string(2) "he"
string(2) "he" -array(0) { }

ברצלונה, מגדלור לחופי הים

בעוד כוחות הימין הקיצוני מצויים בעלייה ברחבי אירופה, ראשת העיר ברצלונה אדה קולאו צברה רקורד מרשים בתחומים כמו דיור ציבורי, שוויון מגדרי, זכויות פליטים ועוד. לא תהיה זו הגזמה לכנות את העיר אי של תקווה לפוליטיקה רדיקלית ופרוגרסיבית
רפאל בסורלי ופבלו קסטאניו טיירנו

Banner-wide-HaOkets-02

השינוי הפתאומי שהתרחש בממשלת ספרד בתחילת יוני 2018, כאשר פדרו סאנצ'ס הסוציאליסט החליף את מריאנו רחוי השמרן בתפקיד ראש הממשלה, עורר עניין חדש במדינה. מאז הופעתה ב-2011 של תנועת המחאה 15M (אינדיגנדוס, הזועמים), שהעניקה השראה ל"תנועות כיכר" דומות כמו אוקיופיי וול סטריט, ספרד נהפכה למעבדה של פוליטיקה פוסט-משברית. אחרי שהקריסה הכלכלית פגעה קשות במדינה, בין השנים 2011 ו-2014 הופיע בה רצף מרשים של התארגנויות נגד תוכנית הצנע, שסללו את הדרך ליצירתה של מפלגת השמאל העממית פודמוס. במקביל צצו מספר קואליציות מקומיות חדשניות, שקראו תיגר על המפלגות המסורתיות וצברו כוח בערים מרכזיות כמו מדריד, קאדיס, ולנסיה, סרגוסה וברצלונה.

רשימת ברצלונה אן קוֹמוּ (ברצלונה במשותף), כוח אלקטורלי שבנו מארגני תנועות חברתיות ומובילה פעילת הדיור אדה קולאו, מושלת בברצלונה מזה שלוש שנים. העירייה של קולאו נאלצה להתמודד עם מצב עניינים פוליטי קשה במיוחד, בראש ובראשונה הסכסוך בעניין עצמאותה של קטלוניה. למרות זאת, ברצלונה אן קומו צברה רקורד מרשים בתחומים כמו דיור, שוויון מגדרי, מדיניות חברתית, זכויות פליטים וסוגיות סביבתיות. באירופה הנשלטת על ידי מתקפה ניאו-ליברלית מחודשת וכוחות ימין קיצוני מתחזקים, לא תהיה זו הגזמה לכנות את ברצלונה אי של תקווה לפוליטיקה רדיקלית ופרוגרסיבית.

מן הכיכר אל הקלפי

בתחילת העשור הנוכחי ספרד היתה נתונה תחת סערה של משבר כלכלי ומדיניות צנע. תנועת המחאה 15M התפרצה בשנת 2011 בדרישה לחזק את הדמוקרטיה ואת הצדק החברתי, תוך שהיא מפנה אצבע מאשימה כלפי האליטות הפוליטיות והכלכליות. בהקשר הזה הופיעה בברצלונה "פלטפורמה לנפגעי משכנתאות" ומשם התפשטה ברחבי המדינה. זה היה אחד מהארגונים המשמעותיים ביותר של תנועת 15M, בגלל מספר חבריו הגדול והנצחונות החשובים שהשיג. עם זאת, באותו הזמן איש לא היה יכול לשער שדוברת הארגון, אדה קולאו, תעמוד בקרוב בראש עיר אירופאית מרכזית.

ניתן להבין את ההתפתחות הזו רק לאור פריצות הדרך המרשימות שהיו לתנועות נגד הצנע בדעת הקהל, ומנגד לאור חוסר האמון העמוק במפלגות הממוסדות, תחושה שבמהרה הובילה לעלייתן של מפלגות חדשות. משמאל מילאה פודמוס את החלל הזה, וקואליציות פרוגרסיביות רבות הוקמו גם ברמה המקומית, ביניהן ברצלונה אן קומו.

הפלטפורמה הזו נולדה בשנת 2014, ביוזמת קבוצה קטנה של אקטיביסטים ואינטלקטואלים שהובילה קולאו. במהרה החלה ההתארגנות למשוך אליה פלגים מהתנועות החברתיות והפרוגרסיביות של ברצלונה (כולל פודמוס), לתוך קואליציה שהתגבשה סביב יעד ברור: ניצחון בבחירות המקומיות בשנת 2015. אחרי כיבוש הכיכרות, הגיע הזמן לכבוש את המוסדות.

קואליציית ברצלונה אן קומו עיצבה את המצע שלה באמצעות תהליך מתמשך של השתתפות פוליטית ואיגדה דרישות רדיקליות בתחומים רבים: דיור, מדיניות חברתית, צדק סביבתי, הגירה, שוויון מגדרי ודמוקרטיה. כשהבחירות המקומיות נערכו במאי 2015, ברצלונה אן קומו זכתה בנתח הקולות הגדול ביותר (25%) ובמספר הרב ביותר של מושבים במועצה (11 מתוך 41) וכיום היא מובילה ממשלת מיעוט.

אדה קולאו בליל הבחירות בברצלונה, 2015. צילום: Barcelona En Comú, CC BY-SA 2.0
אדה קולאו בליל הבחירות בברצלונה, 2015. צילום: Barcelona En Comú, CC BY-SA 2.0

אחרי שנים בשוליים, תנועות חברתיות נכנסו לממשל העירוני של ברצלונה. הרפתקה ממסדית זו לא היתה קלה. פחות משנה לפני מועד הבחירות המקומיות הבאות, חשוב להבין הן את ההצלחות והן את המגבלות של המוניציפליות הרדיקלית של ברצלונה. בייחוד חשוב לברר באיזו מידה הוגשם המצע שלה ולבחון את תפקידה בהקשר הקטלאני והספרדי הרחב.

מדריך לטרנספורמציה של עיר גלובלית

הנסיגה הגדולה של שנת 2008 היכתה בספרד בעיקר בדמות התפוצצות בועת הנדל"ן, שהיתה בעלת השלכות הרסניות על משפחות רבות. למעלה מ-170 אלף פינויי בתים התרחשו ברחבי ספרד רק בין 2008 ו-2012. נושא הדיור עודנו המוקד העיקרי של חוסר שביעות הרצון בברצלונה, וזירת מאבק שבה קשה במיוחד להביס פריבילגיות אוליגרכיות. ההנהגה העירונית אימצה אסטרטגיה מרובדת כדי להבהיר שדיור הוא זכות.

"יחידה למניעת הדרה במגורים" הוקמה כדי לתווך בין בעלי בתים ובין משפחות בסכנת פינוי, וכך להציב את האחרונים בעמדה חזקה יותר במשא ומתן. צעד זה מנע כ-2,000 פינויים במשך שנתיים. מכיוון אחר, בנקים נקנסו שוב ושוב על כך שהותירו את הנכסים שלהם ריקים.

דיור הוא תחום שבו האקטיביסטית לשעבר קולאו מכירה היטב, והיא התמודדה עם הנושא הזה גם באמצעות השקעה חסרת תקדים באספקה ישירה של בתים ברי-השגה. מאגר הדיור הציבורי בברצלונה היה זעום, והעירייה ריבעה את התקציב המוקדש לכך. היא רוכשת נדל"ן קיים, בונה אתרים חדשים ואף פונה לבנייה טרומית כדי להתמודד עם מקרי חירום. מאגר הדיור החברתי העירוני צפוי לעלות ב-20% עד סוף כהונתה של קולאו, כאשר 4,500 בתים המיועדים לדיור ציבורי יהיו בתהליכי בנייה. חברות בנייה גדולות יידרשו בקרוב להקדיש 30% מהנכסים החדשים או המשוקמים שלהן למכירה ולהשכרה תחת "הגנה רשמית" (מחוץ לשוק ובסבסוד המדינה). התוצאה תהיה בערך 200 בתים חדשים בדיור החברתי מדי שנה.

משבר הדיור מקושר גם לשטף אדיר של תיירים שמגיעים לעיר. תוכנית חדשה אושרה במטרה למתן את המגמה הזאת, ופעילותן של למעלה מ-2,000 יחידות אירוח בלתי חוקיות כבר הופסקה – ביניהן דירות Airbnb. צעד נוסף שננקט הוא סובסידיות למשקי בית פגיעים במיוחד ולקואופרטיבים של דיור.

