string(2) "he"
string(2) "he" -array(0) { }

ללמוד לעומק את נושא הפונדקאות

על מצבן של הפונדקאויות במדינות היעד השונות, ושאלת ההסכמה והבחירה החופשית שלהן – סיכום ביניים
מרים גברעם

השיח הער על פונדקאות בישראל הביא עימו שלל פוסטים ברשתות החברתיות, בהם נשים פונדקאיות מעידות על החווייה המעצימה שחוו. ראשית כל, חייבים לזכור שהעדויות האלו מייצגות קבוצה מצומצמת של נשים, ושהפצתן משרתת מערך הסברה ויח"צ. בפועל, אין לנו נכון להיום מחקר הבוחן באופן מסודר ואמפירי את חוויותיהן של הנשים הפונדקאיות בישראל, במהלך ההיריון ולאחר מסירת הילוד. שנית, יש לציין כי הדיון לא מתייחס לפונדקאות אלטרואיסטית, אלא לזו המסחרית – כלומר עיסקה שבה מתבצע תשלום: כיצד ניתן לכמת לסכום כספי את הפגיעה הפוטנציאלית בגופה ונפשה של אישה במהלך טיפולי פוריות, היריון ולידה? כיצד מתמחרים את השכרתו של איבר מאיברי הגוף? כיצד מתמחרים שינוים במבנה השלד, השפעות הורמונליות, סכנות בכניסה להיריון בסיכון גבוה ועוד. הדיון גם לא עוסק בזכותן של נשים להיות פונדקאיות, אלא בזכותם של נשים וגברים לרכוש את השירות, והפגיעה האפשרית שהוא טומן בתוכו לנשים אחרות – שלרוב הנן ממדינות עניות וממעמד פגיע.

בעוד שהפונדקאות המסחרית בישראל כפופה לרגולציה נוקשה שבמהלכה הנשים הפונדקאיות זוכות לליווי צמוד, רוב הישראלים הסטרייטים השתמשו בשנים האחרונות בשירותי פונדקאות ממדינות שונות, בהן נפאל, גיאורגיה, אוקראינה ואלבניהאנחנו צריכות לקחת את הזמן וללמוד את תעשיית הפונדקאות במדינות השונות, מכיוון שכרגע מרבית מהישראלים בוחרים באופציה זו לאחר שלא עמדו בקריטריונים של החוק הנוכחי או הקודם או מכיוון שלא מצאו פונדקאית ישראלית.

אחת החברות הישראליות שסיפקה שירותי פונדקאות בנפאל (מדינה שבינתיים חסמה את שירותי הפונדקאות לזרים), מציינת באתר האינטרנט שלה שהפונדקאיות מגיעות מהודו. תעשיית הפונדקאות עברה מהודו לנפאל בשנת 2015, לאחר שממשלת הודו הודיעה כי בכוונתה להוציא מחוץ לחוק את 'תיירות הפוריות' במדינה, למרות שזו הכניסה למדינה כ-138 מיליון דולר בשנה (9 מיליארד רופי). ממשלת הודו השכילה להבין שעל אף הכנסות העתק והכספים המוזרמים למדינה, מי שמשלמות את המחיר הן נשות המדינה שזכויות האדם שלהן מופרות (בנוסף למספר מקרים שבהם ילדים שנולדו עם נכויות ננטשו בבתי החולים). כך, עברה התעשייה לנפאל השכנה, והנשים ההודיות נאלצו לעקור מבתיהן, לעזוב את משפחותיהן, את מדינתן, תרבותן ושפתן על מנת לשמש כרחם נייד ולספק את הדרישה של תיירי פוריות מערביים לילד. עצם השינוע של נשים ממדינה למדינה לצרכי פונדקאות יכול להוות בפני עצמו עבירה של סחר בבני אדם על פי פרוטוקול פלרמו, שקובע בין השאר כי גיוס, העברה או הובלה של אנשים תוך כדי ניצול לרעה של כוח או עמדת פגיעות למטרות ניצול מהווה עבירה של סחר בבני אדם.

אך בעוד שהפרוטוקול לא מפרט סחר למטרות רבייה כאחד ממצבי הניצול האפשריים, הוא בכל זאת מציין מניפולציה על איברים, קצירת איברים וכמובן ניצול מיני. בעיני ניתן לבחון את סוגיית הפונדקאות גם במשקפיים של ניצול מיני של הנשים הפונדקאיות, שלא נכנסות להריון מרוח הקודש אלא באמצעות הפריה וגינאלית (אם כי אני מודה שזו פרשנות מאוד רחבה של לשון החוק, שכן לא נעשה פה מעשה לצורך גירוי או ביזוי מיני).

