string(2) "he"
string(2) "he" -array(0) { }

הכורדים ראויים לתמיכת השמאל העולמי

האוטונומיה הדמוקרטית בצפון סוריה קורסת תחת המתקפה הטורקית שתכליתה חיסול כל עצמאות כורדית. הכורדים זקוקים לסולידריות בינלאומית אזרחית עם מאבקם להגדרה עצמית, אך ככל שהזמן חולף הם למדים שהמערב הוא משענת קנה רצוץ • בלעדי ל"העוקץ"
רוזה בורץ' וכרם שמברגר

Banner-wide-HaOkets-02

כבר שבע שנים משתוללת בסוריה מלחמה עקובה מדם. מה שהחל כהתקוממות אזרחית כנגד הדיקטטורה של בשאר אל-אסד התדרדר במהירות ובעקבות הדיכוי הרצחני של קבוצות חילוניות, על-עדתיות ודמוקרטיות למלחמת אזרחים בין כוחות אתניים ופוליטים אשר זוכים לחסות פוליטית ותמיכה כספית וצבאית משלל המעצמות הפעילות באזור. מעבר להרס העצום שהתחולל במדינה, הטרגדיה של סוריה ממשיכה לפלג תנועות שמאל ברחבי העולם וגם בישראל ופלסטין: בין הפחד המוצדק מעליית כוחות פונדמנטליסטים, ההתנגדות להתערבות אימפריאליסטית והזעזוע ממעשי הזוועה של השלטון המרכזי, נדמה לרבים שאין עמדה או צד אשר מאפשרים הזדהות ותמיכה.

יוצאת דופן מבחינה זאת היא ההתקוממות של המיעוט הכורדי בצפון המדינה שהכריז על אוטונומיה בעקבות הוואקום השלטוני שנוצר ונמצא תחת מתקפה משולבת של כוחות טורקיה ודאעש מזה שנים. במאמר הבא שעודכן במיוחד בשביל הפרסום בהעוקץ, מתארים החוקרות והאקטיביסטים רוזה בורץ׳ וכרם שמברגר את בניית האוטונומיה הדמוקרטית בצפון סוריה אל מול מדיניות החוץ והפנים של טורקיה שתכליתה חיסול כל עצמאות כורדית וקוראות לסולידריות בינלאומית אזרחית עם המאבק להגדרה עצמית. 

*

כאשר אלפי בני אדם התאספו בעפרין לתהלוכת הלוויה של בארין כובאני – לוחמת מ"יחידות ההגנה של הנשים" (YPJ, ארגון צבאי כורדי-סורי של נשים בלבד), שגופתה הושחתה על ידי שכירי חרב ג'יהאדיסטים שנתמכים על ידי טורקיה – ענפי זית היתמרו מתוך הקהל. עפרין, ששוכנת בגבול סוריה-טורקיה ובמרכז ההרים הכורדים, ידועה לא רק באוכלוסייתה הכורדית ברובה, אלא גם במטעי הזיתים שלה ובשדותיה הפורחים, המוקפים בנוף הררי. בינואר השנה טנקים ומטוסי קרב טורקיים, בליווי הצבא הסורי החופשי, פתחו במתקפה כוללת על נפת עפרין, מבצע שבאופן ציני נקרא "ענף זית". אחרי חודשיים של לחימה כבדה, רוב האזור נכבש.

לפי דיווחים של ארגוני זכויות אדם בינלאומיים נהרגו לפחות 500 אזרחים, לצד כ-1,000 לוחמים כורדים. למעלה מ-300 אלף בני אדם ברחו בעקבות כיבוש הנפה. התקיפות הטורקיות בעפרין, שפגעו גם באתרים עתיקים, מהוות הפרה ברורה של החוק הבינלאומי. למרות זאת, אף פעולה לא ננקטה נגד המתקפה הצבאית הזאת על ידי ממשלה כלשהי או על ידי הקהילה הבינלאומית.