מאגר הדיור הציבורי בברצלונה היה זעום, והעירייה ריבעה את התקציב המוקדש לכך. היא רוכשת נדל"ן קיים, בונה אתרים חדשים ואף פונה לבנייה טרומית כדי להתמודד עם מקרי חירום

למרות המאמצים הרבים הללו, ברצלונה עדיין במצוקה חריפה. בשנת 2017 בוצעו למעלה מ-2,500 פינויי בתים, וכתוצאה עקיפה של משבר המשכנתאות מחירי השכירות מרקיעים שחקים (עלייה של 29% מאז 2014). שיתוף הפעולה של האליטות הפוליטיות הזין ספקולציות פרועות וריכוז של בעלות על רכוש, בייחוד בעקבות המדיניות של "המפלגה העממית" בשלטון המרכזי.

ברצלונה חלוצה במדיניות חברתית גם במובנה הרחב. העיר השקיעה 201 אירו לתושב ב-2017, 20% יותר מאשר בשנה הקודמת – העלייה הגבוהה ביותר מבין כלל הרשויות המקומיות בספרד. הפרטת השירותים החברתיים התהפכה לפחות באופן חלקי, והעיר שואפת לדאוג לאזרחים לא רק במהלך חייהם, למשל באמצעות גני ילדים, אלא גם אחרי מותם. אחרי עשורים של הפרטה, השלטון המקומי מממן עתה בית לוויות משלו, שמטרתו להבטיח שגם משפחות עניות יותר יזכו ללוויות ראויות ונגישות. המחויבות למדיניות חברתית באה לידי ביטוי גם בהעסקת 2,000 עובדים נוספים ובהחלת קריטריונים הוגנים יותר על רכישה ציבורית – למשל בתחומים של שוויון מגדרי, זכויות עובדים וצדק סביבתי.

חלק גדול ממצע הבחירות של ברצלונה אן קומו התמקד ברה-מונציפיליזציה (החזרת שירותים מופרטים לידי הרשות העירונית) כאמצעי להתמודדות עם "עוני אנרגיה", מצב שבו משפחות אינן יכולות להרשות לעצמן אפילו אספקה בסיסית. בעוד שהמוניציפליזציה של שירותי המים עדיין עושה את צעדיה הראשונים, גם בגלל אינטרסים כלכליים חזקים, בתחום החשמל הושגו תוצאות מוחשיות יותר.

חברת "ברצלונה אנרגיה" מספקת אנרגיה ירוקה לחלוטין לעירייה עצמה, ובעתיד הקרוב גם ל-20 אלף משפחות. המודל המנהלי שלה נועד להעצים אזרחים בכך שהוא הופך חשמל למשאב ציבורי, שיש לנהלו באופן עצמאי, במקום נכס של המדינה. מבחינת הקבינט של קולאו, "ריבונות אנרגיה" מסוג זה היא הנוגדן המוצלח ביותר להפרטה, היות שאנשים נכונים יותר להגן על משאבים משותפים כאשר הם נהנים מבעלות אמיתית עליהם.

מתוך האינסטגרם של barcelonaencomu
מתוך האינסטגרם של barcelonaencomu. כל שינוי בעיצוב העיר חייב כיום לשקול את ההשפעות האפשריות על נשים

פמיניזם הוא רכיב מרכזי בהשקפת העולם של ברצלונה אן קומו, באופן שטרם נראה קודם לכן בפוליטיקה הספרדית. הממשל המקומי הציב בעדיפות גבוהה את המאבק באלימות מגדרית, שהפך לנושא מרכזי מאז השביתה הפמיניסטית וההפגנות ההמוניות ב-8.3, יום האשה הבינלאומי. מועצת העיר הגדילה את תקציב הדיור לקורבנות אלימות ולתוכניות תעסוקה ייעודיות והשיקה קמפיין בשם "ברצלונה נגד סקסיזם", שעירב מקומות בילוי במאבק נגד תקיפה מינית. בנוסף, המועצה הקימה יחידה שמטרתה לסייע לקורבנות של סחר בבני אדם.

