string(2) "he"
string(2) "he" -array(0) { }
  • שבזי
    חידת שבזי
    סרטה של ישראלה שאער-מעודד מפרק את הדימוי של ר׳ שבזי
  • פלמנקו
    רוקדים לבנקאים
    על מאבקן הסוחף של מוזיקת וריקוד הפלמנקו בדרום ספרד

תוכנית "לגור בכבוד" עושה עלינו סיבוב

שוב מתעקשים שר האוצר ושר השיכון, במתק שפתיים, להפקיר את תקציב הדיור הציבורי לרחמי השוק החופשי
רותי לביא

פעילה בצוות המאבק על הדיור הציבורי

כשמישהו מציע לי איזו הצעה שתביא לרווח ענקי, זה תמיד מריח לא טוב. רובנו צריכות לשפוך הרבה דם ויזע כדי להתקיים מיום ליום, וגם מי שלחמם וגגם מובטחים להם עומדים כל הזמן בפני הפחד של נפילה אל מתחת קו העוני. על כן המחשבה על חיים בלא פחד ודאגה עקב "זכייה בפיס" מושכת כל כך, ותמיד יש מי שמתפתות להונאות מסוג זה – שבסופן מוצאים עצמם המרומים חסרי כל. התוכנית "לגור בכבוד" של משרד השיכון היא דוגמה מופלאה לכך.

אכן, עד עכשיו כפי שהעיר גם מבקר המדינה, אפילו תוכנית מקיפה לא היתה. כך שדרישתו הבלתי מתפשרת של פורום הדיור הציבורי להצגת תוכנית כוללת נענתה, ולו בחלקה. אולם לצערי, כמו הישגים אחרים של המאבק, גם הישג זה נשאר עדיין בתחום ההצהרתי בלבד ללא שינוי בשטח. זוהי כנראה דרכו של שר השיכון יואב גלנט, שבניגוד לקודמו, הבריון אורי אריאל, בחר להשתיקנו בחיבוקים לכאורה.

קודם כל מעמידים את הפתיון: הרווח העצום. התוכנית מצהירה על 7,000 דירות ציבוריות לשנה. במציאות שבה גם בעבור אדם נכה אין דירה פנויה, שבה אמהות נודדות עם ילדיהן מדירה לדירה בלא תקווה, במציאות כזו – ההבטחה הפתאומית לכל כך הרבה דירות בשנה מעלה חשד. כמו כל הונאה ראויה לשמה, בהודעה על התוכנית מוצגים בתחילה הישגי משרד השיכון, שגם על חלק מהם ניתן לשאול ולפקפק. אז מה היה לנו? גיוס מיליארד שקל באגרות חוב – במהלך מסוכן, המשעבד את המדינה ומעביר כספי מדינה לעמידר, חברה מושחתת הפועלת ללא כל שקיפות ופיקוח. כמה דירות ייקנו וכמה כסף יעבור לידי מנהלי החברה וחבריהם? בנייה של דירות בשיתוף הסוכנות היהודית, אך לדיור מוגן בלבד. נכון, לקשישים מגיעה קורת גג, אך אין זה פותר את בעייתם של עשרות אלפי ממתינים ועוד עשרות אלפי לא זכאיות. 5% מ"מחיר למשתכן" הוקצו לדיור ציבורי, אבל שימו לב כמה בעיות יש בפרויקט הזה. כך שלא ברור כלל כמה דירות ציבוריות יצאו מזה, אם בכלל. בקצרה – אם כל כך טוב, אז למה כל כך רע לנו, עד כדי חוסר תקווה?

בעייתה העיקרית של התוכנית החדשה של משרד השיכון, זה שהיא ממשיכה באותו פזמון: לדיור הציבורי אין תקציב, ולכן כדי לבנות או לקנות דירות צריך לקחת הלוואות מחברות הון או לתת צ'ופרים לבעלי הון כדי שיסכימו בטובם לבנות גם קצת דיור ציבורי ועדיין ישמרו על רווחיהם. בכך אין כל שוני בין שר השיכון גלנט לבין שר האוצר כחלון (למרות שעל פני השטח מוצג כאילו יש מחלוקת ביניהם).

