string(2) "he"
string(2) "he" -array(0) { }

עוד מופע של עיוורון הצבעים השמאלני

עו"ד מיכאל ספרד מכפיף את המציאות לשאלת האזרחות, ותוך כך מייצר היררכיה של מאבקים ומעדיף אותה על פני סולידריות אפשרית. הוא מתעלם מהקשר שבין המצב האתני והמעמדי בתוך הקו הירוק לכיבוש של 67' וממרכזיותה של הנכבה בתולדות הסכסוך הישראלי-פלסטיני. תגובה
תום מהגרתום מהגר

פעיל בעמותת עמר"ם לקידום תרבות וזהות מזרחית

במאמר שפורסם ב"שיחה מקומית" טוען עו"ד מיכאל ספרד כי המאבק בכיבוש הוא "המאבק החשוב ביותר" כיום. לדידו, בגלל שהפלסטינים תושבי השטחים הכבושים משוללי אזרחות, להבדיל מאזרחי מדינת ישראל, ומאחר שאנו הישראלים נושאים באחריות לכיבוש, הרי שחלה על כולנו חובה מוסרית להתנגד לו. לדעתי ההיררכיות והקטגוריות שבהן משתמש עו"ד ספרד אינן רק בעייתיות מבחינה מוסרית, אלא פוגעות במטרה עצמה אשר לשמה הוא כותב ופועל: סיום  הכיבוש.

ראשית, הניתוח של ספרד מתעלם לחלוטין מהעובדה שהמאבקים השונים כרוכים זה בזה, ולכן הצלחתו של האחד עשויה להשפיע לטובה על השני. כך,  למשל, בעיות דיור בתוך הקו הירוק גרמו לבני מעמדות מסוימים – אשר סבלו ממדיניות דיור גזענית, ועדות קבלה, דיור ציבורי קורס ומיתוג כ"פולשים" – לגור  מעבר לקו הירוק. בשביל קבוצות אלו, הדיור מעבר לקו הירוק היווה מפלט למצב כלכלי ירוד בשטחי 48'. אפשר כמובן להטיח בהם שהם "מתנחלים" ושאר כינויים, אבל אם רוצים להתקדם הן עם המאבק לסיום הכיבוש והן עם המאבק לחברה ישראלית שוויונית, רצוי להכיר בכך שבניגוד לאליטה האשכנזית בישראל, לרבים מבני המעמדות הנמוכים לא הייתה הפריבילגיה להשתכן בנוחות בבתים של פלסטינים מ-48׳ או ליהנות ממדיניות הפקעת הקרקעות הישראלית והעברתן לידי המועצות האזוריות. קיים אפוא קשר ישיר בין פריבילגיות של אשכנזים בתחומי 48' למדיניות יישוב יהודים מעבר לקו הירוק.

דוגמא נוספת לאופן שבו המאבקים כרוכים זה בזה היא מערכת החינוך ומדיניות ההסללה בה. באחרונה פורסם כי למעלה מ-60% מבני ובנות הנוער בטבריה ובקריית מלאכי לא סיימו בגרות עיונית. בשביל רבות ורבים מהן/ם, "שירות צבאי משמעותי" או שירות במג"ב עשויים להוות מקפצה תעסוקתית רבת חשיבות, כמו גם שדרוג מעמדן/ם הסימבולי בחברה הישראלית. לא בכדי קיים רוב מזרחי בשירות יחידות אשר אוכפות את הכיבוש. במובן הזה השאלה אינה יכולה להצטמצם למעמד האזרחות, כפי שעושה ספרד במאמרו, משום שעלינו להבין כיצד האזרחות בישראל מרובדת בצורה אתנית ומעמדית, באופן שפותח דלתות בפני קבוצה אחת (למשל, שיעור אשכנזים גבוה באקדמיה בכלל ובסגלים האקדמיים בפרט) וטורק אותן בפני אחרת. אם כך, גם בנושא הזה, על מנת לפעול לסיום הכיבוש יש להבין מה מאפשר אותו, ובעיקר את המשכו, מבחינת יחסי הכוחות והפוליטיקה של 48'.

באופן דומה, ספרד מייצר הפרדה תמוהה בין "האזרחים הערבים" לתושבים הפלסטינים בשטחים הכבושים, ולא מתעכב ברצינות על הקשר ביניהם, לנוכח מדיניות הגירוש והנישול מ-48׳ ואף לפני כן. בהקשר זה ספרד כלל לא מתייחס לזכות השיבה, שעמדה במוקד ההפגנות ברצועת עזה בשבועות האחרונים, הפגנות שעלו במחיר דמים קשה ביותר למפגינים/ות. ראוי להדגיש: לא "הכיבוש" עמד במוקד ההפגנות, אלא זכות השיבה.

ימין סוויסה, מתוך "זכות הצעקה" של אורי רוזנווקס
פעיל תנועת האוהלים ימין סוויסה, מתוך הסדרה "זכות הצעקה" של אורי רוזנווקס

בניגוד לעו"ד ספרד, עו"ד מאיסאנה מוראני ממרכז עדאלה כתבה לפני שבועות ספורים:

"בכל הקשור לקרקע ולדמוגרפיה, ישראל מתייחסת לבני העם הפלסטיני באופן דומה ללא קשר לאזרחות שאותה הם נושאים או למקום הימצאותם. ואכן, זכות השיבה, הן של העקורים והן של הפליטים הפלסטינים האחרים, היא האלמנט שמאחד את העם הפלסטיני על פלגיו השונים, ללא קשר למקום הימצאותם, מעזה ועד הגליל. הסיפור של הפליטים הוא הסיפור של הנכבה."

מסתבר אפוא, שגם מנקודת מבט פלסטינית הפרדיגמה של "האזרחות" לוקה בחסר, בלשון המעטה.

אני מתקשה להאמין שספרד לא מבין את הקשר הישיר שבין מצב תעסוקתי, דיור, חינוך, השכלה גבוהה ועוד, לבין האפשרות להתנגד

ספרד מסיים את מאמרו בנימה נחרצת: "האחריות המוסרית יוצרת חובות והמרכזית שבהן היא החובה לפעול להפסקת העוול. החובה להתנגד." אני מתקשה להאמין שספרד לא מבין את הקשר הישיר שבין מצב תעסוקתי, דיור, חינוך, השכלה גבוהה ועוד, לבין האפשרות להתנגד. האם בכוונתו של ספרד לטעון ברצינות שרמת היכולת להתנגד בקרב מי ששפר עליהם מזלם להיוולד לזוג הורים ממעמד מבוסס ומשכיל, לעומת מי שנולדו לשוליים הכלכליים והאתניים של החברה הישראלית זהה – רק משום ששניהם אוחזים בתעודת זהות? מדובר בתפיסה עיוורת צבעים וליברלית בצורה קיצונית.

שני כשלים מאפיינים אפוא את ההיררכיה שמייצר עו"ד ספרד במאמרו. ראשית, הוא מתעלם מהקשר שבין המצב האתני והמעמדי בתוך הקו הירוק לכיבוש של 67'. שנית, הוא נמנע להתייחס לנכבה הפלסטינית כאל אירוע מכונן בתולדות הסכסוך הישראלי-פלסטיני. אני סבור שנקודות עיוורון אלו קשורות לחוסר היכולת העקבי של השמאל הישראלי לדון ברצינות בפריבילגיות של אשכנזים, אשר במידה רבה נובעות מהנ"ל.

אני מסכים שמבחינת היקף ההפרות של זכויות האדם, השליטה הצבאית של ישראל על התושבים הפלסטינים היא החמורה ביותר. אולם עובדה זו לא מצריכה דירוג של המאבקים אלא להיפך, להבין כיצד הם קשורים אחד לשני על מנת להרחיב את השורות ולדבר על צדק באופן מקיף והוגן. בנוסף למרכיב האנליטי, דרושה בעיניי גם מידה של אמפטיה ורגישות להפרות זכויות אדם באשר הן. לומר לאקטיביסטיות שעושות לילות כימים במאבק נגד אלימות כלפי נשים כי מאבקן מדורג במקום מסוים שקבע מאן דהוא, זה לכל הפחות חוסר רגישות. הסנטימנט הראוי בעיניי הוא להתייחס לכל מאבק לצדק – ככל שהוא אכן חותר לשוויון וזכויות אישה ואדם – כעולם ומלואו.