המימרה "לכורדים אין חברים מלבד ההרים" נהפכה במשך השנים לתגובה פשוטה לחוסר הצדק שסובל העם הכורדי. אבל אחרי יותר ממאה שנים של מעשי זוועה, כיבוש עפרין הוכיח בצורה ברורה מתמיד את הצורך בסולידריות משמעותית – לפני שטורקיה וכוחות אימפריאליים אחרים ירסקו את כל ההישגים הדמוקרטיים בצפון סוריה. המשבר בעפרין מגלם את הטרגדיה של האזור ומעלה שלוש שאלות מהותיות: מהו תפקידה של סוריה בדיכוי ההיסטורי של הכורדים באזור? מי מערער כיום על מעמדה כמגינה של עפרין? ומהי הגיאופוליטיקה של הסכסוך?

המתקפה הטורקית על עפרין – יום אחר יום:

Afrin frontlines 2018.gif
By Nate HooperOwn work, CC BY-SA 4.0, Link

על הכוונת של ארדואן

בכל פעם שממשלת טורקיה פותחת ב"מבצע", בייחוד "מבצע נגד טרור", אפשר להיות בטוחים שהכורדים יהיו הראשונים על הכוונת. אחרי הבחירות בטורקיה ביוני 2015, כשמפלגת הצדק והפיתוח (AKP) של ארדואן הפסידה את הרוב שנדרש לה כדי להרכיב ממשלה לבדה, נקבעו בחירות בזק לנובמבר. בינתיים הופסק תהליך השלום עם מפלגת הפועלים של כורדיסטאן (PKK), ומצב חירום הוכרז באזור הכורדי בדרום-מזרח המדינה. כצעד של ענישה קולקטיבית, הממשלה והצבא פתחו במה שנקרא "מבצעי טיהור" נגד פעילים לכאורה ב-PKK וסימנו מעוזים של מפלגת העמים הדמוקרטית (HDP), איחוד של תנועות שמאל ששורשיו נעוצים בפוליטיקה הכורדית והוא האיום היחיד על מפלגתו של ארדואן. התוצאה היתה מחיר דמים כבד ומספר רב של עקורים.

לפני שנתיים וחצי חשפה הממשלה של מפלגת הצדק והפיתוח תוכנית בת 10 צעדים "לשיקום" דרום-מזרח טורקיה, שנהרסה בעקבות המצור. אותה "תוכנית אב" כללה התייעצויות עם שומרים מהכפרים, שמתפקדים כמיליציה פרו-ממשלתית, והקמת מגדלי אבטחה חסיני כדורים באזורים עירוניים. בפועל, היה זה רק עוד שלב בלוחמה, ניסיון לקרוע תושבים מקומיים משטחיהם ההיסטוריים ולכונן משמעת.

אבל היתה לכך גם מטרה כלכלית: העמקת התלות של האזור. באמצעות הצעת פיצויים, בניית מקומות דיור בהיקף רחב בשולי הערים, הענקת הלוואות בריבית נמוכה והצעת הזדמנויות תעסוקתיות חדשות לתושבים עקורים קיוותה הממשלה לבסס מערכת יחסים חדשה בין הכורדים המרוסקים למדינה הטורקית. הצעדים הכלכליים הזעומים הללו, כך הם קיוו, יגייסו תמיכה ציבורית בעוד ההפללה השיטתית של ה-HDP ממשיכה. זה היה פרק נוסף בהיסטוריה ארוכה של הנדסה חברתית לצורך רווחים פוליטיים.

המדיניות הטורקית ביחס לכורדים תמיד כללה הטמעה כפויה של מחוזות בדלניים לתוך זרם תרבותי משותף ע״י פלישה למרחבים קהילתיים, פירוקם ויצירת מרחבים חדשים ומפוקחים במקומם

עמוד התווך של המדיניות הטורקית ביחס לכורדים תמיד היה הטמעה כפויה של מחוזות בדלניים לתוך זרם תרבותי משותף באמצעות פלישה למרחבים קהילתיים חשובים, פירוקם ויצירת מרחבים חדשים ומפוקחים במקומם. כך היה אחרי טבח דרסים ב-1938, שהתרחש בעקבות התקוממות כורדית נגד המשטר הדכאני. האוכלוסייה הכורדית הנותרת פוזרה בכוח על ידי טורקיה בין ערים לא-כורדיות. זה המשיך בשנות ה-90, כשהצבא הטורקי שרף 4,000 כפרים כורדיים והביא באופן מכוון לעקירת אחוזים ניכרים מן האוכלוסייה הכפרית בדרום-מזרח המדינה ליישובים עירוניים. למשטר הטורקי יש עשרות שנות ניסיון במאמץ לביית את אלה שמתנגדים למדיניות טורקיזציה אגרסיבית. "אומה אחת, מדינה אחת, דגל אחד, שפה אחת" היה המוטו שלה, שמגדיר את התרבות הכורדית כחיצונית לגבולות הטורקיוּת. בפועל, פירוש הדבר הוא שחיים כורדיים מוקרבים למען שימור מדינת הלאום הטורקית.

אך הכורדים בטורקיה העמידו התנגדות משמעותית לתהליך הזה מאז הקמתה של מדינת הלאום הטורקית – בין אם במרידות אזוריות בשנותיה המוקדמות של הרפובליקה, בניסיונות להשתתף בפוליטיקה אזרחית לאחר הופעת המערכת הרב-מפלגתית, או בהקמת תנועת שחרור צבאית, ה-PKK. לבסוף, ההופעה של HDP, ארגון-גג של מפלגות וגופים אנטי-ממסדיים ושמאליים בדגש על שחרור נשים ועל הסוגייה הכורדית, ייצגה שינוי משמעותי במאבק בכורדופוביה הממסדית בטורקיה. בשנת 2015, החזון של HDP לדמוקרטיזציה רדיקלית של טורקיה מצא ציבור מצביעים ומנע מארדואן את הרוב המוחלט שנדרש לו על מנת לבסס משטר סמכותני באמצעות תיקונים חוקתיים. במקביל, בצד השני של גבול סוריה-טורקיה ההתנגדות של העיר כובאני לחשכה של דאעש ("המדינה האיסלאמית") הדהדה ברחבי העולם. ההתנגדות הזו חשפה את מדיניות החוץ של משטר ארדואן ואילצה את הברית שלו עם מיליציות ג'יהאדיסטיות לצאת אל האור.

בעוד שהקהילה הבינלאומית ציפתה מטורקיה לקחת על עצמה תפקיד פעיל ביצירת מסדרון הומניטרי וסיוע לאספקת תחמושת וכלי נשק לכובאני, הממשלה הטורקית הציבה במקום זאת תנאים לתמיכתה: הכורדים חייבים להצטרף לאופוזיציה הסורית-ערבית; המפלגה הדמוקרטית המאוחדת (PYD), הזרוע הפוליטית של הארגונים הצבאיים הכורדיים-סוריים (YPG/J), צריכה להרחיק את עצמה מה-PKK; שלושת הקנטונים של רוג'אבה (הפדרציה הדמוקרטית של צפון סוריה, שם מתקיימת אוטונומיה כורדית) צריכים להתפרק; ולבסוף, יש להקים אזור חיץ בצפון סוריה, שבפועל יהיה כיבוש טורקי של רוג'אבה.

לוחמי YPG, פברואר 2015. צילום: cc by Kurdishstruggle
לוחמי YPG, פברואר 2015. בכל פעם שממשלת טורקיה פותחת ב"מבצע", אפשר להיות בטוחים שהכורדים יהיו הראשונים על הכוונת. צילום: cc by Kurdishstruggle

זו דוגמה מובהקת לאופן שבו מדיניות פנים יכולה להיות מתורגמת לגיאו-פוליטיקה. בעוד שהדוקטרינה הלאומנית בטורקיה מונעת כל אפשרות של הגדרה עצמית כורדית בגבולות המדינה (לרבות הזכות לחינוך בשפת האם), כל סוג של אוטונומיה כורדית מחוץ לטורקיה נתפס אף הוא כאיום מיידי על שלמות המדינה, כזה שצריך להילחם נגדו. "אולי היום ואולי מחר", הכריז ארדואן, "כובאני תיפול". הדפוס הזה נמשך כאשר המפלגה הדמוקרטית הכורדית בדרום כורדיסטאן/צפון עיראק ערכה ב-2017 משאל עם לגבי הכרזת עצמאות, וממשלת טורקיה שיתפה פעולה עם ראש ממשלת עיראק חיידר אל-עבאדי ועם המשטר האיראני כנגד השאיפות הכורדיות לעצמאות מעיראק.

הפרויקט של רוג'אבה שונה באופן מהותי – הוא מציע מבנה חברתי רדיקלי יותר והתיישבות אזורית צודקת יותר. עד התבוסה האסטרטגית של דאעש בעיר א-ראקה באוקטובר 2017, המעורבות הטורקית ברוג'אבה/צפון סוריה היתה עקיפה, בעיקר בדמות מקלט אידיאולוגי ולוגיסטי ללוחמי דאעש. רק לאחרונה, כאשר הצבא הטורקי תקף את עפרין, טורקיה נכנסה לסכסוך הסורי בתור תוקפן גלוי ופעיל כנגד רוג'אבה.

בהתאם לפרקטיקות הפנימיות של הנדסה אתנית-חברתית שטורקיה מיישמת כבר למעלה ממאה שנה, הנשיא ארדואן ויועציו ציינו שוב ושוב כי יש "לנקות" את האזור מסביב לעפרין ולהחזירו ל"בעליו האמיתיים". לאור העובדה שהכורדים הם התושבים הילידיים והקבוצה האתנית הבולטת בעפרין, לא ברור מי יהיו אותם "בעלים אמיתיים". הסימנים המדאיגים כוללים ערביזציה כפויה וטיהור אתני.

קונפדרליזם דמוקרטי

תצלום מטלטל מאחד מטקסי הלוויה הרבים שהתרחשו בעפרין מאז תחילת המתקפות הציג 12 ארונות קבורה זה לצד זה, מוקפים על ידי קהל גדול. על כל ארון היה דגל עם סמל אחר, שמייצג קבוצה בתוך הכוחות הסוריים הדמוקרטיים, ארגון-גג בהובלה כורדית. הדימוי הזה הראה את הפנים הטראגיות של מה שההתנגדות ברוג'אבה מייצגת: אחדות במגוון. בשעה שטורקיה שואפת להשמיד את הריבוי, הכורדים בסוריה יצרו מערכת שמבוססת על העקרונות של דו-קיום ושל השתתפות שווה.

באמצע המלחמה בסוריה ובשנה החמישית של ההתנגדות הרוג'אבית, הפדרציה הדמוקרטית של צפון סוריה הוקמה באופן רשמי. 31 מפלגות ו-200 נציגים התכנסו באסיפה המכוננת, שמייצגת את שלושת הקנטונים האוטונומיים ציזירה (אל-ג'זירה), כובאני ועפרין. אליהם הצטרפו נציגי הערבים, האשורים, הסורים האורתודוקסים, הארמנים, הטורקמנים והצ'צ'נים מהמחוזות ג'ירה סיפי/תל אבייד, שדאדי, חאלב ושהבה.

אחרי פגישה בת יומיים, התפרסמה הצהרה שביטאה את רצונם של תושבי רוג'אבה וצפון סוריה להימנע מכינון עצמאות לאומית במובן הקלאסי. ההצהרה הציעה שיטה פדרטיבית כחלק מתהליך פתרון סכסוכים רחב יותר. עקרונות היסוד שנקבעו בחוזה החברתי החדש היו דמוקרטיה שורשית, שחרור נשים וייצוג מלא לכל הקבוצות בחברה במסגרת מערכת מועצות. בספטמבר 2017 נערכו הבחירות הפדרליות הראשונות בפדרציה הדמוקרטית של צפון סוריה-רוג'אבה, שבהן נבחרו ראשים-שותפים ל-3,700 קומונות ברחבי הקנטונים המשתתפים, ולאחר מכן בחירות למועצות מקומיות בנובמבר ולאסיפה בינואר 2018. מאפר המלחמה צמחה דמוקרטיה שורשית.

יסודותיו של הניסוי הדמוקרטי הרדיקלי הזה באידיאולוגיה של ה-PKK וברעיון הקונפדרליזם הדמוקרטי שהציג עבדאללה אג'אלאן, מייסד ומנהיג התנועה הכורדית, שמוחזק במתקן כליאה על אי טורקי מאז 1999. קונפדרליזם דמוקרטי, שהושפע במידה מסוימת מהמוניציפליזם הליברטרי של מוריי בוקצ'ין, קורא ליצירת אתוס חדש של אזרחות וקהילה בתהליך השינוי והדמוקרטיזציה של ממשלות עירוניות – באמצעות ביסוסן על אסיפות עממיות, ולאחר מכן אריגתן יחד לתוך קונפדרציה שמורכבת לא ממדינות לאום אלא מעיריות.

