string(2) "he"
string(2) "he" -array(0) { }
  • שבזי
    חידת שבזי
    סרטה של ישראלה שאער-מעודד מפרק את הדימוי של ר׳ שבזי
  • פלמנקו
    רוקדים לבנקאים
    על מאבקן הסוחף של מוזיקת וריקוד הפלמנקו בדרום ספרד

היחצנית הטובה ביותר של תנועת החרם

מורה נבוכים לפסיכולוגיה של החרם נגד ישראל וכמה תשובות מוחצות למתנגדיו – בייחוד אנשי האליטה האקדמית שחושבים שאפשר להמשיך להאזין לקונצרטים בזמן שהרגל שלנו חונקת מישהו אחר
איריס חפץ

פסיכואנליטיקאית ישראלית שחיה בברלין מזה 15 שנה (עלייה ראשונה של האינתיפדה השנייה). ערכה את האתר "קדמה", במה לדיון מזרחי

לפני כ-15 שנה, בעודי מהגרת טרייה ודוברת גרמנית רצוצה, כזו שמתלהבת מהיכולת לזכות בפרס על חידת רדיו, עניתי לשאלה פשוטה על דרום אפריקה וזכיתי בפרס: שני כרטיסי קולנוע לסרט ״להתראות, בפאנה״. הלכתי עם חברתי, פעילת תעאיוש לשעבר, שקצה בשדות ההרס הציוניים ועזבה גם היא בשלהי האינתיפאדה השנייה. מצאנו את עצמנו בקומפלקס בתי הקולנוע של סוני סנטר בברלין, על שטיח אדום שבסופו כוס שמפניה ופופקורן. אחרי הסרט, שמתאר את תקופת כליאתו של נלסון מנדלה ברובין איילנד והתיידדותו עם שומר הראש הלבן שלו, ג׳יימס גריגורי, היתה שיחה עם בתו של שומר הראש – שהוטסה לכבוד האירוע מדרום אפריקה. בחוץ, מצאנו שולחנות ערוכים בכל טוב, אוכל ובעיקר יין דרום אפריקאי והתחלנו להתחכך בשגרירים רבים של מדינות אפריקאיות ואירופאיות שהוזמנו מבלי שיפתרו חידה רדיופונית. התחוור לנו, שנחתנו ברכות לאירוע יחסי ציבור של שגרירות דרום אפריקה בגרמניה, שמטרתו היתה לשנות את תדמיתה כמדינת אפרטהייד ולגרום לכך שאנשים יפסיקו את החרם עליה.

התברר שיותר מעשר שנים אחרי תום האפרטהייד, אנשים עוברים בסופרמרקטים ליד שדרות בקבוקי היין שמסודרים לפי ארצות, והבקבוקים הדרום אפריקאים נותרים ללא מגע יד אדם. האסוציאציה ״דרום אפריקה-אפרטהייד-בויקוט״ היתה חזקה יותר מכל מציאות פוליטית. זו עובדה מוכרת לכל מומחי השיווק: לתדמית של מוצר יש חיי מדף ארוכים יותר מהמציאות. סובארו, למשל, נתפסה כמכונית עממית ולא יקרה, גם אחרי שמחירה עלה מאוד.

מנגד, חרם צרכנים הוכח כטקטיקה מקובלת וחשובה ליצירת שינוי פוליטי. דוגמא לכך מהווה קמפיין הבד״ס (BDS) הקורא לסנקציות על ישראל, למשיכת השקעות ולחרם של צרכנים.

מסלול עוקף שב״כ

החרם הוא פעולה של אנשים פרטיים, שלא בהכרח מאוגדים בארגון כלשהו. הדבר היחיד שמשותף להם הוא התמיכה בקמפיין כולו או בחלק ממנו ברגע נתון: הם יכולים לפעול כקבוצה ולקרוא לאוניברסיטה שלהם למשוך השקעות מישראל, הם יכולים לא לקנות מוצרים ישראליים, לא לטוס לישראל או לשכנע את חבריהם לא לעשות זאת גם. לפעמים הם אפילו לא מודעים לכך שהם עושים חרם (מה שנקרא ״חרם שקט״); הם פשוט עוברים בסופרמרקט, אחרי שראו אתמול בכלי התקשורת את תמונתה של אחות פלסטינית שנרצחה על ידי צלף ישראלי, וזה לא מעורר תיאבון. התגובות הלא מודעות שלנו חזקות יותר מכל סרטון של דובר צה״ל. תחושת הרתיעה אל מול תמונה של חייל הפולש לביתה של משפחה פלסטינית או צוהל אחרי רצח של פלסטינים, חזקה יותר מכל טיעון רציונלי כזה או אחר. מרבית הישראלים-יהודים שהם חלק מהתוקפנים ושותפים לפשע, נזקקים להגן על האשמה והבושה ע״י טיעונים רציונליים למיניהם או הכחשה (״למה הם התקרבו לגדר?״/״אם עצרו אותו, בטח יש לכך סיבה״, גם אם זה ילד בן ארבע). אנשים פחות מעורבים, כמו קהל המחרימים בחו״ל, פחות מתרשמים מהפרופגנדה של דו״צ והדחייה המתעוררת בהם עוברת דרך הקיבה ולא דרך הראש.  

ישראל מפעילה כוח רב כדי למנוע את הגדרתה כמדינת אפרטהייד, מכיוון שאפרטהייד הולך יד ביד עם חרם – ולך תשפיע עכשיו על מיגל מברצלונה שקורא לליונל מסי לבטל את המשחק בישראל. אחד הקשיים שאיתם מתמודדת ההסברה הישראלית, הוא שלתנועות חרם יש היסטוריה ארוכה להישען עליה: מסעות חרם בארה״ב או למשל קריאות החרם של גנדי, שקרא להודים להחרים מוצרים אנגליים ולקנות מוצרים הודיים. הוא האמין בהתנגדות פאסיווית, שתעביר את דעת הקהל לתמיכה בהודו ובשחרורה. החרם על דרום אפריקה הוא הדוגמא הטרייה ביותר להצלחה של קמפיין כזה, יחד עם גורמים נוספים, לגרום להתפרקות משטר האפרטהייד. בתנועות חרם הכוח עובר לאנשים הפרטיים ולעולם האסוציאציות שלהם – מדובר במסלול עוקף שב״כ, ולכן אין לישראל שום יכולת לשלוט עליו, ואין ארגון שאפשר לשתול בו משת״פים. מישהו פרטי יכול לארגן עצומה שקוראת ללורד לא להגיע לישראל, עליה חותמים אנשים מכל העולם והיא מבטלת. ההסברה הישראלית משתוללת, מודעת עמוד שלם מתפרסמת ב״וושינגטון פוסט״ ויש התקפה כוללת על ניו זילנד כולה כמדינה.

lorde
מודעת השטנה נגד לורד ב"וושינגטון פוסט", ינואר 2018. ישראל מנהלת קרב בלימה שבו ככל שהיא יותר חסרת אונים, כך היא מגיעה לפעולות אבסורדית שפועלות לטובת החרם

ארגונים שונים יכולים להצטרף לקריאה, בעקבות פעולה של יחידים בתוך הארגון שמעבירים החלטה כזו. באופן הזה, איגודי עובדים יכולים להרחיב את פעולת החרם ולהורות לעובדיהם לא לשתף פעולה עם ממשלת ישראל, או ארגונים בחברה הפלסטינית האזרחית קוראים לאחרים להצטרף אליהם ולתמוך בהם. אולם תנועת החרם עצמה אינה ארגון שאפשר לשלוט בו. מדובר ברעיון, ולכן הוא מעבר לגבולות השליטה של המדינה. מדובר בקריאה להחרים, שאיתה אפשר להזדהות או לא, לחתום עליה או לא. מה שמדינה טוטליטרית עושה עם רעיונות, הוא לאסור את האנשים שמפיצים אותם, לרגל אחריהם, לאיים עליהם ולזרוע פחד. זה מה שישראל ניסתה לעשות, ועדיין מנהלת קרב בלימה שבו ככל שהיא יותר חסרת אונים, כך היא מגיעה לפעולות אבסורדית שפועלות לטובת החרם.

