string(2) "he"
string(2) "he" -array(0) { }
  • שבזי
    חידת שבזי
    סרטה של ישראלה שאער-מעודד מפרק את הדימוי של ר׳ שבזי
  • פלמנקו
    רוקדים לבנקאים
    על מאבקן הסוחף של מוזיקת וריקוד הפלמנקו בדרום ספרד

הלאמת הקולנוע בשם "המזרחיות"

במסווה של תיקון העוולות במנגנונים הקיימים, מירי רגב מפעילה את השריר הלאומי ומובילה לפיקוח והידוק הרסן על התרבות בישראל – מבט על הסרט הרע של דו"ח ועדת הקולנוע
עמרי נג'אד

בשקט נעים וחינני יחסית עבר השבוע פרסום מסקנות דו"ח ועדת הקולנוע של ח"כ מירי רגב, שהוקמה במטרה לבדוק את התנהלות קרנות הקולנוע – עבודת הלקטורים, האופן שבו נבחרים תסריטים ועוד. החלק הראשון בדו"ח מצביע על הליקויים הרבים בשיטה הקיימת. אפשר וחשוב להרחיב על התנהלותן הקלוקלת של קרנות הקולנוע במדינת ישראל כיום, בין היתר אי-תקצוב או תקצוב נמוך של סרטים ותסריטים מהפריפריה, משך כהונות ארוכות של לקטורים ומנהלים, מינוי לא תקין של חברי הנהלה מכספי ציבור, ובאופן כללי, הבנה כי מדובר בסוג של חונטה תרבותית שבה מנהלי הקרנות, יוצרים מסוימים ותקציבים ציבוריים מתערבבים להם יחדיו.

אולם בפוסט הזה אתמקד באופן שבו רגב ושותפיה, "נציגי מזרחיות" אחרים, בוחרים להתנהל מול עוולה כזאת. איך בשם "מהפכת התרבות המזרחית" שרגב אוהבת להתפאר בה, המסקנות השערורייתיות של הוועדה מצביעות על צעדים ברורים להלאמת קרנות הקולנוע והתערבות ברורה של המדינה בתכנים, תוך בחינת הרקע הפוליטי של הלקטורים החדשים.

ההמלצה הראשונה היא "הקמתו של מכון קולנוע ישראלי מקצועי ועצמאי, שבדומה לגופים מקבילים במרבית מדינות המערב, עשויה, לדעת הרוב בוועדה, לבטל לחלוטין את הפגמים, הכשלים והפרצות, שנמצאו, במנגנונים הקיימים". נשמע מבטיח, וכך גם מפתח החלוקה האתנית/מגדרית/גיאוגרפית שמוצע לגבי חברי וחברות הוועד (למעט בדואים, שמשום מה לא זוכים להתייחסות). הבעיה הגדולה מתחילה בהמלצה השנייה: הידוק הרגולציה במנגנון הקיים.

"יש לחתור למבנה מפקח בעל סמכויות רחבות, אשר יוודא באופן שוטף את התנהלותן התקינה של קרנות הקולנוע, נכתב שם. ומה תפקידו של אותו גוף מפקח בעל סמכויות רחבות? "העברה תקופתית של נתונים מהקרנות למשרד התרבות והספורט"… בתור שלב ראשון "יש ליצור מאגר יוצרים על פי תעודת הזהות של היוצר. בכל פעם שתוגש בקשה לתמיכה, היא תחובר ליוצרים מהמאגר, כך שלא יהיה צורך להקליד את שם היוצר בשנית ויימנעו שגיאות הקלדה ואופני הקלדה שונים לאותו השם". אה, בסך הכול רוצים למנוע שגיאות הקלדה… לכן מעתה יהיה מאגר של יוצרות ויוצרים בידי המדינה! לא מדובר חלילה במעקב ובפלישת המדינה לחיי יוצריה.