הריסות בכפר אום אל-חיראן, 22.01.17. צילום: תמי ריקליס ויונית נעמן, cc by-nc-sa
הריסות בכפר אום אל-חיראן, 22.01.17. האזרחות לא מנעה את הגירוש, הנישול וההרג. צילום: תמי ריקליס ויונית נעמן, cc by-nc-sa
בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

  1. סמי קורעין

    שוב ושוב אני תמהה על העירוב שלא ממין העניין בין אשכנזים לבין "שמאל", ועל כל פנים, מן הבחינה הכלכלית-חברתית. מזרחים יקרים כמו תום מהגר, חייבים להתנער אחת ולתמיד, מן האשליה הזאת. ספרד, הוא גילמה המובהק של הפריבילגיות האשכנזית. אשר כל כן, הוא יהא האחרון בנכונותו לשלם על הדווידנדים ותופעות הפריבילגיות מהן הוא נהנה, אך ורק מתוקף מוצאו.
    קום התנערה תום היקר. מעמידי הפנים האלה, דוגמת מצפן ודומיהם, לא לחינם סולדים מפוליטיקה הזהויות המבורכת להלל. חדל באחת להאמין להם…

  2. מרוקאית שמאלנית

    מעניין מאוד

  3. יוסי חורי

    אין למהגר שום בעיה עם דירוג מאבקים. הדבר היחיד שמפריע לו הוא שהמאבק הקדוש שלו באשכנזים – שהוא מקדיש לו את כל הפעילות התועמלנית שלו – לא מדורג ראשון.

  4. ג. אביבי

    אם תשאלו דובר מצוי מטעם השיח הסמולני, כגון ספרד, מהו לשיטתו סדר העדיפויות במאבקים החברתיים הרצוי, לא רק שהמאבק המזרחי למען שוויון וביטול ההגמוניה הכל-אשכנזית לא יהיה במקום ראשון – הוא לא יהיה כלל ברשימה. המשך דיכוי המזרחים, האתיופים והפלסטינים אזרחי ישראל הוא חזונם של אנשי ה"שמאל" האשכנזי – בדיוק כמו חזונם של מנהיגי הימין הציוני והאשכנזי חרדי.
    אבל גם לדוברי השיח המזרחי יש יד וחלק בהכחשה הזאת. כיום הדוברים מתחלקים בגדול לשתי קבוצות: ממשיכי הקו הישן ששמים את המאבק המזרחי כמשני למאבקים צודקים אחרים (הפמיניסטי, הלהט"בי, הפלסטיני בעיקר) מחד והאקטיביסטים מאידך. מאנשי הקו הישן אין מה לצפות. הזרם האקטיביסטי, שלא מזניח את המאבק לשוויון, תמרן את עצמו חלקית בשנים האחרונות לזרועות הימין הציוני. קבלני הקולות המזרחים של הימין הציוני (רגב, קורן, חוטובלי למשל) מוכרים למזרחים את האשליה כאילו קיפוח המזרחים מזה עשרות שנים נובע מהיותם ימניים או מסורתיים (בראיית המקפחים מה"שמאל") ולא מגזענות אשכנזית אידאולוגית – פתולוגית. בכך הם מטהרים את האליטה האשכנזית של הימין הציוני והחרדי מהיותה שותפה מלאה לקיפוח השיטתי הגזעני הזה. הצורך להגן על פוליטיקאים מזרחים (קבלני קולות), החוסים בצל אדונם הגזען, מכהה את החוד של השיח המזרחי האקטיביסטי (בראשיתו).
    בחודשים האחרונים פרשת ילדי תמ"ב (תימן, מזרח ובלקן) כמעט נמחקה מסדר היום הציבורי – כרצונו של נתניהו ובאמצעות ח"כ נורית קורן ואחרים – ולהוציא ארגונים אקס-פרלמנטאריים שלא מקבלים ביטוי נרחב (למשל באתר זה) הנושא ירד שוב לתהום הנשייה. בעקבות "סאלח כאן זה ארץ ישראל" נוצרה אפשרות להתחיל בתהליך של מחיקת שמות של גזעני אשכנז הבולטים (יוספטל, רופין ומרעין בישים אחרים) מרחובותינו וממוסדות ציבור. אך חוסר הרצון של האקטיביסטים להרגיז את אדוני הימין מנע כל תהליך חיובי כזה.

    דרוש דם חדש לדוברות השיח המזרחי

  5. חזי

    מאמר סביר ולשם שינוי גם יחסית קונסטרוקטיבי.

    עכשיו נשאר לתהות מה לעשות עם המציאות הזו. יש לי תחושה שהמחבר לא יאהב את התשובה שיש לי להציע (היא לא כוללת עמותות עם מימון גרמני).

  6. אסתר בן חור

    לא התבלבלת?אתה מרמז שבעית המתנחלים נוצרה כפתרון למצוקת דיור של "מעמדות מסוימים"(קרי מזרחים?)