אחת הדוגמאות למסע הפחדה כזה התרחשה בארגון הקול היהודי לשלום צודק במזה״ת (שבו אני חברה). עיתונאי (לפחות במונחים ישראליים) של ה"ג׳רוזלם פוסט", התקשר לבנק הפרטי שבו לארגון יש חשבון, התריע על כך שמדובר בארגון אנטישמי ובעקבות כך נסגר חשבון הבנק של הארגון. במקביל לפתיחת חשבון בבנק של המדינה, הצטברו על שולחנם של מנהל הבנק מכתבי מחאה רבים של אזרחים גרמניים, ארגונים של החברה האזרחית וארגונים אחרים שיש להם חשבון בבנק – שאיימו לעזוב את הבנק אם החשבון לא יוחזר לפעילות רגילה. זו הפעם הראשונה בגרמניה של אחרי 1945, שבה חשבון בנק של ארגון יהודי נסגר מסיבות פוליטיות. לנו נמסר כארגון, שהסיבה לכך היא חתימתנו על הקריאה לבד״ס ושאם נסיר אותה, יוחזר לנו החשבון מיד. כמובן שלא עשינו זאת, ולאחר מו״מ ממושך עם הבנק חשבוננו הוחזר לפעילות. אבל גם אלמלא חזר: בזמן הזה התנהל קמפיין שלם שבו עשרות אנשים כתבו לבנק, כולם דיברו על החרם, דנו ברעיון ועסקו בעצומות – כולל אחת של הקול היהודי לשלום מארה״ב, החתום גם הוא על הקריאה הזו. מנהלי הבנק, כמו גם אחרים בחברה האזרחית, נאלצים אז לבחור בין שתי עמדות של קבוצות יהודיות: הקהילה היהודית הרשמית וארגוני שלום מהעולם ומישראל.

תנועת החרם עצמה אינה ארגון שאפשר לשלוט בו. מדובר ברעיון, ולכן הוא מעבר לגבולות השליטה של המדינה. מדובר בקריאה להחרים, שאיתה אפשר להזדהות או לא, לחתום עליה או לא

באופן הזה, היהודים מדברים בקולות רבים ומתרחקים יותר ויותר מהמדיניות הישראלית, וגם תורמים לכך ש״יהודים״ לא יופיעו כקבוצה אחידה שקשורה לישראל וממשלתה ונתפסת כשגרירות מקומית. אז אפשר להפחיד ככה אנשים ולהכתים אותם בתואר ״אנטישמי״ מצד אחד; מצד שני, השימוש בתואר הזה נהיה כל כך סיטונאי, שהוא מאבד משמעות או משנה אותה ועם הזמן מספר האנטישמים בעולם גדל בכמות מסחררת והופך למועדון כמעט נחשק: סטיבן הוקינג עליו השלום, אנג׳לה דייויס, קן לואץ׳, ג׳ודית באטלר, דניאל בויארין, קייט טמפסט, פורטיסהד ועוד אלפים רבים.

למעשה, ישראל היא המקדמת הכי טובה של תנועת החרם. לפי התיאוריה של גנדי (זוכרים, איך ברגעים של בושה ישראלים אומרים ״למה לפלסטינים אין גנדי?״ אז הנה, יש), ככל שההתנגדות תהיה יותר פאסיווית, כך דעת הקהל תיטה לטובת הקורבן. מצב הרוח הישראלי של תחושת ניצחון וחוסר יכולת לקרוא את המציאות, מחזק את תחושת הקורבנות של התוקפנים היהודים בישראל, שמתבצרים בקורבנותיותם ויורים מהמבצר לכל הכיוונים. אלו שירו ורוצחים על בסיס יומיומי, מרגישים מאוימים ומייחסים את האיום הזה למשהו חיצוני. וכך לורד על צבא מעריציה הם הסכנה, כי מדובר בעוד אנטישמית שרוצה להשמיד את מדינת ישראל או לכל הפחות אשה פתיה שנפלה קורבן ללחצים. לאחרונה התברר שהסכנה יכולה לבוא גם מצדו של שחקן כדורגל מצליח, כזה שעומד בהאשמות על העלמת מס ומתגבר, אבל נבהל מאיומים מדומיינים (או לחלופין לא מסוגל אפילו לממן כמה שומרי ראש).

מצב כזה יוצר איבוד עשתונות של התוקפן, שנהיה עוד יותר תוקפני וחסר גבולות, לצד הזדהות יותר גדולה של אנשים בעולם עם הקורבנות שלו. ישראלים חיים בתוך בועה שבה הם יוצרים את המוטיבציה של אחרים להחרים אותם, עושים סרטים נגד זה ומספרים למחרימים כמה מקסים בים המלח/אילת/תל אביב, עפים על עצמם, עוברים מירי חסר אבחנה לירי צלפים מדויק ומופתעים כל פעם מחדש שהם חווים דחיה. זה לא סביר שמישהו ירצה להתרחק מאנשים שיורים בכזו קלות?!

מחאה באוניברסיטת קיימברידג׳ בעקבות ההרג בעזה, מאי 2018
מחאה באוניברסיטת קיימברידג׳ בעקבות ההרג בעזה, מאי 2018

הדמוקרטיה היחידה

השחקנית אסתי זקהיים כתבה בפייסבוק לא מזמן על אירוע בפסטיבל קולנוע שבו נכחה. איגוד קולנוע בלגי הצהיר שם על תמיכה בבד"ס, ולדבריה היא הפכה אז ל״נציב מלח״ – אולם התעשתה וסיימה את דבריה מול הקהל במשפט: ״Israel is the only democracy in the Middle East. Israel guarantees equal right to minorities of all religions as well as women and LGBT״.

זה משפט שגם נתניהו יכול היה להגיד, ועוד אחת מהרבה מאוד דוגמאות לחיים בבועה. ככה גם מגיבים גם ישראלים רבים שפתאום מגלים שהבד"ס חי ובועט, אבל לא באצטדיון ליד הבית. רוב הישראלים ככולם שולפים משפטים שדקלמנו בתנועת הנוער לפני 40 שנה, כאילו אם נגיד אותם זו תהיה מציאות וגם שאקירה תלך על זה ולסחורת ״דרקוני הטרור״ או ״עפיפוני הטרור״ יש קונים. רק נגיד ״דמוקרטיה״ ופוףףף ייעלמו להם מיליוני פלסטינים מהעולם, ישראלים יוכלו להתחתן עם מי שהם רוצים ונמר עם גדי ירבץ.

