string(2) "he"
string(2) "he" -array(0) { }
  • שבזי
    חידת שבזי
    סרטה של ישראלה שאער-מעודד מפרק את הדימוי של ר׳ שבזי
  • פלמנקו
    רוקדים לבנקאים
    על מאבקן הסוחף של מוזיקת וריקוד הפלמנקו בדרום ספרד

על רוח הרפאים הטרנסית

החיבור האוטומטי בין נשים טרנסיות, פאלוס וגבריות הוא מהותני, מסוכן וקשור בדיכוטומיה שמרנית שממסגרת אותנו כמי שהגבריות שלנו תמיד אורבת בפינה ורק מחכה להתנפל בחזרה, ועל כן עשויה לסכן נשים
עתליה ישראלי-נבו

בשנים האחרונות, עם התפוצה ההולכת וגוברת של תנועות שמדברות על הטרדות, תקיפות ופגיעות מיניות, יותר ויותר נשים מדברות על התקיפה שלהן במרחבים ציבוריים, כמו גם בתקשורת וברשתות החברתיות. בעוד שזו תופעה מבורכת שמסמנת פריצה של נושא מושתק בכל כך הרבה מישורים, כמו גם את החדירה של עקרונות ורעיונות פמיניסטיים אל תוך המיינסטרים (ואולי על החסרונות שבכך אכתוב בטקסט אחר) – עולות בו זמנית, בעקבות התופעה, סוגיות מורכבות שלא מספיק נותנות עליהן את הדעת מחשש לפגיעה נוספת בנפגעות.

סוגיה אחת כזו, שעלתה בסביבה הקרובה והרחוקה שלי כבר מספר פעמים, היא מקרים בהן אישה טרנסג'נדרית פוגעת מינית במישהי אחרת. זה לא קורה הרבה ולא תופעה נפוצה ושכיחה יותר מזו של נשים סיסג'נדריות (כלומר שאינן טרנסג'נדריות) שפוגעות בנשים אחרות. אבל מה שמעניין לשים עליו את הדעת הוא לא הסטטיסטיקה של הפגיעות עצמן, אלא ההתמודדות הקהילתית והחברתית למולן.

כמי שהייתה עדה להתמודדויות מהסוג הזה כבר מספר מקרים, אני יכולה להעיד כי התסריט הוא די קבוע: מי שנפגעה מינית ממישהי טרנסית מדברת על כך בפומבי (וזה לא משנה אם היא מציינת את שמה של הפוגעת או לא), ומדברת עליה בלשון זכר. לצד תמיכה ותגובות אוהדות שהיא מקבלת, ישנן אלה שעל אף שהן תומכות בנפגעת ברצונה לדבר על כך וברצון שלה לאחריות מהפוגעת, מסייגות ואומרות שזה בעייתי לדבר על אישה טרנסית בזכר. לרוב, בתגובה לכך עולה התרעמות כללית על הדרישה הצבועה והאלימה לנהוג ברגישות כלפי "התוקף", בעוד שגופה ורצונה של הנפגעת הם הפקר.

כהנחת בסיס לטיעון שלי, אני רוצה להדגיש כי פגיעה מינית לסוגיה היא דבר מזעזע, אלים ודכאני שיש לשרש מהיסוד, להתנגד אליו ולדבר עליו בקול. יחד עם זאת, פגיעות מיניות מתרחשות במסגרת מורכבת של מארג יחסי כוח חברתיים ותרבותיים מצטלבים, ובאופן זה פגיעה מינית שמובאת לדיון בפומבי (בין אם במרחב הציבורי, בתקשורת או ברשתות החברתיות) היא סוגיה שלא נוגעת רק למי שנפגעה ולמי שפגעה, אלא גם לרשת התמיכה שיש לכל אחת מהן, וכן לקהילה/החברה שבמעגלים הקרובים והרחוקים יותר שלהן. ולכן, חשוב להסתכל על המאפיינים הפוליטיים של הסוג הזה של התסריט החברתי, במסגרתו כדי לכבד את הנפגעת יש לפנות אל התוקפת הטרנסית שלה בזכר.

התסריט הקבוע הזה נובע משתי תפיסות בעייתיות שנמצאות במובנים רבים במיינסטרים הפמיניסטי של ימינו. התפיסה הראשונה היא זו שנשים אינן יכולות לפגוע מינית. בגלל ההנחה (הנכונה) כי בחברה ההטרו-פטריארכלית גברים סיסג'נדרים הם לרוב אלה שמפעילים כוח ממשי וסימבולי על נשים והם האוכלוסיה המרכזית הפוגעת מינית בנשים, ישנה התייחסות מוחקת לכך שיש לא מעט פגיעות מיניות בין נשים. תופעה זו נתפסת כזניחה (במקרה הטוב) ומושתקת (ברוב המקרים) גם בחברה ההטרונורמטיבית, אך גם בסביבות ביסקסואליות ולסביות נשיות לחלוטין. השתקה זו מונעת מנשים לדבר על פגיעות שנשים אחרות פגעו בהן, למרות שהן יכולות להיות לא פחות כואבות, טראומטיות וקשות.

