string(2) "he"
string(2) "he" -array(0) { }

חוק ארוחה חמה: ההצלחות והאתגרים

"חוק ארוחה חמה" נחקק לפני 15 שנה ועורר שינוי אדיר, כאשר הוא מעגן את זכותם של מאות אלפי ילדים וילדות בישראל לאכול ארוחה חמה לפחות פעם ביום. מעבר להצלחה, ישנם עדיין אתגרים ביישום החוק, כמו הרחבתו לכלל התלמידים שסובלים מאי ביטחון תזונתי ושיפורם של איכות המזון והבעיות הלוגיסטיות השונות
תמי ריקליס ויונית נעמןתמי ריקליס ויונית נעמן

עורכות אתר העוקץ

ב-2004 שנים נחקק בישראל ״חוק ארוחה חמה״. החוק, פרי עבודתם של גורמים בחברה האזרחית, בהובלת עמותת "ידיד", קובע כי ארוחה חמה יומית תינתן לתלמידים בגנים ובבתי הספר במוסדות החינוך בהם מתקיים יום לימודים ארוך. בסוף החודש הקרוב יתקיים כנס לציון 15 השנים שחלפו, תוך שימת דגש על הרחבת מפעל ההזנה והאתגרים שעדיין ניצבים לפתחן של המדינה והרשויות המקומיות בנושא (ראו הזמנה בסוף).

אם בתחילת הדרך נהנו מארוחה חמה רק 60,000 מתלמידי ישראל, כיום המספר כבר מגיע ל-230,000, בתקציב כולל של כמיליארד שקלים. על פי מסמך שפרסם לפני כשנה מרכז המידע והמחקר של הכנסת, בשנת תשע״ו (2016-2015), מספר המוסדות הזכאים לקחת חלק בתוכנית ההזנה בבתי ספר עמד על 673 ומספר התלמידים/ות – 235,725. בפועל, השתתפו בתוכנית 458 מוסדות ו-119,145 תלמידים/ות. תשובות עדכניות של משרד החינוך לגבי נתוני חוק ההזנה מלמדות על כך שבשנת הלימודים הנוכחית במפעל ההזנה מוזנים 160,000 תלמידים ובצהרונים מוזנים 236,000 תלמידים.

זה, כמובן, רחוק מלהספיק. על פי נתונים משנת 2016, מתוך למעלה מ-2 מיליון תלמידים הלומדים במערכת החינוך בישראל, מספר הילדים הסובלים מאי ביטחון תזונתי עומד על 352 אלף כאשר עוד מאות אלפים סובלים מאי-ביטחון תזונתי קל או מתון, ומתוך 256 רשויות מקומיות, החוק מיושם רק במאה. מדוע אם כן עדיין ישנם ילדים וילדות מאשכולות סוציו-אקונומיים נמוכים שלא זוכים לארוחה חמה?

על פי הדו״ח ״מזון למחשבה: על תוכניות ההזנה במוסדות החינוך בישראל״, שפורסם השנה בידי המועצה הלאומית לביטחון תזונתי בישראל בשיתוף "ידיד", כיום ישנן שלוש תוכניות ממשלתיות המספקות ארוחה חמה לתלמידי ישראל: מפעל ההזנה, תוכנית מיל״ת ותוכנית ציל״ה. עלות הארוחה הממוצעת לתלמיד היא 12 שקלים. מימון תוכנית ההזנה נעשה על-ידי משרד החינוך בהשתתפות הרשויות המקומיות הרלוונטיות בהתאם לאשכול החברתי-כלכלי שאליו הן משויכות. על הרשויות המקומיות לממן 10% מהעלות של מפעל ההזנה, כאשר השתתפות ההורים היא דיפרנציאלית – גובה התשלום נקבע לפי מבחני הכנסה.

ואולם, יש רשויות מקומיות שפשוט אינן יכולות לעמוד בנטל הכלכלי, וישנן כאלה שבהן ההתנגדות היא בכלל מטעם המורים – אשר אמורים לנהל את מערך קבלת הארוחות ללא תשלום נוסף. לטענת רן מלמד, סמנכ"ל מדיניות חברתית והסברה בעמותת ידיד וממובילי החוק, ״כל מי שרוצה ועומד בקריטריון הבסיסי של יום לימודים ארוך – צריך להיכנס. זו אחריותה של המדינה. מה עושים להורה שלא משלם את תשלומי בית הספר? צריך לאכוף!״, הוא פוסק. ״פעמים רבות ניסו לבטל את מפעל ההזנה: יולי תמיר כשהייתה שרת חינוך ניסתה להוריד את ׳חמה׳ מהארוחה ולחלק רק סנדביצ'ים; אופק חדש שינה את מבנה יום הלימודים ובתי ספר רבים יצאו מההגדרה של יום לימודים ארוך; ועוד״.

מי שמובילה את היוזמה להרחבת חוק ארוחה חמה בכנסת כיום היא ח״כ איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני), שטוענת כי הקושי ליישם את החוק קשור לעיגון המקורי שלו ביום לימודים ארוך. ״בגלל שחוק לימודים ארוך לא מיושם בכל מקום – אנחנו לא מצליחים להגיע לכל הילדים. זו אחת התקלות החקיקתיות הכי קשות בעיניי״, אמרה החודש בראיון לטלוויזיה החברתית בנושא חוק ארוחה חמה.

בניגוד למודל ההזנה הסלקטיבית, הנהוג, למשל בארצות הברית ובצרפת והוא הנפוץ ביותר בעולם לפי נתוני האו"ם, על פי המודל האוניברסלי, כל הילדים באשר הם מקבלים ארוחה במוסדות החינוך, ללא כל קריטריונים מקדימים. המודל הסלקטיבי מתמקד בילדים הנזקקים יותר ואילו תוכניות הזנה שנשענות על המודל האוניברסלי, הפועלות ביפן ובפינלנד, מצליחות לתת מענה לאתגרים חברתיים וחינוכיים רחבים יותר הקשורים בקידום בריאות, תוך שהן מסייעות לצמצום פערים ומעניקות תזונה נכונה ונאותה לכלל התלמידים. כך, ביפן, "תוכנית ההזנה מכוונת לקידום ההתפתחות הפיזית והמנטלית של התלמידים ולשיפור הרגלי התזונה באמצעות צריכת ארוחות מאוזנות." בפינלנד, "המורים והתלמידים אוכלים ביחד ארוחת צהריים כדי לעודד למידה של טקסי נימוסים ומסורת פינית." עוד בפינלנד, המדינה המעתירה בעלת החינוך הטוב בעולם, עלויות העבודה מופחתות כי הילדים מפנים את מגשיהם בעצמם.

בישראל, הדרך אל המודל הנשאף עוד רחוקה ועניין הפער בין היישום לכוונת המחוקק מטריד. יש גם מידה של חוסר ודאות לגבי מה שקורה בחברה הערבית והחרדית. מלמד טוען שייתכנו מקומות שבהם מתקיימת כפילות, וארוחות מתקבלות ממספר גורמים. ״ההגדרה צריכה להיות שכל ילד במערכת החינוך הישראלית מקבל ארוחה על חשבון המדינה, כדי שנדאג שכל ילד יקבל לפחות פעם אחת את מה שהוא צריך," טוען מלמד. "זה לא חייב להיות ארוחת צהרים, אפשר שזו תהיה גם ארוחת בוקר טובה, סנדביצ'ים, פירות וירקות״, אומר מלמד.

לדבריו, ביישום חוק ארוחה חמה וגם בכוונה המקורית שהייתה בתהליך החקיקה טמון פוטנציאל אספקת עבודה לכ-60,000 איש. ״זה לא קרה, וזה הכישלון הגדול. אבל זה יוכל לקרות עכשיו, עם הרוחות החדשות שמנשבות ביחס להרחבת החוק. מדברים על העדפה לספקים מקומיים, הקמה של מטבחים קהילתיים, אימהות חד הוריות. אני רוצה להעדיף שלוש אימהות שיעבדו ביחד ויתנו אוכל לבית הספר, אני רוצה להעדיף מטבח קהילתי מקומי על פני מפעלים גדולים״, אומר מלמד.

לצפייה בכתבה של הטלוויזיה החברתית:

כאב ראש לוגיסטי למען מטרה טובה

שוחחנו עם מנהלת בית ספר יסודי ממרכז הארץ, שביקשה להישאר בעילום שם, שאומרת חד משמעית שמדובר בפרויקט נחוץ ומצוין, ושהחיסרון היחידי שלו הוא כאב ראש לוגיסטי. מסתבר, שבשנת הלימודים הנוכחית טרם החלו בהזנה משום שמשרד החינוך והחברה שזכתה במכרז נקלעו למשא ומתן ממושך על מחיר המנה. בשבוע הבא יוציאו הודעה להורים על מחיר המנה והם יגיעו לבית הספר לשלם. "יש אצלנו ועדה פנים בית ספרית שמחלקת לפי הצורך מלגות לנזקקים, יש הנחות ויש סבסוד מלא למי שצריך. בית הספר משלם במקום משפחות מעוטות יכולת. בכלל, בית הספר מבצע את הגבייה, וזה כולל מרדף אחרי ההורים שלא משלמים. הילדים כמובן יקבלו אוכל בין אם ההורים שילמו ובין אם לא".

מאז שהחלה לנהל את בית הספר בשנים האחרונות מתקיים בו נוהל ארוחה חמה. על היומיום של הנוהל, הרגע שבו מגיעה המשאית, היא מספרת בנימה מעט מבודחת: "מגיעה משאית, עוצרת מול בית הספר, יורד הנהג, מוציא את הארגזים. מורה/אב בית צריכים לוודא שכל המנות הגיעו ושהכל תקין. מה שיש בתוך הארגזים זה חמגשיות פלסטיק, מפית נייר, סכו"ם, פירות וירקות – מחולקים לפי הכיתות."

והנה, גם אצלנו, כמו בפינלנד וכמו ביפן, האירוע הזה מהווה עבור הילדים הזדמנות לגלות אחריות ולהפעיל כישורים חברתיים. "המורה מחלקת את הארוחות בעזרתם של ילדי כיתות ו'. פותחים את הארגזים, מחלקים לכיתות ותוך עשרים דקות רבע שעה זה כבר מפוזר בבית הספר. יש בתי ספר שבהם הילדים אוכלים באולם ספורט או באיזשהו חדר אוכל, אצלנו אוכלים בכיתות וזה מאוד מוצלח. סך הכול מאוד נחמד לאכול ביחד, צריך פשוט לנהל את זה נכון. לתת תפקיד לילדים, להכניס את כל העניין הזה לתוך שגרה מוכרת וזה עובד."

"זה נפלא שילדים מקבלים ארוחה חמה במסגרת לימודית. בעבור הרבה מהם זו תהיה הארוחה החמה היחידה – גם ילדים להורים קרייריסטים שהוריהם לא מבשלים וגם ילדים מבתים עניים"

חוץ מ"כאב הראש הלוגיסטי" כהגדרתה, כשהיא נשאלת על בעיות בהפעלת התוכנית או התנגדויות אליה, היא מספרת שבעבר המורות נדרשו לחלק את החמגשיות והם התלוננו על כך שהן אינן מלצריות. היא מעידה על היכרות עם בתי ספר שבהם ההורים לא מסכימים שהאוכל יגיע בחמגשיות הפלסטיק כי הוא מגיע חם והפלסטיק פולט חומרים רעילים. "מדובר בהתנגשות ערכית. ההורים בעלי היכולות שואפים שהילדים שלהם יאכלו את האוכל הכי בריא שאפשר בתנאים הכי טובים שאפשר אז הם מאלצים את בית הספר לקבל את האוכל בקונטיינרים גדולים ואז המורות והמנהלת צריכות לעמוד ולחלק את האוכל. בשביל זה המורות האלה למדו ארבע שנים? בשביל לחלק אוכל ולשרת את הילדים?"  

עוד היא מדווחת שהילדים מתלוננים לפעמים שהאוכל לא טעים, אך לדבריה האוכל הולך ומשתפר. "אני עצמי אוכלת את המנות לפחות פעם בשבוע ואולי רק פעם אחת או פעמיים האוכל היה לא לעיס. האוכל טעים בדרך כלל והוא הופך להיות יותר ויותר בריא. פעם היו מוסיפים מלא קטשופ והיום כבר לא. זה כנראה מאוד תלוי ברשות ובחברה שזוכה במכרז."

היא מבינה את השאיפה הקיימת להפוך את המודל לאוניברסלי ומצדדת בה לחלוטין. "ברור שזה נפלא שילדים מקבלים ארוחה חמה בצהרים במסגרת הלימודית. יש הרבה ילדים שזו תהיה הארוחה החמה היחידה שלהם – גם ילדים להורים קרייריסטים שההורים שלהם לא מבשלים וגם ילדים מבתים עניים." היא מספרת על כך שיש ילדים ממשפחות שסובלות מאי ביטחון תזונתי שמתביישים למלא טפסים ולגשת לוועדה כדי לקבל סבסוד. "העירייה שלנו מאוד רגישה לזה, גם כשאני אומרת שיש משפחה שאין לה אפשרות להגיש טפסים – מסיבות כאלה או אחרות ואני עצמי מעידה על מצבם הקשה, הם יקבלו סבסוד מלא."

ילד רעב לא פנוי ללמידה

כדי ללמוד מעט על הקשר שבין למידה לחסכים תזונתיים, שוחחנו עם חנה דורסמן, מנכ"לית עמותת "חינוך לפסגות". העמותה מאתרת בפריפריה החברתית והגאוגרפית של ישראל ילדים ונוער בעלי פוטנציאל למצוינות, ומלווה אותם בהעשרה לימודית במשך עשור – מכיתה ג' ועד י"ב. בשנת הלימודים הנוכחית פועלים 46 מרכזי מצוינות ב-20 רשויות ברחבי הארץ מקצרין בצפון ועד באר שבע בדרום, שבהם לומדים כ-3,000 חניכים וחניכות. "ילד רעב לא פנוי ללמידה, אין מה להרחיב בנידון. ילדה שאין לה ביטחון תזונתי לא יכולה להגשים את הפוטנציאל שלה," קובעת דורסמן. מבחינתה, זה הבסיס והמובן מאליו. "בתוכניות שלנו אנחנו ערים למצבי הקיום שבין מצוינות להישרדות. לא כל הילדים מתמודדים עם הישרדות פשוטו כמשמעו, אבל יש ילדים שצריכים להתמודד עם אתגרים סביבתיים מורכבים וחוסר ביטחון תזונתי הוא דוגמא לאתגר מאוד מורכב עבור ילדים, שמונע מהם למצות את היכולות שלהם".

במרכזים של "חינוך לפסגות" ניתן זמן קבוע לארוחות החמות. חלק מהילדים מקבלים ארוחה חמה בבית הספר, חלק בצהרונים וחלק במרכזי העמותה. "סדר היום במרכז נפתח בארוחה, ומקדישים לזה זמן ומרחב. בכל מקרה אנחנו מספקים לילדים ארוחת ארבע קלה, מתוך ידיעה שלא לכולם תהיה ארוחת ערב בבית. יש מרכזים שנאמר לנו שילדים מגיעים אליהם כדי לקבל את ארוחת ארבע שניתנת שם. באחד המרכזים הגענו להסדר הזנה עם המתנ"ס המקומי, כי ראינו ילדים שלא מהתוכנית יושבים על הספסל ומחכים שהילדים יגמרו לאכול, כדי לקחת שאריות הביתה."

"בתוכניות שלנו אנחנו ערים למצבי הקיום שבין מצוינות להישרדות. חוסר ביטחון תזונתי הוא דוגמא לאתגר מאוד מורכב עבור ילדים, שמונע מהם למצות את היכולות שלהם"

דורסמן מספרת שהעמותה, שבמהלך שנות קיומה פיתחה מודל חינוכי ייחודי לצמצום פערים ולקידום מצוינות, מתייחסת גם להיבטים הקשורים בחינוך לתזונה בריאה "אנחנו יוזמים שיתופי פעולה עם גופים שעוסקים בבריאות או פעילויות שקשורות לתזונה. לא צריך לסבול מרעב, גם השמנת יתר מטרידה אותנו כי היא מעלה שאלה של מה קורה בבית, והאם הילדים מקבלים מזון מזין ובריא מספיק".

לדברי דורסמן מתקיים שיתוף פעולה יעיל ומוצלח עם הרשויות המקומיות ועם מנהלי בתי הספר, שמתייחסים כראוי לצרכים ולטענות העולות במהלך שנת הלימודים. מניסיונה, הרשויות לא מערימות קשיים על ילדים שהוריהם לא משלמים. לעתים, היא מספרת, חברות עסקיות מתגייסות לעזרה. "הייתה משפחה שאומצה על ידי חברה שתמכה במרכז, כשהבנו שבמשפחה המסוימת הזאת הילדים סובלים מרעב."

בעידן שבו המודעות למזון בריא גדלה והולכת והשמנת יתר הוכרזה כמחלה שממנה סובלים כ-16% מאזרחי ישראל עד גיל 21, לאחרונה מנסות החוליות השונות בשרשרת ההזנה להיטיב את המזון המוגש לתלמידים. מהרטה ברוך רון, סגנית ראש עיריית תל אביב-יפו מטעם מרצ ואחראית על תחום הרווחה והשירותים החברתיים, מפעילה תוכנית מזון בריא בעיר, הפועלת מטיפות החלב ועד בתי הספר התיכוניים. היא מספרת כי בתהליך המכרזים שותפים מומחים שמוודאים שהחברה שזוכה במכרז תהיה כמה שיותר טובה ותזונאית שמועסקת על ידי העירייה שתפקידה לוודא שהאוכל בריא ומזין המקבלת ייעוץ מתוכנית המזון הבריא. ברוך רון מאשרת שלא נמנעת ארוחה מילד שהוריו אינם משלמים. "לא נמנע ארוחה מילד כי ההורים שלו לא שילמו. כל הילדים הזכאים מקבלים."

למרות הקשיים ביישום וחרף הביקורת הקיימת, כל הגורמים מעידים על מגמה ניכרת של שיפור. "בתי הספר נותנים פחות מזון מתועש ויותר מזון בריא והפיקוח נעשה טוב יותר," אומר מלמד, שתקוותו היא כי בשנים הקרובות בתי ספר יקימו מטבחים ויבשלו בעצמם או שיוזמות מקומיות קהילתיות אחרות ישתלטו על ההזנה, במקום החברות הגדולות. בכנס שיתקיים ב-28 באוקטובר ביוזמת "ידיד", "לקט ישראל" ו"מזון" יבחנו הדוברים השונים את תמונת המצב של חוק ההזנה – עבר, הווה ועתיד, יחקרו את אפשרות הגדלת צריכת הפירות והירקות בקרב מעוטי הכנסה וידונו בהקמת הקרן לביטחון תזונתי ובמיסוי משקאות ממותקים. מלבד נציגי העמותות השונות בכנס ישתתפו בין היתר ח"כ איתן כבל, ח"כ איילת נחמיאס ורבין, יו"ר המועצה הלאומית לסוכרת ויו"ר המועצה לביטחון תזונתי.

 

kenesbitachon2018 final

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות