string(2) "he"
string(2) "he" -array(1) { ["pll_language"]=> string(2) "he" }

השביתה במכללות: "רוצים אותנו קטנים"

"האינטרס שלנו הוא לשפר את תנאי ההעסקה במכללות. אין שום סיבה שאנחנו נתוגמל אחרת ממרצים באוניברסיטאות, שנעבוד יותר ונשתכר פחות". ראיון עם ד"ר מוטי גיגי, ראש המחלקה לתקשורת במכללת ספיר, שהחל היום את שבוע השביתה החמישי שלו
תמי ריקליס ויונית נעמןתמי ריקליס ויונית נעמן

עורכות אתר העוקץ

שביתת הסגל הבכיר במכללות הציבוריות נכנסה היום (א') לשבוע החמישי. מדובר בתשע מכללות ציבוריות, הכוללות את המכללות המובילות והגדולות בישראל, שבהן לומדים מרבית הסטודנטים (כ-34 אלף סטודנטים) ומלמדים מרבית המרצים (כ-1,300 חברי סגל). הסטודנטים שלומדים בהן פתחו בשבוע שעבר בשביתה משלהם. פורסם כי מחלוקת עקרונית עזה בין המועצה המתאמת של הסגל הבכיר של המכללות לבין ועד ראשי המכללות (ור"מ) מונעת את קיומו התקין של ומשא ומתן, וההידברות שהתקיימה בין משרד האוצר לבין המרצים ביום שישי האחרון עלתה על שרטון והופסקה ללא תוצאות.

המועצה המתאמת של הסגל הבכיר, בראשות רוברט אלבין ממכללת ספיר, מסרבת להכיר בהסכם העקרונות שנחתם על ידי ור"מ לפני כשנה עם האוצר ועם הוועדה לתכנון ותקצוב של מערכת ההשכלה הגבוהה (ות"ת). המרצים טוענים כי ההסכם – שנחתם על ידי ד"ר ענת פלדמן לאחר יום אחד בלבד של שביתה בשנה שעברה – אינו מייצג אותם, וכי חתימה עליו תכפה עליהם תנאים גרועים שלא ייטיבו עם מצבם, אולי אף ירעו אותו. הניסוחים בהסכם העקרונות כופים עליהם שקט תעשייתי מלא ומוחלט לשמונה שנים, עניין מרחיק לכת, ומקבע מצב של היעדר מנגנוני בקרה ושקיפות על תנאי שכר ותקציבי מחקר, כמו במכללות פרטיות, רק בכספי ציבור.

עד הבוקר שבתו שמונה מכללות: ספיר, הדסה, המכון הטכנולוגי חולון, האקדמית תל אביב-יפו, המכללה להנדסה עזריאלי, המרכז האקדמי רופין, המכללה האקדמית כנרת והמרכז האקדמי לב. הבוקר, הסתיימה השביתה באחרון לאחר שהנהלת המוסד הגיעה להסדר עם המרצים, כפי שדווח ב-ynet. המכללות עזריאלי, רופין וכנרת הגישו היום בקשה להוצאת צווי מניעה נגד השובתים במטרה להשיבם לעבודה ואף ספיר והדסה צפויות להגיש בקשה דומה בקרוב, כך פורסם הערב ב"הארץ".

ד"ר מוטי גיגי, ראש בית הספר לתקשורת במכללת ספיר, הוא אחד המרצים הנמרצים ביותר והבקיאים ביותר בנושא השביתה ומטרותיה. "רוצים לקדם את הפריפריה?" הוא שואל, "זה מס שפתיים בלבד! כל המכללות הציבוריות הטובות ביותר נמצאות בפריפריה – הכלכלית או הגיאוגרפית של ישראל, ואם התנאים הקיימים יימשכו, תיווצר פה מערכת השכלה גבוהה סוג ב'."

גיגי, יליד שדרות, מספר כיצד הוא עצמו למד בספיר לתואר ראשון במדעי ההתנהגות וכלכלה, תואר שהיה שייך אז לאוניברסיטת בן גוריון. היום, כראש המחלקה לתקשורת, המרצים שמלמדים אצלו (שלמדו גם בייל ובקולומביה), התחילו גם הם את דרכם במכללת ספיר. "במכללות בישראל נוצרו מחלקות סופר איכותיות – למשל אצלנו המחלקה לתקשורת והמחלקה לקולנוע – שהביאו לידי מומחיות את השילוב בין פרקטיקה לתיאוריה. 'מחלקות מתמחות' זה נקרא בעולם. הפרופיל הסוציו-דמוגרפי של הסטודנטים הוא כזה שמתאים לאוניברסיטה והבוגרים שלהן מצליחים לפעמים 'להתפלח' למערכת של האוניברסיטאות, שלא לגמרי חסומה. האנשים האלה יביאו שינוי. אני צופה שבעוד עשור בערך, כל הנשיאים במכללות יהיו כאלה שלמדו וצמחו במכללות. התהליכים האלה מתחילים להיווצר."

"דורשים מאיתנו שקט תעשייתי מלא ומוחלט של שמונה שנים," אומר גיגי. "זה זמן מופרך בכל קנה מידה וההגדרה שהתווספה עם המילה התמימה 'מוחלט' אומרת שלא נוכל לשבות או למחות בשום נושא שהוא"

אם כך, מצד אחד – החינוך במכללות הציבוריות שואף לרמה הגבוהה ביותר ומצליח בתחומים מסוימים להתחרות באוניברסיטאות, ומצד שני – המרצים המלמדים במכללות אינם מתוגמלים כראוי ואינם זוכים להשוואת התנאים המיוחלת. במחלוקת מצויים כרגע תביעות המרצים למועד יישום טבלאות השכר החדשות, חישוב הוותק של המרצים החדשים, הביטחון התעסוקתי והתנאים לשבירת ה"שקט התעשייתי". "דורשים מאיתנו שקט תעשייתי מלא ומוחלט של שמונה שנים," אומר גיגי. "זה זמן מופרך בכל קנה מידה וההגדרה שהתווספה עם המילה התמימה 'מוחלט' אומרת שלא נוכל לשבות או למחות בשום נושא שהוא, לא רק בנושאים שעליהם אנחנו מקיימים משא ומתן כבר כמה שנים ושבגללם שבתנו עכשיו". שתי עצומות שונות המביעות תמיכה בדרישות השובתים נחתמו בימים האחרונים, אחת על ידי הסגל האקדמי הזוטר בבן גוריון ובתל אביב והשנייה על ידי מרצים מכלל המוסדות האקדמיים.

השכר באוניברסיטה גבוה פי שניים

25 שנה חלפו מאז שהתחוללה כאן מהפכת המכללות. בשנת 93׳ עמדו בפני אמנון רובינשטיין, שר החינוך דאז, שלוש אפשרויות: הקמת אוניברסיטה חדשה, הרחבת האוניברסיטאות הקיימות או הקמת מכללות. עם העלייה הגדולה של שנות התשעים והעלייה באחוז הזכאים לבגרות, ולאור החסמים האוניברסיטאים שמנעו מהמתדפקים על השערים להיכנס, הוחלט בסופו של דבר להקים מכללות ולאפשר לאוכלוסיות רבות ומגוונות יותר לזכות בהשכלה גבוהה. מרבית המכללות הקיימות היום הוקמו בשנות התשעים.

כך, למשל, נכתב בערך "מכללות אקדמיות בישראל" בוויקיפדיה: "מכללות במהותן הן מוסדות לימוד, בעוד שאוניברסיטאות במהותן הן מוסדות מחקר ולימוד. בהתאם לחוק המועצה להשכלה גבוהה, מוסד ישראלי רשאי לתאר עצמו כמכללה אקדמית רק אם קיבל אישור לכך מהמועצה להשכלה גבוהה".

סוגיית ההבדל בין התארים היא מורכבת וההקשרים שבהם היא נטועה מקיפים את הגיאו-סוציולוגיה הישראלית על כל גווניה. לא נרחיב כעת את היריעה בנושא, ונסתפק בחוק של המועצה להשכלה גבוהה שקבע שאין הבדל בין התארים הנרכשים במכללה או באוניברסיטה. חרף זאת, תנאי ההעסקה של המרצות והמרצים משופעים הבדלים, לרעת אנשי המכללות, כמובן. גיגי מסביר: "הקמת המכללות בפריפריה הייתה הכלכלית והמשתלמת ביותר מבין האופציות שעמדו אז על הפרק. הוחלט שאין מחקר, וזה מוזיל מאוד את העלויות. דבר שני קבעו שאם זה יהיה רק לתואר ראשון, המרצים במכללה ילמדו 12 עד 16 שעות, כך שעל אותו שכר ילמדו 50 אחוז יותר (כלומר, משתכרים 50 אחוז פחות). יוצא שהשכר באוניברסיטה גבוה פי שניים."

הפגנת הסגל הבכיר. "ההסכם שהגיעו אליו הוא נורא ואיום." צילום: יובל גוז'נסקי
הפגנת הסגל הבכיר. "ההסכם שהגיעו אליו הוא נורא ואיום." צילום: יובל גוז'נסקי

עוד הבדלים: במכללות אין שבתונים, יש השתלמות ארוכת טווח שמגולמת ב-4 וחצי משרות לשבתונים על 150 חברי סגל. באוניברסיטה, לעומת זאת, שבתון הוא זכות מוקנית נצברת. במכללות אין קרן קשרי מחקר – אישית – שניתן להשתמש בה לכל צורך שהוא ואין גמול מיוחד על "הקדשת זמן למקום" שמעניק למרצה שלא לימד במקום אחר והקדיש את זמנו המלא למקום.

"כל הדברים האלה מכומתים בכסף," אומר גיגי "ולכן כל כך הרבה יותר זול במכללות. הדברים הללו נכונים 25 שנה, גם לאחר השיפור הזעיר שהתרחש בשנת 2011, שבה נחתם הסכם קיבוצי ראשון בין המכללות לבין המועצה להשכלה גבוהה והות"ת. רוב הדברים נותרו כמות שהם, לגבי שעות הוראה – היטיבו עם פרופסורים. בסופו של דבר, גם ההסכם הזה קיבע את הפער בין המכללות לבין האוניברסיטאות."

"הרבה אנשים הגיעו מתוך אידיאולוגיה ללמד במכללות וגם כדי להיות בסביבה הביתית שלהם הרחק ממגדל השן. חוץ מזה, נוצר צוואר בקבוק באוניברסיטה, אין שם תקנים וקשה מאוד להתקבל. בעקבות ההזנחה ובחסות המדיניות של האוצר והות"ת הפערים הולכים וגדלים. בסוף יבואו אנשים שהם פחות טובים, עם פחות אידיאולוגיה או כאלה שרצו להתקבל לאוניברסיטה ולא התקבלו."

למעשה, משא ומתן מתקיים מזה שלוש שנים. היה הסכם ב-2011 עד 2014 ואח"כ הוארך ואז שרד עוד שנה וחצי מכוח האנרציה. בשנת 2017 התקיים יום אחד של שביתה ובחצות הלילה ועד ראשי המכללות החליט להפסיק את השביתה. "ההסכם שהגיעו אליו הוא נורא ואיום. חוץ מסוגיית השקט התעשייתי, האוצר החליט להפסיק את ההצמדה בין המשכורות של המרצים במכללות לעליות השכר באוניברסיטאות. לא ויתרנו, איימנו בפיטורים, הצלחנו להשאיר את ההצמדה. מאז נעשה תהליך של חילופי הנהלות. בפברואר 2018 ביקשנו לנהל משא ומתן עם ההנהלה החדשה. יש הסכם עקרונות שהוא זכרון דברים לכל דבר ועניין, בואו נהפוך אותו להסכם קיבוצי. עכשיו הם רוצים שכל מכללה תנהל איתם משא ומתן בנפרד, פשוט עושים הפרד ומשול."

איך אתה מעריך שהשביתה הזו תסתיים?

״אם השביתה שלנו תתפורר, זה יהיה ההישג הגדול ביותר של ההנהלה של ור"מ. האינטרס שלנו הוא לשפר את תנאי ההעסקה במכללות. אין שום סיבה שאנחנו נתוגמל אחרת ממרצים באוניברסיטאות, שנעבוד יותר ונשתכר פחות. כשמורה טוב בא ללמד במערכת החינוך הציבורית בשדרות, הוא או היא מקבלים תנאים סוציאליים, עזרה בשכ"ד, 25% פטור ממס בגלל שזה אזור מלחמה ומשכורת יותר גדולה ב-50%. למה במערכת ההשכלה הגבוהה מיוצרת מכללה שעובדיה מועסקים בתת תנאים ביחס למרכז?"

האם יש למאבק הזה בעיניך זיקה למהפכות מזרחיות אחרות?

״בטח. בספיר, יש בקרב הסטודנטים מסה קריטית של מזרחים. אנחנו מייצרים מחקרים מסוג אחר. 'סלאח פה זה ארץ ישראל' (של יליד ירוחם ובוגר לימודי הקולנוע בספיר בשנת 2000, דוד דרעי – י"נ ות״ר) לא יכול היה לצמוח בשום מקום. הכול תוצרת ספיר. המחקרים יוצאים מתוך האזור שאנחנו גרים בו ונותנים את הטון שלו. פריפריה זה שם מכובס למזרחיות, אולי קצת גם יוצאי ברה"מ ואתיופיה. בסופו של דבר זה 70% דור ראשון להשכלה גבוהה. רבים מבין ראשי המחלקות במכללה מזרחים ומזרחיות גם הם: אני ראש המחלקה לתקשורת, שרון חדד – ראש המחלקה לכלכלה, סמי שלום שטרית – ראש המחלקה לקולנוע, אריק טייב – ראש המחלקה לבי.אי. רב תחומי. יופי תירוש – ראש המחלקה למשפטים. יובל בן אבו – ראש מחלקת פרויקטים. אין לזה אח ורע.

"בואו תנו לנו 20 שנה תקציבים של אוניברסיטה – תראו מה יקרה. בואו תעשו ניסוי, ונראה מה יצמח מספיר"

״ספיר היא אולי סדין אדום בשביל מירי רגב, בגלל השמאלניות שלנו, אבל זה דימוי מוגזם. אנחנו חברתיים מאוד, שמאל חברתי. בואו תנו לנו 20 שנה תקציבים של אוניברסיטה – תראו מה יקרה. בואו תעשו ניסוי, ונראה מה יצמח מספיר. אבל המועצה להשכלה גבוהה רוצה אותנו קטנים ומייצרים הוראה ומחקר דליל״.

לסיום, גיגי מספר על קואליציה מעניינת שהולכת ומתרקמת דווקא מצד הציונות הדתית: ״בנט הרי רוצה להכניס את אריאל שתהיה חלק מהמל"ג. אז בסופו של דבר תהיה קואליציה בין בנט לבין המכללות. זו תהיה ברית מעניינת בין הפריפריה לימין. לאוניברסיטאות צריך היה להיות אינטרס ברור לקדם אותנו – שמאל, ליברלים, השכלה גבוהה וכולי. אבל בסופו של דבר זה בנט שמעוניין לשבור את הקרטל של האוניברסיטאות ורוצה לקבל את הלגיטימציה של מל"ג והוא צריך עוד כוחות – דרך המכללות הפריפריאליות. זה אינסטרומנטלי לגמרי. ממש כמו מהפך 77׳.״

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

  1. חזי

    מרצים בעלי תקן באוניברסיטה מתוגמלים בשכר של עשירון עליון על עבודה של ששה חודשים בשנה, שגם בתוכה הם בעיקר מתפננים בכנסים ויושבים במשרד.

    יש להשוות את תנאי העבודה בין המכללות לאוניברסיטאות – כלפי מטה!