string(2) "he"
string(2) "he" -array(0) { }
  • שבזי
    חידת שבזי
    סרטה של ישראלה שאער-מעודד מפרק את הדימוי של ר׳ שבזי
  • פלמנקו
    רוקדים לבנקאים
    על מאבקן הסוחף של מוזיקת וריקוד הפלמנקו בדרום ספרד

שלום לעוד שנה של אי-שוויון חינוכי

אי אפשר לקיים צדק חינוכי בים של אי-צדק חברתי וכלכלי, במדינה שבה יותר מ-750 אלף ילדים עניים
יוסי דהאןיוסי דהאן

מרצה למשפטים ומנהל אקדמי של "החטיבה לזכויות האדם" במרכז האקדמי למשפט ועסקים ברמת גן, מלמד פילוסופיה באוני׳ הפתוחה, יושב ראש מרכז אדוה לחקר החברה בישראל

אחד המיתוסים הרווחים בקפיטליזם הוא האמונה שהוא מציע הזדמנויות שוות לכל, ושילד מאופקים וילדה מערערה שהם בעלי כישורים ורצון להצליח יכולים, אם רק יתאמצו מספיק, להיות שופטים בבית המשפט העליון או מנתחי מוח בבית חולים. אבל מקרה הילד מאופקים שהופך לשופט בעליון הוא רק סיפור סינדרלה שנועד להעניק לגיטימציה ולהצדיק את המבנה המעמדי החברתי־הכלכלי הקיים. המציאות רחוקה מכך. ברוב המקרים מערכת החינוך אינה פותחת דלתות בפני בוגריה ורק משכפלת ומשמרת את הריבוד החברתי־כלכלי הקיים.

הדבר נכון לא רק במערכת החינוך הישראלית, אולם לפי תוצאות מבחנים בינלאומיים ישראל מובילה, מבין כל מדינות ה-OECD, ברמת אי־השוויון בין התלמידים החלשים ביותר והחזקים ביותר שלה. אי־השוויון העצום בין קבוצות תלמידים שונות הוא אחד מהמאפיינים המרכזיים של מערכת החינוך כאן.

אותה תמונה מצטיירת גם מטבלת שיעורי ההצלחה בבחינות הבגרות: בראש הטבלה נמצאים תלמידי היישובים היהודיים שמתגוררת בהם אוכלוסייה משכילה ומבוססת כלכלית, מתחת להם נמצאים תלמידי היישובים היהודיים שאוכלוסייתם משכילה ומבוססת פחות, רובה מזרחית, ובתחתית הטבלה (למעט חריגים) נמצאים בוגרי מערכת החינוך ביישובים הערביים.

ישנם גורמים רבים לפערים החינוכיים בישראל, בהם הקצאת משאבים בלתי מספיקה ובלתי שוויונית של המדינה למגזרים שונים. לתלמיד בתיכון דתי מוקצה תקציב גדול הרבה יותר מתקציב המוקצה למי שלומד בתיכון ממלכתי, והרבה יותר מלתלמיד ערבי. נוספים לכך גם הפערים בין יכולותיהן הכלכליות של רשויות מקומיות שונות. הפער בהקצאת משאבים למערכת החינוך בין רשות ענייה לבין רשות עשירה אינו שולי, והוא יכול להגיע לפי 20.

גורם נוסף שמגדיל את אי־השוויון הוא רמת היכולת של הורים לשלם מכיסם על שירותי חינוך הניתנים לילדיהם. בחמישון העליון ההוצאה הפרטית הזו גדולה בערך פי ארבעה מאשר בחמישון התחתון. ואם לא די בכל אלה, מערכת החינוך הישראלית מורכבת גם ממה שכינה ד"ר שלמה סבירסקי, "מחוזות של מסלולים נפרדים" – אלה מסלולים עליונים ונחותים, כגון חינוך עיוני וחינוך מקצועי, שאליהם מנותבים ללא הצדקה מוסרית וחינוכית תלמידים ממעמדות וממוצא אתני ולאומי שונים.