תת ז'אנר חשוב בהמלצה השנייה: איך ומה עושים עם הלקטורים לעזאזל?! "מהנתונים שהובאו בפני הוועדה, עולה כי המבנה של מערך התמיכות לקולנוע בישראל שונה ממדינות אחרות בעולם, בהן הלקטוריות/ים ממונים ומשולמים ישירות על ידי המדינה עצמה, ללא תיווך של גורם חיצוני כלשהו. נראה, כי יישור קו של המצב בישראל עם מדינות כמו דנמרק, הולנד, קנדה וצרפת בהקשר זה הינו מחויב המציאות". והנה, המדינה שמפריטה את עצמה לדעת, שמסירה אחריות לאומית מאזרחיה בכל תחום חיים אפשרי, עושה עוד צעד לכיוון מדינות מערביות ומחליטה להתערב בתחום הקולנוע והתרבות. כמו בסעיף הקודם, זה בוודאי לא מתוך מניעים פסולים של פלישת המדינה לחיי יוצריה. ועכשיו, בואו נראה את הלקטור או הלקטורית שיאשרו תסריט ביקורתי כלפי המדינה.

מאליטות בזויות במגדל השן – לעובדי מדינה שעוברים תהליך אישור של משרד התרבות. מה יכלול תהליך האישור? איזה טפסי זיהוי ייאלצו הלקטורים למסור?

ואם המדינה מתערבת ישירות ומשלמת ללקטורים, היא לא צריכה גם איזה מאגר מידע קטן שלהם? "יש להקים מאגר של לקטוריות/ים זמינות/ים לעבודה, אשר עברו תהליך אישור מול משרד התרבות, שיכלול מענה לקול קורא ומילוי טפסי זיהוי ו/או הסמכה על ידי סדנת הכשרת הלקטורים בהובלת מועצת הקולנוע ובשיתוף קרנות הקולנוע". כעת, התיקון שנוגע ללקטורים מתעבה וזוכה לחיזוק: מהאליטות הבזויות במגדל השן – לעובדי מדינה שעוברים תהליך אישור של משרד התרבות בראשותה של רגב. מה יכלול תהליך האישור הזה? איזה טפסי זיהוי יאלצו אנשי הלקטורה למסור? מהי ההסמכה הרצויה? את התשובה לכל אלו, ניתן להעריך ממופעי הלאומנות של רגב, או פשוט יותר- לקרוא ולשמוע על גבולות חופש הביטוי שהיא מצדדת בהם כשזה נוגע בביקורת על המדינה או מוסדותיה.

ההמלצה השלישית: מנגנון שוק חופשי. "מסלול זה מבוסס על כלכלת שוק: מי שמצליח יותר יקבל תמיכות בדיעבד. התמיכות במסלול הזה צריכות להיות גדולות יותר (פר סרט, לא בטוטאל) או להיות כאלה שמאפשרות הפקה של יצירה חדשה (בצורת מענק לסרט הבא), על מנת שלא ייווצר עיוות שלפיו הרבה יותר שווה לקבל פשוט את הכסף מראש". אם עד עכשיו המדינה הגבירה את התערבותה דרך מעורבות בבחירת הלקטורים ויצירת מאגרי מידע, כעת המדינה משחררת וחוזרת לכלכלת השוק החופשי שהיא כל כך מאמינה בה. והנה ההסבר לצעד: "מסלול זה הופך במידה מסוימת את הציבור ללקטוריות/ים, ומאפשר גיוון של ההעדפות כך שלא ייווצר מצב שבו נעשים הרבה סרטים שדומים אחד לשני במבנה/בטעם כיוון שזהו הטעם של המיליה הרלוונטי, המנותק מההעדפות של הציבור הישראלי שמממן את הסרטים בפועל". אחרי שהשקענו בהם, שילמנו את משכורותיהם, עקבנו אחריהם ולמדנו להכיר אותם טוב-טוב, הופכים את הציבור הישראלי של היום ללקטור הראשי. דמיינו כעת סרט בעל חשיבה ביקורתית, סרט המציג שאלות קשות או פשוט סרט שהוא לא האטרקציה הגדולה ביותר ועדיין מציג אמנות שחשוב שתראו – כל אלו כבר לא רלוונטיים בוועדה של רגב והשותפים שלה.

צילום: עמוד הפייסבוק של ח"כ רגב
מה יעלה בגורלו של סרט ביקורתי? צילום: עמוד הפייסבוק של ח"כ רגב

הדו"ח מסתיים באופן האירוני הבא "חברות הוועדה וחבריה, מדגישים, כי במסע הארוך שעברנו ובדו"ח שערכנו, ראינו לנגד עינינו את חשיבותו של הקולנוע הישראלי בעולם התרבות שלנו, את היוצרות והיוצרים של הקולנוע הישראלי, על מגוון קולותיהן/ם ואת עקרונות המדיניות הציבורית, הנהוגים במקומותינו… לפיכך, ההמלצות המוצעות בדו"ח זה, כמו גם השילובים ההיברידיים ביניהן, אינן בגדר עקירת נטוע, אלא בגדר מרחב מאפשר לנטיעת ניצנים חדשים בעולם הקולנוע הישראלי".

כיאה לתחום שעוסק בדימויים ומטאפורות, בוחרים בוועדה לסיים בדימוי של נטיעת ניצנים חדשים וכמובן לציין את חשיבותם של היוצרות והיוצרים כאן. כמעט קשה שלא לגחך לנוכח דברי הבלע האלו. מתוך רצון להציג מראית עין של תיקון האופן שבו פועלות הקרנות והלקטורים כיום – עוולה שכאמור חשוב לתקן ולשנות מהותית – מה שיש לוועדה של רגב להציע זו מעורבות של המדינה בכל צעד הקשור לאמנות של היוצרים כאן. קולנוענים בחסות המדינה.

מסקנות הוועדה חושפות באופן מובהק את הדרך הבזויה של רגב ושותפיה ל"מהפכה המזרחית", שלמעשה פועלים לסתימת פיות אמנותית והשתקת כל ביקורת פוליטית אפשרית. התערבות של המדינה בשלבי יצירתם של סרטים היא דבר פסול שלא יכול לקרות, בחירת לקטורים ומעקב אחריהם הנם צעד של השתקה והפחדה כלפי היוצרות והיוצרים – שמא חס וחלילה יעוררו שאלות, או יציגו בפני הציבור תכנים שהוא בהכרח לא רוצה לראות. בשם "המזרחיות" לכאורה, רגב מפעילה את השריר הלאומי ופועלת נגד יוצרים ויוצרות שעלולים לזעזע את הנרטיב שהיא עובדת כל כך קשה על מנת לחזק.

לפני שנה וקצת התקיימו הפגנות של אנשי טלוויזיה וקולנוע בעקבות המאבק על עליית תאגיד השידור. זה הזמן להתעורר ולפעול נגד המלצות הוועדה הזאת, שעלולות להפוך את היוצרים והיוצרות במדינת ישראל לעציצים לאומיים שחייהם תלויים בנציגי המדינה – בולי עץ ללא שורשים וכאלו שנידפים ברוח הלאומנות והפאשיזם הישראלית. ריפוי מנגנוני קרנות הקולנוע והלקטורים הוא צעד הכרחי, אבל לעולם לא מהווה סיבה להפיכת האמנות בישראל לאמנות מגויסת ולאומנית, אמנות שלא מעלה ספקות ומעוררות שאלות על המציאות. אמנות מהסוג שמירי רגב חולמת עליה.

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

  1. סמולן

    מה רוצה התולעת?
    נדמה לי שלפחות החלק האחרון בהמלצות הועדה, הציבור כלקטור, עוקב ולא מעט אחרי אלה שוחט שביכתה את ההכחדה המוחלטת של מנגנון התמיכה הרטרוספקטיבי בקולנוע שלפיכך היה עממי, כלומר בורקסי. ואכן, עשרות שנים לאחר מותם, רבים מהבורקסים משפיעים על הקהל הרחב ונוכחים בתרבות שלו יותר מחסד מופלא, אוונטי פופולו ופוקסטרוט. ביחד. כך שלכל הפחות, אפשר לברך על חלק מהמגמה המשתקפת בהמלצות.

  2. חזי

    שותלים שתלים

    זורעים זרעים

    את שרת תרבות למען השם

  3. איש חופשי

    יש לבטל את כל התמיכה של המדינה המותנית בקריטריונים סובייקטיבים.
    כאשר יש תמיכה כזו, הקריטריונים והאנשים המקבלים מונופול על הפעלתם הופכים לכלי פוליטי וכוחני המצמית מי שאינו עונה להם ונותן קיום לעונים לקריטריון הפוליטי.