תפיסה טרנסמיזוגנית תאמר בין השאר שנשים טרנסיות הן גברים, או שלכל הפחות הן צריכות לעמוד בצד, לשתוק הרבה, ובתהליך יומיומי וסיזיפי להשתחרר מ"החיברות הגברי" שלהן

התפיסה הבעייתית השנייה שעליה מתבסס התסריט המדובר היא טרנסמיזוגניה: זוהי ההצטלבות הדכאנית של טרנספוביה ומיזוגניה, שמופנית כלפי נשים טרנסיות. תפיסה טרנסמיזוגנית תאמר בין השאר שנשים טרנסיות הן גברים, או שלכל הפחות הן צריכות לעמוד בצד, לשתוק הרבה, ובתהליך יומיומי וסיזיפי להשתחרר מ"החיברות הגברי" שלהן. תפיסה טרנסמיזוגנית קשורה גם לאופן שבו מדמיינות איך נשים טרנסיות נראות, איך הן הולכות במרחב ועד כמה הן מאיימות (משום שהן בעצם דומות לגברים, או פשוט גברים בתחפושת). כאשר מישהי אומרת שאישה טרנסית פגעה בה מינית, רוח הרפאים של ה"פאלוס" הטרנסי ישר מרחפת מסביב: הרי ברור לכולן שאותה טרנסית שפגעה מינית השתמשה באיבר המין (הזכרי!) שלה שלא בהסכמה וכנגד רצונה של הנפגעת, למרות שידוע שפגיעה מינית עשויה להתבטא במגוון צורות שלא כוללות זין, שיכולות להיות לא פחות טראומטיות, כואבות או קשות. החיבור האוטומטי בין נשים טרנסיות, זין וגבריות הוא חיבור מהותני ומסוכן, שנובע מתוך תפיסה דיכוטומית ושמרנית שממסגרת אותנו כמי שהגבריות שלנו תמיד אורבת בפינה ורק מחכה להתנפל, ועל כן מדירה אותנו ממרחבים המאפשרים בטחון לנשים.

בנוסף, כאשר מי שנפגעה מינית מאישה טרנסית ואלה הסובבות אותה מתעקשות לדבר עליה בזכר, הן מייצרות מצב חברתי טרנסמיזוגני בו הכבוד הבסיסי כלפי נשים טרנסיות עומד תמיד למבחן על פי ההתנהגות שלנו: אם התנהגת יפה, זכרת את המקום שלך, ובעיקר זכרת שאת גבר שצריך להשיל מעליו את הפריבילגיות הגבריות שלו – את מתנהגת יפה ולכן ניתן לך את הכבוד המינימלי של לפנות אלייך בנקבה. לעומת זאת, אם דיברת לא יפה, אמרת משהו לא במקום, או פגעת מינית – ההתייחסות המכבדת אלייך ואל כל הקבוצה אליה את משתייכת כבר לא מחייבת או רלוונטית, והיא תמנע ממך. כאשר אדם מאוכלוסיה מוחלשת פוגע בי, יש לי את כל הזכות שבעולם לכעוס אותו, לשנוא ולדרוש ממנו לקחת אחריות. עם זאת, אין לי לגיטימיות בשום צורה לזלזל, להשפיל, לפגוע ולשלול צלם אנוש מכל הקבוצה אליו אדם זה משתייך. בהקשר הנידון זו עוד תצורה של טרנסמיזוגניה, בהקשרים אחרים זו עוד תצורה של גזענות. זוהי תפיסה רפובליקנית אלימה שלפיה אנשים צריכים "לזכות" בכבוד האנושי שלהם משום שהוא לא ניתן בחינם.

למרות שהנושא הזה כואב, לא קל ולעיתים פותח פצעים חשופים, חשוב לדבר עליו; זה חשוב משום שלהכיר בכך שיש פגיעות מיניות בין נשים, ולדבר על כך, יאפשר ליותר נשים להרגיש בנוח לספר על הפגיעות שהן חוו, לעבד אותן ולדרוש מהפוגעות שלהן לקחת אחריות. ובאופן בסיסי יותר, חשוב להכיר בכך שמסביבנו יש סוגים שונים של נשים, בהן נשים טרנסג'נדריות, ויש לתת להן את היחס המכבד הבסיסי שאמור להיות לכל אישה סיסג'נדרית (לפחות עקרונית). ההתייחסות החשדנית התמידית כלפי נשים טרנסיות, שמחייבת אותנו להוכיח שוב ושוב שאנחנו "בצד הנכון", מונעת את הדרך לסולידריות משמעותית ואמיתית בין כל מיני סוגים של נשים, וממשיכה את התהליך החברתי הטרנספובי של דחיקה אלימה של נשים טרנסיות אל השוליים החברתיים.

עתליה ישראלי-נבו היא סוציולוגית, אמנית פרפורמנס ואקטיביסטית טרנסג'נדרית

לקריאה נוספת על טרנסמיזוגניה

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות