string(2) "he"
string(2) "he" -array(0) { }

התיקון לשוויון זכויות אושר גם באילינוי

התיקון לשוויון זכויות לנשים שנכשל ב-1982 זוכה לחיים מחודשים בעידן טראמפ ו-metoo# כאשר שתי מדינות נוספות אשררו את התיקון והמנהיגות הפמינסטית נערכת לקרב משפטי להכניסו לחוקה
אביב שניראביב שניר

גר במצפה רמון, עובד במרכז הצעירים ביישוב.
קורא וכותב, סקרן לגבי כל דבר. חבר מנהיגות תנועת הפריפריות וסטודנט לתקשורת

לפני כמה ימים פורסמה בניו יורק טיימס כתבה על התפתחות מעניינת בחייו הארוכים של התיקון לשוויון זכויות לנשים. עילת הכתבה הייתה האשרור שהעניקה מדינת אילינוי לתיקון בשני הבתים המחוקקים שלה ובכך הפכה למדינה ה-37 לאשרר אותו.

התיקון לשוויון זכויות (Equal Rights Amendment או בקצרה – ERA) נולד בשנות ה-20 וקודם על ידי אליס פול וקריסטל איסטמן וזכה לתמיכת נשים בורגניות ולהתנגדות נשים ממעמד הפועלים שהעדיפו התייחסות נפרדת לזכויות נשים. הפעילות להכנסת התיקון לחוקה נפסקה למשך כמה עשרות שנים.

נוסח התיקון:

סעיף 1: שוויון הזכויות לפי החוק לא יישלל או ייפגע על ידי ארצות הברית או על ידי כל אחת מהמדינה על בסיס מין.

סעיף 2: לקונגרס תהיה הסמכות לאכוף, על בסיס חקיקה מתאימה, את האכיפה של התיקון.

סעיף 3: התיקון ייכנס לתוקף תוך שנתיים מתאריך האשרור.

בגל השני של הפמיניזם בשנות ה-70 התיקון לחוק זכה לחיים מחודשים על ידי נציגת בית הנבחרים מרת׳ה גריפית׳ס. במקום לעבור אחד אחד על כלל החוקים עם אפליה מגדרית המחשבה הייתה שתיקון החוקה יוכל לבטל את כולם במכה. ב-1972 הוא עבר ברוב קולות בשני הבתים של הקונגרס והוגש לבתי המחוקקים של כלל המדינות לאשרור. כדי להיכתב בחוקה נדרשו אשרורים של שני שליש מהמדינות עם דדליין עד השנה 1979, ולאחר מכן ניתנה הארכה לשנת 1982.

דעת הקהל הייתה חיובית מאד, הארגונים הפמיניסטיים נחלו הצלחות רבות וכולם האמינו שמדובר בתהליך לא מאד ארוך. הוואי אשררה את התיקון תוך 32 דקות מהחלטת הקונגרס. רוב האמריקאים תמכו בתיקון ו-35 מדינות אשררו אותו עד הדדליין אבל הוא לא חצה את סף שני השליש.

פיליס שלאפלי, מתנגדת לפמיניזם, בהפגנה נגד התיקון לשוויון זכויות 4.2.1977
פיליס שלאפלי, מתנגדת לפמיניזם, בהפגנה נגד התיקון לשוויון זכויות 4.2.1977

ההתנגדות העזה והיעילה לתיקון הובלה על ידי פיליס שלאפלי, פעילה שמרנית ומתנגדת לפמיניזם שארגנה קהילות רבות כנגד התיקון והצליחה למנוע את העברתו עד פקיעת התאריך האחרון שניתן על ידי הקונגרס.

אבל ב-1992 חלה תפנית לא צפויה.

כדי להבין מה קרה ב-1992 צריך להתחיל כמאתיים שנה קודם לכן. שישה חודשים אחרי תחילת תוקפה של החוקה האמריקאית, ג׳יימס מדיסון ניסח 17 תיקונים למסמך המקורי. הקונגרס אישר 12 מתוכם ועד 1791 עשרה מהם אושררו על ידי המדינות וזכו לשם ״מגילת הזכויות של ארצות הברית״. אחד התיקונים של מדיסון המשיך לעבור תהליך אשרור בעצלתיים במשך 200 שנים עד אשר בשנת 1992 מישיגן היתה המדינה ה-38 לאמץ את מה שהפך לתיקון ה-27 לחוקה. תוכן התיקון קובע שהעלאת שכר לחברי קונגרס תיכנס לתוקף רק במושב הקונגרס שלאחר אישורה.

התרחשות זאת הציתה את דמיונן של תומכות התיקון שחשבו שכדאי לנסות להמשיך בתהליך אשרורו ולאתגר את המערכת. בחירת טראמפ, מחאת הנשים ותנועת #metoo הזרימו אנרגיה נוספת למאבק ובשנה האחרונה נבאדה היתה המדינה הראשונה לאשרר את התיקון לאחר פקיעת הדדליין ואילינוי, כאמור, הצטרפה אליה בשבוע שעבר.

מנהיגות התנועה הפמיניסטית הבינו שכדי לבטל את כל החוקים שכוללים אפליה מגדרית ברמה המקומית והפדרלית יידרשו להן עשרות שנים ומאות ערעורים לבתי המשפט. ואז חזר הרעיון להעביר תיקון לחוקה שבאמצעותו ניתן יהיה לשנות את כלל החקיקה בכל הרמות באמצעי אחד. בשונה ממגילת העצמאות של מדינת ישראל שכידוע אינה מהווה מסמך משפטי מחייב, החוקה האמריקאית והתיקונים שנכללים שבה מחייבים את כל המדינות של ארצות הברית ואת כל הגופים המחוקקים מהרמה המוניציפלית עד הממשל הפדרלי. לא ברור מה יקרה אם מדינה נוספת תאשרר אותן אבל מה שבטוח הוא שיהיה מעניין. צפוי קרב משפטי גדול והמומחים חלוקים ביחס לסיכוייו להצליח בבית המשפט העליון.

את סיפור התיקון וכישלונו ניתן לראות בסדרה המעולה makers: women who make America של ה-pbs. (אולי גם כאן ירימו את הכפפה ויעשו לנו את עמודות האש של הפמיניזם הישראלי?) בינתיים, מעניין לעקוב ולראות האם דווקא בימיו של טראמפ שיחסו השערורייתי לנשים הוא מן המפורסמות, יעבור סופסוף התיקון הזה לחוקה.

צילום: עמוד הפייסבוק של ה-ERA
צילום: עמוד הפייסבוק של ה-ERA
בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות