחסומים. כל מי שדיברנו איתו מתאר סיטואציה שבה מרגע שהגיעו המפגינים והמפגינות למקום, המשטרה איגפה אותם מכל הצדדים ויצרה סביבם טבעת חנק. המשטרה החליטה שמדובר בהפגנה שאינה חוקית והתקהלות אסורה כי לא התבקש רישיון. "פעילים בשטח קוראים לזה הפגנה, אבל למעשה זו הייתה עצרת מחאה, וגם אם היתה בה נוכחות של אלפים – אין צורך ברישיון של משטרה", מסביר ח'ורי. "המשטרה הגיעה עם תפיסה אחרת לחלוטין, ופרסה שוטרי יס"מ ומשמר הגבול – כלומר כוחות שמיומנים בשימוש בכוח. בגלל אופי המקום כמקום בילוי מצוחצח שהעירייה השקיעה בו הרבה בשנים האחרונות, ההנכחה של ההרג בעזה על ידי מפגינים פלסטינים פשוט לא התאימה להם".

הפגנה נגד ההרג בעזה, חיפה 18.05.18. צילום: נאדין נאשף
הפגנה נגד ההרג בעזה, חיפה 18.05.18. צילום: נדין נאשף

"היחס של המשטרה הוא תמיד כזה של אפס סובלנות כשמדובר בהפגנה למשל סמוך לכביש הראשי בוואדי ערה", אומר ג'בארין. "אבל הפגנה בתוך העיר, שרוב המפגינים בה הם אקדמאים, משכילים, מוכרים, פעילים ללא עבר פלילי, מעטים ולא תוקפניים – ובכל זאת מביאים כוחות כה רבים? מספר השוטרים היה כמעט זהה למספר המפגינים. ההתלהמות של המשטרה היא אדירה, וגם אם היינו אומרים שהיחס של המשטרה אל הערבים היה תמיד כאל אויב, הוא נעשה ברוטלי יותר. גם בהפגנה בירושלים ביום פתיחת השגרירות היה מספר המפגינים היה קטן מאוד – הרוב היה מוועדת המעקב, ראשי ראשויות מקומיות, סטודנטים, ח"כים. התנפלו עליהם בכוח, הפילו את כולם. בעבר, היו מקרים בודדים היו של תקיפת חברי כנסת בהפגנות, אבל כעת זה כבר חלק מהשגרה. חברי כנסת פונים אליי שאגיש תלונה למח"ש בשמם".

"המעצרים היו מאוד שרירותיים, בלי קשר למה שעשה או לא עשה המפגין", מספר ח'ורי. "למשל ג'עפר פרח (ראש מרכז מוסאוא לזכויות האזרחים הערבים בישראל) נעצר במרחק מאות מטרים מההפגנה. הוא אמר בבית המשפט ששאל את השוטרים איך לצאת והשוטרים אמרו לו 'אף אחד לא יוצא'. כך שלא הייתה אפשרות פיזית למפגינים להיענות להוראה להתפזר. השורה התחתונה היא שההפגנה הייתה חוקית לחלוטין והתנהלות המשטרה היא זו שהייתה לא חוקית. המעצרים מלכתחילה לא היו חוקיים".

העבירות שמיוחסות לעצורים הן "עבירות סל" שאוטומטית מיוחסות למפגינים פלסטינים, מסביר ח'ורי: 1.הפרעה לשוטר במילוי תפקידו. 2. תקיפת שוטר במילוי תפקידו. 3. היזק לרכוש במזיד. 4. השתתפות בהתקהלות אסורה. 5. התנהגות פרועה במקום ציבורי. 6. התנהלות העלולה להפר את שלום הציבור. מסתבר שלא כל העבירות מיוחסות לכל העצורים, אבל מכל מיני סיבות החליטו להניח אותן באופן גורף במסמך. כך, למשל, רק לשבעה עצורים מיוחסת תקיפת שוטר, וגרימת נזק לרכוש במזיד לא מיוחסת בסופו של דבר לאף אחד, אבל בכל זאת – כל סעיפי האישום האלה מופיעים לגבי כל ה-19 שנעצרו באופן כוללני, מה שמדגים את השרירותיות שבה התנהלו המעצרים.