אבל יש נשים רבות בעולם שמגיבות אחרת לאי צדק והרסנות ויוצאות נגד הכוח הממית. אירלנד (אחת מהמדינות המובילות בקמפיין הבד״ס), 1984. קארן גירון נתנה לעמיתותיה ברשת החנויות Dunnes הוראה מטעם האיגוד המקצועי שלא למכור מוצרים דרום אפריקאים. כאשר הקופאית בת ה-21, מארי מנינג, סירבה למכור פירות מדרום אפריקה, היא הושעתה ממקום העבודה. תשע עובדות יצאו איתה, וזו היתה תחילתו של מאבק שארך כמעט שלוש שנים ובסופו ממשלת אירלנד קיבלה החלטה לא לסחור עם דרום אפריקה. החלטה שהיתה בתוקף עד תום משטר האפרטהייד.

dunnes
עובדי ועובדות Dunnes, אירלנד 1985. מאבק מעורר השראה

מזרחים, נשים, נכים, להט״בים, ניצולי שואה, יהודים, שחורים ולבנים וכמעט כל אדם שרוח אנושית טובה מנשבת בתוכו יקבלו השראה ממאבק כזה. אולם ברגע שאנחנו התוקפנים שנגדם החרם הזה מופנה, קל לשכוח את הטוב שנשים כמו גירון ומנינג, עשרות עמיתים שלהן ומאות אלפי אנשים ברחבי העולם הביאו איתם, אלו שראו את השחורים בדרום אפריקה בשוועתם, הבינו שכולנו חיים בעולם אחד ועשו מעשה. כי ברגע שאומרים ליהודים בציון ״דמי אחיכם זועקים מהאדמה!״ הם עונים מתוך פסטיבל רגשי האשמה של עדות ישראל: ״סתמו יא אנטישמים, השומר אחי אנוכי?״

הפלסטינים למעלה, אנחנו למטה

יהודי אחד מגיע לתחנת הרכבת במינכן בשנת 1945, כשהוא אוחז מזוודה גדולה בידו ומנסה להיסחב איתה עוד כמה מטרים. הוא פוגש גרמני שנקרה על דרכו, ניגש אליו ושואל: ״סליחה, אדוני, האם אתה אנטישמי?״ ״חס ושלום״, עונה הגרמני, ״איך עלה בדעתך הרעיון הזה? אני?!״. ממשיך היהודי ופוגש גרמני אחר, ושואל אותו ״סליחה, אדוני, האם אתה אנטישמי?״ -״איך אתה מעז בכלל לשאול דבר כזה?!״ עונה הגרמני, ״מה פתאום? מה לי ולאנטישמיות? אני? אנטישמי?!״. ממשיך היהודי ללכת ופוגש גרמני נוסף ושואל אותו ״סליחה, אדוני. האם אתה אנטישמי?״ ״אה…כן״, עונה הגרמני ״אנטישמי אנוכי״. ״או, אתה נראה לי אדם ישר. האם תוכל להשגיח בבקשה על המזוודה שלי כמה דקות עד שאחזור?״

אז אם בכנות עסקינן, הנה כמה תשובות לטענות שמועלות על ידי יהודים בישראל ותאומיהם הסיאמיים בעולם לגבי החרם:

1. אתם מחרימים את ישראל. טענה צודקת במידת מה. הקווים המנחים של החרם מגדירים מה מוחרם, ולרוב מדובר במוצרים תוצרת השטחים וישראל ואירועים שממשלת ישראל עומדת מאחוריהם. במובן הזה לא מחרימים את תושבי ישראל כולם, אלא פועלים נגד הממשלה ומדיניותה (נגיד לצורך העניין שיש בישראל אופוזיציה, שמדובר בדמוקרטיה ולא במדינה ש-70 שנה נמצאת תחת מצב חירום עם צנזורה ושלטון צבאי וכו׳). אבל מכיוון שבתהליכים לא מודעים עסקינן, הרי שמקרים רבים של החרמה קורים שלא תחת הכותרת בד״ס, אלא תחת האסוציאציה ״ישראל-אפרטהייד-חרם״. וגם כאשר יוצאים נגד החרם, ובגרמניה מופיעה כותרת ראשית בעיתון ״לא לחרם על ישראל״, הרי שהמילים ״חרם״ ו״ישראל״ מופיעות ביחד והקישור האסוציאטיבי עובר חיזוק. לא מעט אקדמאים יודעים לספר איך הם מקבלים תגובות צוננות כישראלים, וכמה קשה לקבל תשובה חיובית להזמנה של מישהו מחו״ל. אולם בעיקר קיים הפחד להזמין, לחוות דחייה ולהרגיש מוקצה מחמת בד״ס. והחשש הזה מוביל לטענה השנייה שמועלית נגד תומכי החרם.

2. ויתרתם עלינו. גם זו טענה שעננת אמת מרחפת מעליה, ובאחרונה נערך סביבה דיון נרחב ברשתות החברתיות עקב הפוסט הנפיץ שפירסם אלון-לי גרין מ״עומדים ביחד״. בד״ס הוא קמפיין של פלסטינים, ואלו שהגו ופועלים להוציאו לפועל אכן ויתרו על ישראל. אחרי 70 שנות נכבה ו-50 שנות כיבוש, שבהן הורסת ישראל כל חלקה טובה תוך כדי דיבורים על שלום, צעירים פלסטינים שראו איך האשכנזים הפלסטינים של אוסלו עושים קופה על גבם החליטו להפסיק לדבר. הם ויתרו על ישראל כגורם שאפשר להגיע אליו במילים. אנשים אחרים בעולם מכל צבע ודת ומגדר, כולל בישראל, יכולים לבחור להצטרף לקריאה הפלסטינית הזאת. בעשותם כך, הם עוברים מדיאלוג במילים לדיאלוג במעשים. ישראלים שמוחרמים מרגישים ככה על בשרם את החוויה של בידוד, מצור, הרס של קשרים אישיים ופחד שהם זורעים על הפלסטינים במעשיהם – וזה כולל פעילי שמאל, שמשוכנעים שזכויותיהם רבות כרימון ושלא רגילים לכך שדברים נעשים מעל לראש שלהם והם לא רלוונטיים, אלא כתומכים.

ישראלים שמוחרמים מרגישים על בשרם את חוויית הבידוד, מצור, הרס של קשרים אישיים ופחד שהם זורעים על הפלסטינים במעשיהם – כולל פעילי שמאל, שמשוכנעים שזכויותיהם רבות כרימון

עצם מעשה החרם והקריאה לו חותר תחת הרעיון של שותפות ישראלית-יהודית עם פלסטינים ממקום שווה. הפעם הפלסטינים למעלה ואנחנו למטה. הפלסטינים מנהיגים את הקמפיין הזה, ואנחנו כישראלים – לא משנה כמה רדיקליים נהיה – לא חלק מהמשוואה. אנחנו יכולים בתמיכתנו או בהתנגדותנו להיות קטליזטור. אבל הנוסחה בד״ס פלסטיני + אזרחי העולם ——> ישראל מבודדת לא כוללת אותנו ברשימת הריאגנטים. אנחנו התוצר המיוחל מבחינתם.

קשה במיוחד במעגלי השמאל, האשכנזיים ברובם, לתמוך בחרם תרבותי ואקדמי. חרם על מוצרים ועל תיירות פוגע בעיקר בשכבות הנמוכות בישראל – ועם זה יכולים המעמדות הגבוהים יותר לחיות, מכיוון שזה לא ממש נוגע בחברי האליטה הזו. אקדמאים רבים (90% מחברי האקדמיה בישראל הם אשכנזים) מספרים לעמיתיהם בעולם כמה הם ביקורתיים נגד מדיניות ישראל בביקוריהם, תוך כדי שהם שולחים את ילדיהם לצבא ומספרים לחבר׳ה בשובם כמה אנטישמיות יש מעבר לחומת הדיוטי.