מכריזים על התוכנית. צילום: דוברות משרד השיכון
מכריזים על התוכנית. קודם כל פיתיון. צילום: דוברות משרד השיכון

אז בואו נעצור ונבדוק כל סעיף וסעיף, ונראה מה יש או מה אין בתוכנית מבטיחה כל כך זו:

1. כמו כל תוכנית הונאה ראויה לשמה, גם תוכנית זו של משרד השיכון פותחת בהלוואה, שיש לה כמובן שם נהדר: "סבב אג"ח נוסף – הקצאת מיליארד ₪ נוספים לרכישת דירות בסבב אג"ח נוסף". למעשה, יש כאן המשך של אותה מגמת הפרטה והעברת האחריות לגופים פרטיים, כפי שהיה גם ב"סבב אג"ח" הקודם, אותו הוביל כחלון ונגדו יצאנו בפה מלא. "מסיבת העיתונאים היתה יריית הפתיחה ל'רוד שואו' לגיוס עוד כסף לפעולות החברות המשכנות מנפיקות האג"ח, אחרי שכבר הלוו לפני כחודשיים עוד מיליארד שקל״, נכתב על כך בידיעה הזאת ב"דה מרקר", המפרטת אודות בעיות נוספות של התוכנית.

ההתעקשות של שר האוצר ושר השיכון שלא לתקצב את הדיור הציבורי בסכום משמעותי מתקציב המדינה מובילה אותם לשעבוד של נכסי ציבור, הדירות הציבוריות, לאורך שנים, והטלת תקציב הדיור הציבורי לרחמי השוק החופשי. גרוע מכך – כפי שזעקנו ב"סבב האג"ח" הקודם, אותו סכום של מיליארד שקל ניתן לידיה של חברת עמידר, חברה שפרשיות השחיתות שלה מפרנסות את התקשורת ללא הרף ושאין עליה כל פיקוח. חברה המתעללת בדיירים ופוגעת באינטרסים שלהם, ושנתפסה כבר כמה פעמים בניסיון למכור דירות ציבוריות בשוק החופשי או לעשות בהן שימוש זר. האם סביר שהמדינה תלווה מיליארדים כדי לתת אותם בידי מי שמעלו שוב ושוב בתפקידם ומעולם לא נתנו את הדין על כך? האם שיקום הדיור הציבורי צריך להיות מופקד בידי חברה המתעלמת בבוטות מהאינטרס של הדיירים הציבוריים שעתידם הופקד בידה?

האם שיקום הדיור הציבורי צריך להיות מופקד בידי חברה המתעלמת בבוטות מהאינטרס של הדיירים הציבוריים שעתידם הופקד בידה?

כי מי ירוויחו בסופו של דבר מאותו "סבב אג"ח" נוסף: חברות ההון – רווח בריבית ועמלות, וכן שליטה וכוח על מדיניות חברתית; עמידר, שהפכה לחברה נושאת רווח. אבל כשחברה משכנת היא חברה הפועלת בשוק בחופשי לשם רווח, מה יהיה גורל הדיירים? מי יחליטו על גובה שכר הדירה, על ההתנהלות במקרי חוב, על תחזוקה? מי יהיו הבעלים של הדירות שייקנו (אם אכן ייקנו דירות)? להזכירכם, עמידר קיבלה לידיה מיליארד שקל לקניית דירות ובמשך שנתיים לא קנתה כמעט אף דירה. ואיזה מסקנה הסיק מכך משרד השיכון – לתת לידיהם עוד שני מיליארד? זהו מהלך המנצל שוב את מצוקת הדיור העצומה כדי להבטיח רווח לחברות ההון ולעמידר. והדיירים – לא רק שלא ירוויחו אלא גם יאבדו את שמץ התקווה שעוד נותר להם.

2. מקור ההכנסה הנוסף שמציע משרד השיכון, הנוגע לפחות בסוג מסוים של תקציב המדינה: הפרשה של 10% מתקבולי קרקע מדינה, מהכנסות רשות מקרקעי ישראל,  לטובת רכישת דירות. לטענתם, מדובר בכ-700 דירות כבר השנה. הצעה זו יכולה לשמש כבסיס לחלק מהתקצוב, אך היא תלויה באישורו של שר האוצר – וספק בידי אם יסכים לכך. שימו לב, לא נאמר כאן מי יקבל את הכסף ומי יהיו אחראים על קניית הדירות – האם מדובר שוב בעמידר?

3. התוכנית הבאה שמציע משרד השיכון – "משכנתא רוכשת": כספי הסיוע בשכר דירה ישמשו כמעין תשלומי משכנתא לדירה, ואחר 25 שנה יוכלו הדיירים להשלים את הסכום הנדרש ולהיות בעלים על דירותיהם. זוהי דוגמה נפלאה להונאה מתוחכמת, ומי שמכיר את הדרך בה פועלת מערכת הסיוע בשכר דירה – ומשרד השיכון לבטח מכיר אותה – יכול לראות מיד את הבעייתיות שבתוכנית זו. הסיוע בשכר דירה אינו מובטח תמידית, אלא ניתן חודש בחודשו ועלול להישלל בכל רגע. כל עלייה קטנה במשכורת, גם אם נעלמה אחר מספר חודשים, תגרום לשלילת הסיוע או להקטנתו. כל איחור בהרשמות בביטוח לאומי גורר עמו מיד שלילת הסיוע והפסקת הרצף למספר חודשים. כשאחד הילדים מגיע לגיל 21, שוב יכול הסיוע להישלל. מה יקרה אז? הם יפונו מן הדירה ושוב ייפסק הרצף? האם באמת יש משפחה שתוכל לשמור על רצף של 25 שנה? מהיכרות עם השטח, ברור לי שאין כל סיכוי. קשה גם להבין כיצד תוכל משפחה, שאין לה כל פתרון דיור בר השגה אחר, לגייס אחר 25 שנה, בגיל מבוגר, את הסכום שיידרש לשם תשלום הסכום הנותר (שגם הוא יהיה עצום בהתחשב בעלייה העקבית של מחירי הדירות). שימו לב גם, שחלק מאותו מימון של המשכנתא אמור להגיע מכספי קרן הדיור הציבורי – אותה קרן, שיועדה על פי חוק לקניית דירות זמינות שיהפכו לחלק ממאגר הדיור הציבורי עכשיו, ולא עוד 25 שנה. לא יכול היה משרד השיכון להתאפק ומצא עוד דרך לגזול מכספי קרן, שהיא שלנו ולא שלו.

ומי ירוויחו מרעיון זה אבסורדי זה, המציג התעלמות בוטה מהמציאות בשטח? שוב. בעלי הבתים, החברות שתספקנה את המשכנתא וכמובן, שר השיכון. תוכנית מעין זו יכולה הייתה לעבוד, לו היה משרד השיכון קובע כי כל מי שמשתתף בה הוא דייר ציבורי לכל דבר, המשלם שכר דירה סוציאלי על פי מצבו הסוציו-אקונומי, שאי אפשר לפנותו מדירתו כך שיוכל להישמר הרצף של 25 שנה. לכך יסכימו שר האוצר ושר השיכון? נחיה ונראה. אני מסופקת.

יש משהו מעורר חלחלה בכך שמדיניות הממשלה נשענת על ההנחה כי זכויות יסוד, כמו הזכות לקורת גג, יכולות להינתן רק על ידי מתן רווח נוסף לקבלנים וליזמים

4. שני הסעיפים הבאים שוב מציגים את הנחת היסוד, המהווה בעצם בסיס לכל המדיניות החברתית-כלכלית של השלטון: שיקום הדיור הציבורי יכול להתבצע רק אם יובטח רווח לבעלי ההון עצמם – לקבלנים וליזמים, וכך "הגדלת זכויות תכנוניות תמורת בניית דיור ציבורי ויצירת תמריצי מיסוי לבנייה חדשה והתחדשות עירונית. הקלה במס למי שיוסיף דירות לדיור הציבורי". יש משהו מעורר חלחלה בכך שמדיניות הממשלה נשענת תדיר על ההנחה כי זכויות יסוד, כמו הזכות לקורת גג, יכולות להינתן רק על ידי מתן רווח נוסף לקבלנים וליזמים מסוגים שונים. איש מאותם קובעי מדיניות הממשלה לא מעלה על דעתו לרגע, כי המדינה חייבת לאזרחיה תקציב ליצירת קורת גג הולמת. תקציב הבנוי גם ממיסים, אותם מיסים שהם מבקשים להוריד כדי שיואילו בטובם היזמים לבנות דיור ציבורי. למה לעזאזל אי אפשר לקחת את אותם מסים ולתקצב בהם בנייה וקנייה של דיור ציבורי? זה כל כך יותר פשוט. כוחות השלטון רואים מתן שירות ורווח לאותם יזמים וקבלנים כיעוד לשמו נבחרו, החשוב יותר ממתן פתרון דיור לאזרחים שזוהי זכותם.

5. הסעיף האחרון מציג הקצאה של 5% מהבנייה של "דיור למשתכן" לדיור הציבורי. זאת, בעוד שפרויקט "דיור למשתכן" מוצג שוב ושוב במערומיו והבנייה במסגרתו כמעט ואינה קיימת. עצם ההחלטה על הקצאה לדיור ציבורי חשובה וחיונית, אך בהתחשב בכך שמספר הדירות שיתקבלו מפרוייקט זה קרוב לאפס, קשה להאמין שמכאן תבוא הישועה.

בכל התוכניות מסוג זה, הנשענות על פירורים משולחן הקבלנים והיזמים, למשרד השיכון אין כל יכולת לתכנן את המלאי על פי צרכי הממתינים – לא מבחינת פיזור ביישובים השונים ולא מבחינת גודל דירות. בנוסף, התלות בבנייה התואמת את צרכי הקבלנים והיזמים תיצור בעיה הקיימת בהתחדשות העירונית – דירות גדולות בבניינים שהדיירים לא יוכלו לשלם את דמי התחזוקה שלהם. כך, לא יינתן מענה וייווצר מלאי דירות שאינן תואמות לצרכי הדיור הציבורי. פתרון זה אפשרי אך ורק אם תתחייב המדינה כי שכר הדירה בדירות אלו יקבע רק על פי מצב סוציו-אקונומי וכי דמי התחזוקה ישולמו על ידי המדינה. זה ייצור כמובן צורך תקציבי נוסף, ועדיף שהמדינה תקנה ותבנה דירות ביוזמתה שלה, על פי צרכי הממתינים בישובים השונים ובגודל המתאים להם.

מחאת נשות הדיור הציבורי.
מחאת נשות הדיור הציבורי. מלחמת אין ברירה. צילום: עמוד הפייסבוק ״צוות דיור ציבורי״

כל מה שהצגתי עד כה – בתוספת העובדה שמשרד השיכון מציג בכל סעיף את מספר הדירות שיתקבלו ממנו, אך אינו מפרט על פי מה הגיעו למספר זה – מראה כיצד, בחוכמה ובעורמה, מצליח השלטון לנצל את מצוקתנו כדי להעשיר את מי שהממון מצוי כבר בכיסם. שוב ושוב נוצרת תמונת מציאות שבה כבשת הרש של הדיור הציבורי אינה אלא מקור לרווחי קבלנים, יזמים, חברות הון וחברות משכנות כמו עמידר, שמנהליה חיים מכספנו שלנו. שוב ושוב מנצל השלטון את החלום לחיים בכבוד.

