• ביטון-יפעת-1
    פודקאסט חדש
    "אנחנו הגנרליות של הביטחון החברתי" - ראיון עם יפעת ביטון
  • קושמרו ואברמוביץ
    בעקבות הבבונים
    מה קרה כשכתבי אולפן שישי יצאו לפגוש את הילידים בשדרות?

באינטגרציה ברור מי מארח ומי מתארח

"הייתי תלמיד יחיד מכפר שלם שסיים בגרות מדעית בתיכון. אני זוכר עד היום את המעבר לכיתה ט', כשביום הראשון ללימודים הבנתי ששתי כיתות מהשכבה 'נעלמו' מבית הספר, ותלמידיהם הועברו לבתי ספר מקצועיים בדרום העיר" • לקראת כנס יובל לתוכנית האינטגרציה בשבוע הבא
העוקץ

בימים א'-ב' בשבוע הבא יתקיים כנס יובל לתכנית האינטגרציה בחינוך, תחת הכותרת "שילוב, הדרה, ושינוי חברתי". הכנס, ביזמתו של ד"ר גל לוי מהאוניברסיטה הפתוחה ובשיתוף פעולה עם ד"ר איתי שניר, מתקיים בחסות המכון לניתוחי מדיניות של האוניברסיטה הפתוחה והמרכז האקדמי למשפט ולעסקים ברמת גן ובשיתוף האגודה הישראלית לחינוך משווה.

תוכנית הכנס מגוונת ועשירה וכוללת מבט היסטורי על האינטגרציה בימיה הראשונים וכן בחינה מזוויות שונות של המצב כיום, בארץ ובעולם. בין היתר, יתקיימו דיונים על אינטגרציה בחינוך הדתי, מבט השוואתי על רפורמה חינוכית בישראל ובפולין ועל שינוי חברתי בחברה רב תרבותית. אורח הכנס, פרופ' מייקל ס. מרי מאוניברסיטת אמסטרדם יאתגר את הקהל בשאלה האם האינטגרציה בחינוך היא מחויבת המציאות. כך, מול האינטגרציה כתכנית חינוכית נשאלת השאלה מה מקומן של תכניות נפרדות, כמו קדמה בשכונת הקטמונים או בתי ספר כמו חיוואר או מסאר בחברה הערבית, המבקשות להבטיח לתלמידיהם הבאים מקבוצות מוחלשות הישגים לימודיים לצד חיזוק הזהות והתרבות שעליה הם גדלו.

ד"ר נפתלי שם טוב, חוקר תיאטרון ומרצה בכיר בחוג לספרות אמנויות ולשון באוניברסיטה הפתוחה, ידבר על חוויותיו האישיות בתיכון אינטגרטיבי במושב שכותרתו "אורחים לא רצויים או בני בית: להיות ילד/ת אינטגרציה". להלן יובא החלק הראשון של דבריו.

את הכנס בן היומיים יחתום מושב חגיגי שבו יושק לראשונה ספרו החדש של חברנו פרופ' יוסי דהאן "צדק חינוכי, הפרטה ומטרות החינוך". דהאן, מייסד אתר זה ואדם רב פעלים, יגיב לדיון על הספר שבו ישתתפו משה כהן-אליה, יוסי יונה, יולי תמיר ותמי הראל-בן שחר.

לקריאת פתח הדבר בספרו של יוסי דהאן

***

אורחים לא-רצויים: נפתלי שם טוב

כדרומי-מזרחי בוגר תיכון אינטגרטיבי בצפון תל אביב בשנות השמונים, אני יכול להעיד על כך שהתלמידים הדרומיים היו אורחים בלתי רצויים בתיכון האינטגרטיבי בצפון תל אביב. להבנתי, אינטגרציה כפי שהיתה אמורה להיות בישראל היא מפגש "בגובה העיניים" של היכרות כנה והבנה משותפת בין קבוצות אתניות ומעמדיות שונות. חוויה זו בהחלט לא התרחשה בתל אביב.

מרבית בתי הספר התיכוניים העיוניים נמצאים במרכז-צפון תל אביב, רובם גם הוקמו עוד לפני קום המדינה ובאופן מסורתי למדו בהם בעיקר תלמידים מצפון תל אביב, לרוב אשכנזים ממעמד בינוני. צוות המורים גר הוא באותו אזור, ואף חלק מהורי התלמידים היו בעצמם בוגרי אותו תיכון. אני וחברי הובאנו בהסעות לתיכון המרוחק מאזור מגורינו. בעוד שהתלמידים מצפון תל אביב הרגישו בתיכון כחלק טבעי ורצוף מבחינה חינוכית וקהילתית, עבורי ועבור חברי נמצאנו במעמד של outsiders חיצוניים לתפיסה ולקהילה שבתוכה הוקם ונוסד התיכון.

באינטגרציה הזו היה די ברור מי המארח ומי האורח. מי אמור לסבול את מי. ומי אמור לומר תודה ולהודות על כך שניתנה לו ההזדמנות להיכנס בשערי בית הספר העיוני… החוויה של להיות אורח לא-רצוי הודגשה בצורות רבות בבית הספר: מהרכב הכיתות שהיה בנוי בעצם על הקבצות שהותאמו באורח פלא למיקום המגורים והאתניות של התלמידים ועד חוסר רגישות ויחס גזעני מוסווה וגלוי של מורים לתלמידים. כדי לשרוד חינוך שכזה, המשמעות היא הפנמה של הקודים החברתיים והלימודיים שבית הספר מוקיר תוך ויתור או דחיקה לשוליים כל ביטוי מעמד או אתני של התלמידים הדרומיים.

מכיוון שהיה מדובר בתיכון שש-שנתי הכולל חטיבת ביניים, התלמידים בכיתה ז' סווגו לכיתות שהיו בעצם הקבצות לימוד – בניגוד גמור להנחיות משרד החינוך. כך, היו כיתות שהיו מיועדות לבגרות עיונית מדעית ותוגברו כבר מכיתה ז' בשעות של מדעים ומחשבים, היו כיתות שהיו מיועדות למסלול בגרות עיוני-הומניסטי וכיתות שמראש לא יועדו לצלוח את כל שנות התיכון – ואכן במעבר לכיתה ט' הן "נעלמו". בכיתות המיועדות להנשרה היו רק תלמידים דרומיים, בכיתות האחרות כמות הדרומיים היתה פחותה בהתאמה.

הייתי תלמיד יחיד מכפר שלם שסיים בגרות מדעית בתיכון. אני זוכר עד היום את המעבר לכיתה ט', כשביום הראשון ללימודים הבנתי ששתי כיתות מהשכבה "נעלמו" מנוף בית הספר, ורוב תלמידיהם הועברו לבתי ספר מקצועיים בדרום העיר. מי שלמד בכיתה המדעית והתקשה במקצוע כזה או אחר לא היה זכאי לקבלת תגבור מבית הספר. לחברים לכיתה מצפון העיר היו כמובן משאבים לשיעורים פרטיים. במובן זה, תלמיד מדרום העיר שהתקשה היה כל העת מועמד להורדה להקבצה נמוכה והוא נאלץ להתמודד עם הקושי הלימודי ללא עזרת בית הספר. בנוסף לכל אלה, היו לא מעט מורים שהעירו הערות גזעניות והעניקו יחס מפלה וחשדני כלפי תלמידים מדרום העיר, והאווירה הכללית היתה של ניכור קשה.

לתוכנית המלאה של הכנס

תוכנית הכנס
תוכנית הכנס
בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. ליכודניק

    קנה המידה

  2. דןש

    מדוע יצא שם רע לחינוך המקצועי.
    א. אין בחינוך זה מניעה מלהגיע לתעודת בגרות.
    ב. הדרישה לבעלי מקצוע מעולים והשכר בהתאם גבוהה
    ג. היום ה"מקצוע" דורש ידע רב ומגוון ומבוסס בעיקר על רובוטיקה ועבודות מחשב.

    הלוואי והיו בקרבנו יותר בעלי מקצוע מעולים מאשר עורכי דין ודומיהם, המציפים את המשק ללא תועלת. תרומתם של בעלי המקצוע לחברה ולכלכלה היא ב"ראפ" העליון ואין כל בושה להיות כזה.