string(2) "he"
string(2) "he" -array(0) { }

השאלון של העוקץ: עלא חליחל

בדומה לדגה, גם הוא מתכנן את היצירה שלו כמו פשע, ויתר בינתיים על התוכנית להקים חווה לגידול קנאביס וחושב שכסופר, העובדה שהייתה לו ילדות מאושרת היא קטסטרופה פואטית
העוקץ

הסופר, המחזאי, העיתונאי והמתרגם עלא חליחל (علاء حليحل) מתגורר עם זוגתו ושני ילדיו בעכו. בעיר מתרחשת גם עלילת ספרו האחרון, "להתראות עכו", הנטועה בסוף המאה ה-18 עת הגנרל נפולאון בונפרטה מטיל עליה מצור. הרומן ההיסטורי רחב היריעה תורגם על ידי יוני מנדל לעברית אך פורסם בערבית כבר ב-2014 והספיק לזכות בשבחים וגם לחולל שערוריות. בשנות פעילותו הספרותית-עיתונאית-פוליטית נודע חליחל (44) בביקורתו חסרת הפשרות כלפי החברה הערבית בישראל וכלפי פנים מסוימות באסלאם, והוא כמובן גם אינו חוסך שבטו מהציונות ומהמדיניות הממשלתית הרת האסון הננקטת לאורך השנים כלפי ערבים.

לקראת השקת הספר שתתקיים מחר (פרטים בתחתית העמוד), הזמנו את חליחל להשיב על שאלותינו הנוקבות.

* * *

עם פרסום ספרך "להתראות עכו", ספר לנו קצת על תהליך היצירה ומקורותיו.

אני מדמה את תהליך היצירה אצלי לדגירה. אני דוגר על רעיון הרבה זמן, לפעמים שנים. תוך כדי אני חושב, מתכנן, מדמיין ומשפץ. רושם אין סוף פתקיות, רעיונות, פרגמנטים וקטעי דיאלוגים. זה דומה מאד למה שהצייר דגה אמר: "אני מתכנן את היצירה שלי כמו פשע".

אני שואב את הכל מהסביבה שלי. גונב ללא בושה הכל מהכול: דמויות, קונפליקטים, דיאלוגים…  כל דבר שני נתקל בו מועמד למיצוי וניצול. אני מחפש תמיד את המשברים, רגעי החולשה האנושיים. כל יצירה שווה בעיני מטפלת בחולשות שלנו כבני אדם. החולשות שלנו הן האמת הצרופה. השאר זה התעסקות בהסתרות או בניסיונות להתגבר. 

במה אתה עסוק בימים אלה?

לפני יומיים נטשתי רומן שעבדתי עליו קרוב לשנתיים. זאת הייתה החלטה קשה מאד בשבילי. תחושה של כישלון והחמצה. סופר שאינו מצליח לכתוב זה הדבר הכי קרוב למוות. אז מיד התחלתי לעבוד על פיתוח רעיון חדש לרומן שרציתי לכתוב כבר למעלה מעשר שנים. רומן משפחתי בכפר קטן ורחוק על שני ילדים שמנסים לשרוד מול אבא רודן ואימא חלשה. הרבה דברים מומצאים ועוד כמה דברים אוטוביוגרפיים.

שלושה א/נשים שהיית מלהק בחדווה לנבחרת החלומות שלך בממשלה?

אין נבחרת כזו. זאת אשליה שלא ארצה לשתף פעולה אתה. ממשלות תמיד מקטינות את האנשים הפועלים בתוכן.

ספר על שני דברים שאפיינו את השכונה שגדלת בה.

רוגע ואנטימיות. גדלתי בכפר ג'ש (גוש חלב) שהוא כפר מאד קטן ומיוחד. אהבתי את הילדות שלי מאד ותמיד אמרתי שכסופר זאת קטסטרופה אמיתית! ילדות אומללה היא מתכון בטוח לרומן ראשון רב מכר.

האם אתה או בני משפחתך חוויתם אי פעם גזענות?ֿֿ

כן בהחלט. זכור לי במיוד מקרה שהיה ברכבת לפני יותר מעשר שנים. היה ריב בין קבוצת חיילים לסדרן ערבי ברכבת. הוא כמובן הומטר בקללות ונאצות מהמאגר הפשיסטי האירופאי. ניסיתי להתערב אך זה לא עזר. זה התפתח לכדי דחיפות וצעקות וזה לא הצד החזק שלי. תחושת חוסר אונים איומה השתלטה עלי לכמה ימים. זה היה יותר חזק מבחינתי מאשר דחיית הבקשה שלנו לעבור ליישוב נס עמים כי לא התאמנו לפרופיל של "הערבים הטובים" שחיפשו. הוועדה אמרה לי ולרעייתי בפירוש: אנחנו חוששים שערבים אינטליגנטים ודעתניים כמוכם יגרמו לעימותים בתוך הקהילה.

באיזו מידה סוגיות מגדריות נוכחות ביומיום שלך?

בכל רגע. מערכת היחסים עם עביר מזמנת אתגריים על בסיס יומי, בעיקר ביני לביני. אני מתרחק כמו מאש מהמודל של הגבר הערבי המזרחי ומנסה להיות אדם הגון וחסר כל עקבות מהילד שהייתי. זאת מלחמה אינסופית ולרוב אני מצליח בה. אך כל כישלון קטן בדרך מעורר אתה השאלות הכי עמוקות אצלי אודות היותי זכר חסר תקנה.

האם לדעתך תור דור או שניים יימצא פתרון לסכסוך הישראלי-פלסטיני? אם כן ואם לא, באיזה מחיר?

אני מאמין שכן, אבל זה יעבור לרוב דרך אפרטהייד ממוסד, התקוממות של אזרחי המדינה הפלסטיניים ומלחמה אזורית גדולה. לצערי, הרוב הציוני יבין את ההכרחיות של פיוס ופתרון המושתת על הכרה בנרטיב שלנו רק אחר תהליך ארוך ועקוב מדם.

עלא חליחל. צילום: אמיר דיב
עלא חליחל. צילום: אמיר דיב

אילו היו נותנים לך 45 דקות עם ילדים בכיתה י"ב, על מה היית רוצה לדבר איתם?

זה תלוי. אם זה בבית ספר יהודי אז הייתי מדבר אתם על האחריות הגדולה שיש להם עכשיו לא להיות בורג במערכת צבאית דורסנית ואכזרית – פשוט לסרב להיות בורג ולהיות אדם עצמאי וחושב. בבית ספר ערבי הייתי מדבר אתם על השתחררות מתרבות העדר ויציאה לחיים של שאלות והטלת ספק, במיוחד במורשת החברתית והדתית שאנו נושאים על גבנו. בעיני שתי שיחות אלה חשובות יותר מלדבר על ספרות…

איזה זמר/ת (חי או מת) היית הכי רוצה לראות בהופעה חיה?

אסמהאן. זמרת ממוצא סורי, בת למשפה דרוזית מפוארת שסבא שלה היה מנהיג המרד הערבי בסוריה נגד הצרפתים. היא עברה למצריים ונהייתה לאחת הזמרות הכי טובות שקמו בתרבות הערבית. היא מרדנית, דעתנית ושאפתנית- כמו שנשים צריכות להיות. סיפור החיים שלה מרתק ומלא במזימות, תככים, בגידות וסיפורים על ריגול. היא נהרגה בתאונת דרכים מסתורית כשהרכב שלה טבע בנילוס.

איזה איש/אישה שאינם בין החיים היית מזמינה לפגישה?

ראבעה אל-עדווייה. משוררת סופית שנפטרה בשנת 796 לספירה. כתבה שירת אהבה לאללה, שלא הייתה מביישת שום שירת אהבה של חול.

כריכת הספר
כריכת הספר 

מהי המחווה הכי רומנטית שנתקלת בה?

במרקש. ישבתי בבית קפה בבוקר ב"סאחת אלאפנא" וישבו לידי זוג אירופאים קשישים. שמתי לב שהאישה נלחמה קשות עם השמש הקופחת ובעלה הקשיש קם והתחיל להתווכח עם המלצרים במין שיח של חירשים. הוא נכנס אתם פנימה ואחרי דקה חזר עם שני מלצרים מאחוריו שנושאים מקרר גדול וישן, והניחו אותו כחיץ בין האישה לשמש – ופתאום נהיה צל. הוא נתן לשניהם טיפ שמן (שראיתי בתוך העיניים שלהם) ועיניה של האישה דמעו.

איזה מלה חסרה לך בשפה העברית/הערבית?

Hiraeth. מילה שמשמעותה געגוע לבית שלא היה אף פעם או שאינך יכול לחזור אליו.

איפה אתה רואה את עצמך בעוד עשר שנים מהיום?

אין לי מושג! יש לי כל כך הרבה תכניות ותכנונים שאני לא בטוח איפה אני רוצה להיות באמת בעוד עשר שנים. לפני חודש הייתי עונה בוודאות: בעל חווה לגידול קנאביס. אבל אחרי מחקר ובדיקה ארוכים הגעתי למסקנה שאין לי את הממון הדרוש לכך. אז בינתיים אני כותב ומתכנן.

ערב לכבוד הספר יתקיים מחר (ד'), 30.5.18, בשעה 19:30 בתולעת ספרים מזא"ה, רח' מזא"ה 7, תל אביב, בהשתתפות משה רון, יוני מנדל, נעה מנהיים, ניר ברעם וכמובן – עלא חליחל. הכניסה חופשית

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

  1. ד ר

    ראיון יפה מאוד, אבל לצערי הוא לא מגיע לקהל הראוי לו אלא למקהלת הצבועים והקרנפים הרגילה בטוקבקים.