string(2) "he"
string(2) "he" -array(1) { ["pll_language"]=> string(2) "he" }
  • שבזי
    חידת שבזי
    סרטה של ישראלה שאער-מעודד מפרק את הדימוי של ר׳ שבזי
  • פלמנקו
    רוקדים לבנקאים
    על מאבקן הסוחף של מוזיקת וריקוד הפלמנקו בדרום ספרד

רוחות של שינוי: נשים רצות למועצות

חמש נשים מזרחיות וערביות, שתי ערים, שש שאלות ושלל תוכניות להגוונת המועצות המקומיות ולשדרוגן עם אג'נדות של צדק חברתי
העוקץ

לקראת הבחירות המקומיות שיתקיימו מחרתיים, ביקשנו לבדוק מה על סדר יומן של חמש נשים, מזרחיות וערביות, שרצות ברשימות שונות – מה הן הבעיות שהכי דחוף בעיניהן לטפל בהם, מה הם האתגרים המגדריים הבוערים וכיצד ניתן לפתור את אי השוויון בהקצאת משאבים בין אוכלוסיות שונות. תכננו להביא את קולותיהן של מי שמתמודדות בשלוש הערים הגדולות – ירושלים, חיפה ותל אביב-יפו. ואולם, עיר הבירה הכזיבה: מתמודדת ברשימתו של אלקין חזרה בה מנכונותה להשתתף בפרויקט, עקב התנגדות פנימית במפלגתה לכך שתשתף פעולה עם אתר שמאל מובהק; מתמודדת אחרת ברשימת "ירושלמים" לא מצאה זמן לענות על שאלותינו. בסופו של דבר, הזמן דחק והחלטנו להעלות את הדברים ללא רוחה של עיר הנצח.

נענו לפנייתנו:

נעמה לזימי פעילה חברתית תושבת שכונת הדר, מס' 2 ברשימת "חיים בחיפה" בראשות עינת קליש, חיפה

שולה קשת מנכ"לית תנועת "אחותי", אמנית ופעילה חברתית תושבת נוה שאנן, מס' 3 ברשימת "אנחנו העיר" בראשות אסף הראל, תל אביב-יפו

ליסה חנניה פעילה חברתית מיפו, מס׳ 2 ברשימת "יאפא" בראשות עבד אבו-שחאדה, תל אביב-יפו

גלי הררי עורכת דין תושבת שכונת התקווה, מס' 2 ברשימת "עיר לכולנו" בראשות אהרון מדואל, תל אביב-יפו

שהירה שלבי יועצת ארגונית ופעילה חברתית, מס' 2 ברשימת חד"ש בראשות רג'א זעאתרה, חיפה

*

  1. 1. מדוע בחרת להתמודד בבחירות המקומיות בעירך ומאילו תחומי עשייה את מגיעה לאתגר הזה?

    ליסה חנניה, תל אביב-יפו
    יפו היא העיר האהובה עליי בכל העולם. לא משנה לאן אני נוסעת ואיפה אני מטיילת, המקום הזה גורם לי לשמחה הגדולה ביותר. אבל עם האהבה, יש לי המון ביקורת: רמת החינוך הציבורי היא מהנמוכות ביותר בכל רחבי תל אביב-יפו, יש אלימות ופשיעה בלתי נסבלת ועוד המון בעיות. הבעיות האלה קיימות כי עיריית תל אביב מיישמת ביפו מדיניות שאינה מתאימה כלל לאוכלוסייה המקומית, גם הערבית וגם היהודית. אין מי שיושב בעירייה ובאמת דואג לאינטרסים של יפו, והגיע הזמן לשנות את זה.

נעמה לזימי, חיפה
בחרתי להתמודד מתוך הכרה בחשיבות המערכת המוניציפאלית, שרבים נוטים להמעיט בערכה. זוהי המערכת שמשפיעה ישירות על היום יום שלנו, על המרחב הציבורי ועל איכות חיינו. כאקטיביסטית, התובנה שמציאות חייבים לשנות גם באמצעות מוקדי הכוח היא דרך עולם. אני מגיעה אל הזירה הזו אחרי עשייה של שנים למען חלוקת משאבים צודקת, זכויות עובדים ושיפור שוק העבודה בישראל, שוויון מגדרי, קיום משותף ומיגור גזענות. לצד העשייה המגוונת, אני מגיעה עם תפישת עולם מגובשת שדרכה אני מתכוונת לפעול במועצה. מבחינתי, מי שמכיר/ה אותי יודעת איפה היד שלי תורם ואיפה איאבק נגד. בסופו של יום אני נטו למען התושבים, ללא שום מחויבות אל בעלי אינטרס שבינם לבין טובת הציבור אין דבר וחצי דבר. חיפה זקוקה לתפישה הזו.