    תמיכת המדינה צריכיה להיות מנוטרלת מערכים פוליטיים ומאישים ספציפיים. אם לא מגיעים למצב כזה, יש לבטל כליל את ה"תמיכה"

    1. אבי

      חופשי, איך אפשר להיות מנותק מקריטריון סובייקטיבי? אני לא מכיר מישהו שיכול לטעון שהחלטותיו הן "אובייקטיביות". מוטב שנסתפק בהגינות, שתבוא לידי ביטוי בהרכב ועדות מגוון ככל האפשר, שיתחלף בכל זמן נתון (ולא ארוך) על מנת שלא לקבע דפוסי מחשבה מסויימים ולאפשר לאנשים עם השקפות שונות לבוא לידי ביטוי. כמובן שצריך גם לבדוק נושאים כמו קרבה חברית, מקצועית, משפחתית וכו' על מנת למנוע ניגודי עניינים. לבטל את התמיכה בתרבות זו האופציה הגרועה ביותר, שכן, לטעמי, זה אחד המקומות הכי נכונים בעיני להפנות אליהם כסף ציבורי (אגב, להבדיל, מה שנהוג לכנות "צרכי בטחון" הוא ההיפך מכך).

  4. ג. אביבי

    מירי רגב מנסה להכתיב לציבור את המשוואה: מזרחיות = לאומנות חשוכה ושנאת הערבים.

    לא פעם אני נתקל בתגובות של מזרחים, שקובלים (בצדק) על היחס הגזעני והנפשע כלפיהם / הוריהם, ובנשימה אחת קושרים את המקפחים ל"שמאל הבוגדני" (לשיטתם). הדרך בה נוהג נתנייהו הלאומני והימני קיצוני (כלכלית) בציבור המזרחים – כגון מסמוס המאבק לחשיפת פשעי הממסד האשכנזי לשלוחותיו הרבות בחטיפת ילדי תמ"ב ובמדיניות האכלוס – מעיד שדרכו ביחסיו עם המזרחים היא אותה הגזענות הקולוניאליסטית וזלזול פושע בערכם ובחייהם.
    פעולותיה הלאומניות של רגב (כחלק מאותה תעמולה) משרתת לא רק את אדונה הלבן נתניהו, אלא את כל האליטה הגזענית של ישראל.

  5. ליכודניק

    בוא נראה מה אמת המידה לתרבות:
    "בואו נראה את הלקטור או הלקטורית שיאשרו תסריט ביקורתי כלפי המדינה"
    "לקרוא ולשמוע על גבולות חופש הביטוי שהיא מצדדת בהם כשזה נוגע בביקורת על המדינה או מוסדותיה"
    "דמיינו כעת סרט בעל חשיבה ביקורתית, סרט המציג שאלות קשות או פשוט סרט שהוא לא האטרקציה הגדולה ביותר ועדיין מציג אמנות שחשוב שתראו"
    "פועלים לסתימת פיות אמנותית והשתקת כל ביקורת פוליטית אפשרית"
    "אמנות שלא מעלה ספקות ומעוררות שאלות על המציאות"

    עכשיו ברצינות, זה תפקד האמנות? בפרט, זה תפקיד הקולנוע? הרי אם כך, הוא נכשל, וייכשל תמיד! ניתוח מרקסיסטי בסיסי יראה שסרט, לפי הגדרתו כיצירה יקרה, מורכבת וממושכת להפקה, פשוט אינו כלי יעיל לביקורת פוליטית מעשית. הניסיון לבנות איזשהוא מנגנון "מקצועי" שיפיק, באופן אוטומטי, סרטים ביקורתיים- הוא נאיבי ומטופש, כי הקהל אינו חלק מהמנגנון ופשוט לא יבוא.
    לקולנוע יש תפקידים אמיתיים; לחנך, ללמד, לתת השראה- להראות מצבים דימיוניים אך אמינים,
    לשים אותנו בנעלי דמויות בדילמות שחשבנו שאנו יודעים את התשובה להן.
    ככלי לביקורת, הוא פשוט גרוע.
    זה הקולנוע שיש לבדוק, האם המדיניות של השרה רגב מעודדת או מדכאה.