הדרך היחידה של פונדקאית להפסיק את העבודה היא באמצעות פגיעה בגופה. בשלבי היריון מתקדמים היא כבר אינה יכולה להפסיק את העבודה כלל. עבודה שלא ניתן לעזוב, היא עבדות

לסוגיה של סחר בבני אדם מתווספת הסוגיה של אחזקה בתנאי עבדות. גם אם נאמץ את הגישה הרואה בפונדקאות עבודה ככל עבודה אחרת, שבמסגרתה אישה מעניקה שירות ומקבלת עליו תשלום, לא נוכל להתעלם מהעובדה שזו עבודה שלא ניתן להתפטר ממנה. במידה ומתגלעים חילוקי דעות בין הפונדקאית למעסיקים שלה או שהיא בוחרת להודיע על הפסקת התקשורות על מעסיקיה מכל סיבה שהיא, הדרך היחידה של הפונדקאית להפסיק את העבודה היא באמצעות פגיעה לא מידתית בגופה ובנפשה בדמות ביצוע הפלה בשלבי ההיריון המוקדמים. בשלבי היריון מתקדמים היא כבר אינה יכולה להפסיק את העבודה כלל. עבודה שלא ניתן לעזוב, היא עבדות.

בספטמבר 2016 הרשיע בית המשפט העליון בישראל בפעם הראשונה בעבירה של אחזקה בתנאי עבדות, בהכרעת הדין ציין השופט מלצר: "די אפילו בשלילה זמנית של חירותו של הקורבן כדי שהערך החברתי המוגן על ידי העבירה – החירות, יפגע במידה המצדיקה הרשעה". אז היה מדובר בזוג ישראלים שאף על פי שבית המשפט ציין שהתייחס לעובדת הפיליפינית שלו בצורה הוגנת בסך הכל (כלומר, לא העבידו אותה בעבודת פרך וכד'), הם מנעו ממנה חופש ויציאה מהבית והחזיקו בדרכונה. אם בעבירה הזו החזיקו בדרכונה של האישה על מנת לשלול את החופש שלה, אזי בפונדקאות מחזיקים ברחמה של האישה כבן ערובה וכשלשלאות הקושרות אותה למעסיקיה.

בנקודה זו ראוי להתייחס לשאלת ההסכמה של נשים להוות פונדקאיות. פרוטוקול פלרמו קובע מפורשות כי הסכמתו של אדם לביצוע עבודות בתנאי עבדות אינה רלוונטית, כל עוד התבצעו מעשים של ניצול ושל כפייה. כי בדומה למה שהשופט מלצר אמר ב-2016, הערך החברתי המוגן שהוא החירות הוא זה שנפגע פה. אנחנו לא יכולים כחברה להסכים לניצול מסחרי בגופן של נשים אם אנחנו רוצים להמשיך לחיות בחברה שבה זכויות הבסיס של כבוד האדם וחירותו נשמרות.

פונדקאיות בהודו (צילומסך מתוך הסרט "גוגל בייבי" של ציפי ברנד-פרנק)
פונדקאיות בהודו (צילומסך מתוך הסרט "גוגל בייבי" של ציפי ברנד-פרנק)

נמשיך לשאלת הבחירה החופשית של הנשים הפונדקאיות, הפעם בגיאורגיה – מדינת יעד פופולרית של הפונדקאות המסחרית בישראל. בנובמבר 2017 פרסמה PARÁSZKA BORÓKA כתבת תחקיר על תעשיית הפונדקאות בגיאורגיה באתר החדשות ההונגרי 168ora. בכתבה היא מראיינת את נאטו שוולקאדזה, נשיאת הרשת נגד אלימות בגיאורגיה (Anti-Violence Network of Georgia), שמסכימה לחשוף בפניה מעט על הידוע להן על תעשיית הפונדקאות שפורחת במדינה ורובה מתרחשת במחשכים. שוולקאדזה מספרת שנשים רבות שמגיעות לפונדקאות עושות זאת לאחר שנמלטו ממערכות יחסים אלימות, לאחר מכן הן מתקשות למצוא מקורות פרנסה במדינה העניה גם כך, מכיוון שהן עוברות נידוי חברתי בשל היותן קורבנות אלימות. על מנת להציל את עצמן ואת הילדים שלהן מעוני ורעב, הן נאלצות להסכים לשמש כפונדקאיות. פעמים רבים הן מוחזקות בתנאים ירודים ולעתים אף לא מקבלות את השכר בסיום ההריון והלידה.

