string(2) "he"
string(2) "he" -array(0) { }

אחד מ-7 ילדים רעב, ואחראים? אין

ממשלת ישראל לא מספיק מוטרדת כדי למצוא פתרון ל-352,000 ילדים רעבים. רעב בעבורם הוא הבעיה של הרעבים, ובשם הניאו-ליברליזם יש לכולם אותה חירות לרעוב – גם לילדים
ישי מנוחין

הכותרת בשבוע שעבר ב-ynet בישרה טובות: "ירידה דרמטית במספר הילדים שסובלים ממחסור במזון, אך כמות הרעבים עלתה במעט". המוסד לביטוח לאומי, אחרי דחיות אין ספור ודרישה משותפת של למעלה ממאה ארגוני החברה האזרחית שמחו על מחסור בנתונים עדכניים מאז 2012, סיפק סוף סוף את נתוני חוסר הביטחון התזונתי של שנת 2016. הנתונים, שכמעט ואינם רלוונטיים לסופה של שנת 2018, מלמדים על ירידה במספרם של אזרחי ישראל החיים בתנאים של חוסר ביטחון תזונתי. על-פי הסקר, בשנת 2016 בישראל 1,593,000 אזרחים התקיימו בתנאים של חוסר ביטחון תזונתי (לעומת 1,855,000 בשנת 2012), מהם 832,000 בתנאי רעב (לעומת 869,000 רעבים בשנת 2012).

המאמר מגלה לנו שמספר הילדים שחיו בתנאים של מחסור תזונתי ירד בכ-20% בין 2012 ל-2016. בשנת 2016 כ-638,000 ילדים (25.5% מהילדים בישראל) חיו בתנאי חוסר ביטחון תזונתי (לעומת כ-801,000, כ-31.9% בשנת 2012). אולם כמו כן, הנתונים מגלים שמספר הילדים שחיו בתנאי חוסר ביטחון תזונתי חמור, כלומר רעב, גדל: בשנת 2016 היו 352,000 ילדים רעבים (14.1% מהילדים בישראל) לעומת 333,000 ילדים בשנת 2012 (13.3% מהילדים בישראל). כלומר, השיפור המשמעותי בביטחון תזונתי היה בקבוצת העניים הקרובה למעמד הבינוני, בעוד שאצל ילדי העניים המרודים חלה החמרה במצב.

בימים אלה של חסר-ביטחון מדיני וכלכלי, הן ראש הממשלה והן שר הרווחה נועצים מבט במצלמה וטוענים שהמצב הכלכלי משתפר, שהדירוג הכלכלי של ישראל משתפר, שיש רפורמות באופק ושהמצב של העניים הוטב (ואולי בכלל אנו חיים בגן עדן עלי אדמות). נראה שנתוני הביטוח לאומי, המציינים שמשפחות רבות בהן שני ההורים עובדים, משפחות חד-הוריות, משפחות בהן ראש המשפחה נכה ומשפחות רבות אחרות עדיין חיות בתנאי חוסר ביטחון תזונתי, נעלמו מעיניהם. ייתכן והם נעלמו בגלל "המצב הביטחוני", אולי בגלל ש"המגזר הציבורי השמן" הרוכב על "המגזר היצרני הרזה" ואולי אלה סתם טענות של "השמאל" כנגד ההצלחות הכבירות של ממשלת נתניהו. אבל, הנתונים הם של המוסד לביטוח לאומי – מוסד ממשלתי – והנתונים מלמדים שבשנת 2016 בישראל אחד מכל ארבעה ילדים חי בתנאי חוסר ביטחון תזונתי ואחד מכל שבעה ילדים חי בתנאי רעב. גם אם זה שיפור לעומת המצב ארבע שנים מוקדם יותר, אלה עדיין מספרים בלתי-נסבלים.

ב-2016 אחד מכל ארבעה ילדים חי בתנאי חוסר ביטחון תזונתי ואחד מכל שבעה ילדים חי בתנאי רעב. גם אם זה שיפור לעומת המצב ארבע שנים מוקדם יותר, אלה עדיין מספרים בלתי-נסבלים

פרופ' דניאל גוטליב, סמנכ"ל מחקר ותכנון של המוסד לביטוח לאומי מציין בתחילת הדו"ח: "מסקנה חשובה מהדוח היא שבעיית הביטחון התזונתי היא קודם כל בעיה של היעדר הכנסות. לכן לא מפתיע שאחד הממצאים הקשים ביותר בדוח הוא לגבי משפחות בגיל העבודה התלויות בקצבת הבטחת הכנסה זו. צריך להעלות את קצבת הבטחת הכנסה. […] יש צורך להגדיל את קצבת הבטחת הכנסה למשפחות בגיל העבודה לאלתר." הגדלה שמחייבת החלטה של ממשלת ישראל.