עפרין לא רק היתה אזור תחת מתקפה, אלא סמל לאפשרות לאוטונומיה ילידית שאינה כרוכה בהקמת מדינת לאום נוספת. לצד זאת, עפרין הפכה דוגמה להישגיהן של נשים

אג'אלאן הדגיש פעמים רבות כי תהליך ההקמה של הקונפדרליזם הדמוקרטי לא יאיים על השלמות הטריטוריאלית של מדינות לאום ולא יתעלם מריבונותה של הממשלה המרכזית. עם זאת, המבנים המוניציפליים נועדו להפוך במרוצת הזמן את הגבולות הממשיים והמדומיינים של מדינת הלאום לבלתי רלוונטיים במישור הפוליטי של חיי הקהילה. אפשר לחשוב על קונפדרליזם דמוקרטי כמצב של כוח משותף, שבו אזורים עירוניים אוטונומיים מתקיימים לצד מדינת הלאום. הדואליות של הכוח יוצרת מתח בין הקונפדרציה לבין המדינה. המתח הזה הוא מאפיין מרכזי של הקונפדרליזם הדמוקרטי, היות ש"חוק החיים שלו", כפי שניסח זאת בוקצ'ין, "נוצר באמצעות המאבק עם המדינה, מחוזק על ידי המאבק הזה, למעשה מוגדר על ידי המאבק הזה".

מבחינת הכורדים, אם כן, עפרין לא רק היתה אזור תחת מתקפה, אלא סמל לאפשרות לאוטונומיה ילידית שאינה כרוכה בהקמת מדינת לאום נוספת. לצד זאת, עפרין הפכה גם לדוגמה להישגיהן של נשים. הנשים שנלחמו נגד דאעש לא רק למען האינטרס הלאומי, כפי שנטו להציג זאת, אלא גם נגד הדיכוי הפטריארכלי שגולם בצורתו האלימה ביותר על ידי דאעש. דרך השתתפותן השווה בשחרור רוג'אבה, גדודי הנשים-בלבד של ה-YPJ נאבקו על מקומן בחברה חופשית.

לוחמות YPG, פברואר 2018. צילום: cc by Kurdishstruggle
לוחמות YPG, פברואר 2018. נאבקות על מקומן בחברה חופשית צילום: cc by Kurdishstruggle

משענת קנה רצוץ

תנועת השחרור הכורדית ניהלה קשרים עם כוחות גלובליים במרוצת שלוש השנים האחרונות בסוריה. שיתופי פעולה הדוקים התקיימו בשדה הקרב נגד דאעש במספר הזדמנויות. היו מרכזי תיאום משותפים עם רוסיה לצורך תקיפות אוויריות בקנטון עפרין ובאזורים שסביב דיר א-זור. שיתוף הפעולה הטקטי עם ארצות הברית הדוק עוד יותר. הכוחות הסוריים הדמוקרטיים, קואליציה של קבוצות צבאיות שונות שבה המיליציות הכורדיות YPG ו-YPJ נהפכו למעין חיל חלוץ, מחומשים על ידי ארצות הברית ומלווים בקרב על ידי יחידות קומנדו אמריקאיות. הם גם מפעילים בסיסים ושדות תעופה צבאיים משלהם בקנטון ציזירה. הקואליציה נגד דאעש ליוותה את שחרור טבקה, א-ראקה וחלקים מדיר א-זור בהפצצות כבדות מן האוויר. לפני שהצבא הטורקי החל להיות מעורב בעפרין, ארצות הברית הודיעה על כוונתה להקים כוח של 30,000 לוחמים לשמירה על הגבול בשיתוף הכוחות הסוריים הדמוקרטיים. מבחינת טורקיה זה היה איום מיידי: צבא בהנהגה כורדית שיישב בגבולותיה. זאת, למרות העובדה שהכוחות שהנהיגו הכורדים לא היוו איום ממשי על המדינה הטורקית מאז שהחלה מלחמת האזרחים בסוריה.

כאשר כוחות המערב ורוסיה מאפשרים לטורקים לתקוף בעפרין, כוחות מתנשאים בשמאל העולמי מכריזים "אמרנו לכם!" ומאשימים את הכורדים בהיותם משתפי פעולה אימפריאליסטיים

למרות שתנועת השחרור הכורדית התייחסה לקשרים האלה כטקטיים ולא אסטרטגיים, הם זכו לעתים קרובות ליחס מזלזל בתור "שותפים אידיאולוגיים" ו"לוחמי שטח" של המערב במאבקם נגד דאעש. עכשיו, כאשר הכוחות הללו ורוסיה מאפשרים לטורקים לתקוף בעפרין, כוחות מתנשאים בשמאל העולמי מכריזים "אמרנו לכם!" ומאשימים את הכורדים בהיותם משתפי פעולה אימפריאליסטיים. אבל לא ניתן להבין את הסכסוך בלי להבחין בין אסטרטגיה פוליטית לטווח ארוך ובין טקטיקה צבאית לטווח קצר. מבחינה אסטרטגית, לאף אחת מהמעצמות לא היתה עד כה השפעה על הפרויקט הפוליטי של הפדרציה הדמוקרטית של צפון סוריה-רוג'אבה. התהפוכות החברתיות והפוליטיות מתקדמות בלי תוכנית אימפריאליסטית שמוכתבת מלמעלה.

ריזא אלטון, חבר במועצה המבצעת של ה-PKK, הדגיש כי לא ייתכן כל פרויקט פוליטי עתידי בשיתוף ארצות הברית או רוסיה. לטענתו, ארצות הברית תמיד ניסתה לסחוט את הכורדים בצפון סוריה, כדי לשכנע אותם בצורך במדינת לאום כורדית, למרות העובדה שרוג'אבה מבוססת על עקרונות שמנוגדים לרעיון מדינת הלאום. לא האינטרסים הפלגניים של ארצות הברית ולא השאיפות הרוסיות לשלטון מרכזי חזק תחת ההגמוניה של אסד הם תרחישים שתנועת השחרור הכורדית יכולה לשקול בתור פתרון ממשי למצוקה הנוכחית.

רוג'אבה נותרה עצמאית מבחינה פוליטית, ועובדה זו מעוררת אי-נוחות בקרב המעצמות האימפריאליות. זו היתה הסיבה העיקרית לאישור המתקפה הטורקית. בטווח הארוך לרוסיה ולדמשק אין אינטרס בכיבוש טורקי של עפרין, אבל הן מקוות שהקמפיין האכזרי נגד הכורדים ישלח את הכוחות הסוריים הדמוקרטיים לזרועותיה של רוסיה ויאלץ אותם לבצע ויתורים פוליטיים לאסד. אך החלשת הפרויקט הפוליטי של רוג'אבה למען אינטרסים אימפריאליסטיים אינו משהו שהתנועה הכורדית מוכנה לקבל.

הפגנה של מפלגת העמים הדמוקרטית (HDP) לפני הבחירות האחרונות לפרלמנט. צילום: לואר קלאס מגזין
הפגנה של מפלגת העמים הדמוקרטית (HDP) לפני הבחירות האחרונות לפרלמנט הטורקי. צילום: לואר קלאס מגזין

המשחק הגדול

המתקפה הטורקית על עפרין מהדהדת באידליב, מאז שמוסקבה נתנה אור ירוק להתקדמות הלחימה בתמורה לנסיגת בני בריתה של טורקיה מהמחוז, ביניהם מספר קבוצות ג'יהאדיסטיות. בתחילת המבצע בעפרין, מטוסי קרב רוסיים וסוריים הפגיזו בכבדות את החלקים הצפוניים של אידליב והביאו למספר רב של הרוגים. מתקפה קרקעית נרחבת כבר הובילה לכיבוש נקודות בעלות חשיבות אסטרטגית באזור אידליב, שבאופן רשמי הוגדר בתור "שטח דה-אסקלציה". מה שקורה באידליב הוא בבירור הצד השני של המתקפה על עפרין. רוסיה וסוריה לא רק אחראיות לפשעי מלחמה באידליב, הן גם נושאות באחריות למלחמת הטיהור האתני של טורקיה בעפרין.

רוסיה היתה מוכנה לאשר את ההתערבות הצבאית הטורקית גם בגלל שיש תחרות בין רוסיה והמערב על יחסים טובים עם טורקיה. לרוסיה יש אינטרס בניתוק טורקיה מהגוש המערבי, ובטווח הארוך הכנסתה למעגל ההשפעה הרוסי. מדינות המערב רוצות שטורקיה תישאר חלק ממשפחת נאט"ו, ולכן התקרבותה האסטרטגית לרוסיה, שאותה ארדואן מזכיר שוב ושוב, מעוררת מורת רוח בארצות הברית.

אין זה מפתיע אפוא שהמערב החליט לאפשר את התוקפנות הטורקית בצפון סוריה. ארצות הברית ניסתה להרחיק את עצמה מקנטון עפרין בטענה שהרוסים הם בעלי ההשפעה באזור. עם זאת, האמריקאים ממשיכים למצוא את עצמם במצב סבוך: ארדואן כבר הכריז כי הוא מעוניין לתקוף את העיר מנביג', אזור שבו מוצבים חיילים אמריקניים, ברגע שעפרין "תסתיים".

שתיקת המערב לנוכח המתקפה הטורקית אינה עולה בקנה אחד עם שמירה על ניקיון כפיים בסכסוךהמערב הוא שותף פעיל בפשעי המלחמה של טורקיה בעפרין

שתיקת המערב לנוכח המתקפה הטורקית אינה עולה בקנה אחד עם שמירה על ניקיון כפיים בסכסוך. המערב הוא שותף פעיל בפשעי המלחמה של טורקיה בעפרין. מאז 2005 נמכרו לטורקיה למעלה מ-350 טנקי לאופרד, וכיום הם חוצים את הגבול עם סוריה תוך הפרת החוק הבינלאומי. חיילים טורקים צולמו שוב ושוב באזורי הגבול עם רובי סער G3 מתוצרת גרמניה. כאשר ארדואן ביקר את ראשת ממשלת בריטניה תרזה מיי בינואר 2017, היא חתמה על הסכם מכירות בשווי כמעט 115 מיליון אירו (כ-475 מיליון שקל) לייצור מטוסי קרב חדשים. בינואר 2018, ארדואן ונשיא צרפת עמנואל מקרון חתמו על זיכרון דברים לשיתוף פעולה עם יצרני נשק טורקיים. נוסף על כך, לחיל האוויר הטורקי יש יותר מ-60 מסוקי קרב מתוצרת איטליה.

חמוש בכלי המלחמה הללו, הצבא הטורקי הצליח בסופו של דבר במבצע הצבאי למרות ההתגייסות ההמונית של האוכלוסייה הכורדית. במהלך המתקפה, אלפי אזרחים מכל קצוות השטח הכורדי התאספו בעפרין. הם נסעו בשיירות מכוניות ונשאו ענפי זית בידיהם, כדי לעמוד לצד אנשי עפרין ולהגן לא רק על אדמותיהם ועל כבודם, אלא גם על ההישגים של מהפכת רוג'אבה: החירות, הדמוקרטיה ושחרור הנשים, שלמענם נלחמו הצעירים והמבוגרים כאחד, כנגד כל הסיכויים. הם הגיעו ללא אשליות, בחיפוש אחר בני ברית. כפי שציין ריזא אלטון: "אנחנו מנהלים מאבק אנטי-אימפריאליסטי. לפיכך, כוח אנטי-אימפריאליסטי אינו יכול לומר שהאימפריאליסטים בגדו בו. השותפים האסטרטגיים שלנו הם הכוחות הדמוקרטיים, החברתיים והחתרניים ברחבי העולם". ההפסד בקרב לצבא מודרני ומצויד היטב לא גרם להם לוותר על המאבק.

לכורדים מגיע יותר מאשר הידידות של ההרים המקיפים אותם – הם ראויים לסולידריות של השמאל העולמי, משום שלא רק הקיום והזהות שלהם בסכנה, אלא גם התקוות לדמוקרטיה רדיקלית ולשחרור נשים במזרח התיכון. בתוך רוג'אבה ומחוצה לה, ההגנה על פרויקט הדמוקרטיה הישירה שמובילים הכורדים צריכה להפוך לחובתנו.

המאמר פורסם במקור באתר Jacobin ב-10.2.2018, ונערך ועודכן לפרסום מחודש על ידי כרם שמברגר. תרגום: יוענה גונן

המדור מסביב לעולם עם רוזה ביוזמת קרן רוזה לוקסמבורג בישראל ובשיתוף אתר העוקץ מציע דיון וחשיפה לסוגיות עכשוויות המעסיקות תנועות שמאל ברחבי העולם. מטרת המדור היא להנגיש דיונים גלובליים לערבית ועברית, ולהעשיר את השיח השמאלי המקומי. הצעות לתרגום מאמרים, הערות והארות ניתן להפנות לדוא"ל: einat.podjarny@rosalux.org

*המאמרים במדור אינם מייצגים בהכרח את עמדת קרן רוזה לוקסמבורג או אתר העוקץ.

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

  1. איש חופשי

    סולידריות של השמאל עבור תנועה לאומית ?
    השמאל בהגדרה נגד תנועות לאומיות באשר הן, אלא אם הן מופנות נגד יהודים.

  2. יוסי ברנע

    מאמר חשוב ואינפומטיבי החשוב לא רק לשמאל אלא לאזרחי האזור כולל ישראך

  3. אסף אדיב

    תודה להעוקץ ולקרן רוזה לוכסמבורג על התרגום של המאמר ועל היזמה להביא מאמרים מהשמאל בעולם. המאמר כאן שגוי מיסודו לדעתי אבל. אני חולק על התזה של המאמר לפיה הכוח היחיד הפרוגרסיבי (בעצם מהפכני לפי המאמר) שראוי לתמיכה בזירה הסורית הוא היחידות של הכוחות הכורדיים הסורים YPG הקשורים ומזוהים פוליטית עם מפלגת הפועלים הכורדית של טורקיה PKK. ההסתייגות שלי ממה שנכתב מחולקת לשניים – א. המסגרת של המלחמה והעימותים בסוריה מאז מרץ 2011 היא ההמהפכה העממית האדירה שהתרחשה בארץ זו והדיכוי הרצחני שהפעיל משטר אסד נגדה. בלי המסגרת הזו לא ניתן להבין מה קורה בסוריה. המהפכה אמנם הובסה אבל מליוני פליטים בעולם ומליונים רבים מאלו שנותרו בסוריה שותקים וכואבים, נושאים בליבם ובמוחם את החלום של חברה דמוקרטית וחופשית שהיה בבסיס המהפכה שהיתה חלק בלתי נפרד מהאביב הערבי. המאמר מתעלם לחלוטין מהמסגרת הזו – עבור הכותבות היא פשוט לא קיימת. ב. הכוחות של YPG מוצגים כמי שהצליח לייצר סוג של אוטונומיה בתוך הכאוס הסורי. המאמר מתעלם מכך שהעצמאות של הכוחות האלו ויכולתם לפעול מאז 2012 ולא להיות גם הם נתונים להפצצות הרעבה ונשק כימי היתה תוצאה של עסקה שכרתה המפלגה שמנהיגה את היחידות האלו בראשותו של סאלח מוסלם. ממש בשלבים הראשונים של המהפכה כאשר הכוחות העממיים היו עדיין חזקים ומשפיעים ולפני שבכלל הופיע דאעש שכוח בזירה הם מיהרו ליצור ברית עם אסד ולהבטיח לו שיתוף פעולה נגד הכוחות המהפכניים שנלחמו על חייהם מול דיכוי אכזרי. בהמשך הם שיתפו פעולה עם האמריקאיים וכיום יש ידיעות על שיתוף פעולה שלהם עם המשטר. אפשר לקרא על שיתוף הפעולה של YPG עם המשטר של אסד שמבצע רצח עם מזה 7 שנים בעמו שלו כאן מאמר משנת 2014 על שיתוף הפעולה בין כוחות אסד וה-YPG
    https://www.crisisgroup.org/middle-east-north-africa/eastern-mediterranean/syria/flight-icarus-pyd-s-precarious-rise-syria
    בנוסף דו"ח גם הוא משנת 2014 של היומן רייטס ווטש על הפרות זכויות אדם באזורים בהם שולט YPG https://www.hrw.org/report/2014/06/19/under-kurdish-rule/abuses-pyd-run-enclaves-syria

  4. חזי

    לזרוק את תורכיה מנאטו יכול לעזור.

    מותר או שזה גזעני?