ד"ר אוליקו מורגוליה מאחת המרפאות שעוסקות בפונדקאות תומכת בטענה הזו, כשהיא מציינת שגיאורגיה היא מדינה ענייה, ושאישה עם ילדים תהפוך להיות פונדקאית כדי שיהיה לה כסף להאכיל את הילדים שלה. השאלה שראויה להישאל היא האם אנחנו מוכנות שנשים שנמלטות מנידוי חברתי, אלימות, עוני ורעב ישלמו את המחיר הזה על מנת לשרוד?

ישנה מדינה נוספת שהולכת ותופסת מקום מרכזי כמדינת יעד לישראלים שחפצים בשירותי פונדקאות מסחרית: ארה"ב. תומכי הגישה הזאת טוענים שלא מדובר במדינה הסובלת מרעב ומעוני ושהליכי הפונדקאות שם נעשים תחת פיקוח. במרץ השנה נקלעו במקרה יאנה פבזנר מאתר מאקו וניר גונטז' מעיתון "הארץ" לכנס שיווקי על פונדקאות בארה"ב שנערך בדיזנגוף סנטר. לאחר שהציגו עצמם כעיתונאים ושאלו שאלות כמו מדוע בתחילה, כשסברו שמדובר בזוג מתעניין, הציגו להן את הנשים הפונדקאיות כנשים התורמות את רחמן לפונדקאות, בעוד שבפועל מדובר בשירות הניתן בעלות של עשרות אלפי דולרים – הם התבקשו מיידית לעזוב את המקום על ידי מאבטחים. לאחר שכבר עזבו את המקום ונכנסו לאולם הקולנוע הסמוך כדי לצפות בסרט שבו תכננו לצפות מראש, הגיעו למקום שוטרים שהוזמנו על ידי מארגני הכנס ודרשו שיעזבו לא רק את מקום הכנס (אותו עזבו מיוזמתם) אלא את כל המתחם. שתי שאלות מרכזיות עולות מהתיאור של פבזנר וגונטז': הראשונה, אם הפונדקאיות עושות הכל מרצון ומבחירה מדוע בוחרים להציג תחילה מצג שווא כאילו מדובר בפונדקאות אלטרואיסטית בעוד שלמעשה מדובר בפונדקאות מסחרית? והשנייה – מדוע מצאו מארגני הכנס לרדוף בצורה עיתונאים ששאלו שאלות פשוטות?

כל תעשייה שחוששת בצורה כזו ממתן מענה פומבי על שאלות היא תעשייה שיש לחשוש מפניה ומפני התכנים שהיא מבקשת להסתיר. הדיון על פונדקאות הוא דיון מורכב שהגבולות שלו מתפרשים הרבה מעבר לקצוות הדיכוטומיים הנעים בין אקט אצילי וניצול – אבל ראוי שנפקח את עיננו לכל הקצוות שלה.

הכותבת היא יועצת בית הספר הישראלי לסיוע הומניטרי לענייני מגדר וסחר בבני אדם

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

  1. מינימידימקסי

    אם הבנתי אותך נכון, אז כשקנית את המקרר שלך, העלית אותו בעצמך לדירתך, (קומה שלישית בלי מעלית).
    את הרי לא תשכרי את גבו של סבל. זה מעשה לא מוסרי. את הרי לא רוצה לשאת באחריות על שינויי השלד בגופו כתוצאה מנשיאת המקרר שלך.
    גם את דירתך סיידת וצבעת לבד. אדם אחראי כמוך לא יתן לאחרים להסתכן בנשימת אבק וחומרים מזיקים אחרים רק כי מתחשקת לו דירה יפה.
    ויש כמובן עוד הרבה דוגמאות, לרבות גברים שמולידים תינוקות פגומים עקב חשיפה לחומרים רעילים בעבודתם, (אשר משרתת אותך, או לפחות גם אותך).
    או שאולי את חושבת שלעשות שימוש בגברים, – זה ממש תקין.

    1. יוסףה מקיטון

      זה שעולם העבודה בכללו הוא מסוכן ורע לא אומר שצריך להוסיף לו עוד עבודות מסוכנות ורעות. אם אי אפשר (או קשה מאד) להימנע מלעשות כל רע בעולם אז צריך לחגוג את כל הדברים הרעים שאפשר לעשות? איזה מין טיעון הוא זה?

      פונדקאות היא רעה גם אם מסכימים שסבלות וסיידות היא רעה גם. וזה לא פסול לנסות לא להשתתף בחלק מהרוע.

      עד שנחסל לגמרי את כל העבודות המסוכנות בשכר ואולי את הקפיטליזם בעצמו, אנחנו אמורים לקבל כל גחמה מטורפת שהשוק "החופשי" יזרוק עלינו? מה עם מכירת איברים? אם אני זקוק לכסף, זה בסדר שאמכור כלייה? מי את/ה שתחליט/י עבורי?

      1. מינימידימקסי

        קצת התבלבלת יוסףה, זו/זה את/ה שצריכ/ה לענות על השאלה שהצגת לי: "מי את/ה שתחליט/י עבורי?".

        מי את/ה יוסףה שתחליט עבור מי שבחרה להיות פונדקאית? מה זה בכלל עניינך? את/ה אל תהייה פונדקאית אם את/ה לא רוצה. את/ה אל תשתמש/י בשירותי פונדקאות אם את/ה לא רוצה.
        ואף אחד לא ביקש ממך למכור כליה. פונדקאות גם לא דומה במאום למכירת כליה. אני לא תומך במכירת כליה, וכל הקשר שנעשה בין מכירת כליה לבין פונדקאות נעשה על ידך ובאחריותך בלבד.
        רצוי לקרוא לפני שמגיבים בתוקפנות כזו.
        אגב, מן הראוי שלוחמ/ת צדק כמוך יצא כבר היום לביטול מקצועות מסוכנים ופוגעניים שרק גברים מועסקים בהם כיום.
        לחכות לסופו של הקפיטליזם, זה כמו לחכות לבוא המשיח. זה לעשות לעצמך הנחה גדולה ולהמנע מלצאת נגד אותם עיסוקים ומקצועות שאתה עצמך עדיין זקוק להם. כי מה תעשה אם וכאשר מקצוע הסבלות באמת ייעלם?
        ביננו, אין לך שום עניין בהעלמותם של המקצועות שהזכרתי, ורבים אחרים. אתה זקוק להם.
        וסתם שאלה: איך הקפיטליזם קשור בכלל לענייננו? אנשים לא עבדו קשה וסיכנו את עצמם לפני עידן הקפיטליזם? לא שאבו מים מבאר? לא נשאו אותם למרחקים? לא צדו נמרים? ואלה היו לרוב גברים, שסיכנו עצמם למען משפחתם או למען השבט שלהם.

  2. יוסףה מקיטון

    תודה. נקודת המבט של עבדות היא חדשה עבורי ונשמעת מאד מדוייקת.
    כשכתבת "רוב הישראלים הסטרייטים" התכוונת להומואים? כי לסטרייטים יש פונדקאות בארץ.
    ותודה לאתר "העוקץ" הנפלא, שאפילו בנפול "המקום הכי חם" ו"שיחה מקומית" לשיח ה"שיוויון להומואים" על חשבון נשים (מאמרים על גבי מאמרים של תמיכה בפונדקאות מסחרית) מצליח לשמור על קו ברור של התנגדות לפונדקאות מסחרית, לסטרייטים והומואים כאחד.
    יוסףה מקיטון (פייסבוק: "הומואים נגד פונדקאות")

  3. פינה

    "השאלה שראויה להישאל היא האם אנחנו מוכנות שנשים שנמלטות מנידוי חברתי, אלימות, עוני ורעב ישלמו את המחיר הזה על מנת לשרוד?"
    האם אנחנו מוכנות? מי שמך להיות זאת שתהיה מוכנה או לא מוכנה שנשים אחרות ירצו או לא ירצו שהן וילדיהן יוכלו לשרוד בכל מחיר?
    מה עדיף לדעתך? לגזור עליהן ועל ילדיהן גזר דין מוות כי זה לא מתיישב לך טוב עם המצפון שזאת האפשרות היחידה שלהן לחיים?
    פונדקאות זה רע, מאוד רע.
    אבל המאמר שלך מאוד בעייתי.
    (ונראה שאפילו לא עבר הגהה- פעמים רבות ולא פעמים רבים.)

    1. דפנה

      פינה, מסכימה אתך לחלוטין.