להגיד תמיד אפשר וזה לא עולה הרבה. לפחות לא בכנסים בחו״ל, להפך. אבל כאשר גם השכבות המבוססות יותר מרגישות את החנק, הסיפור משתנה. משהו מגיע אליהם, שדה התעופה סגור ליום, אין הזמנה לכנס או העמיתים מחו״ל לא שולחים מיילים של הזדהות כשישראל מפציצה ולא שואלים לשלומם. תחושת הבידוד מגיעה אליהם, עם הפחד להיות מצורעים. אלו למעשה האנשים שצריך גם להגיע אליהם: לאקדמאים בישראל יש (עדיין) קביעות והם היו יכולים להשתמש במצב המוגן הזה כדי לפעול נגד האכזריות שבה ישראל נוהגת בפלסטינים, בפליטים, במזרחים, באתיופים. אבל הם חלק מאותה ישראל, בשר מבשרה. והם מטפלים בשובתי רעב פלסטינים בבתי החולים כרופאים (למה? זה הרי אסור ואין שום אינדיקציה רפואית לטפל באדם שאינו חולה ולא רוצה טיפול. בטח לא כשהוא אזוק), מרשים לצוותי טלויזיה לצלם בבתי החולים כחלק מההסברה הישראלית ורוצים ללכת עם השב״כ ולהרגיש בלי בהסתובבם בין עמיתיהם בעולם. החרם האקדמי מזכיר להם, שאפשר לשקר לכולם חלק מהזמן, אבל אי אפשר לשקר לכולם כל הזמן.

קריאות להחרמת האירוויזיון ב-2019
קריאות להחרמת האירוויזיון ב-2019. לכוח יש גבולות
מחאה נגד הג'ירו. צילום: עמוד הפייסבוק הרשמי של תנועת החרם
מחאה נגד הג'ירו. צילום: עמוד הפייסבוק הרשמי של תנועת החרם

באותה מידה, החרם התרבותי מזכיר לישראלים שאי אפשר להמשיך לשמוע קונצרטים בזמן שהרגל שלנו חונקת מישהו אחר. כשחיים בישראל, מאוד קל לא לדעת שבמרחק כמה קילומטרים, אנשים חיים בלי אפשרות לטיפול רפואי, בלי מים ובלי חשמל ובלי ביטחון בסיסי שביתם לא ייהרס. ולא מדובר רק בשטחים שנכבשו ב-67׳. בשביל תושבי עומר, מיתר ולהבים מצפון לבאר שבע, מדובר בבדואים שגרים במרחק יריקה מהם, מנקים את רחובותיהם ביום ואסור להם להיכנס ליישובים בלילה ואת בתיהם הורסים כענין שבשגרה. החרם מזכיר, שגם אם אפשר לעשות מנוי להרצאות בתל אביב ולהיות שם תוך שעה, צריך להסתפק בבידור מקומי. מאות אמנים כבר חתמו על הצטרפותם לבד״ס ולא מתכוונים בכלל להגיע לישראל. אחרים מבטלים קונצרטים מתוכננים, ומאחוריהם פעילות של מאות ואלפי אנשים שקוראים להם לעשות את זה.

זו עוד דרך לנסות ולהבהיר ליהודים בישראל, שלכוח יש גבולות: אפשר לרצוח, לשדוד, לסחוט, לפצל משפחות, לאסור ילדים וילדות ולענות אנשים. אבל אי אפשר לקבל על זה אהבה מרוב האנשים בעולם. אין לנו שליטה על רגשות של האחרים. אפילו לא לשב״כ ולמוסד. זה מפחיד, זה מרתיע וזה לא עושה חשק להתקרב. אפשר למכור לאירופאים צעירים את תל אביב כעיר מדליקה עם מסיבות בלי סוף, אבל רבים יותר ויותר צריך להביא עם הרבה כסף ותעמולה של טיולי תגלית. עם הזמן, יותר ויותר יהודים בעולם נמנעים מלהזדהות עם ישראל ורוב פעילות הבד״ס היום בארה״ב היא של פעילים פלסטינים ויהודים. ומדובר בפלסטינים שלא גדלו בישראל ברובם, זכו לחינוך טוב באוניברסיטאות בעולם ומבינים איך העסק עובד. רוב הפלסטינים בעולם הם לא חלק מ״עומדים ביחד״ ולא זכו להיות יום אחד בפלסטין.

החרם האקדמי והתרבותי פוגע באליטה, בלי קשר לנזק החומרי – מי שיש לו כסף יכול גם לנסוע לקונצרט של שאקירה במקום אחר בעולם. הוא מאיים, כי הוא מזכיר לישראלים שהם לא רצויים

החרם האקדמי והתרבותי פוגע באליטה בישראל, בלי קשר לנזק החומרי. מי שיש לו כסף יכול גם לנסוע לקונצרט של שאקירה במקום אחר בעולם. הוא מאיים, כי הוא מזכיר לישראלים שהם לא רצויים, כל עוד הם מתנהגים בכזו אכזריות (ולכן זה גם לא אנטישמי. אנטישמיות היא גישה שלילית עד רצחנית ליהודים, בשל יהדותם ולא בשל מעשיהם והתנהגותם).

3. החרם לא גורם להשפעה חיובית על הציבור בישראל. נכון מאוד. החרם גם לא אמור לעשות את זה. ממש להפך. הוא אמור לגרום לנו להרגיש רע ולהעלות את רמת הסבל שלנו, כדי שנרגיש על גופינו שאי אפשר להמשיך ככה. בעולם שבו למילים יש משמעות, שבו קין פוחד לרצוח את הבל כי יש יראת אלוהים בלבו, יש גם עם מי לדבר ולמילים יש כוח. בעולם שבו קין מסתובב חסר עכבות עם נשק משוכלל בידו, אין שום סיבה לתת לו הרגשה חיובית ולנסות להשפיע עליו. הוא מסוכן, צריך לחפש אותו, להעניש אותו ולהגן עליו מזעמו של ההמון בעזרת אות-קין. תארו לכן שאתן גרות כנשים בקומונה ויש קבוצת גברים שכל פעם אחד מחבריה אונס מישהי מכן, מונע ממנה הגעה לבית החולים כשהיא צריכה ללדת, כולא ורוצח את ילדיה. נראה לכן שהייתן מדברות איתם? מצפות שמישהו ינסה להשפיע עליהם באופן חיובי? מה שצריך במצב כזה הוא מישהו עם יותר כוח שירסן אותם ויפסיק את האונס קודם כל. זה מה שבד״ס מנסה לעשות: להראות לישראל שיש גבול ויש מחיר. קין, אחרי שרצח את אחיו, לא יכול להסתובב בעולם נטול מורא והוא מרגיש נרדף ומתחבא, אבל איך אפשר להסתתר מהמצפון ומהבושה?

דרך התקשורת הזאת, שבה אנחנו נותנים לאחרים להרגיש איך אנחנו מרגישים, ע״י מעשים ולא ע״י מילים, היא דרך תקשורת קדומה בהתפתחות שלנו. כשתינוקת רועדת או כשתינוק מפשיל את שפתו ונעלב עד עמקי נשמתו או צורח כאילו הוא מובל לשחיטה, היא נותנת לנו להרגיש את הקור שהיא חשה, הוא נותן לנו להרגיש את הפגיעה הקשה שהוא מרגיש, את הפחד הקיומי בו הוא נמצא. זו דרך תקשורת שאנחנו משתמשים בה כשעוד אין לנו שפה לדבר בה, או כשאין לנו מילים להעביר את תחושותינו לאחר. ישראל כחברה נמצאת במצב שבו אין אפשרות להגיע אליה במילים. תוכניות סאטירה, סרטונים של יוצרים מוכשרים, מאמרים של אנשים רציניים נכתבים ומוסרטים השכם והערב והם לא יותר מבדיחה. רוב העם יושב וצוחק מול מערכונים שמציגים אותו כמזוכיסט, ונהנה מזה, ומוכיח שהמערכון נכון וזהו. בזה זה נגמר. הפלסטינים שנחנקים תחת המגף של אותו עם, ששולח את ילדיו להתעלל בהם, לא נהנים מזה בכלל ופונים לעולם. אולי שם יש עוד אנשים שיש בלבם אלוהים.

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

  1. חזי

    העובדה הפשוטה היא שה-BDS לא עובד ולא יעבוד. הוא לא יעבוד גם לא אם יכפיל את ההשתתפות בו וגם לא אם ישלש אותה. החרם האזרחי הזה נועד בעיקר לעזור לכמה אירופאים ואמריקאים להרגיש טוב עם עצמם, וככזה הוא ממלא את תפקידו היטב. מבחינת המדיניות הישראלית הוא פשוט טריביאלי.

    עד כמה שזה נשמע נורא, השיקולים של ישראל בשטחים נוגעים בעיקר להתנגדות הפעילה והאלימה שהפלסטינים יכולים להפעיל: האינתיפדה הראשונה הובילה לאוסלו, האינתיפדה השניה הובילה להתנתקות; מאז, ההתנגדות הפלסטינית רוסקה כליל עד שכל מה שנותר לפלסטינים לעשות הוא לארגן מפגני קמיקזה מול גדר המערכת בעזה. מכאן, חרם אפקטיבי על ישראל יהיה כזה שיחליש אותה ממשית – כלומר, את הצבא שלה. הסיכוי שדבר כזה יקרום עור וגידים, שלא לדבר על ישיג את מטרתו (בהתחשב ביכולת ההסתגלות הטכנולוגית הישראלית) הוא פשוט אפסי.

    מהעובדות הפשוטות הללו נגזר שהכיבוש הוא פחות או יותר נצחי. הוא פשוט לא יסתיים לעולם. לא בעוד דור או שניים או שלושה. הוא יפסיק להתקיים רק כאשר יתקיימו החיים במזרח התיכון, בין אם במלחמה גרעינית (סיכוי קטן אבל קיים) או בקטסטרופה סביבתית. עצתי לפלסטינים חפצי החיים: היכנעו מיד וקבלו את כל דרישות ישראל ללא תנאים.

  2. סמי קורעין

    הכל טוב ויפה. אבל כיהודיה (וכלל לא חשוב שאת תומכת בארגון השולל את עצם קיומה של מדינת ישראל, ואת היא מה יהיו גבולותיה), את מוגדרת באמנת החמאס בת קופים וחזירים. את אשמה מבחינת מרבית הפלשתינים, בכל הנגעים, המגיפות, החוליים והמעין בישין שפקדו ופוקדים את האנושות. על פי אמנת החמאס הנאצית בעליל, את כיהודיה אשמה בהפצת הקומוניזם וראה זה פלא, גם בהפצת הקפיטליזם החזירי. כיהודיה גרמניה, זה מן הסתם מזכיר לך משהו…
    מבחינת מרבית הפלשתינים, את בת מוות מתוקף מוצאך. ברם, נכון לך מוות אכזרי במיוחד. יחיא סינואר החביב מבקש לעקור את ליבך ולאכול אותו. אגב, המנהיג הזה רצח במו ידיו תריסר מבני עמו. אחד מהם, א ח י ו, הוא קבר בעודו בחיים.
    על אף כל האמור לעיל, כשלעצמי אני בעד הפרדות מידית מהשליטה על עם אחר, אף כי איני לוקה באשליה כי ישרור כאן שלום לאחר מכן.
    והנקודה ה ח ש ו ב ה ביותר בעיני: אל למזרחים, ובייחוד לאנשים אינטליגנטיים כמותך, לכנס לעיסה הדביקה הזאת. את ואני והפלשתינים שרויים בלימבו ארור. אשר על כן, כל סטייה מהמאבק המזרחי המקודש, הוא בבחינת עוול והענקת מתנות חינם להגמוניה האשכנזית-גזענית הארורה.
    למה לך, לא חבל לך…

  3. אסתר בן חור

    ,תודה על כל מילה

  4. רחמן חיים

    אכן יש להחרים את השטעטל שנבנה כאן, המדכא ומתעמר בעם אחר. אישית אני מחרים את רשויות המחקר באוניברסיטאות שכאן אשר מקבלות כספי ציבור ואינן שקופות בפני הציבור, כפי שהחוק דורש. זה כמובן חלק מהתנהלות השטעטלית שכאן ושמשתלבת טוב עם הגזענות הממוסדת באוניברסיטאות המקומיות נגד המזרחים, הערבים, והנשים.

  5. ליכודניק

    אני מבין למה ישראלית ויהודיה תתמכנה ב-BDS: זו תגובה לפעולות שנעשות בשמן.

    אבל הייתי שמח לשמוע מה מביא גרמנים לא יהודים לפעול נגד ישראל דווקא.
    הרי יש בעיות הומניטריות ופוליטיות גדולות בהרבה בעולם- באוקראינה, תימן, סוריה, אם לציין כמה שנמצאות קרוב לאירופה ולישראל.
    האם בגלל שמישראל יש ציפיות גבוהות יותר, כמדינה מערבית?
    האם בגלל שנוח יותר לפעול נגד ישראל (מדינה שאשכרה מקיימת כלכלה, תרבות ואקדמיה מפותחות)?
    האם פשוט בגלל הסיקור הרב של העוולות כלפי הפלסטינים?

    1. חזי

      מה משקלן של סוריה ותימן בכלכלה העולמית בדיוק?

      מתי הן זכו באירווזיון בפעם האחרונה?

      אין שום בעיה עם "סלקטיביות" במה שנוגע לישראל. ישראל הרי מנופפת בקלף היחודיות מאז רגע לידתה בערך, וחיה עליו די טוב.

      הבעיה היחידה עם החרם היא, כאמור, שהוא לא יעבוד. רק לחרם טכנולוגי, צבאי, ודיפלומטי יש סיכוי (קטן אבל קיים), ואין שום היתכנות למהלך כזה. לכן, עקרונית, אפשר להכריז על הפלסטינים בתור הצד המובס, ונשאר להם רק לחתוך את ההפסדים ולפרוש מהמשחק.

      מן הסתם אין לזה שום קשר לשאלת הצדק או אי-הצדק של המדיניות הישראלית (בגדול: היא לא צודקת).

      1. איש חופשי

        האם אתה מחרים את רוסיה על קרים ?
        האם אתה מחרים את טורקיה על קפריסין ?
        האם אתה מחרים את סין על טיבט ?
        אני יכול להמשיך עוד ועוד, אבל זה יספיק כדי להראות את האפליה שאתה מפגין.

        1. חזי

          למה להחרים את רוסיה על קרים?

