string(2) "he"
string(2) "he" -array(0) { }

מה שצריך לומר על יונתן אגסי

הסרט "יונתן אגסי הציל את חיי" מציג אמנם את פניה הכעורים של הזנות, אבל גם מאדיר את הכוכבות הנלווית לפורנו ולתעשיית המין ומתעלם מסוגיית ההסחרה של יחסי מין ומההשלכות החברתיות הנלוות לה • ביקורת
אביב שניראביב שניר

גר במצפה רמון, עובד במרכז הצעירים ביישוב.
קורא וכותב, סקרן לגבי כל דבר. חבר מנהיגות תנועת הפריפריות וסטודנט לתקשורת

"יונתן אגסי הציל את חיי" הוא סרטו התיעודי החדש של הבמאי הוותיק תומר הימן, שהופק יחד עם אחיו ברק. הסרט עוסק בחייו של כוכב הפורנו הבינלאומי מחולון, יונתן אגסי (שם במה ליונתן לנגר), וקורותיו האישיים, נפשיים, משפחתיים ומקצועיים. אורכו 106 דקות, אך אין בו דקה שאינה מותחת ומרתקת את הצופים למתרחש. הסרט זכה בפרס הסרט התיעודי ופרס העריכה הטובה ביותר בפסטיבל ירושלים השנה ועלה להקרנות מסחריות לפני כחודש, המלוות במפגש של הקהל עם היוצרים וגיבורי הסרט.

אבקש לדון בסוגיות הפוליטיות, הכלכליות והחברתיות הרבות שעולות בסרט, ולהציע מסגרת התבוננות רחבה יותר.

** ספוילרים מפה ועד הסוף **

יצאתי מהסרט בתחושה שהוא חורג מכללי האתיקה הדוקומנטרית והאמנותית, ושאולי לא היה נכון לצלם אותו או לפרסם אותו בשלב זה. אינני מחסידי אמנות-לשם-אמנות וחושב שיצירה נולדה לשירות החיים עצמם שתמיד גדולים ממנה. לכן, על אף ההישגים האמנותיים המרשימים של הסרט, ועל אף שהנושאים המוצגים בו הם בעלי חשיבות קריטית לדיון הציבורי, קיננו בי ספקות לאורך הצפייה ולאחריה.

הסרט מתעד תקופה בחיי הגיבור שבה היה מכור לסמים, עם הפרעה דיסוציאטיבית בשל תקיפה מינית שעבר על ידי אביו ובת זוגו כאשר היה ילד בן 11.5 אשר לא זכתה לטיפול וכשהוא מנהל אורח חיים מסוכן בריאותית, פיזית ונפשית. הסרט לא נעשה ממרחק שנים של מי שעבר דברים קשים ושרד כדי לספר, אלא בשיאם של המשברים הרבים והדרמטיים של חייו. אחד מהמאפיינים הבולטים של אגסי הוא צורך חזק בריצוי חברתי, חיפוש אחר אהדה של זרים רבים ובעיית ביטחון עצמי ופחד נטישה שמזינים את עצמם בצורך תמידי בתשומת לב. כל אלה זוכים לעידוד בעצם השתתפותו בסרט. טעם לפגם נוסף בעיני הוא השימוש בגיבור שתכונה מרכזית שלו היא שהוא ״מפורסם״, פגם שנראה לי חוזר על עצמו ביצירת האחים הימן ויש בו מן ההפנמה של החשיבה ההגמונית שאותה מנסה הימן לאתגר במקומות אחרים.

הסרט מציג את קורותיו של אגסי מילד ונער הומו שסובל מאלימות בשל זהותו דרך התמכרות ועיסוק בזנות ועד להיותו כוכב פורנו, מהמפורסמים בתחומו בעולם. כשהיה ילד ננטש על ידי אביו, עובדה מכריעה ומעצבת שגרמה לו לחפש אישור ותחושת ערך במקומות אחרים. הוא גדל בחולון בסביבה ישראלית רגילה וסבל מאלימות מאורגנת מצד חבריו עד לרמה של סף אובדנות, במקביל לחוסר אונים או חוסר יכולת של המערכת לעזור ולהושיע. משם הדרך להיפלטות ממסגרות ולהפיכה לנווד בעולם הייתה קצרה. מי שעמדה לצידו גם ברגעים קשים וקיצוניים היא אימו, משענתו הרגשית והחברתית והיחידה בסרט המוצגת כמי שמקיימת איתו תקשורת אינטימית וללא אינטרס.

