• ביטון-יפעת-1
    פודקאסט חדש
    "אנחנו הגנרליות של הביטחון החברתי" - ראיון עם יפעת ביטון
  • קושמרו ואברמוביץ
    בעקבות הבבונים
    מה קרה כשכתבי אולפן שישי יצאו לפגוש את הילידים בשדרות?

על 'זכות השיבה' של שמאלנים לימין

מה הבעיה עם טענות כמו: "מקור הבעיה של הסכסוך הוא התביעה הפלסטינית ל'זכות השיבה', שאינה אלא כלי להשמדת ישראל"?
אמנון פורטוגליאמנון פורטוגלי

חוקר במרכז חזן במכון ון-ליר, מרצה במכללה החברתית-כלכלית

אנשים כמו עינת וילף, עדי שורץ וגדי טאוב גדלו לדבריהם בשמאל הישראלי והאמינו באפשרות של שלום עם הפלסטינים והערבים במסגרת 'שטחים תמורת שלום' (במקרה של וילף, אגב, ה'שמאליות' הזאת לא ממש מסתדרת עם תמיכתה בחוק הלאום, עם היותה חברה בוועד המייעץ של NGO מוניטור ופעילויות אחרות, אבל נניח לזה). בשלב מסוים, היתה לשורץ ולווילף הארה: הם הגיעו למסקנה שמקור הבעיה הוא התביעה הפלסטינית ל'זכות השיבה', ושתביעה זו אינה אלא כלי להשמדת ישראל.

במאמרם של השניים "בעזה נלחמים רק על זכות השיבה" ("הארץ", 16.05), שפורסם סמוך ליציאתו לאור של ספרם "מלחמת זכות השיבה" (כנרת זמורה ביתן), הם טוענים כי המלחמה המתמשכת עם עזה אינה סביב הסגר ולא נובעת מהמצב הכלכלי. היא אפילו לא בגלל חמאס. זוהי אותה מלחמה שניטשת מאז 1948 — 'מלחמת זכות השיבה'.

לדבריהם, כבר 70 שנה שהפלסטינים נלחמים לא למען מדינה משלהם, אותה יכלו להשיג כבר ב–1937 וב–1947, וגם לא למען סיום הכיבוש של שטחי הגדה והרצועה או שיפור התנאים הכלכליים; המלחמה, על פי שורץ ווילף, היא על עצם קיומה של מדינת ישראל. מבחינת הפלסטינים, ישראל היא ישות חריגה במרחב ערבי ומוסלמי, וימיה ספורים: "תביעת השיבה והמניעה בכל מחיר של שיקום הפליטים נועדו להבטיח, שגם לאחר הקמתה לא תדע ישראל ולו יום אחד של שקט, ותחיה תחת החרב המתהפכת של זמניות קיומה (…) דרישת השיבה הפלסטינית עוצבה כבר בתום מלחמת העצמאות כדרך להמשך המלחמה באמצעים אחרים."

תפיסה זו היא חד-צדדית ומוטעית במידה רבה. ההבדל בין התנועות הפלסטיניות לבין הציונות, בין טרור ולוחמי חופש, תלוי בזווית הראייה. הלוא גם הציונות השתמשה במוטיב של 'זכות השיבה' במטרה להקים את מדינת ישראל ומאוחר יותר, תוך מלחמת העצמאות, לגירוש התושבים הפלסטינים. בעוד חלום השיבה הפלסטיני הופך תחת העט של שורץ ווילף להיות כלי להשמדת ישראל, לא עולה בדעתם האפשרות שזו משאת נפש של אנשים שחוו את הנכבה ומספרים זאת לילדיהם, כפי שהיהודים מצווים לספר, ומספרים, למשל ביציאת מצרים. מעניין אם הם היו טוענים שהאמירה 'בשנה הבאה בירושלים הבנויה', הנאמרת בכל שנה בקריאת ההגדה, עוצבה כבר בתום מרד בר-כוכבא כדרך להמשך המלחמה באמצעים אחרים.