          בכל מקרה טורקיה וסין לא מחזיקות מליונים סלי אזרחות.

          1. איש חופשי

            אם אתה בא בטיעון מוסרי שיש להחרים מדינה על כיבוש שטח הרי שיש עילה חזקה לעין ערוך להחרים את רוסיה על כיבוש קרים לעומת ישראל על כיבוש יהודה ושומרון.
            טורקיה, כבשה בהתקפה צבאית את חצי קפריסין ומחזיקה את תושביה ללא אזרחות טורקית.

    2. איריס

      לפני שאפשר לענות על השאלה שלך, צריך לבדוק אם זה נכון שגרמנים פועלים נגד ישראלים דווקא. לי לא מוכרים נתונים כאלו. להיפך. הנושא של ישראל ופלסטין די משעמם את התקשורת הגרמנית, שגם מאוד מפוחדת ממנו. גרמנים הם שיאני עולם בתרומות לכל מיני ארגונים עם אג׳נדות מאוד שונות. ממשלת גרמניה תומכת בפעילות של כל בן נוער שגמר את לימודיו ויוצא לשנה בחו״ל: בבתי יתומים בדרום אפריקה, במעונות לנכים בקולומביה ושאר ירקות. אפשר גם לראות את הפעילות האזרחית הענפה והמסיבית שבאה בעקבות פתיחת השערים של גרמניה לפליטים סורים ואפגנים בעיקר בקיץ 2015. אלפי אנשים הציעו להם מזון, לבוש, לימודי גרמנית בחינם וליווי למשרדים ולטיפול במהלכים הבירוקרטיים השונים. כך שאי אפשר לדבר ממה שידוע לי על פעילות יתר או ״דווקא״ כמו שאתה קורא לזה בכל הקשור לישראל. במידה ויש לך נתונים אחרים, אשמח לשמוע ואז אפשר יהיה לחשוב על תשובה.

    3. ג.ג

      לשאלתך, ליכודניק:
      מה ש"גורם" ל"גרמנים לא יהודים" לתמוך בחרם הוא קריאה מפורשת של החברה האזרחית הפלסטינית למשוך את הצ'ק הפתוח שמדינתם מעניקה לישראל בצורת קשרים צבאיים, כלכליים, אקדמיים ותרבותיים. אני מבטיח לך שהפעילים של החרם בגרמניה פועלים גם מול המדיניות הגרמנית כלפי סעודיה או כלפי המלחמה בסוריה. הם בעיקר מסרבים להיסחף עם הפסיכוזה שקובעת שיהודי הוא יצור נבדל שהגנטיקה היהודית שלו מאלצת אותו לטהר אתנית עם אחר. פעילים יהודים ולא יהודים בגרמניה מכירים בעובדה שהציונות היא אידיאולוגיה גזענית ומסרבים להיכנע להנחות היסוד שלה שבאו לידי ביטוי בשאלה שלך שמחפשת מניעים אנטישמיים נסתרים במקום להכיר בגזענות הגלויה.

  6. דן

    הכלבים נובחים והשיירה עוברת.
    ל"חרם" המגוחך שלך ושל חבריך ב BDS יש אפס השפעה על ישראל ועל האזרח הממוצע.
    המצב הכלכלי והמדיני בו מצוייה מדינת ישראל הוא הטוב ביותר בהיסטוריה שלה. אחוז האבטלה בין הנמוכים בעולם. השקל נחשב כבר כמה שנים אחד המטבעות החזקים בעולם. ראש ממשלת ישראל הוא בעל ברית מבוקש בכל הטרקלינים החשובים בעולם – מארה"ב עד רוסיה ועד הודו.
    כל מדינות המערב וגם מדינות שפעם היו קרוית "בלתי מזדהות" משחרות לפתח ישראל והמגזר הטכנולוגי שלה.
    המדינות הערביות החשובות נטשו ברובם את הפלסטינים לאנחות ומקיימות קשרים גלויים וסמויים על ישראל.
    אז הצלחתם \ תצליחו לשכנע איזה זמר מזדקן או אומן אוונגרד סוג ז' לא להגיע לארץ. גורנישט. סביר להניח שמי שייפגעו הם בעיקר אנשי שלומכם בשמאל העמוק שצורכים את הגבבה הזו.
    תמשיכו לעבוד קשה בשביל כלום.

    1. ליכודניק

      דן, ״אפס השפעה על האזרח הישראלי״? ה-BDS הביא לכך שהאזרח הישראלי משלם 20-50 מיליון ₪ ״למלחמה בדה לגיטימציה של ישראל״, מעבר לתקציב הרגיל של משרד החוץ.
      https://m.calcalist.co.il/Article.aspx?guid=3719268

      ברוח התעמולה הקומוניסטית, לקומץ של ה-BDS יש השפעה רבה על הקיצונים משני הצדדים:
      מימין, הם *באמת* חשים שהעולם כולו נגדנו
      ומשמאל, גם מי שלא מחרים את ישראל ממש, מרגיש פחות נוח לפרסם קשרים עם ישראל.

      1. ירדן

        אמנם הזווית הכלכלית היא טפשית אבל אם כבר אתה נותן נתוני תקציב, תראה מה זה אומר לאזרח: בישראל כ-8.5 מיליון תושבים. הפנייה של 20-50 מיליון ש"ח בשנה משמעותה 2.5-5.8 שח לאדם בשנה, או פחות מחצי שקל בחודש. בקיצור, אין השפעה.

  7. פריץ היקה. הצפונבוני

    לעומר:ישראל חברה באו׳׳מ המכיר בקיומה בגבולות הקו הירוק כגבול זמני עד השגת הסכם על נסיגתה מהשטחים הכבושים והקמת מדינה פלסטינית בהם. אם עברה על החוק. הבינלאומי. (מה. שהיא עושה עם משטר האפרטהייד) זכות האו׳׳מ ע׳׳י מועצת הביטחון לנקוט אמצעי ענישה נגדה עד כדי הפעלת כוח צבאי עד שתחזור למוטב. וחרם הוא נשק לגיטימי. גם החרם נגד דרא׳׳פ של האפרטההיד. לא. היה נגד עצם קיומה אלא נגד התנהגותה . אכן הגיע הזמן שהיהודים הישראלים ירגישו על בשרם את מחיר עוולות המשטר שלהם . יהיו ערים לעוולות אלה ויפסיקו להתקרבן ולתקוף כל מבקר פשעי ישראל כאנטישמי, אם כך, גם אני אנטישמי ולפחות יהוש=דון עוכר ישראל ,אכול שנאה. עצמית.
    לאורי מישי גם הח׳׳מ חולה נפש. כל מי שלא שטוף שקרי ,,ההסברה׳׳ הישראלית הוא. כנראה חולה. נפש.

    1. סמי קורעין

      פריץ היקר. מדוע להתנדב להיות אידיוט שימושי של סינואר החלאה ודומיו. והרי כבר הבהרתי לך במה מדובר…
      חמור מכך, באין פתרון באופק (אופק של עשרות שנים ככל הנראה, שכן גם על פי גישתי התומכת בנפרדות מהשליטה על הפלשתינים, לא תביא את השלום הנכסף, אבל אפשר שתצמצם את הטרור), המאבק המזרחי נפגע מאוד מכך, שמ רחום חכמים דוגמת איריס חפץ, מחרים מחזיקים אחר הבלות והטיפשות שאין לה משל של "השמאל" האשכנזי הזיבלי.
      כיצד ליבך מתיר לך לתמוך במי שפוגע במאבק הצודק והנאצל הזה. לא מתאים לך פריץ היקר…

  8. עמית

    ישראל עמדה בחרם הערבי והסובייטי עליה, שכלל למעשה את רוב מדינות העולם ואת רוב המברות הגלובליות (כולל מקדונלס וקוקה קולה, למען השם). תנועת החרם הנוכחית היא כלום ושום דבר בהשוואה, ולמעשה מספר ההופעות של אמנים בינלאומים גדולים, מספר התחרויות הבינלאומיות המתקיימות בישראל, גודל היצוא הישראלי, מספר החברות הבינלאומיות שעובדות בישראל, מספר המדינות שלישראל יש יחסים כלכליים ודיפלומטים איתן וכו וכו מעולם לא היו גדולים יותר.
    את צודקת בדבר אחד, התגובה הישראלית לתנועה הקיקיונית שלכם היא היסטרית ולא מידתית. אבל זה כי הוא פורטת על הנימים של העולם כולו נגדנו האהובים כאן כל כך, לא כי חלילה אתם בעלי משמעות או השפעה כל שהיא.

    1. אבי

      עמית, אני מתקשה להאמין, שמוציאים עשרות מליונים בכסף, ועוד מאמץ אנושי אדיר בכל העולם, ששותפים לו ראש הממשלה והנשיא ועד אחרון עובדי הנקיון בשגרירות הכי נידחת, על דבר שהוא "קיקיוני" ואין בו אלא סיפוק איזו תחושת עונג עמומה.

      1. איש חופשי

        הנושא הוא העובדות. ולא במה אתה רוצה להאמין.
        האם יש לך איזו שהיא עובדה כי החרם הנוכחי גרוע מהחרם לפני 20 שנים, או 40 שנים, או 70 שנים, או 90 שנים ?

        1. אבי

          חופשי, את העובדות אני פרטתי. כאמור, הן לא תואמות את טענת ה"סרק, או ה"קיקיוניות". אני מודה לך על האבחנות הפסיכולוגיות והרצון לעזור, אבל כמו שסבתי המנוחה היתה אומרת לאנשים כמוך, מוייחל טוייבס.

          1. איש חופשי

            ראשון ראשון ואחרון אחרון.
            אני לא כתבתי לא "סרק" ולא "קיקיוני", אז אל תייחס לי את האמירות הללו.
            כמו כן, האמירה שלי איננה פסיכולוגיסטית כלל. אתה התחלת את התגובה שלך ב "אני מאמין", לצערך המציאות איננה מה ש"אתה מאמין", אלא דבר אחר לגמרי שאינו קשור כלל לאמונה שלך, או מישהו מאיתנו.
            ולעצם התגובה, שאלתי אותך שאלה פשוטה, האם החרם היום חמור מהחרם מלפני 30 או 70 או 90 שנים, ואתה בחרת להתעלם מלענות, כיוון שבאופן ברור הוא לא.
            לגבי סבתך, מה שכתבת כלל אינו ממן העניין בדיון בעל משמעות כל שהוא.

      2. עמית

        אבי, עשרות מיליוני שקלים זה כלום במונחים של מדינה. ראש הממשלה מקדיש לזה הרבה דיבורים כי זה עוזר לו פוליטית. משרד החוץ מתעסק בזה כי זה בדיוק תפקידו בעולם.

        כאמור, אני מסכים לחלוטין שהתגובה הישראלית לBDS היא היסטרית. אבל זה לא כי הBDS יעיל או משמעותי באיזה שהיא צורה, אלא בגלל הפסיכולוגיה היהודית-ישראלית.

        1. עמית

          ואגב, אותה פסיכולוגיה הופכת את שיטת החרם ללא אפקטיבית נגד ישראל גם אם באמת היה חרם משמעותי, כמו שכבר היה עד שנות השמונים. ישראל תתבצר, לא תכנע. התקפות עליה רק יחזקו את תחושת הנרדפות היהודית, ואם כבר יהפכו את ישראל ליותר אגרסיבית ואלימה בהגנה על עצמה.

          1. אבי

            לחופשי, ראשית, נעמיד ציטוטים על דיוקם. אתה כתבת על "מהלך הסרק הזה", ועמית כתב על "התנועה הקיקיונית". כתבתי "אני מאמין", ואכן נכון יותר היה לאמר "אני חושב". אני מקבל את ההערה בעניין זה. מאחר והתייחסת ל"נזק שנגרם לנפש המחרים" הרשיתי לעצמי לגייס את סבתי. היא לימדה אותי איך להתייחס לאנשים שעושים אבחנות נפשיות לזולתם. לא עניתי לך מאחר ואני לא מסכים עם שום דבר שאתה כותב ולכן זה חסר טעם. אעיר רק, שהחרם היום לא שונה מהותית מאלה שלפניו והוא לא יצר מעולם קושי אמיתי לישראל, שכן מאז הקמתה היא קיבלה תמיכה כלכלית, פוליטית וצבאית שנתנה לה יתרון על המדינות שסביבה. הבעיה היחידה שהחרם יצר בישראל היא הרגשה קשה של מועקה ורדיפה של מי שלא מבין מה רוצים ממנו ולמה זה מגיע לו. מאחר והרגשה כזו מאפיינת מאד גם את משפחת המלוכה מבלפור, זה מביא את ישראל להשקיע המון כסף והמון מאמץ במשהו שנזקו לטעמי די שולי.

        2. אבי

          עמית, אני רואה אחרת ממך את תפקיד משרד החוץ. אני מסכים איתך, שהאפקטיביות של החרם נמוכה, אבל בכלל לא מסכים, שהמשאבים שישראל משקיעה נגד החרם הם זניחים. חוסר הפרופורציה הזה מעמיד באור מגוחך מאד לטעמי את השלטון ואת כל הסייענים שלו נגד החרם.

  9. איש חופשי

    אנשים מצטרפים לחרם ובטוחים שגילו את אמריקה.
    אבל החרם הזה קיים הרבה לפניהם, והם ממשיכים במהלך הסרק הזה בלי להיות מודעים להיסטוריה ולמשמעות של המהלך כלל.
    החרם התחיל הרבה לפני הקמת מדינת ישראל. הוא התגובה הערבית לעצם קיום של ישוב יהודי בארץ ישראל. הוא המשיך על הקמת ישראל, וכעת גם בגילגול הנוכחי המתיימר להיות נגד "אפרטהייד".
    החרם אינו נגד "אפרטהייד", זה תירוץ כדי למשוך אליו את מה שנקרא "אידיוטים שימושיים". המושג הזה לא נטבע על ידי מתנגדיו, אלא על ידי הסובייטים כאשר הפעילו "פעילים" שמלאניים במערב.
    החרם היה בעבר משתק, עם הקמת המדינה, לא היתה לישראל אפשרות לקנות נשק כדי להגן על אזרחיה מן ההתקפה הפושעת של כל מדינות ערב על המדינה הצעירה ונטולת הצבא.
    לאחר מכן היה בעייתי וגרם נזק כלכלי גדול, כיוון שמותגים שלמים נמנעו מלהכנס לישראל (לדוגמא מכוניות יפניות או פפסי).
    כיום איננו משפיע כלל, אבל גורם לחברים בברנגה מסויימת מאוד להרגיש טוב עם עצמם, כיוון שהם מרגישים שהם פוגעים באחרים.
    לשמחתינו כח הבניה תמיד גדול מככח ההרס, והנזק האמיתי הוא לנפש המחרים, שמקבל חיזוקים מגרימת נזק לאחר, במקום לקביל חיזוקים מעזרה לאחר.

  10. אבי

    למיכל אוזפה מהפייס. לא ברור לי מה הקשר בין מה שכתבת על גרמניה (אם זה נכון או לא אני לא יודע) לבין הדברים של איריס וגם לא ברור לי על איזה שקרים את מדברת.

  11. שרה

    bds אנטישמי כי הוא מחרים אך ורק את ישראל, הוא לא מחרים את רוסיה על קרים, או את ספרד על קטלוניה, או את הודו על קשמיר, או את צרפת על קורסיקה, או את סין על טיבט

    דווקא ישראל נסוגה מעזה, והיתה נכונה לסגת מ90% מהשטחים, ככה שיש לנו פה סכסוך גבול ולא אפרטהייד, אלא אם כן את אומרת שהיהודים מחויבים בסטנדרט מוסרי גבוהה יותר מהרוסים ואז זו אנטישמיות מש"ל

    1. אבי

      שרה, הדוגמאות שאת מעלה לא מתאימות ו/או לא רלבנטיות, אבל זה לא העיקר. ישראל מיצבה את עצמה כ"דמוקרטיה היחידה במזרח התיכון" ואת הצבא שלה כ"צבא המוסרי ביותר בעולם". בנסיבות אלה, מותר למבקרי ישראל לבחון את ההצהרות האלה במנותק מהמעשים של מדינות אחרות (שכאמור, הם כשלעצמם אינם רלבנטיים לדיון), שאינן מצהירות על עצמן דברים כאלה.

      1. יפה אהרון

        במילים אחרות, מה שאתה אומר "שיחנקו אם זה לא באשמתי…" זה שלא שבאמת אכפת לך מה קורה עם הפלשתיניאם מעבר לגדר, מה שחשוב לך זה שזה לא יהיה באשמתך. יופי של מוסר…

    2. יפה אהרן

      אם כבר מדברים על אפרטהייד, על גזענות ועל הפרדה. מישהו ניסה לאחרונה להגיע ליריחו? או לרמאללה? או לשכם? אם אני לא טועה אלה "השטחים הכבושים"? שם נמצאים האזרחים המסכנים משוללי הזכויות.
      האם התושבים מיריחו מרמאללה או משכם מגיעים לתל אביב?
      בקיצור, גם אני רוצה להגיע לכל מקום בארץ ישראל בלי שמישהו יאיים על החיים שלי. למה רק לערבים מותר?

  12. גל

    אנשי הBDS לא מסתירים את מטרתם, ביטולה של מדינת ישראל, לטובת הקמת מדינת פלסטין, שתהיה "מדינת כל אזרחיה" ואשר, עם מימוש זכות השיבה, תהיה מדינה שבה היהודים יהיו מיעוט. אבל גם אם יצא לפועל הרעיון הזה, ההיסטוריה של 40 השנים האחרונות בעולם בכלל ובמזרח התיכון בפרט, מצביעה על כך שתפרוץ בפלסטין הגדולה מלחמת אזרחים, שתוביל לנכבה השנייה – או לשואה השנייה… כי הניסיון של ההיסטוריה העולמית בעשורים האחרונים (יוגוסלביה, סוריה, עיראק, גאורגיה ועוד) מצביע על כך שמדינות עם עמים או דתות שונות מתפרקות למרכיבים שלהן. גם חוקה שמבטיחה על הנייר זכויות שוות לתושביה לא מספיקה. אנשי הBDS ותומכי פתרון המדינה האחת לשני עמים, פועלים נגד כל הניסיון ההיסטורי המצטבר של מאה השנים האחרונות, מדברים ברמה על זכות המימוש הלאומי של העם הפלסטיני, ומתעלמים מהזכות של העם היהודי.

  13. חד-גדיא כל כך פשוט

    הפסקת הכבוש ללא שלום אמתי משמעותה-
    נסיגה של צה"ל שתגרום למשטר דכוי פלסטיני בפלסטין, שאתו או בלעדיו תהיה התעצמות פלסטינית, שתגרום טבח הדדי בין יהודים לפלסטינים, שיצית את המוסלמים למלחמה כלל אזורית, שתגרום ג'נוסייד הדדי,
    ועוד לפני כל החד-גדיא הזאת, הפסקת ההגנה הממלכתית על המתנחלים מחזירה לידיהם את זכות היסוד של הגנה עצמית, הם יגנו על עצמם כמו היהודים במלחמת העצמאות. נכבה אחת לא הספיקה?! .

  14. רועי

    אני אומר ל BDS וכל המחרימים אם אתם כבר מחרימים אז עד הסוף
    תחרימו כל מה שקשור לישראל ואז נראה אתכם מתקיימים
    תהיו אמיתיים עם עצמכם
    כל מה שקשור לישראל ולמחקרי פיתוח שלה וכל דבר הכי קטן תחרימו ובסוף תישארו עם תפוח אחד ביד ותו לא
    וכמו שיודעים להשוות את ישראל לעולם תשוו את סוריה את טורקיה וכו' למה אותם אתם לא מחרימים? כיא ין לכם אתם למעשה אנשים עם אינטרסים מאוד גדולים שממומנים ומקבלים המוןןןןן כסף מגופים אנטי ישראליים וזאת הסיבה היחידה לא רעיון ולא נעליים גם פלשתיני זה רעיון שנתפס
    בסופו של יום יש פה אנשים משני הצדדים שרוצים שלום
    צד אחד עם מנהיגים מלאי שנאה שמגבירים את השנאה שלא תעבור גם עוד 50 שנה
    ובצד השני מנהיגים שכבר למדו עם מי יש להם עסק ולא רוצים שלום בכלל
    הנה אמרתי את זה המנהיגים שלנו לא רוצים שלום למה שירצו שהצד השני נותן סטירה אחרי סטירה רק אדיוט היה עושה איתם שלום
    אז תמשיכו להחרים אבל הכלללללל

  15. שי גרינשפון

    שאלה היא – למי נועד המאמר? ברור שאת מאחלת להרס "הישות הציונית". ברור לך שהישראלים שלא ירדו ולא מתכוונים לרדת לברלין – לא רוצים בהשמדת ישראל ולא יסכימו לנימוקייך . המתנגדים לכיבוש ימשיכו לנסות לשנות את דעת הקהל בישראל , גם אם המשימה נראית כקשה. בעצם, מדובר במאמר של יורדת אנטיציונית שנועד לעיני יורדים אנטיציונים. ולעיני קרן רוזה לוקסמבורג בעלת התקציב הגדול – שאולי מממנת אותך או שאת מקווה שתממן.
    ולגופו של נושא: ישראל ופלסטינים כבר היו בתהליך שלום. ליכוד בראשות ביבי כבר התרסקו ל-9 מנדטים. זה קרה כמה שנים אחרי שבישראל היה רוב ימני והססמה "שתי מדינות לשני עמים" נראתה כקיצונית. עכשיו שוב יש רוב ימני. ויש לפעול שוב לשינוי בקלפי. אז כל מי שטוען שאי אפשר לתקן את המצב בלי להשמיד את ישראל – לא אמר זאת כי באמת אי אפשר לשחרר פלסטינים בלי השמדת ישראל – אלא כי הוא רוצה בהשמדת ישראל, כי מבחינתו שתי מדינות לשני עמים – זה סיוט : ישראל תישאר ! זוועה!