אנסה בכל זאת לסיים במשהו אופטימי ברמה ההצהרתית, מציג משרד השיכון אוכלוסיות שעד עתה הושארו בחוץ, קבוצות מוחלשות שהיום ראויות אך אינן זכאיות: חד הוריות המקבלות מזונות, נכי נפש ומשפחות עובדות עם שכר נמוך משמעותית מהשכר הממוצע במשק. כל זאת – בזכות המאבק הציבורי, שהביא למצב בו כבר אי אפשר להתעלם מאוכלוסיות. לצערי, הישגים הצהרתיים מסוג זה לא קיבלו עד היום כל מימוש, ואולי אינם אלא שיטת התמודדות חדשה של השלטון עם מאבק שלא ניתן לעצור.

באחריות כולנו להבהיר למשרד השיכון כי "הבטחת בחירות" זו לא מספקת אותנו. רק פתרון אחד יביא לשיקום הדיור הציבורי ולהבטחת הזכות לקורת גג הולמת בטוחה: הקצאה משמעותית של תקציב קבוע, שאינו תלוי בשום חברת הון או ביזם כלשהו, וכל מהותו קנייה ובנייה משמעותית של דירות ציבוריות. זאת, יחד עם יצירת מנגנוני פיקוח ושקיפות בחברות המשכנות, שימנעו המשך השימוש לרעה בכספי הציבור ונכסי הציבור, וימנעו המשך ההתעללות בדיירים ובמסתייעים בשכר דירה. הגיע הזמן שמשרד השיכון והאוצר יכירו בכך, שאותם מיליון ומעלה איש ואישה שאין להם כל פתרון דיור בר השגה מלבד הדיור הציבורי עומדים במרכז, וזכותם לקורת גג חשובה יותר מכל הקצאה תקציבית אחרת. הגיע הזמן שמימוש זכות זו יפסיק לשמש כלי להעשרת אחרים ויעמוד בפני עצמו כמטרה ראשונית של הממשלה. על כך נמשיך להילחם, כי זו מלחמת האין ברירה היחידה שיש – קיום בכבוד.

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

  1. אורן

    ניצחון פירוס
    כל זמן שתעשו "סלט" בין אג'נדות שונות הדיור הציבורי ילך ויעלם.
    רם כהן ממר"צ החליט לחבר לדיור הציבורי את העברת הדירות
    למתגוררים בהן וגזר מוות על הדיור הציבורי.
    דיור ציבורי במחיר מפוקח והגון הוא לכולם.
    זו לא תחרות "מסכנות ואומללות".
    דיור ציבורי צריך להיות באחוז גבוהה מכלל הדירות במשק.
    כל מי אינו רוכש דירה (מבחירה או מחוסר בררה) צריך שתהיה
    לו נגישות לדיור ציבורי.
    השקעה בדירות שימסרו לדיירים היא לא דיור ציבורי.
    זו השקעה שלא בונה דיור ציבורי, זה מסלול העברת כסף מהציבור לאנשים פרטיים.
    במקרה שצריך לעזור לאנשים צריך לבצע זאת דרך מנגנוני הרווחה והסעד
    על בסיס שוויוני. ברור שאין דין מי שמקבל דירה בירוחם כדין מי
    שמקבל דירה במרכז או מי שמקבל בית צמוד קרקע (כ 600 בדיור הציבורי).
    אפשר היה לחשוב שהלקח ילמד ולא יחזרו על חקיקה פופוליסטית
    ומזיקה.
    כבר הינו בסיפור דומה ומוכר של "דייר מוגן" כל שוכר דירה מכיר את הסעיף הראשון
    בחוזה השכירות שחוק ה"דייר המוגן" לא חל במקרה שלו.
    ומה יצא מאותו חוק פופוליסטי שניסה לתת את הדירות לשוכרים על חשבון
    "בעלי הבתים העשירים"? הזנחה, עזובה, שכונות שלמות שדעכו לעשרות שנים,
    פצעים פתוחים בעיר שלא הגלידו עד היום.
    מי בעל הבית האידיוט שישקיע בהחזקת נכס לא מניב שכנראה לא לחזור אליו לעולם?
    ומי באמת יתאמץ וישקיע בדירות עמידר שמחר יגרעו מהדיור הציבורי?