אגסי מתגלה בגיל 24 על ידי מפיק פורנו מפורסם, מייקל לוקאס, שהופך אותו לכוכב פורנו עתיר שבחים ופרסים ומהמפורסמים בתחומו. בעוד לוקאס מרוויח מיליונים אגסי מרוויח סכומים נמוכים בהרבה, אך נראה שלוקאס ידע להשתמש במצוקה הרגשית והנפשית של אגסי כדי שירגיש בעל ערך ו"מוגן על ידי התעשייה", כפי שהעיד בשיחה שהתקיימה לאחר ההקרנה. את הקריירה הזאת אגסי מתחזק תוך התמכרות לקריסטל מת' ו-GHB (סם האונס), התמכרות שנמשכה שנים, לדברי אגסי באותה שיחה.

בסצינה שמתארת דיאלוג קשה בין אגסי לאמו, הוא אומר לה שהוא לא יכול מוסרית לצרוך מוצרי יוקרה כאשר הוא יודע שהיא ואחיו מתקשים לסיים את החודש ונאבקים בחובות. הוא אומר לה שהוא הגבר שלה. היא אומרת לו שהוא גם הילד שלה וגם הגבר שלה, אבל קודם כל הילד שלה. קורותיהם הכלכליים של האם והמשפחה אינם מפורטים אבל לא צריך דמיון מפותח כדי להבין שמי שמגדלת לבד שלושה ילדים במרכז הארץ ללא תמיכה או קשר עם האב הנוטש שרויה במצב כלכלי קשה מאד. ישראל היא מהמדינות המובילות במדד אי-השוויון, עם שיעור עוני ושיעור עוני ילדים מהגבוהים ביותר במדינות ה-OECD, כמו כן שירותי הרווחה בישראל הופרטו בשיעור ניכר בעשורים האחרונים ותקצובם נמוך משמעותית מתקצובם במדינות אלה. או במילים פחות נקיות: התמיכה החברתית בישראל היא קמוצה עד מתעללת ומפקירה. עיסוק בזנות על רקע כזה הוא לעתים אחד המוצאים היחידים העומדים לרשות מי שהחברה דוחה בשל זהותו ושסובל מבעיות כלכליות שקשורות ושאינן קשורות לאפליה ולאלימות המופנות כלפיו.

הקומודיפיקציה של יחסי מין היא נחלת החברה כולה, אך באזורים של מצוקות עמוקות יותר ובנסיבות של אפליה כלכלית, היא גדולה יותר

ואכן, אגסי הפך לכוכב של מתן "שירותי ליווי" תמורת כסף רב. לאחותו הנדהמת חשוב לו להדגיש שהוא לא נוהג לעמוד ברחוב ומקפיד לא לסכן את עצמו. הוא משייך את עצמו לקטגוריית ה"ליווי" ולא ה"זנות" כדי למקם את עצמו במדרג יוקרתי יותר ומוגן יותר לכאורה בהיררכיה המפוקפקת של תעשיית הזנות, "מרלין מונרו של העולם הזה". מהידע הקיים בנושא, קשה להישאר בקטגוריה של זנות יוקרתית לאורך זמן, הן בשל ירידת ה״אטרקטיביות״ הגופנית הפוחתת עם הגיל בחברה שמיתוס היופי ואובססיית נעורים קפיטליסטית שולטים בה והן בשל השחיקה הנפשית והפיזית שכרוכה בכך.

אגסי מעיד על עצמו שהוא אוהב סקס ולכן נהנה לעסוק בו תמורת תשלום, שהוא לא מקיים יחסי מין עם מי שהוא אינו נמשך אליהם. עוד הוא מצהיר שהקריירה שלו היא הדבר היחידי הטוב שקרה לו בחיים. כל ההצהרות האלה מופרכות על ידו לאורך הסרט בזו אחר זו. מסתבר שבמקרים רבים הוא לא מסוגל לקיים יחסי מין ללא שימוש בסמים רבים; הוא נאלץ להזריק לאיבר מינו חומרים שישמרו על הזקפה שלו, חומרים שלעדותו מסבים לו כאבים במשך שעות לאחר מכן; הוא מקבל עבודות גם כאשר אין לו כוח, אין לו חשק ואפילו אין לו ממש מושג במי מדובר; הוא מעיד על בעיות גופניות קשות ופציעות הנגרמות בשל עיסוקו; והסרט מתעד אפיזודות דיסוציאטיביות שבהן הוא מצוי במעין מצב של קומה בסמוך לעבודות.

יונתן לנגרף מתוך הסרט "יונתן אגסי הציל את חיי"
יונתן לנגר, מתוך "יונתן אגסי הציל את חיי"

הסרט מציג אמנם את פניה הכעורים של הזנות, אבל גם מאדיר את הכוכבות הנלווית לפורנו ול״הופעות״ במועדונים בברלין. יתרה מכך, הסרט מתעלם מסוגיית ההסחרה של יחסי מין. האם יחס כזה ליחסי מין הוא מוסרי? האם יחסי מין שנעשים ב״הסכמה״ תמורת תשלום נעשים מרצון? בשיחה שלאחר ההקרנה בקולנוע לב בתל אביב, גבר סטרייט בקהל סיפר לאגסי שסטרייטים רבים צופים בפורנו ונאלצים להתמודד עם ביקורת עליהם שהם צורכים את תוצריה של תעשייה מנצלת, ושאל את אגסי האם לאור ניסיונו התעשייה היא אכן נצלנית. אגסי השיב מיד וללא היסוס שהתעשייה אינה מנצלת ושהוא נהנה מחלקו בה. הימן הקשה על אגסי והזכיר לו את הפעם שבה השתתף בצילומים וקיבל עליהם תשלום מופחת מאד בגלל שלא יכול היה להגיע לכדי שפיכה לפני המצלמה. אגסי השיב שהוא הגיע לצילומים לאחר מפגש מיני עם לקוחות, פצוע, עייף ותחת השפעת סמים רבים ולכן הגיע לו תשלום מופחת הן בשל החוזה שלו והן בשל העובדה שהוא לא הפגין התנהגות של עובד מצטיין באותו מקרה. תשובה זו העצימה את ההבנה שזנות נתפסת כנורמטיבית ושהביקורת העקרונית עליה עדיין מועטה. גם הימן, חשבתי בעקבות השיחה הזו, מבקר את התעשייה רק מתוך הפריזמה של יחסי "עובד-מעביד" ולא ברמה העקרונית-מוסרית.

הסיפור של אגסי מציג מציאות רחבה יותר של נערים שנדחים על ידי משפחותיהם ו/או סביבתם ומגיעים לעיסוק בזנות על רקע זה תוך דחיפה פנימה של גורמים אינטרסנטיים שמרוויחים על חשבונם. הקומודיפיקציה של יחסי מין היא נחלתה של החברה כולה, אך באזורים של מצוקות עמוקות יותר ובנסיבות של אפליה כלכלית, היא גדולה יותר. אגסי גם אינו חריג בכך שבעברו תקיפה מינית ואלימות בשל זהותו המינית, רקע שגורם לעתים קרובות לשחזור הפגיעה בתרחישים שבהם קיימת כביכול יותר שליטה, אסטרטגיית התמודדות שלרוב מובילה למעגל של פגיעות נוספות. זוהי בעיה חברתית רחבה מאד של נשים ושל להט״בים רבים בזנות. נראה שעל מנת לטפל בה ברצינות אי אפשר להתעלם מההקשר הכלכלי והפוליטי הרחב שבו רבים נדחקים בכוח למצוקה קריטית. ההקשר הוא של תרבות אונס ויחסי כוח שמפקיעים את גופם של א.נשים לטובת רווח כלכלי וגחמות צרכניות. האלימות הסטרייטית, הדיכוי והאפליה על רקע זהותי מסבים לפרטים אלה נזק נפשי מתמשך המכונה בספרות חרדת מיעוטים. בהקשר זה צריך לדעתי לדבר על פיצויים, או סיוע מערכתי לאורך החיים שיכלול מימון טיפולים, תמיכה לאורך החיים ובקריירה והגנה משמעותית בשם החוק מפני אפליה ואלימות במקומות עבודה ועוד.

"יונתן אגסי הציל את חיי" מספק מבט לא מצונזר על נזקי הדיכוי והאלימות כלפי זהויות וגופים מחוץ לגבולות ההטרו-נורמטיביים ובתוך מציאות כלכלית שמאופיינת באי-שוויון ועוני קיצוניים. על מנת לחולל תמורות פרדיגמטיות בסוגיות של זהות ולרפא את החברה המתוארת בסרט של הימן, רק בעקיפין אמנם, נדרשים צעדים אמיצים ורחבים בשינוי יחסי הכוח, בטיפול ובחינוך מחדש בכולנו ומאבק בלתי מתפשר בגורמי שוק נצלניים.

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

  1. אוראל אזולאי

    מה שתומר הימן עושה בסרט הזה הוא בדיוק מה שעושה
    מפיק הפורנו. ניצול אדם חולה (התמכרות) לשם רווח אישי.

  2. דפנה

    היה עצוב לקרוא. עצוב ומייאש.
    מקווה שיונתן יצליח למצוא משמעות אחרת לחייו, שימצא אהבה וזוגיות, ואולי גם יקים משפחה משלו, ככל שיכולותיו הנפשיות יתאימו לכך.
    אבל אולי הכי חשוב זה שיצליח לשלוף את עצמו מהעולם הלא-בריא שבו הוא חי, ימצא עבודה "סטאנדרטית" גם אם היא פחות מתגמלת, ויבנה מחדש קשרים עם אימו, אחיו ואחותו. נראה לי שהם יכולים להיות מקור לחוזק עבורו.

  3. סקרן

    מה זה "אובססיית נעורים קפיטליסטית"? מה קפיטליסטי בה? האם לא היה דומה לה לפני הקפיטליזם? ומה הקשר?