string(2) "he"
string(2) "he" -array(0) { }

להתנתק ממוסדות השלטון הישראליים

המשך ההשתתפות הפוליטית של הרשימה המשותפת פוגעת ומעכבת את השגת היעד ההיסטורי שהוא סילוק המשטר שהציונות כפתה בין הים לירדן
מרסלו סבירסקי

בנקל אפשר לטעון כי המיקום החברתי שממנו מובעות כאן טענותיי במאמר זה אינו הטוב ביותר, בלשון המעטה. העובדה שאני אזרח ישראלי-יהודי ואף כזה שלא מתגורר כעת בישראל, אולי מחליש ואולי אף מבטל את משקל דבריי, יהיו מי שיאמרו. מאחר שהמאמר שלפניכם מתמקד ברשימה המשותפת המייצגת מעל הכל את האזרחים הפלסטינים בישראל, נשאלת השאלה מדוע יהודי-ישראלי (לשעבר או לא) מרגיש צורך או אפילו זכות להביע את עצמו בנושא. על כך אוכל להשיב: אולי כי אכפת לי. אני מזמין בזאת את הקוראים/את לשקול האם להטות אוזן לטענותיי או לפסול אותן בשל המיצוב המוזכר בזאת.

למעשה, אין בדבריי כל חדש. אני רק מבקש להציף מחדש טיעון שחכמות ממני העלו כבר בעבר. אך בימים שבהם האירועים מחדדים באופן כה ברור מה מחזיק יחד את החברה הישראלית – כלומר, ההנאה שהיא מפיקה מדיכוי העם הפלסטיני – כי אז נראה שאפילו העלאת טיעונים ישנים מן העובש שווה את הניסיון.

המצביעים והמצביעות בבחירות לכנסת מצביעים/ות לפרלמנט שמוליד את הרשות המבצעת האחראית על כל שטחי השליטה של מדינת ישראל. מכיוון שטווח המדיניות השלטונית בשטחי השליטה של ישראל כלפי התושבים והאזרחים הפלסטינים לא השתנה מזה כמה עשורים לכל הפחות, ולמעשה מכלול העמדות הרשמיות של מדינת ישראל נותר עקבי מאד בנושא זה בשני צדי הקו הירוק ללא קשר לסוג הקואליציה בשלטון, כי אז נובע שהמצביעים והמצביעות למפלגות המשתתפות במשחק הפוליטי הישראלי מעניקים/ות לגיטימציה ישירה לעמדות הרשמיות כלפי הפלסטינים. כפי שאריאלה אזולאי ועדי אופיר ציינו בעבודותיהם המשותפות, אזרחי ישראל מצביעים לממשלה המנהלת את חייהם של אנשים משני צדי הקו הירוק. הם מצביעים לממשלה המנהלת את חייהם של אנשים שממערב לקו באותה מידה שהם מצביעים לממשלה המנהלת את חייהם של אנשים ממזרח לקו. ממשלת הכיבוש, מן הים לירדן. נכון, פרוצדורה דמוקרטית בכוחה לייצר ממשלה שמנהלת פרויקטים ומשטרים לא דמוקרטים.

כנגד רצונה, גם הרשימה המשותפת מעניקה לגיטימציה להמשך הכיבוש, להמשך האפליה כלפי האזרחים הפלסטינים, ולהמשך המיליטריזם הישראלי. בשילוב שבין השתתפותה במערכת הפוליטית הישראלית וחוסר היכולת שלה לשנות את מתווה המדיניות של ממשלות ישראל, כולל המדיניות הרצחנית שהממשלה והמערכת הביטחונית אמצו כעת כלפי עזה – בכישלון המבני הזה, הרשימה המשותפת, כנגד מאמציה, מהווה חלק מן המסד של המערכת פוליטית הישראלית המחוקקת ומבצעת  את המשך השליטה הקולוניאלית בעם הפלסטיני. כן, יבואו ויטענו שמצב דומה שורר בכל מדינה היכן שמפלגת דמוקרטיות או אנטי ממסדיות לא מסוגלות להשפיע על מצב עניינים שפוגע באוכלוסיות. אבל לשליטה של ישראל על האוכלוסייה הפלסטינית אין אח ורע בעולם.

אינני מזלזל בהישגים המעטים של הרשימה המשותפת ושל המפלגות הערביות לפניה. אך מעולם לא היה בהישגים הללו כדי לערער על היציבות של הפרויקט הישראלי ולו במקצת. נכון גם שהאפשרות להצביע לרשימה המשותפת מרככת את הבלתי נסבל. אבל גם כאן, אין בכך יותר מאשר סיפוק אישי שמאפשר למצביעה להרגיש שהם תורמים, פלסטינים ויהודים כאחד. הבעיה היא שלמעשה, המשך ההשתתפות הפוליטית של הרשימה המשותפת פוגעת ומעכבת את השגת היעד ההיסטורי שהוא סילוק המשטר שהציונות כפתה בין הים לירדן.

לחלוקת העבודה ההיסטורית להחלפת המשטר הציוני באופציה דמוקרטית שני ממדים: האחד נתון בהמשך העבודה התרבותית-פוליטית ליצירת כלים שישמשו בעתיד בבנייתה של חברה חדשה. בהובלת החברה והמנהיגות הפלסטינית, עשרות ארגוני חברה אזרחית עמלים קשה מזה הרבה שנים, ארגונים פלסטיניים,  יהודים, וגם כאלה משותפים – בהפקתן של פרקטיקות דמוקרטיות, בחינוך, בדיור, בזכויות עובדים, במאבק נגד פרקטיקות הכיבוש ועוד. בתוצאות של העבודה התרבותית-אקטיביסטית הזאת קשה להבחין בהווה, אך זו עבודה פוליטית יקרה מפז שאסור לוותר עליה. עבודה זו מייצרת את הכלים התרבותיים לחברה שעוד תבוא. הממד השני לסילוק הפרויקט הציוני מפלסטין נתון בגיבוש הכוחות הפנימיים והחיצוניים להביא את ישראל לכניעה. נראה כי היום, תנועת החרם כחלק מההתנגדות הפלסטינית היא בעלת הסיכויים הטובים ביותר ליצור לחץ שיאלץ את ישראל, בעתיד הלא רחוק, לשנות מדיניות מתוך מצב של אין ברירה. אין שחר לממד הראשון מבלי הממד השני. ישראלים מעולם לא יוותרו מרצון על הפריבילגיות הקולוניאליות שגובשו על בסיס נישולו של העם הפלסטיני.

ההשתתפות של הרשימה המשותפת במשחק הפוליטי הישראלי משמשת את סנגוריה של ישראל כדי לקדם את הטיעון האווילי המציג את ישראל כדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון. כדי להבין את הפוטנציאל הפוליטי הטמון בפרישתה מן הכנסת, יש לדמיין את המצב הזה בו מצביעים פלסטינים ויהודים התומכים במאבק הילידי-הפלסטיני היו מחרימים את הפוליטיקה הישראלית הרשמית. בתרחיש הזה הכנסת הייתה הופכת באופן מידי לפרלמנט יהודי טהור המתקיים על בסיס מפלגות ציונות בלבד (אינני מתרשם כהוא זה ממפלגות חרדיות המתיימרות להחזיק בעמדות לא-ציונות, כל עוד הן תומכות בפועל במפעל הציוני, בחקיקה, בביצוע מדיניות ובהתרסה גזענית).

פרלמנט יהודי טהור לא יכול לשמש בסיס לטיעון שישראל היא דמוקרטיה. יותר חשוב, פרלמנט יהודי טהור, מעצם קיומו, יכול לשנות את הדרך שבה הקהילייה הבינלאומית תתפוש את מדינת ישראל

פרלמנט יהודי טהור לא יכול לשמש בסיס לטיעון שישראל היא דמוקרטיה. יותר חשוב, פרלמנט יהודי טהור, מעצם קיומו, יכול לשנות את הדרך שבה הקהילייה הבינלאומית תתפוש את מדינת ישראל. זאת מכיוון שבמצב כזה, יתאפשר לעולם לראות באופן ברור יותר את הקשר הישיר שקיים בין האופי של המדיניות הישראלית ההיסטורית כלפי העם הפלסטינים לבין האופי של מוסדותיה, חוקיה, ואופייה התרבותי. הדבר גם יאפשר לקשור בין העוולות הישראליות משני צדי הקו-הירוק – כעוולות שמרכיבות משטר אחד ויחיד. זהו מצב שאכן יכול ליצור את תחילת היעלמותו המושגית של הקו הירוק בתודעה הבינלאומית. במצב כזה, ישראלים שההצבעה לרשימה המשותפת מעדנת עבורם את תחושת השותפות בפשעי המדינה, יאלצו להתמודד עם הכרעות פוליטיות יותר חדות ומשמעותיות. הם גם יאלצו לתת הסברים טובים יותר לשאלה מדוע הם ממשיכים לקרוא לעצמם ציונים ולבחון האם ציונותם יכולה לשרוד את הפיכתה של הכנסת למוסד יהודי טהור?

אחרי שבעים שנה, מוטב כבר להודות כי הניסיון לרסן את הפוליטיקה הציונית "מבפנים" לא צלח. השורה התחתונה היא שהרשימה המשותפת יכולה לתרום תרומה פוליטית ממשית לזירוז הרחבת החרם על מדינת ישראל באמצעות פרישתה מהפוליטיקה הישראלית הרשמית. כנגד הישגים מועטים בכנסת עומדת האפשרות לייצר הישג אחד משמעותי מחוצה לה. כעת הזמן לשקול ברצינות את הפרישה מן המסגרת הפוליטית שהציונות יצרה. מהכלה להחרמה. זאת יכולה להיות נקודת פתיחה היסטורית לבנייה של מוסדות פוליטיים חדשים מחוץ למסגרת הפורמלית של מדינת ישראל.

מרסלו סבירסקי הוא מרצה בכיר בבית הספר למדעי הרוח ולמחקר חברתי באוניברסיטת וולונגונג, אוסטרליה. הוא בוחן שאלות של שינוי חברתי, דה-קולוניזציה, חברות של קולוניאליזם התיישבותי ואקטיביזם פוליטי.

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

  1. רחמן חיים

    מה שהמחבר מציע הוא כמעט זהה לרצון הימין קיצוני להוציא את הבוחרים שברובם ערבים בוחרי הרשימה המשותפת מן המשחק הדמוקרטי. יותר ויותר יהודים אזרחי השטעטל שכאן בוחרים ברשימה המשותפת (ביניהם אנוכי) כי נראה שהיא המפלגה היחידה המחפשת ליצור כאן אזרחות שווה לכולם.

  2. יורם שורק

    הרשימה המשותפת " מעניקה לגיטימציה להמשך הכיבוש"? הכיבוש אינו זקוק ללגיטימציה והוא מסתדר מצויין בלי לגיטימציה בזכות שותפויות אינטרסים עם ארה"ב ןעם מדינות ותאגידים בינ"ל. הכיבוש זוכה לתמיכה בינלאומית רחבה לא בזכות האיצטלה ה"דמוקרטית" שישראל מציגה אלה בשל תמיכה עממית רחבה של ציבורים גדולים (כדוגמת תומכי המפלגה הרפובליקאית האמריקנית והמפלגות הלאומניות האירופאיות) ברעיון הגזעני – קולוניאלי שישראל מייצגת. הקהילה הבינ"ל אינה זקוקה להדגמות בדמות פרלמנט יהודי כדי להבין את המצב לאשורו ממשלה יהודית טהורה ושליטה יהודית טהורה בעל המשאבים הציבוריים מספיקים גם לקשי ההבנה לראות נכוחה. המאמר בנוי על משאלת לב של קהילה בינלאומית שוחרת דמוקאטיה ואנטי קולוניאלית שהבנת האידאולוגיה הישראלית תפנה אותה נגדה. בעידן טראמפ ועליית משטרים לאומניים באירופה יש לבחון בזהירות אבה את ההנחה הזו. גזענות בוטה עוד יותר עלולה לחזק את מעמדה של ישראל כ"הארץ המובוחת" של גזענים מאלאבמה ועד בודפשט. אגב: גם לדעת תומכיו הנאמנים ביותר של הכיבוש בארץ מראית העין הדמוקאטית לא חשובה במיוחד, הם השלימו מזמן עם אבדן התמיכה של לא-גזענים ופועלים במרץ לחיסול הייצוג הערבי בכנסת.

    1. אבי

      יורם, לא "הכיבוש", אלא המשטר בישראל זוכה לתמיכה מוחלטת מאז שהוקם (ועוד לפני כן) ע"י כל הכוחות כמעט בארופה ובארצות הברית, לא רק אלה הרפובליקנים והלאומנים במוצהר. הויכוח בין מרסלו לבין חיים (דומני, שאתה קרוב לעמדתו של חיים) הוא ויכוח שבו שני הצדדים צודקים מה שמוביל למצב מייאש ביותר.

  3. סמי קורעין

    קריאה למזרחים מקרב קוראי האתר המצוין הזה:
    אל למזרחים ליטול חלק בהזיות של ה"שמאל" האשכנזי המטורלל. גם לא למשרתיהם המזרחים המחליאים.איןמולו ולו גם פרומיל של היתכנות לרעיונות העוועים האלה. די להראות לשוטה המגיב האובססיבי, המתנער באחת מרבצו, כל אימת שמוזכרת המילה, ציונות, כמי שהרעישו נחש. שנאה ארסית מבחילה כלפי כל מה שמריח מיהדות ומציונות. חזרה אינסופית על קולוניאליזם (היכן מדינת האם לעאזאל… ), אימפריאליזם (זאת כשמדובר על מדינה ששמה רשום בכל באטלסים על הכחול של הים…), והבל הגדול ביותר, ייחוס דמוקרטיה וחילוניות לעולם הערבי. אכן, מין עיוות מטורלל של העובדות.
    על המזרחים להתרכז כל כולם במאבק המזרחי, ולהניח להזיות שכאלה. יש לקרוא להפרדות ולשתי מדינות לשני העמים. כל בעיה מן הקו הזה היא פגיעה במאבק המזרחי.