עטיפת הספר.
עטיפת הספר

יתרה מכך, זכות השיבה היתה והינה אבן הראשה של הציונות ומדינת ישראל. התביעה הציונית לזכות השיבה של היהודים היתה הבסיס להצהרת בלפור ולכתב המנדט הבריטי. כך שאפשר לומר בעקבות שורץ ווילף, כי 'מלחמת זכות השיבה' הציונית זו אותה מלחמה הניטשת אחרי שהיהודים השיגו מדינה משלהם, ומטרתה היתה ועודנה כיבוש וסיפוח של שטחי הגדה והרצועה, כלי להשמדת פלסטין. כמו כן, שוורץ ווילף מתעלמים לחלוטין ממה שעושה ישראל בגדה וברצועת עזה: לפי מאמרם, ישראל הינה פסיבית ורוצה בשלום, כולל בנט והסמוטריצ'ים. מלבד משאיות מזון ותרופות לעזה, אין כל אזכור למה שישראל עושה לפלסטינים, להשפלה, לדיכוי ולמדיניות הכיבוש, להתנחלויות ולהתפשטות של ישראל.

גדי טאוב, בביקורתו על ספרם של וילף ושורץ ("הארץ ספרים", 10.08), מסכם כך את טענתם: "מה שהפלסטינים מכנים 'זכות השיבה' הוא מטרתם וליבת זהותם הלאומית". על זאת מצביעים לדעתו הסירוב העקבי והעיקש לכל הצעות החלוקה, הפיגועים, הפניית המשאבים לטרור, הנצחת 'מחנות הפליטים, 'זכרו את חודבייה', הנרטיב של 'הנכבה' ועוד, שהעיקר מאחוריהם אינו ריבונות פוליטית, אלא שיבה פיזית גיאוגרפית של ה'פליטים' לבתי אבותיהם.

אל מול טענה זו, חשוב לציין כי התנועה הציונית פעלה במהלך השנים בצורה דומה. הסירוב העקבי והעיקש לכל הצעות להגשמת זכות ההגדרה העצמית במדינת לאום משלהם באוגנדה ובבירוביג'אן, הנצחת החלום היהודי/ציוני 'בשנה הבאה בירושלים', הנרטיב השקרי של הגירוש מארץ ישראל לגלות בעקבות הרס בית שני והמרד הקטסטרופלי של בר כוכבא. בדומה ל'זכות השיבה', כל המטרה והפעילות של התנועה הציונית אחרי אישור המנדט הבריטי היתה שיבה פיזית גיאוגרפית של הגולים היהודיים לבתי אבותיהם בארץ ישראל. בשלבים מאוחרים יותר, הופנו גם משאבים לטרור נגד הבריטים והפלסטינים.

על פי טאוב, "באופן עקבי, בז'רגון הפלסטיני, שתי מדינות פירושו מדינת לאום פלסטינית לצד מדינה שבינתיים מותר לכנות אותה 'ישראל' אבל אליה אמורים לחזור ה'פליטים'". הוא מכנה זאת "שתי מדינות ממערב לירדן, זו שלנו, זו גם כן". טאוב יודע היטב שהסיסמה של האצ"ל, הארגון הצבאי הלאומי המחתרתי בתקופת המנדט, היתה "שתי גדות לירדן, זו שלנו, זו גם כן". לפי המדיניות הישראלית מאז הסכם השלום עם מצרים, הסיסמה של ישראל היא 'מדינה אחת, ישראל, ממערב לירדן.'

אם טאוב, שורץ ווילף היו חוקרים פלסטינים, הם היו כותבים כי התביעה לזכות השיבה הנשמעת מפי המתנחלים, מנהיגים דתיים ושרים, אינה אלא שם קוד, כלי להשמדת פלסטין

אם טאוב, שורץ ווילף היו חוקרים פלסטינים, הם היו כותבים כי התביעה לזכות השיבה הנשמעת מפי המתנחלים, מנהיגים דתיים ושרים בממשלה, אינה אלא שם קוד, כלי להשמדת פלסטין. שמטרת ההתנחלות בשלב הראשון היא מימוש 'זכות השיבה' של היהודים לארץ ישראל, שיבה פיזית של היהודים ליהודה ושומרון. ובשלב השני – כיבוש, שיבה והתנחלות ב'ארץ ישראל השלמה' בגבולות ההבטחה.

כאשר קוראים את מאמריהם של השלושה ושומעים דברים דומים מפיהם של רבים – החל בראש הממשלה וכלה באחרון הגזענים בישראל – אפשר לחשוב שכל הפלסטינים הם מקשה אחת, שכל הפלסטינים רוצים לכבוש מחדש את פלסטין, לשפוך דם יהודי למען שחרורה. ש'זכות השיבה' היא מטרתם של כל הפלסטינים, או כדברי טאוב, שהם, הפלסטינים, אינם שואפים בראש ובראשונה להגשמת זכות ההגדרה העצמית במדינת לאום משלהם.

אבל צריך לזכור ולהדגיש: התנועה הציונית היתה מיעוט בקרב היהודים, והרוב המכריע של העם היהודי בחר להגר לארה"ב ולמדינות אחרות ולא לישראל תחת המנדט. גם ארבעים שנה אחרי קום המדינה, אחרי התפרקות ברית המועצות, היה צורך במאמץ ישראלי דיפלומטי אדיר כדי לסגור את האפשרות של יהודי ברית המועצות המתפרקת להגר לארה"ב ולהשאיר את ישראל כאופציה היחידה למעשה לצאת מברית המועצות. כך, לבקשתה של ממשלת ישראל, ארצות הברית בתחילת שנת 1990 לא איפשרה יותר כניסה חופשית של מהגרים מברית המועצות. עד לשינוי מדיניות ההגירה האמריקאית, היגרו לארצות הברית במהלך שנות ה-80 של המאה ה-20 כ-200 אלף יהודים מברית המועצות.

אין ספק שחלק מן הפלסטינים רוצים לממש את זכות השיבה של הפליטים לבתי אבותיהם, וחלקם גם רוצה לכבוש את ישראל ו'לזרוק את היהודים לים'. אבל אסור שנעצום את עינינו לתמונת הראי, שטאוב עצמו כותב כי: "במובן זה הם דומים יותר לגרעין המשיחי של המתנחלים הדתיים ופחות לזרם המרכזי בציונות". בשאיפה זו לזכות השיבה של הפליטים לבתי אבותיהם, הפלסטינים דומים יותר לגרעין המשיחי של המתנחלים שפועלים לממש את זכות השיבה של היהודים, שמטרתם היא 'ארץ ישראל השלמה', שרצונם להתנחל ו'לשחרר את ארץ ישראל בגבולות ההבטחה, מנהר‎ ‎מצרים עד הנהר הגדול נהר פרת', ואת התושבים הפלסטינים והערבים באזורים אלו לזרוק למדבר.

הבעיה היא שהגרעין המשיחי של המתנחלים הדתיים בישראל נמצא בממשלה ובשלטון ועל פיו יישק דבר, והזרם המרכזי בציונות מתכופף ומקל את מדיניות ההתפשטות הזו. במובן זה, המתנחלים שהשתלטו על הציונות בישראל פועלים באופן דומה אך הפוך לגרעין הקיצוני של הפלסטינים. בעוד שהפלסטינים פועלים מחוץ למדינה, הרי שהמתנחלים פועלים מבפנים. צריך להיזהר משניהם.

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. סמולן

    עד כמה שהבנתי, טענותיך הן כלהלן:
    1. וילף ושוורץ צודקים, כהכללה.

    2. הם כל כך צודקים, עד שאתה מנסה להכליל את התיאוריה שלהם גם להיסטוריה הציונית (באופן שגוי כהרגליך).

    וכאן העניין: הרגע שבו הימין הפשיסטי – וילף ושוורץ – ממציא תיאוריה שהשמאל הפרוגרסיבי – אתה – מיישם ומרחיב אותה, הוא קו פרשת מים. האנשים האלו, המקבילה המקומית לליברלים של המלחמה הקרה, קיבלו החלטה ועברו ימינה. ואיתם, עוברים גם הברק האינטלקטואלי, היכולת לתאר מציאות מורכבת, ומידה גדולה של יצירתיות. אתם, ככה, נדונים לצטט את הלל כהן ויצחק לאור, כלומר פוסט קולוניאליזם של שנות השמונים.

