string(2) "he"
string(2) "he" -array(0) { }
  • קול העות׳מנים
    לשון הרע
    כנגד אידיאל החד-לשוניות של הציונות האשכנזית
  • yali hashash
    לא בבית ספרנו
    איך ארע שלקו הסיום של איוש משרה זו הגיעו אשכנזים בלבד?

האם מחאת הנשים מבשרת מהפכה חברתית

מחאת הנשים הזכירה לכולם שלא הכל סובל משיתוק בפוליטיקה הישראלית. ממקום של חוסן ועל בסיס אמפטיה ויתרו הנשים על הפרדות אתניות, לאומיות ודתיות, יצרו כוח נשי על-שבטי אפקטיבי והוכיחו שאפשר לשתף פעולה על סמך אינטרסים משותפים והזדהות
רמי קמחי

בה בשעה שמצד האבולוציה של הפמיניזם כרעיון, יום מחאת הנשים היה בבחינת נסיגה, משום שהפוסט פמיניזם נרתע מהפגנת קורבנות וקורא להזדהות בין נשית שאינה על בסיס של פגיעות וכאב, אלא על בסיס של כוח ועונג משותף, נראה כי מצד התפתחותה של הפוליטיקה הישראלית והמחאה החברתית בישראל, היה זה רגע היסטורי.

אין זה חדש שישראל היא אחת המדינות עם פערי ההכנסה הגדולים ביותר במערב. על פי סקר שפורסם השנה ישראל נמצאת במקום הראשון בין מדינות ה-OECD בגידול הפער בין האזורים העשירים ביותר לעניים ביותר בהכנסה הפנויה לנפש בשנים 2016-2011 .זאת ועוד, מחקרים סטטיסטיים מוצאים שה"נס הכלכלי" של ה"סטארט אפ ניישן" הוא נחלתו של מיעוט וכי פערי השכר בישראל של היום הם הגבוהים ביותר במדינות ה-OECD.

כל זה בצירוף העובדה המרגיזה שעצם זה שיוקר המחיה בישראל הוא מגבוהים במדינות ה-OECD, גבוה הרבה יותר מזה שבארה"ב, למשל, היה צריך לספק הנעה  למחאה חברתית מאורגנת, ליצירת גופים פוליטיים שהמוטיבציה העיקרית שלהם היא חלוקה צודקת יותר של המשאבים, או לפחות להתכנסות של מפלגות קיימות סביב הצורך לחלק את העוגה הכלכלית באופן שוויוני יותר. אלא כפי שידוע היטב לכולנו דבר מזה לא קורה. לשיח הפוליטי הישראלי הממוסד אין תשובה הולמת למצב ואילו המחאה החברתית משותקת. ההתקוממות העממית של 2011 סורסה ואילו להפגנות האחרונות על ההתייקרויות הצפויות במשק בהובלת חברת החשמל, הופיעו כ-600 איש בלבד (זאת בשעה שלמחאת הלהט"בים ביולי השנה התייצבו כ-80,000 בני אדם).

מחאה חברתית עממית ומפלגות שבמוקד סדר היום שלהן חלוקת משאבים צודקת יותר לא צומחות בישראל בין השאר משום שהעניים שהיו אמורים להזין את התנועות הללו מפוצלים ומפורדים. אחרי שנים של הפרד ומשול והסתה על בסיס לאומי, אתני ודתי, למגזר העניים בישראל – המזרחים, עולי ברה"מ לשעבר, החרדים והערבים – טינה הדדית כה גדולה, עד כדי כך שהם איבדו את היכולת לשתף פעולה, דבר שמשתק את השיח הפוליטי-חברתי.

אלא שמחאת הנשים הזכירה לכולם שלא הכל סובל משיתוק בפוליטיקה הישראלית וכי עשרות ארגוני הנשים הפועלים בזירה הפוליטית החברתית בישראל – גם אלה החותרים לשינוי מדיני, כמו לדוגמא "נשים בשחור", "ארבע אמהות" או "קואליציית נשים לשלום", וגם אותם שחותרים לתיקון חברתי משל "אחותי" או "נשות הכותל "- נותרו אלמנט ויטאלי בתוכה.

מה יכול להסביר את  הפער בין הסטגנציה בתחום החברתי הפוליטי הכללי, לבין החיוניות הפוליטית של המגזר הנשי בישראל?

מחקרו של דניאל בויארין על החברה היהודית האשכנזית באירופה של שחר העידן המודרני מעלה, כי לנשים תמיד היה מעמד חזק במיוחד בחברה היהודית. שילוב של חיים כמיעוט מדוכא וחובת לימוד התורה לגברים, הפך את האשה למנוע כלכלי מרכזי בחברה היהודית ולפיכך, גם לדמות הדומיננטית דה־פקטו במשפחה היהודית המסורתית באירופה. באשר למזרח, ידוע כי נשים יהודיות היו החלוצות בתחום המוסיקה והתיאטרון, בעולם הערבי-  תחומים שהיו שמורים לפני פריצתן לשם לגברים בלבד. די אם נזכיר נשים כלילה מוראד, פאיזה רושדי, זוהרה אלפסיה, חביבה מסיקה, לואיזה אלתוניסיה, רנט ל’אורנייז, לין מונטי, ריימונד אבקסיס, שהיו כוכבות על הבמות והאקרנים בעולם הערבי של אמצע המאה שעברה, בזמן שרוב אחיותיהן המוסלמיות הוגבלו למרחב הביתי.

המיתוס של האשה היהודייה העוצמתית אינו מיתוס, אם כך, אלא מציאות היסטורית מוכחת. כמובן שהסטטוס של הגברים בחברה הישראלית עדיין גבוה יותר, ובראש סולם הסטטוס עומד עדיין הגבר האשכנזי החילוני, כך שיש עוד הרבה שצריך להיעשות כדי להגיע לשוויון מגדרי, אלא שבו זמנית, ביותר ממובן אחד, הטמיעה החברה בישראל את העוצמה הנשית היהודית המסורתית ונותנת לה ביטוי. בנוסף לחיוניותם של ארגוני הנשים, אין זה מקרי למשל, שישראל דורגה לאחרונה במקום הרביעי בסקר שנועד לקבוע היכן המקום הטוב בעולם לגידול ילדים. די להסתובב ברחובות הערים הגדולות ולראות את הגינות עם מתקני המשחקים כדי להבין שלמרות הטרור, למרות הטירוף הכלכלי, הצפיפות והזיהום, ישראל היא מקום טוב לילדים- בזכות עוצמת נשותיה.

מחקרים גם מצביעים על כך שבעוד אשר לגברים נטייה לחשיבה מערכתית מקטלגת ואנליטית, כלומר – מפרידה, לנשים יש נטייה לחשיבה אמפטית, מקרבת ומאחדת.

כשהבורגנות נרתמת לארגן ולנתב את הכעס והתסכול של המעמדות הנמוכים לפעולה פוליטית אפקטיבית- פורצת מהפכה

נראה כי במהלך "מחאת הנשים" חזינו בפרי ההילולים הפוליטי של העוצמה הנשית הישראלית והחשיבה הנשית האמפטית. ממקום של חוסן ועל בסיס של אמפטיה ויתרו הנשים על הפרדות אתניות, לאומיות , דתיות- יצרו כוח נשי על שבטי מאוחד ואפקטיבי, והוכיחו שאפשר להתגבר על הרתיעה ולייצר שיתוף פעולה בין שבטי על סמך אינטרסים משותפים והזדהות. מבחינת הפוליטיקה הישראלית זהו אירוע היסטורי. הטאבו נשבר. מכאן כבר קשה יהיה לחזור לשבטיות מהעבר. זאת ועוד, במסגרת המחאה נרתמו נשים בורגניות ומבוססות כלכלית לעזרתן של נשים מחוסרות יכולת, והרי מה שאנו לומדים מההיסטוריה הוא שבכל פעם שזה קורה – שהבורגנות נרתמת לארגן ולנתב את הכעס והתסכול של המעמדות הנמוכים לפעולה פוליטית אפקטיבית – פורצת מהפכה.

יש מקום אם כך ללמוד מארגוני הנשים, להעתיק את דרך הפעולה האפקטיבית שלהן לזירה הפוליטית-החברתית הכללית בישראל, ולייצר סוף כל סוף את המהפכה החברתית שישראל כה זקוקה לה.

 ד"ר רמי קמחי מלמד בבית הספר לתקשורת באוניברסיטת אריאל

נשים חוסמות כביש, 4.12.2018. צילום: מריאלה יאבו, פוליטיקלי קוראת
נשים חוסמות כביש, 4.12.2018. צילום: מריאלה יאבו, פוליטיקלי קוראת
בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

  1. סמולן

    אתה מלמד באריאל וכותב בהעוקץ, יכול להיות שזה מין יקום מקביל?