    1. אבי

      סמי, כשאתה מדבר על "היפרדות", מי אמור להפרד ממי?

      1. סמי קורעין

        אבי, הכוונה אינה חדשה ומקורית. שתי מדינות לשני עמים. ואולם גם אז איני מאמין, (בהבדל מיודע!), כי יכון השלום. ואולם כל זה בעל חשיבות משנית, משום שאם להתבונן בעיניים ישירות למציאות האכזרית, אין שום סיכוי להסדר.
        אשר על כן אני מצר על אי אלה מזרחים יקרים (ובאמת מדובר באחד מעיר ושניים מכפר), ההולכים שולל אחר "השמאל" האשכנזי המטורלל,. לאמירתו של דבר, הם נדמים בעיני למשרתים נקלים ונאלח ים של ההגמוניה הגזענית, באשר הם מתנכרים למאבק המזרחי.
        ממה נפשך: אם אין סיכוי להסדר, או אז על המזרחים לשנס מותניים למאבק שאין צודק ממנו. ואידך זיל גמור…

        1. אבי

          סמי, וכאשר יהיו שתי מדינות, איפה יהיו הפלסטינים של יפו, חיפה, המשולש, ואדי ערה וכו'? איך הם "יפרדו"? אתה אומר "השמאל האשכנזי" ולכן אני מניח, שאתה מבחין אותו מ"הימין האשכנזי". בכך אתה לא שונה מהוגת הדיעות הדגולה, השרה מירי רגב, שאומרת "אשכנזים", אבל בעצם מתכוונת לשמאל. היא, כמו כל העדר הנוהה אחריה, מנשק את רגליו של הימין האשכנזי, ומלקק את עכוזם של אנשי המשפחה המלכותית המושחתת והפרזיטית מבלפור. הימין הזה כבר עשרות שנים משתין בקשת על המזרחים ולא סופר אותם.

  4. יוסי ברנע

    הכיוון הנכון הוא לחזור להחלטת החלוקה של האו"ם שדיברה על הקמת שתי מדינות דמוקרטיות עם חוקה. החוקה הייתה צריכה להתקבל באסיפה המכוננת אבל זו הפכה את עצמה לפרלמנט היא הכנסת הראשונה. רק מדינית ישראל כמדינת כל אזרחיה הישראלים יכולה להמשיך מנקודת השבירה של הפוץ של הכנסת.

  5. דןש

    א. אתה צודק ש"אין לך זכות הבעת עמדה" כאזרח ישראלי לכאורה שאינו חווה על גופו את ההוויה הישראלית.
    ב. מה שאתה כותב, נכון לגבי כלל מפלגות האופוזיציה ולאו דווקא לרשימה המשותפת.
    ג. כוונתך הבולטת שלא לתת לגיטימציה לערבים להביע את דעתם במסגרת שלטונית – היא בגדר גזענות לשמה.

  6. יגאל עברי

    משחר ימי האדם לא נכתב מאמר מונומטלי כגון דא.
    אונ' וולונגונג! אנא העניקי קביעות לכותב המאמר, לכל ימי חייו

  7. אני רק שאלה

    כלומר יהודי שגר באוסטרליה הוא זה שיסביר לפלסטינים אזרחי ישראל מה נכון להם לעשות?

    1. אבי

      גם אני שאלה- אם היהודי גר בישראל, הגיוני יותר שהוא יגיד לאזרחים הפלסטינים מה לעשות?

      1. אני רק שאלה

        לא! זו בדיוק הנקודה. אף יהודי. בטח לא מרצה אוסטרלי.

  8. ליכודניק

    הכותב יושב באוסטרליה הליברלית, שמכירה בזכויות קרקע ילידיות נרחבות (כ-16% משטח היבשת) ומכבדת את התרבות האבוריג'ינית. ראוי להערצה, אבל לא קיומי כשהאבוריג׳ינים הם רק 3% מהאוכלוסיה, וטוהרו אתנית מהאזורים המאוכלסים בצפיפות בידי לבנים.

    מעניין איך הטענות של הכותב היו מתקבלות באוסטרליה היפותטית עם 20% אבוריג׳ינים עוינים, ועוד מאות מיליונים מעבר לגבולות היבשתיים.

    1. ליכודניק

      התגובה שלי היא למאמר ולא לסמי.

  9. יוסי

    איזה מצב נפלא בו המחבר גר באוסטרליה שהיא כמובן מדינה חופשית, חפה מקולוניאליזם ושיויונית.
    התושבים לא התנחלו באוסטרליה.
    האבורג'ינים לא קיימים.
    התושבים הילידים מעולם לא דוכאו ונכבשו.
    מדינת כל תושביה בעיקר הלבנים