כדי שילדיהן לא יידרדרו בסולם החברתי־כלכלי הן דוחפות אותם לעלות מדרגה נוספת בסולם, וכך לשמר את הפער הקיים הפועל לטובתן

אולם הסבר מרכזי נוסף חשוב לאי־השוויון החינוכי בישראל ובמקומות אחרים הוא ההתנגדות של משפחות מהמעמד הבינוני־גבוה לצמצום אי־השוויון. מדיניות זו משמעותה עבורן היא תחרות גדולה יותר עבור ילדיהן. ולכן, כדי שילדיהן לא יידרדרו בסולם החברתי־כלכלי הן דוחפות אותם לעלות מדרגה נוספת בסולם, וכך לשמר את הפער הקיים הפועל לטובתן. תופעה זו מתבטאת בהתנגדותם ההיסטורית למדיניות האינטגרציה, במחאתם נגד הקצאת משאבים דיפרנציאליים ליישובים ולהורים ממעמד חברתי־כלכלי נמוך יותר, ובהקמת מסגרות חינוכיות בדלניות כבתי ספר, מגמות וכיתות ייחודיות, המותנות בתשלומי הורים נוספים ומבחני מיון. מסגרות מעין פרטיות הממומנות בכספי ציבור שנועדו לשמור על יתרונן, תוך פגיעה בתלמידים בבתי הספר הרגילים.

ובחזרה למיתוס שוויון ההזדמנויות. נדמה שהאכזבות ממערכת החינוך בעניין זה נובעות מציפיות גבוהות מדי. איך אפשר בכלל לקיים אי של צדק חינוכי בים של אי־צדק חברתי וכלכלי, במדינה של אי־שוויון עצום ששיעור העוני בה הוא הגבוה ביותר מבין המדינות המפותחות, שבה יותר מ-750 אלף ילדים עניים? מחקרים מצביעים על כך שהסביבה הביתית של התלמיד, לא בית הספר, היא המשתנה הבודד המשפיע ביותר על הישגיו הלימודיים. אי־השוויון והעוני אינם נותרים מחוץ לשערי בית הספר: הם משתקפים ומשתכפלים בו.

פורסם ב״ידיעות אחרונות״ 

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

  1. פריץ היקה, הצפונבוני.

    כל מערכת חינוך מטעם השלטון( ממלכתי עלק)תפקידה לשרת את מדיניותו את האינטרסים של מקבלי ההחלטות,אז אין כל חדש במה שהכותב פרסם. אז גם אין כל פלא בכך שהתלמידים מתחנכים למיליטריזם. והרחם הנשי מצווה ללדת הרבה חיילים לעתיד. במדינה ששמשה מופת לבנית הצבא הישראלי , היינו צבא קבע קטן שתשפקידו להיות שלד. למערך מילואים נרחב- פרוסיה שהפכה לגרמניה, נצטוו הנשים ברמניה הקיסרית ללדת הרבה ילדים ,,הקייזר צריך חיילים׳׳.

  2. יוסי לוס

    אי אפשר. אי אפשר לקיים מערכת חינוך שוויונית בתוך חברה שמאופיינת באי שוויון קיצוני. אי שוויון קיצוני שרק הולך וגובר. וכל זה תוך התעלמות מנתוני אי השוויון כאשר לוקחים בחשבון את כל האוכלוסייה כולה שתחת שלטון ישראלי במשך מרבית שנותיה. אם נעשה את זה, יסתבר שאי השוויון בישראל הוא מהגבוהים בעולם, ואולי אף הגבוה שבהם.

  3. ליכודניק

    המאמר מצייר תמונה של ריבוד כלכלי-חברתי, שהיא פשוט שגויה.

    עולי בריה"מ בשנות ה-70' וה-90' התיישבו בדיוק ב-"יישובים היהודיים שאוכלוסייתם משכילה ומבוססת פחות, רובה מזרחית",
    ילדיהם למדו במוסדות שקיבלו תקציב נמוך,
    הם לא יכלו להשקיע *כסף* רב בחינוך,
    "התנגדות של משפחות מהמעמד הבינוני־גבוה לצמצום אי־השוויון" היתה תקפה גם להם

    והנה, הם הגיעו להיי-טק ולכל עמדת כוח אפשרית בכלכלה, בשירות הציבורי ובפוליטיקה, והתברגו היטב בצמרת הישראלית.