לפני מספר שנים שמעתי הרצאה של הפילוסופית אגנס הלר. פרופ' הלר ציינה ש"ישנם מאפיינים רבים והגדרות חלקיות של האדם ההגון, אך כולם מציינים מהות אחת: אחריות". הכוונה היא לאחריות של הפרט על מעשיו, על התנהלות שאר החברים בחברה והתנהלותה של החברה כולה. ראש הממשלה ושר הרווחה, האחראים לרווחת אזרחי ישראל, מוכיחים לנו דו"ח אחר דו"ח שבשיח הפוליטי, "אחריות" היא מושג עמום וחלקלק. ממשלת ישראל, שביכולתה לשפר את המצב ולמנוע רעב (למשל, על-ידי העלאת קצבת הבטחת הכנסה), לא מוטרדת מספיק כדי למצוא פתרון לחוסר ביטחון תזונתי של 638,000 ילדים ורעב של 352,000 מהם (ואפילו לא מנסה להרחיב את מפעל ההזנה בבתי-הספר, אותה ארוחה חמה בצהריים לתלמידים, בבתי-ספר היסודיים).

פעם, בימים הרעים ההם, לפני הימים הרעים ממש (כפראפרזה לשירו של נתן זך), כשמדינת ישראל הייתה מדינת רווחה, היא ראתה מניעת רעב כאחת מחובותיה. היום ראש הממשלה ושריו רואים עצמם כאחראים באופן מלא וכולל על הכול, ובעיקר על קידום הניאו-ליברליזם בישראל, ולכן ברור להם, ולנו גם, שאינם אחראים כלל וכלל למאבק ברעב של מבוגרים ושל ילדים. נראה שבעבורם, אנשים אמידים למדי, רעב הוא הבעיה של הרעבים ולא של הממשלה ובשם הנאו-ליברליזם יש לכולם אותה חירות לרעוב – גם לילדים.

פוליטיקאים שיכולים לפעול למניעת רעב ושאינם עושים זאת הנם לא-הגונים בעליל. כל אלה שהצביעו עבור מפלגות הקואליציה הממשלתית, רובנו בישראל, אחראים גם לאופן בו פוליטיקאים אלה, באופן מתמיד וקוהרנטי, גורמים להרעת מצבם של החברים קשי-היום בחברה הישראלית. בעולם אחר, בו פרטים נושאים באחריות ערכית ומחויבות לחבריהם בקהילה, בעיקר כאשר יש להם גם כוח לתקן, גם ראש הממשלה ושר הרווחה היו מכירים באחריותם על ההחלטות שהביאו לכך שכל כך רבים רעבים בישראל. מגיע לנו ממשלה של אנשים הגונים.

לסיום, הנתונים הם משנת 2016. מי יודע מה המצב היום לאור חוסר האחריות הממשלתית המתמשכת בנושא ביטחון תזונתי.

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

  1. דןש

    א. כיצד מוגדר רעב במדינת ישראל ?

    ב. מה הקשר בין גודל המשפחה לתופעת הרעב ?

    ג. בכל מקרה תפקידה של הממשלה למנוע רעב מתושביה ובעיקר מילדיה

    ד. קיימות דרכים רבות לעשות זאת. החל מתלושי אוכל אישיים, שלא ניתן לסחור בהם; ארוחה חמה לכל ילד המצוי במסגרת כל שהיא; שמוש בכמויות האוכל העצומות הנזרקות מבתי צלון, מסעדות ואולמות אירועים; וכו'

    1. ליכודניק

      מדו"חות עבר של הביטוח הלאומי, למשל
      https://www.btl.gov.il/Publications/research/Documents/mechkar_115.pdf

      א. הגדרה סובייקטיבית- משפחה שהביעה חשש רב שתרעב, נחשבת "רעבה". (עמ' 9)

      ב. בדיוק כפי שאתה מצפה. משפחות עם 4 ילדים ויותר עבות יותר ממשפחות עם 1-3 ילדים. משפחות חד-הוריות גם הן עבות בשיעו ניכר (עמ' 11).

      ג. בעיני, זה תפקידם של ההורים.

      ד. הסבר לי בבקשה מהו "תלוש מזון אישי שלא ניתן לסחור בו".
      מן הסתם, אתה רוצה למנוע מההורה להשתמש בכסף לבזבוזים או לצרכים חיוניים (לא מזון: תרופות, שכ"ד, חשמל, מים וכו'). במיקרה הראשון, מבחינתי ההורה לא כשיר- ובמיקרה השני, זה פטרנליזם.

  2. פינה

    אולי כדאי להתחיל בזה שכל הורה והורה יקח ותקח אחריות על הרבייה שלהם.
    אם אין לך אפשרות לגדל ילדים כדאי שלא תביא/י ילדים לעולם.

    אחר כך אפשר להאשים גם את הממשלה.