בכך מותחת מועצת העיר את גבולות סמכויותיה, משום שבאופן עקרוני הנושא הזה מצוי תחת אחריותה של הממשלה המרכזית. העירייה של קולאו יצרה גם תוכנית מפורטת לצדק מגדרי, שמטרתה להטמיע קריטריונים מגדריים בכל מדיניות מקומית, לרבות תכנון עירוני. כל שינוי בעיצוב העיר חייב כיום לשקול את ההשפעות האפשריות על נשים (למשל, מדרכות רחבות יותר להולכי רגל עם ילדים ותאורת רחוב לצמצום תקיפות).

ברצלונה מובילה גם בתחום הקיימות הסביבתית. העיר אישרה פרוטוקול נגד זיהום כדי לצמצם פליטות פחמן דו-חמצני באמצעות הגבלת השימוש במכוניות, במקביל להשקעה בתחבורה עירונית ירוקה. פרויקטים ניסיוניים של "איים" ללא תחבורה הושקו, 440 דונם של שטחים ירוקים הוקמו, שבילי אופניים הוגדלו ב-40% במשך שנתיים, והתחבורה העירונית הורחבה ושופצה.

עיר לפליטים

התקשורת העולמית התמקדה בקולאו בגלל המחויבות של ברצלונה לזכויות האדם של מהגרים ופליטים. לשלטון המקומי יש רקורד ארוך של מדיניות פרוגרסיבית בנושאי הגירה (ברצלונה יישמה תוכניות ראשונות לתמיכה במהגרים כבר בשנות ה-80, כאשר ההגירה מארצות אחרות היתה קרובה לאפס). ההנהגה החדשה מעוניינת בעיקר להעמיק את הקו הזה, וקולאו קראה שוב ושוב לממשלת ספרד לצאת מאדישותה בנוגע למשבר ההומניטרי ולפעול בהתאם למחויבויותיה הבינלאומיות בכך שתספק ערוצים בטוחים למעבר למדינה.

ההיקף והיישום הכושל של מדיניות המקלט הספרדית מותירים מהגרים רבים ללא הגנה – חלל חקיקתי שאותו שואפת העירייה למלא בעזרת התוכנית "ברצלונה עיר מקלט", שנועדה ליצור אמצעי קליטה יציבים שיפעלו במנותק מהשלטון המרכזי. במסגרת האסטרטגיה הזו, יש חשיבות מכרעת לבניית רשת בינלאומית של סולידריות בין ערים ובין ארגוני חברה אזרחית. השלטון המקומי פעל לסייע לפליטים לא רשומים גם בכך שניסה לסגור את מרכז ההרחקה שפועל בעיר ולהוציא תעודות זהות מקומיות כדי למנוע גירוש.

יוזמות בנושאי רב-תרבותיות נעשו חשובות במיוחד. דוגמה בולטת אחת היתה הפגנה תחת הכותרת "אנחנו לא מפחדים", שאורגנה בתגובה לפיגוע של דאעש בברצלונה באוגוסט 2017. גם הצעדה הזו שאפה לעצור את התפשטות השיח הגזעני והאנטי-מוסלמי. נוסף על כך, השלטון המקומי יצר "רשת נגד שמועות", בשיתוף מאות ארגונים ויחידים, שמטרתה להוות משקל נגד לסטריאוטיפים ולבדיות שמופצים נגד מיעוטים. המחלוקות בעניין הגירה ניכרו במיוחד בהקשר של סוחרי רחוב – מהגרים שרובם הגיעו ממדינות אפריקה שמדרום לסהרה – קולקטיב שנעשה מאוד בולט בעיר.

בעוד המִנהל של קולאו פועל להסדיר את מעמדם של חלק מהמהגרים ולצמצם את הדיכוי המופעל עליהם, חלקים מכוח המשטרה העירוני ממשיכים בפשיטות שמכוונות נגד הקבוצות הללו במרחב הציבורי. הנושא הזה העמיד את הקבינט של קולאו פעמים רבות בעמדת מגננה ועורר ביקורת מחזיתות שונות. ארגונים חברתיים מסוימים, כמו איגוד סוחרי הרחוב וקבוצות אחרות שתומכות בפליטים, תקפו פעמים רבות את הקבינט של קולאו על כך שהוא אינו עושה דבר כדי לסייע באופן חומרי למהגרים הללו, ובמקום זאת רק מנצל את מצוקתם כדי לגבש תמיכה פוליטית.

איגוד מוכרי הרחוב בהפגנה באוגוסט 2017. צילום: האיגוד העממי של המוכרים הניידים
הפגנה של איגוד מוכרי הרחוב, אוגוסט 2017. צילום: האיגוד העממי של המוכרים הניידים

השתתפות אזרחית בשלטון המקומי היא עוד ציר מרכזי בממשל של קולאו, שהרוויח מן המסורת הארוכה של דמוקרטיה השתתפותית בברצלונה. ברצלונה אן קומו חידשה בתחום הזה בהעברת תקנה חדשה בעניין השתתפות אזרחית ובהקמת האתר Decidim Barcelona ("אנחנו מחליטים ברצלונה"), שמאפשר לתושבים להיות מעורבים באופן ישיר בפיתוח מדיניות ציבורית. האתר עלה ב-2016, בקריאה להצעות מאזרחים ומארגונים בעניין "תוכנית פעולה מקומית" – המסמך שמנחה את פעילותה של הרשות המקומית לאורך כהונתה. עשרות אלפים השתתפו בדיונים מקוונים, שבעקבותיהם באו פגישות פנים אל פנים, כדי להבטיח "מודל מכיל של השתתפות", כפי שמציין אתר מועצת העיר.

המקרה של אקטיביסטים שמרכיבים ממשלה עירונית כה יוצא דופן, שהוא מעלה שאלות כלליות יותר על דמוקרטיה השתתפותית. לא ניתן ליצור הפרדה נקייה בין פוליטיקה שגרתית לבין הפוליטיקה של המחאה

המקרה של אקטיביסטים שמרכיבים ממשלה עירונית הוא כה יוצא דופן, שהוא מעלה שאלות כלליות יותר על דמוקרטיה השתתפותית. לא ניתן ליצור הפרדה נקייה בין פוליטיקה שגרתית לבין הפוליטיקה של המחאה; למעשה, הניסיון לדמיין הפרדה כזו עלול להיות מזיק. בעלי תפקידים במוסדות אינם מונגדים בהכרח לתנועות, אלא יכולים לשמש כמגאפון למפגינים בהפיכת דרישותיהם לנראות ולגיטימיות יותר. ומובן שיש בכך גם סיכונים מסוימים.

המקרה של סוחרי הרחוב משמעותי משום שהוא מדגים שתי מגרעות. ראשית, הרדיקליזם של הממשלה של קולאו נתפס לעתים בתור ניכוס של האנרגיה של הפעילים שאינם בעירייה. שנית, כשברצלונה אן קומו נתקלת במגבלות של פוליטיקה ממסדית, זה עלול להפוך שאיפות עממיות לתחושות של תסכול. כפי שנראה להלן, מעבר לעניינים שעליהם אחראית העירייה עצמה, רבות מהמגבלות הן חיצוניות וקשה לסלקן באמצעות המנוף של הפוליטיקה המקומית.

חתירה נגד הזרם

ההנהגה של אדה קולאו ושל רשימתה נתקלה במגבלות המובנות של השלטון המקומי, שהן העדר מימון והעדר סמכות בתחומים רבים. תחת ממשלתו של רחוי, רשויות מקומיות סבלו ממחסור כלכלי שהטיל מגבלות נוקשות על הוצאותיהן. המינוי הטרי של סאנצ'ס הסוציאליסט לתפקיד ראש הממשלה, בתמיכתם של פודמוס ושל הלאומנים הבאסקים והקטלאנים, ככל הנראה ירכך את המגבלות הללו רק במידה מעטה. אבל אפילו שינוי מצומצם יהיה מבורך מבחינת העירייה של קולאו, כמו גם מצד רשויות מקומיות אחרות שנשלטות על ידי פודמוס ובעלי בריתה במדריד, ולנסיה, סרגוסה, פאלמה, קאדיס וערים נוספות.