  2. סמי קורעין

    הרי לכם דוגמא מובהקת לטירלול ולהזיות של "השמאל" האשכנזי. על המזרחים להתרחק כאש מן ההזיות הללו. שהרי גם המטורללים (בהם גם לדאבוננו כמה מזרחים הרואים כתכלית חייהם להיות משרתים עלובים של "השמאל" הזה), יודעים בסתר ליבן כי זכות השיבה: היה לא תהיה!
    משמעותה היחידה היא חיסול ושחיטת היהודים עד האחרון שבהם.
    הזכות לחיים אפוא גוברת על מיני הבלויות כגון זכות השיבה.
    על המזרחים להתמקד אפוא בגזענות האשכנזית הארורה. למשל, נגד ההסללה האיומה הדופקת את חייהם של עשרות אלפי ילדים מעיירות הקיפוח ומשכונות המצוקה, ונגד נישולם של המזרחים העניים מגבעת עמל וכדומה.

  3. ליכודניק

    "חשוב לציין כי התנועה הציונית פעלה במהלך השנים בצורה דומה. הסירוב העקבי והעיקש לכל הצעות להגשמת זכות ההגדרה העצמית במדינת לאום משלהם באוגנדה ובבירוביג'אן, הנצחת החלום היהודי/ציוני 'בשנה הבאה בירושלים'"

    ומנגד: ההסכמה לתוכניות החלוקה ב-36' וב-47', ההסכמה לשביתת נשק בגבולות 49' (ומן הסתם, גם לשלום גבולות אלו- לו מישהו היה מציע לנו), אף שישראל היתה בבירור חזקה מירדן ויכלה לכבוש את מזרח ירושלים וכניראה גם את כל הגדה.
    האם בשנים 49'- 67' היו פעולות לקידום שליטה בגדה? לגירוש אוכלוסיה משם? היו רק פעולות גמול *לפיגועים בתוך קוי 49'*. ססמת האצ"ל יפה ונחמדה, אבל עובדתית- מפלגת חירות לא פעלה מעולם לפני 67' לממש אותה; בעוד שאצל הערבים הרשות לא הצליחה מעולם-וכניראה לא התאמצה- לרסן את החמאס, הג'יהאד והפתח מלפגוע בישראלים בכל מקום שיכלו.

    "הגרעין המשיחי של המתנחלים הדתיים בישראל נמצא בממשלה ובשלטון ועל פיו יישק דבר, והזרם המרכזי בציונות מתכופף ומקל את מדיניות ההתפשטות הזו"

    נסה לספר זאת למפוני צפון השומרון ועזה.

    "אין ספק שחלק מן הפלסטינים רוצים לממש את זכות השיבה של הפליטים לבתי אבותיהם, וחלקם גם רוצה לכבוש את ישראל ו'לזרוק את היהודים לים'. אבל אסור שנעצום את עינינו לתמונת הראי, שטאוב עצמו כותב כי: "במובן זה הם דומים יותר לגרעין המשיחי של המתנחלים הדתיים ופחות לזרם המרכזי בציונות"

    סיבה ומסובב.
    ב-93' היה רוב (קטן) להסכם שלום.
    גם ב-99' היה רוב לממשלת שמאל (של ברק), כמובן עם מצע של מו"מ לשלום; אולי ניצי יותר משל רבין ופרס, אך עדיין שלום.
    ב-2009 קדימה עדיין קיבלה יותר מנדטים מהליכוד, עם מצע של מו"מ עם הפלסטינים
    מה השתנה? התעמולה של הליכוד והמתנחלים השתפרה? מנהיגי השמאל איבדו את מיומנותם במשיכת קולות? פיגועים. זה מה שקרה. כשהתברר שהערבים, בניגוד לציונות, *אינם* מוכנים להתפשר על פחות מחיסול הצד השני, רוב הציבור נע לכיוון ימני. אם נגזר עלינו להילחם, לפחות ננצח.

  4. יהושע רזין

    ספק רב אם טאוב,וילף ושורץ גדלו בשמאל אלא אם הם טעו לחשוב שמפא׳׳י וגלגוליה הם שמאל. אז היא לא .הם גדלו בחד׳׳ש? כך שבכלל אין פה. מהפכה גדולה. ופתאם ראו את האור. החושך שאצלם הוא. אור היהשם כל הזמן.

  5. DR

    "לבקשתה של ממשלת ישראל, ארצות הברית בתחילת שנת 1990 לא איפשרה יותר כניסה חופשית של מהגרים מברית המועצות. עד לשינוי מדיניות ההגירה האמריקאית, היגרו לארצות הברית במהלך שנות ה-80 של המאה ה-20 כ-200 אלף יהודים מברית המועצות."

    1) מ-1970 ועד 1988 היגרו מברה"מ 126 אלף יהודים לארה"ב, ו-165 אלף לישראל.

    2) המדיניות האמריקאית לא שונתה "לבקשתה של ממשלת ישראל", אלא מכיוון שישראל הסכימה (ברצון) לקלוט את יהודי ברה"מ, מה שמנע את הכרתם כפליטים לפי החוק האמריקאי.
    מקור: http://bjpa.org/Publications/downloadPublication.cfm?PublicationID=11924

    אם אתה מתכוון לפרסם שקרים, לפחות תוודא שאי אפשר להפריך אותם בעשר שניות באינטרנט.

    אני מצפה מהמערכת לתקן את המאמר בהתאם.

  6. איש חופשי

    הטענה המרכזית בטיעון שלך הוא כי רק חלק מן הפלסטינים תומכים בזכות השיבה וחלק מעוניינים לזרוק את היהודים לים (ציטוט ממך).
    הטיעון שגוי כיוון שהגוף הנבחר של הפלסטינים – החמס, שם את שתי המטרות הללו בראש. לכן, אם זהו חלק הרי זה החלק הארי.
    כמו כן, את עושה גזרה שווה בין הימין הישראלי לימין הערבי. כדי לבדוק זאת נדרשת בדיקה פשוטה:
    הניחי כי אותו הכח שיש כרגע לישראל ינתן בידי הערבים הפלסטינים, האם יש ספק כי כל יהודי ישראל יגלו מארצם באותו הרגע ? אם לא ירצחו ?
    לרוב יושבי הארץ הזו, אין ספק. בנוסף אפילו המכונים מתונים בין הערבים הפלסטינים, אומרים השכם והערב כי יגרשו כל יהודי מאדמתם ברגע שתנתן להם האפשרות והם לא רואים כל מצב בו ישבו בינם יהודים.
    זהו מצב שונה בתכלית השינוי ממה שקורה בישראל אפילו כאשר הצד הימני של המפה שולט בה.

  7. דןש

    הבעיה לא התחילה לפני 70 שנה אלא לפני יותר מ- 100 שנים של התפתחות ההתיישבות היהודית בארץ, שנעשתה על גבי תושבי הארץ הערביים.
    הערבים ראו ועדין רואים במדינת ישראל נטע זר במזרח התיכון, המייצג את הקולוניליזם המערבי.
    הדרישה לזכות השיבה, לאחר היעדרות של 70 שנה – מקבילה לדרישתנו ( דרישת מדינת ישראל ) לשיבה ( שבות ) לאחר אלפי שנים של היעדרות.
    בעוד זכותנו ממומשת ובזאת מבטיחה את קיומה של מדינת ישראל יהודית ודמוקרטית – זכות השיבה של הפלסטינאים תוותר זכות בלתי ממומשת מאחר וממימושה יחסל את מדינת ישראל. את יישובם של הפלסטינאים, שהיה חייב להיעשות לפני 70 שנה, חייבים לפתור שלא בתוך שטחה של מדינת ישראל.

  8. יוסףה מקיטון

    "להיזהר משניהם" ?? באמת?? להיזהר מהעשוק והמדוכא וגם מהכובש והמדכא? עד מתי שמאלנים בעיני עצמם ימשיכו לצייר סימטריה שקרית בין תוקף וקורבן?

    מימושה המלא של זכות השיבה יהיה ברכה לכולנו. לא רק שנוכל סוף סוף לחלק מחדש את תקציב ה"בטחון" למטרות טובות יותר, לא רק שנוכל לחיות סוף סוף במדינה שלא נושאת עיניים לאירופה ולמערביות ובחברה שלא מתביישת בערביותה, אלא נפסיק סוף סוף לייצר סבל קיצוני כדרך שגרה המכה בחצי מהאנשיםות שבין הירדן והים.

    אז תחסוך ממני נחמות גזעניות בסגנון "ממילא לא כל הפליטים יחזרו" כי הלוואי שכל הפליטים יחזרו!