מעצרו של ג'עפר פרח

מעצרו האלים של פרח סוקר ארוכות בתקשורת בימים האחרונים, והועבר גם לחקירת מח"ש. פרח הגיע להפגנה משום שבנו הצעיר היה שם, והוא חשש מפוטנציאל האלימות המשטרתית. 500 מטר מהזירה הוא נעצר. "ראיתי שאנשי היס"מ מקיפים את המקום", סיפר בבית המשפט. "ניסיתי לעזוב ואנשי היס"מ לא נתנו לעזוב. הם התנפלו על המפגינים ועצרו את הבן שלי ואת אחי. התקרבתי לניידת וצעקו עלי 'עוף מפה'. עזבתי את המקום ועצרו אותי במרחק שני רחובות משם. 20 דקות חיכו לניידת כשאני אזוק. הגעתי לתחנה וראיתי איזה 20 איש יושבים בחדר אחד על הרצפה. שאלתי 'איפה הבן שלי?', והשוטר אפילו לא אמר לי לסתום את הפה. נכנס לי ברגל ושבר לי אותה. כל האנשים שהיו שם ראו את זה. כולל שוטרים שנמצאים פה באולם. עברו שעות עד שהעבירו אותי עם הרגל הנפוחה לבית החולים. וגם שם אני שומע איך השוטרים מאיימים על הרופא שיזמינו אותו לחקירה. על מה יחקרו אותו, על שקבע שהרגל שלי שבורה?".

שוחחנו עם ד"ר חדוה אייל, חיפאית, פמיניסטית ופעילה ב"אישה לאישה חיפה". היא מספרת שלמחרת ההפגנה שבה בוצעו המעצרים, קיבלה בצהרים הודעה ברשימת התפוצה החיפאית לגבי העברתו של פרח לבית החולים. "אני גרה לא רחוק ומיד יצאתי לדרך, בעיקר מתוך תחושת בושה קשה. היינו שם מעט אנשים, ראיתי את המשפחה יושבת בקומה מתחת לקומה שבה הוא אושפז כי השוטרים גירשו אותם מהמחלקה ולא נתנו להם לראות אותו. ניסינו להבין מה קורה ותוך כדי, חבורה של שוטרים שהתנהגה כבעלי הבית בבית החולים, עומדת במעלה המדרגות ודורשת מאיתנו בצעקות ללכת ולזוז משם. תוך כדי הניסיון להבין למה הם מונעים מהמשפחה לראות את ג'עפר ולמה הוא אזוק – הרי רגלו שבורה ויש כוחות משטרתיים בבית החולים, זה לא שהוא יכול לברוח – הטונים מצד חלק מהשוטרים עלו בכזאת מהירות, באדנות, בזלזול כלפי אנשים, בלי להתחשב בכך שאדם מאושפז והבן שלו גם במצב לא טוב, והמשפחה מנסה להבין מה המצב."

ד"ר חדוה אייל: "לשאול ח"כ 'את מי אתה מבקר כאן? מה אתה מחפש פה?' כאילו הוא ילד קטן שננזף על ידם, זה היה מפגן של אלימות וגזענות שחברו יחד"

אייל מדווחת כי כאב לה במיוחד להיווכח בפער שבין האלימות והקולניות שנקטו השוטרים והאצילות השקטה שהפגינה המשפחה והחברים שהגיעו לתמוך בה. "ראיתי הפגנת בוז וזלזול כלפי חבר כנסת איימן עודה, שהוא לכל הדעות אדם לא מתלהם. לשאול ח"כ 'את מי אתה מבקר כאן? מה אתה מחפש פה?' כאילו הוא ילד קטן שננזף על ידם, זה היה מפגן של אלימות וגזענות שחברו יחד. כאילו זה לא משנה מי אתה ובאיזה מעמד אתה, אנחנו רואים מול העיניים ערבי."

היא מספרת שהמשפחה וחבר הכנסת עודה שמרו לאורך כל האירוע על קור רוח. "זה עצוב לראות את איימן עודה שעסוק כל כך הרבה בהידברות ובהקשבה בסיטואציה כזו שבה מסרבים להקשיב לו. היה חבל לי גם על השוטרים. ראיתי שוטרים שפועלים מתוך כבוד בסיטואציות פי אלף יותר מורכבות, בהפגנות אלימות בחיפה. כשמגיע ימין סופר-קיצוני של הצל והחבורה שלו, ראיתי את השוטרים מתנהלים מולם, מולנו, בצורה שקולה ועושים את העבודה שלהם בזהירות וביעילות עד כדי כך שבסוף ההפגנה ניגשנו אליהם לומר תודה. לא הייתה שום סיבה להתנהג ככה בבית החולים שהפך להיות מרחב אלים של הפגנת כוח, שבו לא ראינו רופאים אלא רק כוחות שיטור ושרירות לב ואטימות."

הפגנה נגד ההרג בעזה, חיפה 18.05.18. צילום: נאדין נאשף
הפגנה נגד ההרג בעזה, חיפה 18.05.18. צילום: נדין נאשף

ההיבריס של המשטרה

ההתנהלות השערורייתית המשיכה בתחנת המשטרה. "ב-22:00 הגעתי למשטרת חוף בחיפה וביקשתי להיכנס", מספר ח'ורי. "המאבטחת בכניסה אמרה לי שלא מכניסים אף אחד, אמרתי שאני עו"ד שבא לראות עצורים, והיא אמרה לי שיש הוראה מלמעלה שלא מכניסים עורכי דין. אין דבר כזה – לא מונעים מעצורים להיפגש עם עורכי דין. לטענתה, הקצין התורן שהיה בתחנה נתן את ההוראה. התפתחה מהומה מחוץ לתחנה ורק שעה אחרי הגיע נציג וביקש לראות את כל עורכי הדין ואפשר לנו להיכנס. גם זו פרקטיקה בלתי חוקית בעליל שהם נקטו בה".

ח'ורי ושאר עורכי הדין נחשפו בתחנה לתוצאותיה של האלימות המשטרתית: "נפגשנו עם העצורים, והדבר הראשון שאני ראיתי זה בחור עם דימום מעל הגבה, שלא מקבל טיפול רפואי. אמרנו שעד שלא יפנו אותם לבית החולים אנחנו לא מדברים עם אף אחד." ואכן, שבעה עצורים פונו לבית החולים. לדבריו של ח'ורי חלק מהפציעות היו של אלימות משטרתית – בהפגנה או בתחנה, ואצל שלושה מהעצורים הפציעות היו תולדה של תאונת דרכים של הניידת שהובילה אותם, שלא מדווחים עליה בתקשורת. עקב העובדה שסוף השבוע כלל גם את חג השבועות, העצורים לא הובאו להארכת מעצר תוך 24 שעות, אלא תוך 48 שעות. הם הובלו לבית מעצר קישון, חוץ מפרח שהיה בבית החולים ועצור אחד שבית המעצר לא הסכים לקלוט אותו בגלל מצבו הרפואי.

ח'ורי מסביר כי האלימות שהופעלה על ידי השוטרים הייתה מעין אלימות מחנכת, שניכר בה כי היא מצייתת להוראה מגבוה. "לא נתנו לנו לתעד בטלפונים את הפציעות של האנשים – לקחו לנו את הטלפונים – והם עצמם לא תיעדו כלום. אחד העצורים שמע את אחד השוטרים אומר בקשר 'אני עם מחבל פה ברכב'".

הפגנה מחוץ לבית המשפט בחיפה, 19.05.18. צילום מעמוד הפייסבוק של ח"כ אחמד טיבי
הפגנה מחוץ לבית המשפט בחיפה, 19.05.18. צילום מעמוד הפייסבוק של ח"כ אחמד טיבי

נגד כל 19 העצורים הוגשה כאמור בקשה אחת של הארכת מעצר לחמישה ימים, שנוסחה באופן כוללני ומייחסת לכולם את אותן עבירות. הטיעון היה שאם ישוחררו העצורים, הם עלולים לשבש מהלכי חקירה או להוות סכנה לשלום הציבור. "לבתי המשפט בהליכי מעצר יש נטייה מאוד ברורה ללכת עם המשטרה," קובע ח'ורי. ברוב המקרים, חלק משוחררים עם חלופות מעצר, חלק נשארים כמה ימים. "מה שייחודי במקרה הזה הוא שבית המשפט באופן גורף קבע לגבי כולם שהם משתחררים לא תנאים. לא זכור לי לאורך תשע השנים האחרונות שאני עובד עם עדאלה שקרה דבר כזה." הוא מייחס את ההצלחה הן לעובדה שלפעילים יש יותר ויותר ניסיון בתיעוד המאורעות, ולכך שחלק מהדיון כלל הצגת סרטונים שהעידו על אלימות משטרתית – בעוד המשטרה לא הציגה ולו סרטון אחר שמדגים אלימות מצד העצורים; אך בעיקר לעובדה שהמשטרה הייתה כל כך בטוחה שהארכת המעצר בכיס שלה, שהתרשלה בבקשה והגיעה בלתי מוכנה לדיון. ח'ורי מתאר התעלמות מוחלטת מעקרונות בסיסיים של דין פלילי, אבסורד וחוסר היגיון פנימי בטיעונים שבהם משתמשת המשטרה.

עו"ד פאדי חורי: "היכולת של המשטרה להגיש בקשה כל כך גורפת וחסרת ניואנסים מעידה על היבריס, שנובע מהקשר המערכתי הקרוב של בית המשפט והשחקנים החוזרים של התביעה המשטרתית"

החלק הראשון של הדיון התמקד בכל העצורים והתייחס לאלימות המשטרתית ובחלק השני – עורכי הדין של העצורים השונים טענו לגבי כל עצור ועצור. השופט אמיר סלאמה יכול היה להיווכח שאי אפשר להחיל לגבי כל העצורים את הטענות הכוללניות, מה שערער את התשתית העובדתית שעליה ביקשה המשטרה להישען. "היכולת של המשטרה להגיש בקשה כל כך גורפת וכל כך חסרת ניואנסים, כמקשה אחת, מעידה על היבריס שנובע מהקשר המערכתי הקרוב של בית המשפט והשחקנים החוזרים של התביעה המשטרתית. זו באמת הייתה מכה שהם לא ציפו לה. הם לא סתם ביקשו לעכב את ביצוע ההחלטה. בשעה 6 בבוקר כשיצאה ההחלטה, השופט נתן אפשרות לערער לגבי שבעה עד שעה 10. בשעה 10:30 המשטרה הודיעה שהיא לא מגישה ערר כי הם הבינו שאין להם תשתית עובדתית שיכולה להצדיק את המעצר מלכתחילה."

אור ירוק מטראמפ

בשלב זה, עם שוך הסערה וכששניים מהעצורים, קטינים שלהם מלכתחילה יוחסו עבירות חמורות הרבה פחות מאלה שיוחסו ל-19 ששוחררו ביום ב' בבוקר, עדיין מצויים כאמור במעצר בית (ולאחד מהם יש בגרות במתמטיקה ביום חמישי), נשאלת השאלה איך רואים הפלסטינים בישראל את האופק של המאבק. ג'בארין טוען שלאור העובדה שכל העם הפלסטיני נמצא תחת מתקפה – בין אם בעזה, בגדה, בירושלים או בחיפה – התשובה הנחרצת צריכה להיות התאגדות – הן במישור הפוליטי והן במישור המשפטי.

"העם הפלסטיני כולו נמצא תחת מתקפה פיזית. התשובה שלנו היא להתארגן. הפעם ארגנו את עורכי הדין. המפגינים ידעו שהשוטרים ינהגו בהם באופן ברוטלי וכולם דאגו לצלם את המעצרים, אנחנו גם נעניק קורסים של תיעוד אלימות משטרתית. זו צריכה להיות התארגנות קולקטיבית. במישור המשפטי אנחנו [עדאלה, ת.ר. וי.נ] לוקחים על עצמנו להגן על הצעירים והצעירות מפני האלימות של מדינת המשטרה. במישור הפוליטי תהיה זו ועדת המעקב העליונה שתפעל כגוף מאורגן לנוכח התגברות האיום על פלסטינים אזרחי ישראל והחמרת ההגבלה של זכות המחאה. במקביל צריך לחזק את הציבור הבינלאומי בנושאים האלה. במקום סנגור משפטי מקומי בלבד, נדאג להרחיב גם את הסנגור הבינלאומי. כל זה נותן כלים חדשים למאבק."

"מבחינת ממשלות ישראל, הביקורת הבינלאומית תמיד קיימת – אבל עדיין חשוב רק מה שארה"ב תגיד. טראמפ נותן אור ירוק גלוי לממשלת ישראל, בניגוד לעבר שהוא היה תמיד יותר סמוי. זה לא במקרה שהאירועים החמורים בעזה התרחשו באותו יום של העברת השגרירות."

קיימת לדעתך לכידות בחברה הערבית ביחס לאירועים האחרונים?

"בחברה הפלסטינית מאז ומעולם היו ויכוחים, כמו בכל חברה. הדבר היחידי שאין עליו ויכוח הוא על כך שהמשטרה היא אלימה, וצריך למצוא דרכים להגיב על הגזענות שהיא מפגינה".

לאור ההתדרדרות שאתה מזהה ברמת הדיכוי של המחאה, לא יהיה פחד לצאת להפגנות?

"אלימות משטרתית לא מרתיעה אנשים מלצאת להפגין. אמנם לא כולנו עזתים ולא כולנו חיים בכלא הגדול ביותר בעולם, אבל אפשר להתייחס לכושר העמידה של העם שלנו בתוך הקו הירוק ומעבר לקו הירוק – יש לנו כושר עמידה אדיר".

*

הסערה התקשורתית עוד לא לחלוטין דעכה ואנחנו תהינו בקול רם בשיחות עם המרואיינים ובינינו לבין עצמנו, כיצד פתאום כשמדובר במפגינים מפרופיל סוציו-אקונומי גבוה, יש הרבה יותר התעניינות תקשורתית. הרי לו היה מדובר באמת בהפגנה בכביש ואדי ערה, ספק אם היינו נחשפים לאירועים בכזה פירוט ובספקנות יחסית של התקשורת כלפי המשטרה. כך, למשל, צייצה הכתבת המדינית טל שניידר: "ג'עפר פארח עצור עם רגל שבורה (שברו לו במעצר). ג'עפר אחד האנשים הכי רגועים, אדיבים, ומתונים ושומרי חוק שאני מכירה. ואני מכירה אותו שנים ארוכות". וניצן הורוביץ: "מכיר את ג׳עפר פרח המון שנים ודבר אחד אני יכול להגיד: אדם ראוי מאוד ורחוק מאוד מאלימות. אם איש כזה, מנהיג ציבור מהמעלה הראשונה, נופל קורבן להתעללות משטרה ומסיים בבית חולים אחרי הפגנה בה נעצר בריא לחלוטין, אנחנו בבעיה קשה במקום הזה. ושאף אחד לא ישלה את עצמו שזה מקרי או חד פעמי".

היחס שהפגינה המשטרה כלפי העצורים לא היה יחס דה-לוקס, בלשון המעטה, ורגלו של פרח נשברה ללא כל קשר למיצובו החברתי. כמו כן, התגובות של רוב הציבור היהודי להתרחשויות נעו בין אדישות לבין הפגנת שנאה ושימוש מותנה בצרור הברכות הנודע "לכו לעזה". אך התקשורת עסקה בנושא כמעט ללא הרף. האם מתוך התפיסה של"ערבים טובים" יש יותר זכות לפתחון פה? ״הרבה עיתונאים יהודים מתעניינים לפתע בחופש המחאה ובביקורת כלפי המשטרה, בשל הפרופיל האליטיסטי של המפגינים – היו שם רופא, מנכ"ל עמותה, סטודנטים כאלה ואחרים. בבחינת ׳לא הערבי שאתם מכירים׳. זה שיח שאנחנו דוחים בשאט נפש״, אמר לנו ח׳ורי.

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

  1. יוסי ברנע

    ישראל היא אתנוקרטיה בה יש היררכיה של זכויות

  2. רוני לויתן

    פרץ עמר התחיל את דרכו ב"משמר הגבול" – דהיינו בכנופיית הביריונים האלימים שכדי להתקבל אליה נדרש IQ של בן 0 ו-67. מעל זה לא ניתן להתקבל. זה הפרצוף של הגסטפו היהודי.

  3. רחמן חיים

    כנראה דווקא המקום של איווט ליברמן בכלא לולא נעלם העד שהיה מעורב בהעברת מיליוני השקלים למשפחה. לצערי החינוך נכשל בשטעטל שנבנה כאן. המשטרה במקום להגן על זכויות האזרחים שומרת על המדכאים את זכויות האזרח ותומכת בדיכוי האזרחים. מחאה של אזרח נגד השלטון, הוא מן היסודות של הדמוקרטיה. ואם ראשי המשטרה והשוטרים לא מבינים זאת, משמעות הדבר כי הדמוקרטיה 'היחידה במזרח התיכון' הוא לא אחר מאשר בולשיט אחד גדול.

  4. ניסים יעיש

    מחבלים בחסות ארגוני שמאל הממומנים ע"י שונאי ישראל שכל מטרתם הפיכתה של ישראל למדינת כל אזרחיה. מדינת העם היהודי לנצח נצחים.