עם זאת, המכשול הגדול ביותר מבחינת ברצלונה אן קומו היה ועודנו מכשול פוליטי. חלק הארי של כהונתה של קולאו חפף לשיאה של תנועת העצמאות הקטלאנית, תקופה של קיטוב גובר בתוך החברה הקטלאנית, שבמהלכה ממשלתו השמרנית של מריאנו רחוי דיכאה ביד קשה התארגנויות שקראו לעצמאות. המתח בין תנועת העצמאות הקטלאנית הרחבה ובין ממשלתו הריכוזית של רחוי הגיע לשיאו בסתיו 2017, כאשר הממשלה המחוזית של קרלס פוג'דמון ערכה משאל עם בעניין הגדרה עצמית, אחרי שנים של קמפיינים שהובילו תנועות בדלניות ומפלגת CUP האנטי-קפיטליסטית. היות שבית המשפט החוקתי אסר על קיום המשאל, משטרת ספרד הפעילה כוח רב כדי למנוע ממנו להתקיים.

מאות בני אדם נפצעו, אך ההצבעה הבלתי רשמית התקיימה ופוג'דמון הכריז על עצמאות בתמיכתם של כשני מיליון קטלאנים. בעקבות זאת, מערכת המשפט הספרדית עצרה כמה פוליטיקאים ומנהיגים חברתיים קטאלנים באישומים מעורפלים כגון "מרד אלים". רחוי הגיב בהשעיית האוטונומיה הקטלאנית, צעד שמשפטנים רבים הגדירו כבלתי חוקתי. זהו ההקשר שלתוכו נקלעה קולאו.

ברצלונה אן קומו ופודמוס הואשמו שוב ושוב בחוסר בהירות בעניין עצמאותה של קטלוניה, הן מצד תומכי הפרישה מספרד והן מצד מתנגדיה. קולאו הצביעה "כן" לעצמאות בהתייעצות בלתי מחייבת שנערכה ב-2014 בתור דרך לדרוש משאל עם מחייב. הרעיון הזה נתמך על ידי הרוב הגדול של הקטלאנים ועל ידי פודמוס ובעלי בריתה, לרבות מפלגת האחות הקטלאנית – קטלוניה אן קומו.

אך ראשת העיר ברצלונה היתה צריכה לנקוט עמדה גם בנוגע לאירועי סתיו 2017. קולאו התייחסה למשאל העם שנערך ב-1.10 בתור "הנעה לפעולה" ולא בתור הצבעה מחייבת, אבל הגיעה להסכם עם פוג'דמון על פתיחת בתי הספר העירוניים כנקודות הצבעה, וגם גינתה שוב ושוב את הדיכוי המשטרתי ואת הרדיפה של מנהיגי התנועה בעד עצמאות. לצד זאת, היא השמיעה ביקורת גם על המפלגות תומכות העצמאות והאשימה אותן ששיקרו לחברה הקטלאנית לגבי האפשרויות הממשיות של התנתקות מיידית מספרד.

עמדת הביניים של אן קומו בימים של קיטוב פוליטי חריף גרמה נזק לסיכוייה האלקטורליים. קטלוניה אן קומו השיגה פחות מ-8% מהקולות בבחירות האזוריות שנערכו בדצמבר 2017

נראה כי עמדת הביניים של ברצלונה אן קומו בימים של קיטוב פוליטי חריף גרמה נזק לסיכוייה האלקטורליים. קטלוניה אן קומו השיגה פחות מ-8% מהקולות בבחירות האזוריות שנערכו בדצמבר 2017. רוב הבוחרים הצביעו בהתאם לעמדתם בעניין העצמאות, ומי שהרוויחו מכך היו המפלגות הבדלניות Junts per Catalunya (הקואליציה שהוביל פוג'דמון, שהודח מתפקידו על ידי ממשלת ספרד אחרי שהכריז על עצמאות קטלוניה) והמפלגה הלאומנית הספרדית Ciudadanos. אם הדינמיקה הזו תמשיך בבחירות המקומיות של שנת 2019, ממשלתה של קולאו תהיה בסכנה.

הסקרים האחרונים מצביעים על ניצחון לברצלונה אן קומו, אבל אם תהיה קואליציה פרו-עצמאות היא כנראה תנצח. האסטרטגיה של קולאו ברורה: להדגיש את העשיה המרשימה של ממשלתה בתחום המדיניות החברתית ולהסיט את הדיון מהסכסוך הלאומי לתנאי החיים של תושבי ברצלונה.

שלט על בניין עיריית ברצלונה.
שלט על בניין עיריית ברצלונה. להציב את העיר בחזית ההפצה של פרקטיקות ושיח רדיקליים ברחבי הגלובוס

השראה לשינוי ברחבי אירופה

משימתה המקורית של ברצלונה אן קומו היתה להביא את קולם של רבים אל מרכז הכוח. שלוש שנות כהונה איששו את הקו הזה – ושינו את העיר באופן רדיקלי. ברצלונה עודנה מרכז קוסמופוליטי יפהפה, שבו תרבות, מדע וחדשנות טכנולוגית יכולים לשגשג. במקביל, הפוליטיקה העירונית משנה לטובה את חייהם של האזרחים מדי יום – בייחוד אלה מביניהם שנפגעו בצורה הקשה ביותר ממדיניות הצנע ומתאוות הבצע של אוליגרכים. מאמצים אלה עושים להם כנפיים הרבה מעבר לגבולות העיר. בניית רשת עולמית של "ערים חסרות פחד" היתה ציר מרכזי באסטרטגיה של קולאו. המטרה היא להציב את ברצלונה בחזית ההפצה של פרקטיקות ושיח רדיקליים ברחבי הגלובוס.

בשעה שמרבית אירופה נדמית לכודה במירוץ לתהום, שמתודלק על ידי ניאו-ליברליזם ועל ידי פופוליזם ימני קיצוני, ברצלונה של אדה קולאו היא חלוצה בהשגת צדק חברתי ודמוקרטיה. אך ישנם גם חסרונות ברורים. השלטון המקומי סבל מן ההשלכות השליליות של היותו מיעוט במועצה ושל הקיטוב הרב בפוליטיקה הקטלאנית סביב שאלת העצמאות. אם האובססיה בעניין הסכסוך הטריטוריאלי תפלוש גם לפוליטיקה המקומית, השלטון של קולאו יהיה בסכנה.

אבל אם הבחירות במאי 2019 יתמקדו בבעיות שחווים תושבי ברצלונה, נתיב הקידמה שפרצה ברצלונה אן קומו יוכל ככל הנראה להמשיך, ויעניק השראה לרדיקלים בכל רחבי אירופה.

המאמר פורסם במקור ובגירסה ארוכה יותר באתר Jacobin. תרגום: יוענה גונן

*

המדור מסביב לעולם עם רוזה ביוזמת קרן רוזה לוקסמבורג בישראל ובשיתוף אתר העוקץ מציע דיון וחשיפה לסוגיות עכשוויות המעסיקות תנועות שמאל ברחבי העולם. מטרת המדור היא להנגיש דיונים גלובליים לערבית ועברית, ולהעשיר את השיח השמאלי המקומי. הצעות לתרגום מאמרים, הערות והארות ניתן להפנות לדוא"ל: einat.podjarny@rosalux.org

*המאמרים במדור אינם מייצגים בהכרח את עמדת קרן רוזה לוקסמבורג או אתר העוקץ.

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

  1. אדם אדמסקי

    אני לא מבין את העמדה הלא-ביקורתית כלפי פליטים. לשם משחק מחשבה, נעגל מספר פינות ונניח שהציונים באו לישראל רק בעקבתו השואה, רק יוצאי אירופה. נניח שהם גברו על האוכלוסייה המקומית 4 ל-1. נניח שהקימו את מדינת ישראל והשאר היה בערך דומה למה שאכן קרה (עד חום הלאום הנוכחי, נניח). מדובר אזי בפליטים (אמנם פליטים עם גנים טובים מאוד, שטוו תוכנית נפלאה איך להשתלט (אני סרקסטי)). יוצא אם כך, שאתם תומכים בציונים לחלוטין, אם עמדתכם כה לא-ביקורתית.

    בעתיד הקרוב מאות מיליונים, אולי יותר ממיליארד אנשים ירצו להפלט, להפוך לפליטים, בעקבות שינויי האקלים אשר יגרמו למחסורים, מלחמות, אסוני טבע. אי אפשר יהיה לצלוח את זה בנורמליות יחסית ללא ראייה ביקורתית (כלומר, גם הראייה של "השמאל" וגם זו של "הימין" לא מתאימות לאתגר הצפוי לנו). צריך להתכונן כבר מעכשיו. שני הצדדים ייראו דביליים לחלוטין כאשר כבר נעמוד באמצע הסערה. בשביל להתמודד עם הסערה, יש לשכוח מצדדים אלו, אשר מבוססים על המצב העולמי במאה ה-19.