שולה קשת, תל אביב-יפו
נולדתי בשכונת נווה שאנן, דור שלישי לשושלת פמיניסטית מזרחית, ואני גם גרה ופועלת בה. נווה שאנן, בדומה לשאר שכונות דרום תל אביב, היא כבר מזמן החצר האחורית של "העיר הלבנה". לא מדובר בגזירת גורל אלא בתוצאה של מדיניות ממשלתית ומוניציפלית מכוונת של אפליה והזנחה. מספיק להעיף מבט על שכונות הדרום ולראות את זה: ב"עיר הלבנה" יש מוסדות ציבור לרוב, לנו יש את התחנה המרכזית; ה"עיר הלבנה" מתגאה בשדרות ובגינות מטופחות, בדרום יש זיהום אוויר ובניינים מתפוררים; את בתי הספר הייחודיים בנו על אדמות הדרום למען ילדי הצפון, בזמן שתלמידות/ים מהדרום מודרות/ים מבתי הספר הסלקטיביים האלה. כחלק מאותה מדיניות "חצר אחורית", רוכזו בה קהילות של פליטים/ות ומהגרות/י עבודה בגטאות צפופים, ללא מחשבה על התשתיות הקורסות ממילא. הניסיון שצברתי בשטח הוכיח לי כי שותפות וסולידריות בין קהילות מודרות היא כוח חברתי ופוליטי רב-עוצמה מול הטייקונים המשגשגים בעזרת העירייה, אשר לא רואים ולא סופרים את עשרות אלפי תושבות ותושבי דרום תל אביב ויפו. החלטתי להתמודד לבחירות למועצה כי הגיע הזמן שקולנו יישמע צלול ונחוש במוקדי קבלת ההחלטות והנציגות שלנו במועצה ישפיעו גם מבפנים, ולא רק דרך החברה האזרחית.

שהירה שלבי, חיפה
אני מעורבת בפוליטיקה הארצית והמקומית מזה כ-30 שנה. הרעיון להתמודד למועצת העיר אינו חדש לי – הייתי מועמדת בשנת 1998 במקום לא ריאלי ומאז אני חושבת מתי ואיך לנסות שוב. אני מתמודדת כי אני מאמינה בחשיבות העשייה המקומית לשיפור חיי התושבים. באתי לתחום מארגוני החברה האזרחית, ארגוני מחאה נגד הכיבוש, ארגון קהילות ומהתנועה הפמיניסטית.

גלי הררי, תל אביב-יפו
במקצועי אני עורכת דין, ואת המשרד שלי הקמתי בשכונת התקווה מתוך רצון וחזון לעזור לאוכלוסייה מוחלשת, תושבי דרום ומזרח העיר, באזור שבו נולדתי. מדובר באוכלוסייה קשת יום בחלקה הגדול, הזקוקה לייעוץ וייצוג, בין היתר בהתנהלותם מול גופים ממשלתיים או עירוניים. חלקם הגדול אינו מודע כלל לזכויותיהם. בין היתר, ניהלתי ואני ממשיכה לנהל את הגנתם של תושבים רבים אשר הוגשו נגדם תביעות לסילוקם מנחלתם ונחלת אבותיהם. הם יושבו בחלק המזרחי של תל אביב עוד מסוף שנות ה-40 ואילך, ולמרות שהם בעלי זכויות ע"פ דין, נגררו לתוך אותם הליכים משפטיים מכבידים בעל כורחם. בשנים אלה נחשפתי למצוקת התושבים בתחומים רבים, ובסופו של דבר החלטתי כי כדי לייצר שינוי אמיתי, יש לפעול מתוך המערכות עצמן, להיות קול אמיתי ואותנטי לתושבים.

  1. 2. מה הדבר שהכי חשוב לך אישית לקדם ולשנות בעיר שלך?

נעמה לזימי, חיפה
זאת שאלה גדולה, ובראש שלי נמצאים ים של נושאים. אבל אם לומר בשלוף, אז הכי חשוב לי לקדם ולשפר את איכות החיים שלנו – זה נשמע קלישאתי, אבל זה הכי בסיסי ובטח במצב של חיפה. זה נוגע בהכל, בתשתיות הרוסות, בשכונות מוזנחות, בחלוקת משאבים לא צודקת ובתכנון שלא רואה את כלל תושבי העיר. ברגע שניגע בשורש הבעיות הבסיסיות של העיר היא תוכל לצמוח באופן יציב, משקם והוליסטי. כתוצאה מכך, יקרו דברים טובים נוספים, למשל: עיר שצעירים ירצו להישאר בה, עיר בריאה יותר, נוחה ופחות מזהמת ומזוהמת (לא רק בגלל המפרץ, אלא כי התחבורה שלה תהיה כזו שתאפשר להתנהל בה עם פחות רכבים). אבל לא פחות, אני מתכוונת להיות ולהילחם במקומות השקופים שאיש לא רואה וההזנחה בהם היא חלק מהבעיה בעיני – עובדי קבלן, חסרות בית, רווחה, נוער בזנות, דירות דיסקרטיות ועוד.

שהירה שלבי, חיפה
חשוב לי לקדם שוויון בהקצאת משאבים לכל השכונות בחיפה, באופן שיצמצם את הפערים בין ערבים ליהודים, בין עשירים לעניים. אני רואה צורך דחוף בהקצאת משאבים ושירותים דיפרנציאלית המבוססת על למידת הצרכים במטרה לקדם שוויון בין תושבי העיר. חשוב לי גם לקדם שמירה על חופש הביטוי בתוך מרחב בטוח ללא גזענות, ולמנוע הסתה והדרה – בעיקר נגד האוכלוסייה הערבית ונגד נשים בחיפה.

שולה קשת, תל אביב-יפו
חשיבה מחודשת על דרום ומזרח העיר ויפו, ושינוי מדיניות יסודי שיושתת על צדק חלוקתי, שיקום ושוויון לשכונות. זה כולל עצירה מוחלטת של פינויי הבתים ללא הסדר הוגן אשר ייתן מענה הולם לתושבים/ות; סגירת התחנה המרכזית החדשה לעשרות אלפי האוטובוסים; בניית תוכנית חירום לשיקום יסודי של הדרום ויפו, כולל הקצאת משאבים לשיפור תשתיות, מבני ציבור, מוסדות חינוך, שיקום רציני למחוסרי/ות דיור, לנשים קורבנות סחר בנשים, נוער בזנות ומכורים; פתרונות דיור לתושבות ולתושבים הוותיקים/ות, וגם לצעירים/ות; טיפול במפגעים בבניינים בהם קשישים/ות הדרים/ות בדמי מפתח, הרחבת ושיפור הדיור ציבורי העירוני, תוך שקיפות ושיתוף הציבור. למשל, בניית דיור ציבורי בשטחים חומים בהתאם להחלטת ממשלה בנושא שעיריית תל אביב לא מיישמת.

גלי הררי, תל אביב-יפו
ראשית, לפני תוכניות גדולות, אני רואה חשיבות רבה ביצירת דלת פתוחה לתושבים, כך שיתאפשר להם סיוע גם בבעיות נקודתית הנוצרות בחיכוך עם גורמים עירוניים. מעבר לכך, יש בעיני חשיבות גדולה לחינוך והייתי שמחה לקדם נושא זה בעיר. בין היתר, עלינו לפעול לטיפוח תלמידים גם במסגרות תומכות מחוץ לבתי ספר: בעידן בו מתקיימים שינויים כה גדולים מסביבנו בעולם, בטכנולוגיה ובמרקמים החברתיים, כמעט שלא ניתן לנבא אילו כלים יצטרכו התלמידים שמתחילים כעת את לימודיהם. לכן יש לפעול להקניית ארגז כלים להתמודדות עם אתגרים שונים בחיים, יותר מאשר לצבירת ידע. מסגרות תומכות יוכלו לשים דגש על הקניית ערכים וכלים מתאימים, ויאפשרו ליווי ופיקוח טובים יותר על הילדים שנמצאים בהן.

ליסה חנניה: "כתלמידת תיכון נאלצתי לנסוע כל בוקר לצפון העיר כדי ליהנות מחינוך איכותי. אני רוצה שהילדים של כולנו יוכלו ללמוד ביפו וליהנות מאותה רמת חינוך"

ליסה חנניה, תל אביב-יפו
נושא החינוך. קודם כל, אני מאמינה גדולה בחינוך הדו-לשוני, כי הוא מייצר מציאות אמיתית וכנה של חיים משותפים בין ערבים ויהודים, וזה תורם לחזון של רשימת יאפא לגבי עיר רב-תרבותית. בנוסף, כל בתי הספר הציבוריים ביפו שאינם דו-לשוניים צריכים חיזוק משמעותי. כתלמידת תיכון, נאלצתי לנסוע כל בוקר לצפון העיר כדי ליהנות מחינוך איכותי. אני רוצה שהבן שלי והילדים של כולנו יוכלו ללמוד ביפו וליהנות מאותה רמת חינוך שמקבלים ילדים בצפון העיר, אם לא יותר. אי אפשר להשלים עם העובדה שיש ילדים אנאלפבתים באחוזים כל כך גבוהים ביפו, זה צריך להפסיק, וצריך לעשות רפורמה בחינוך כולו ובכלל בגישה של העירייה כלפי החינוך ביפו כדי לשנות את זה.

3. מה הוא מרקם היחסים בין ערבים ויהודים בעירך, וכיצד תפעל הרשימה בתחום זה?

שולה קשת, תל אביב-יפו
מרקם היחסים בין ערבים/ות ויהודים/ות בישראל מורכב מלכתחילה, והיינו מצפות מפרנסי העירייה לדורותיהם לכבד את ההיסטוריה ואת התרבות של תושביה הערבים/ות – בטח בתור עיר שמתגאה בהיותה העיר הליברלית ביותר והפחות-גזענית בישראל. במקום לאחות את פצעי העבר, העירייה פועלת בעקביות לבדל בין תל אביב ליפו, בשיטה המוכרת של הפרד ומשול. העירייה מקיימת מערכות חינוך נפרדות ליהודים/ות ולערבים/ות, לא מקדמת חינוך משותף ודו-לשוני ואפילו לא תומכת ביוזמות מקומיות של צוותי חינוך והורים. יפו, כמו שכונות דרום תל אביב, עוברת בחסות העירייה תהליך מואץ של ג'נטריפיקציה יזומה, שמטרתה להחליף את האוכלוסייה המקומית בבעלי ממון. פינוי משפחות והריסות בתים הם עניין שבשגרה ביפו, וכל ההכרעות בנוגע לעתידה מתקבלות ללא שיתוף הציבור. החזון שלנו הוא לחבר מחדש את יפו לתל אביב, להנכיח את השפה הערבית במרחב הציבורי, להחזיר ליפו את מקומה בהיסטוריה כעיר חשובה ומשגשגת, לדאוג לחינוך משותף ודו-לשוני, להפסיק את התעמרות המשטרה בתושבים/ות ולדאוג לאכיפה מול הגורמים הידועים לפשיעה והאלימות ולהחזיר את הביטחון ברחובות ובבתים לתושבי/ות העיר.

גלי הררי, תל אביב-יפו
תל אביב היא על פי רוב עיר המקבלת בסובלנות את המנעד האנושי ההטרוגני שבתוכה, והמאפשרת, אולי יותר ממקומות אחרים, ביטוי לכך, וחיים בשלום. כך גם מרקם היחסים הבינאישיים בין ערבים ויהודים. מדובר בתושבי העיר ואזרחים שווי זכויות. יחד עם זאת, קיימות בעיות רוחביות משותפות לאוכלוסייה שאותה אני מייצגת ולאוכלוסייה הערבית, אתגרים דומים או משיקים, וכמובן שאטפל בכל אלו באופן שיוויוני, ללא העדפות.

ליסה חנניה, תל אביב-יפו
מדברים על יפו כמודל של עיר משותפת, אבל בפועל יש הפרדה ברוב תחומי החיים. הרשימה שלנו רוצה לשנות את מציאות ההפרדה בעיר ולייצר שותפויות ושיח בין הקבוצות השונות שחיות פה, המבוסס על ערכים של צדק ושוויון. נתחיל בראש ובראשונה ברשימה עצמה, שיש בה ייצוג רחב של ערבים ויהודים – הרחב ביותר שראתה יפו אי פעם. זה כשלעצמו מייצר מציאות שאותה אפשר רק להכפיל.

נעמה לזימי: בעיר של קיום משותף כלל התושבים נהנים מהמשאבים, ולא רק כשיש חג ועושים לכל המדינה מופע של אורות ואחווה

נעמה לזימי, חיפה
חיפה היא סמל של ממש בכל הקשור לקיום משותף מבחינת השכנות והמהות. יחד עם זאת, המרקם היחסית מדהים הוא משהו אחד וחלוקת המשאבים ומצב השכונות הערביות והמעורבות – אני גרה בהדר, לב העיר, שכונה מעורבת ומוזנחת – הוא דבר אחר. עיר אמיתית של קיום משותף היא עיר שבה כלל תושביה נהנים ממשאבי העיר מתוך תפישה של חיבור וצמיחה משותפת, ולא רק כשיש חג ועושים לכל המדינה מופע של אורות ואחווה; היא עיר שבה התושבים הערבים וכן העולים, החרדים, האתיופים וכו' לא צריכים להתחנן לפארק לילדים, לבית ספר נוסף, לפירורים; עיר בה לא מוחקים את ההיסטוריה רק כי היא מזרחית או ערבית, כמו שעיריית חיפה עושה בהתלהבות לא מובנת בוואדי סאליב; עיר שבה הפריחה והנתונים הטובים משקפים את כלל חלקיה, זה קיום משותף בעיני. זה מרקם "נכון".

שהירה שלבי, חיפה
בכל הנוגע ליחסי שכנות ומסחר, יש בחיפה כבוד הדדי, אמון ומרחב מכבד ובטוח. גם יהודים וגם ערבים עושים את הקניות שלהם בשוק בוואדי, ערבים ויהודים יושבים באותם בתי קפה וברים, מקומות העבודה בעיר מעורבים, כאשר ערבים מעסיקים יהודים ויהודים מעסיקים ערבים. ואולם, ברמת השירותים העירוניים הערבים והשכונות הערביות מופלות לרעה. התשתיות רעועות, רמת הטיפוח והניקיון ירודה; 65% מהתלמידים הערביים לומדים בבתי ספר פרטיים כנסייתיים, ואין פריסה של גנים ובתי ספר בכל רחבי העיר; ישנו מחסור במסגרות של צעירים וקשישים. מחסור זה מבוסס על אפליה מובנית אשר יוצרת אי שוויון בוטה, דבר שגרם לצמיחתם של מיזמים פרטיים המספקים שירותים לאוכלוסייה הערבית, כמו מרכזי תרבות, תיאטרון, מוזיקה ועוד.

שהירה שלבי: "אנחנו רואים עלייה ברמת ההתנגדות, ההסתה והגזענות נגד הציבור הערבי אשר נלחם למען חופש הביטוי שלו במרחב החיפאי. זה מאבק מתמשך על הזכות לקיום שוויוני בחיפה"

עד כמה שיוזמות אלה מבורכות, הן לא מקבלות תמיכה עירונית, כשבו בזמן הציבור היהודי בעיר זוכה לשירותים האלה כחלק מסל השירותים העירוניים. ברמה הפוליטית, בשנים האחרונות יש מתח גדול שבא לידי ביטוי בזמן משברים וקונפליקטים ברמה הלאומית, כמו חקיקת חוק הלאום, מלחמות ועוד. אנחנו רואים עלייה ברמת ההתנגדות, ההסתה והגזענות נגד הציבור הערבי אשר נלחם למען חופש הביטוי שלו במרחב החיפאי, למשל בהפגנות שמארגנים הפעילים הערביים אנחנו שומעים אמירות כמו, "שיחזרו לכפרים שלהם", "שילכו להפגין בנצרת" וכדומה. הציבור הערבי אינו מוותר על זכותו למחאה. זה מאבק מתמשך על הזכות לקיום שוויוני ומשותף בחיפה.

  1. 4. כיצד מתייחסת הרשימה שבה את רצה לנושאים מגדריים, כגון ביטחון אישי של נשים במרחב העירוני, הפרדה וכדומה?

גלי הררי, תל אביב-יפו
נושאים רבים בהקשר המגדרי קרובים ללבי באופן אישי: שיפור נראות השכונות והשוואתן מבחינת השקעה וטיפוח למרכז וצפון העיר, ואגב כך דאגה למרחב בטוח למען התושבים ובעיקר לנשים וילדים – תאורה מתאימה ברחובות ובגנים, בנייה ציבורית המתאפיינת באזורים חשופים ובטוחים, ועוד. גם השקעה בתחבורה ציבורית יעילה יותר תאפשר מרחב בטוח יותר לתושבים, וכך גם מציאת פתרון להומלסים ונרקומנים החיים ומתרכזים באזור התחנה המרכזית, ועוד ועוד. תושבי כל תל אביב-יפו זכאים למרחב עירוני בטוח, כאשר בשכונות הדרום והמזרח מדובר בבעיה קשה במיוחד, שבהחלט יש לתת עליה את הדעת ולהנכיח אותה בסדר היום הציבורי.

ליסה חנניה, תל אביב-יפו
הנושאים המגדריים הם בראש סדרי העדיפויות של הרשימה – יש לנו רוב נשי, ואנחנו אחראיות על רוב העשייה, ולכן אין מקום בכלל לכל סוג של אפליה מגדרית. בנוסף, כשאבחר אהיה לאישה הערבייה הראשונה במועצת העיר וזה כשלעצמו הישג גדול עבור נשים יפואיות – שיהיה להן קול שיודע לדאוג ולטפל בצרכים שלהם באופן ספציפי בתוך המערכת. גם כאמא, גם כאישה, יש המון בעיות יומיומיות שאני חווה וגברים לא מכירים – אם זה חוסר הנגישות של יפו לעגלות ילדים (והמצב עוד יותר גרוע לכסא גלגלים), ואם זה אינספור רחובות שאין בהם תאורה מספקת המייצרת מרחב בטוח יותר עבור נשים. גם המחסור בתחבורה ציבורית בתוך יפו פוגע באוכלוסיות המוחלשות, וטיפול בכך יכול רק להגביר את תחושת הביטחון האישי של נשים.

נעמה לזימי, חיפה
לשמחתי, ובגאווה, אני רצה עם המועמדת המובילה לראשות העיר שבמקרה היא גם אישה, כאשר ברביעייה הראשונה אנחנו שלוש נשים – שזה באמת חסר תקדים (ובעשירייה אנחנו חצי-חצי). כיוון שחלק עיקרי בעיסוק שלי הוא ביטחון אישי וכך גם עבור רבות אחרות מהרשימות ומפעילות הסיעה, הוצאתי מצע וסרטון בנושא ואני מתכוונת לפעול בשיתוף עם ארגוני הנשים בתחום כמו 'אשה לאשה' ועוד בעניין. יש לנו הרבה מה ללמוד ממי שפועלות רבות בתחום והידע שלהן הוא ברכה לעשייה ציבורית איכותית. וכך נעשה בכל התחומים המגדריים, נשתף פעולה עם הארגונים והפעילות כדי לעשות תהליכים נכונים ומורכבים ברגישות וביעילות.

שהירה שלבי, חיפה
ברשימה שלנו, המקומות השני והשלישי מאוישים על ידי נשים אשר פעילות בתנועה הפמיניסטית בחיפה. אנחנו מביאות איתנו אג'נדה פוליטית חברתית אשר אינה מתפשרת בכל הנוגע לזכויות נשים. בראש מעייננו נמצאים שני נושאים: הראשון, הוא אי-שוויון בשכר בין נשים וגברים – נשים משתכרות כ-70% משכר הגברים באותם תפקידים בחיפה. השני, הפסקת ההעסקה הפוגענית של עובדי הקבלן בעיר, שרובן נשים.

שולה קשת, תל אביב-יפו
נשים מהוות 58% מאוכלוסיית תל אביב-יפו, אך ממלאות רק כרבע מהמשרות הבכירות בעירייה. במועצת העיר ובוועדות העירוניות בולט תת-הייצוג לנשים וכך גם בחלוקת התקציבים העירוניים. נוכח כך, העירייה והעומדים בראשה מקדמים סדר יום עירוני המתעלם מצורכי התושבות ומפקיר את ביטחונן, והאלימות המגדרית משתוללת ברחובות, בבתים, במקומות הבילוי ובבתי הספר באין מפריע. האווירה הביריונית הניכרת כלפי נבחרות ציבור בישיבות המועצה מחד, ותוכני הלימוד בגנים ובבתי הספר רוויי הסטריאוטיפים המגדריים מנגד, מסבירים כיצד הופקרו הולכי והולכות הרגל, שמרביתן נשים, במדרכות העיר; מדוע לא מותאמת התחבורה הציבורית העירונית לצרכי הנוסעים, שמרביתן נוסעות; את שחיקת תנאי ההעסקה והפרטת שירותים עירוניים תוך מעבר להעסקה קבלנית, שכן מרבית עובדי הקבלן הן נשים עובדות; את הזנחת הדיור הציבורי ועוד.

שולה קשת: "חברנו יחד במטרה לקדם סדר יום פמיניסטי בכל הזירות – חינוך, השכלה, תעסוקה, דיור, רווחה, תרבות, והמרחב העירוני"

נוסף על כל אלה, נשים מקהילות מודרות כגון קהילת הלהט"בק, אמהות-יחידניות, רווקות בגיל זקנה, נערות וצעירות ללא גב משפחתי ועוד, מתמודדות עם אתגרי תעסוקה, פרנסה ודיור, הדורשים רשת תמיכה חברתית מותאמת לצרכיהן הייחודיים. בהעדר המענים המקיפים והמותאמים, הן חשופות יותר לגורמי סיכון, עוני ובדידות. ברשימת "אנחנו העיר" פועלות לצדי פמיניסטיות בולטות, ביניהן אסתר עילם, מכי חכם נאמן, מתילד עבוד, איריס רחמימוב, ארנה לין, מוריה שלומות, מייסלון חמוד, ענבל אגוז, מריה ג'וזה. חברנו יחד במטרה לקדם סדר יום פמיניסטי בכל הזירות – חינוך, השכלה, תעסוקה, דיור, רווחה, תרבות, והמרחב העירוני.

  1. 5. מה הכי מכעיס אותך בהתנהלות של העירייה וראש העירייה הנוכחיים?

נעמה לזימי, חיפה
הכי מכעיס אותי שהם מעל הציבור. הציבור הוא כמו נטל שמציק בדרישות, בהערות, בביקורת, מבחינתם להיות על אי ולנהל משם את העיר. רמות הניתוק של ההנהגה הנוכחית ניכרות בסיפור יונה יהב והבית ברחוב חיים, המריחה של עובדי חיפה כימיקלים שלא נמצא להם הסדר ולא קיבלו עוד פיצויים, סגירת הניידת של עלם שמטפלת בזנות באזור חיפה, ועוד הרבה דברים אחרים שיונה יהב פשוט לא רואה, וכך גם הנהגתו. הגיע הזמן לעיר שתראה את כולןם. אין שום משמעות לצמיחה שנותנת יד לרמיסה של החלשים יותר.

ליסה חנניה, תל אביב-יפו
מכעיס אותי שאין שיתוף אמיתי של התושבים בכל הנוגע לקבלת החלטות על עתידם – תושבי ותושבות יפו הוצאו מכל תהליכי קבלת ההחלטות הנוגעות לתכנון ההווה והעתיד של העיר שלהם. אנחנו הרשימה היחידה שמורכבת מאנשים שנולדו וגדלו ביפו ומכירים את האתגרים והפערים שלה טוב מכולם כי אנו חווים את המציאות הזו על בשרנו. כשנשב במועצת העיר נשמיע את קולם האמיתי של היפואים, אבל לא נסתפק רק בזה ונפעל להעצמת כוחם של ועדי השכונות, שיתוף התושבים בתהליכי קבלת החלטות ושילובם בחברות ההנהלה העירוניות.

שולה קשת, תל אביב-יפו
מקוממת אותי הגישה הפטרונית של העירייה לתושבות ותושבים, שנעה בין התעלמות מוחלטת מחובותיה לכל תושביה להתנשאות זחוחה. תל אביב יפו אוהבת להתגאות שהיא "עיר עולם" ליברלית ומדליקה, אבל בפועל, המדיניות שלה גזענית, מפלה ומדירה. יחס זה בא לידי ביטוי בחוסר שקיפות ובהעדר שיתוף ציבור במדיניות העירייה בכל התחומים, בהזנחה מכוונת ובעידוד תהליכי ג'נטריפיקציה דורסנית יזומה בדרום תל אביב וביפו. מכעיס אותי שלמרות ביקורות מקצועיות על תוכניות הפיתוח של העירייה, היא ממשיכה לקדם במרץ תכניות גרנדיוזיות שפוגעות בתושבי ותושבות העיר ומשרתות אינטרסים של טייקונים או תושבי חוץ על חשבון תושבות ותושבי העיר. העירייה צריכה לייצג את תושבי/ות העיר ולא יזמי נדל"ן. מספיק לראות איך נראית תוכנית אחת של העירייה – הקמת התחנה המרכזית הכי גדולה במזרח התיכון שתקועה בלב השכונות שלנו ומסכנת את חיינו כבר למעלה מעשרים שנה.

גלי הררי, תל אביב-יפו

גלי הררי: "העירייה אינה אמורה להיות גוף כלכלי שיונק מהתושבים, אלא גוף שמטרתו לעבוד למענם ולמען רווחתם"

תוך כדי חשיפה להתנהלות העירייה בהיבטים רבים, נראה שהמערכות המטפלות בתושבים כבר שכחו כי זו מטרתן. פעמים רבות אני מגלה ביטויי התעמרות בתושבים, חוסר אמון וחוסר רצון להגיע לפתרונות שיקלו על התושבים. העירייה אינה אמורה להיות גוף כלכלי שיונק מהתושבים, אלא גוף שמטרתו לעבוד למענם ולמען רווחתם, להיות ידידותי ונגיש. התנהלות כוחנית זו יש לנסות ולשרש בכל הכוח.

שהירה שלבי, חיפה
מכירת העיר כנכס נדל"ני לבעלי הון מחוץ לעיר – דבר המעלה את מחירי הדיור בשכונות הוותיקות וגורם לדחיקתם של התושבים המקוריים.

6. כיצד תפעלי למען שיפור מצב העוני וחוסר הביטחון התזונתי ממנו סובלים חלק מתושבי העיר? 

שהירה שלבי, חיפה

שהירה שלבי, מועמדת מס' 2 ברשימת חדש לעיריית חיפה
שהירה שלבי, מועמדת מס' 2 ברשימת חדש לעיריית חיפה

בעוני יש לטפל ברמת הממשלה ומוסדותיה, שכן הוא תולדה של מדיניות ממשלתית, ושל החברה הקפיטליסטית המגינה על האינטרסים של בעלי ההון, ומאפשרת להם להתעשר על חשבון האוכלוסיות המוחלשות. טיפול בבעיית העוני מצריך שינוי במבנה הכלכלי של מדינת ישראל. חיפה היא עיר שיש בה שני סוגים של עוני: עוני על בסיס מעמדי ועוני על בסיס לאומי. המשפחות העניות מתגוררות בשולי העיר, אבל אוכלוסיות מסוימות יותר עניות מאחרות, הערבים, יוצאי ברית המועצות והקהילה האתיופית.

קשה לי לקבוע בשלב זה מה צריך בדיוק לעשות בשביל לטפל בבעיית העוני בחיפה. מענה טוב מצריך למידת עומק ובניית תכנית עירונית. זה לא התחום הישיר שלי, אבל אני חושבת שצריך לפעול בכמה מישורים: השקעה בחינוך ויצירת שוויון בין בתי הספר, השקעה בתשתיות בשכונות המוזנחות, כינון תוכניות נוער וצעירים, הכשרות מקצועיות, עידוד השכלה גבוהה, פתיחת מעונות יום שיאפשרו לנשים לצאת לעבודה, ביטול צורת ההעסקה הפוגענית של עובדי הקבלן, קידום יזום של אוכלוסיות מוחלשות בתעשיות ובמשרות שאינן מתחום הצווארון הכחול.

נעמה לזימי, חיפה
תחילה צריך להבין את השותפות של משרד הרווחה, הארגונים והמדינה ולראות איך אפשר לסנכרן באופן מקצועי יותר את כל הגורמים הללו ולהבין איך לא יישארו מאחור בדרך. לצד זאת, העירייה צריכה להתנהל מתוך תפישה שלא יהיה אדם רעב אחד, עירייה שתדע להיות בקשר ושיהיה לה את המידע הספציפי עם כל משפחה בעיר ובדגש עם אוכלוסיה מבוגרת כיוון שלעיתים הם אלו שמתקשים יותר במיצוי זכויות, בבקשת עזרה ויציאה מהבית. דבר נוסף וחשוב הוא שהעירייה צריכה להיות הגורם שמקדם קהילות וקהילתיות בשכונות ומניע לחזור חזרה אל חיים בביטחון תזונתי ובכבוד.

שולה קשת, תל אביב-יפו
עירייה אינה יכולה לפתור את כל תחלואי המדיניות המכוונת מלמעלה של הממשלה ומשרדיה השונים, אבל היא כן יכולה ואף מחובתה לטפל בנפגעי/ות המדיניות האנטי חברתית החיים בתחומי העיר, בפרט מחוסרי/ות דיור, מכורים/ות לסמים ונשים ונוער בזנות, באמצעות מתן מענה הוליסטי מותאם, כגון טיפול נפשי ורפואי, גמילה מסמים, או ליווי ושילוב בקהילה. יש עוד דברים שעירייה יכולה לעשות בתחומים שהם באחריותה הישירה, למשל, בערים רבות בעולם מיושמים מודלים שונים של דיור ציבורי, שלא רק מונעים מתושבים/ות ומשפחות להידרדר לעוני, אלא מאפשרים לקהילות מגוונות לחיות בעיר בביטחון. מאחר שהעירייה מחזיקה ב-50% מחברת חלמיש, היא יכולה להגדיל את היצע הדירות ולתת מענה לכל הזכאים הממתינים משך שנים לדירות ולהגמיש את הקריטריונים לקבלת דיור. העירייה יכולה גם להסיר מכשולים ביורוקרטיים כגון, מימוש הנחות בארנונה, הנחות במערכת החינוך ובתשלומים לחוגים, פתרון מוניציפלי לאתגרי התעסוקה של אמהות יחידניות, הקהילה הטרנסית או נשים נפגעות אלימות, עידוד יזמות בקרב נשים ונשים עצמאיות. העירייה צריכה לסמן לעצמה כמטרה יישום תכנית הזנה אוניברסלית, בכל בתי הספר, ללא קשר ליום לימודים ארוך.

גלי הררי, תל אביב-יפו
אין דבר עצוב יותר מהידיעה שבישראל 2018, גם בעיר ת"א, ישנן אוכלוסיות הסובלות מחוסר בטחון תזונתי, ושישנם כאלה שהולכים לישון רעבים. בבתי ספר רבים, מקבלים תלמידי בית הספר מנת אוכל חמה, ככל שהם עומדים בקריטריונים של "חוק ארוחה חמה", אחת הבעיות היא  שאחד הקריטריונים נוגע לאורכו של יום הלימודים, כאשר הדבר אינו יושב בקנה אחד עם הרציונל שילדים הסובלים מחוסר בטחון תזונתי, צריכים לקבל ארוחה חמה אחת לפחות, בלי קשר לאורך יום הלימודים, וגם בלי קשר לכך שהם בכלל לומדים. רק עתה עבר בקריאה שניה ושלישית החוק שאולי ישכיל לעודד תרומות מזון, אבל אי אפשר להשאיר פתרונות הנוגעים לשיפור העוני בידי עמותות, ולהסתמך בעיקר על תרומות. ברור שהפתרונות הללו הם חלקיים, וצריכים להיות מטופלים בצורה מיטבית יותר, תוך הקצאת משאבים: פילוח ומיפוי האיזורים המוחלשים אשר נמצאים בסכנת חוסר ביטחון תזונתי, ומתן דגש ופתרונות לאוכלוסיה זו, כגון הקמת מערך הסעדה, אליו יוכל להגיע כל מי שיונפק לו כרטיס מתאים, ויוכל לאכול ארוחה מסובסדת. מדובר בנושא שיצריך מגוון פתרונות, ולשם כך יש צורך ללמוד אותו לעומק.

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות