• ביטון-יפעת-1
    פודקאסט חדש
    "אנחנו הגנרליות של הביטחון החברתי" - ראיון עם יפעת ביטון
  • קושמרו ואברמוביץ
    בעקבות הבבונים
    מה קרה כשכתבי אולפן שישי יצאו לפגוש את הילידים בשדרות?

האם יזוכה שירהּ של דארין טאטור?

השופטים רמזו כי כדאי לצדדים להגיע להסכמה לפיה האישום כנגד השיר "התנגד עמי" יבוטל והרשעת המשוררת בהתבטאויות אחרות המוזכרות בכתב האישום תישאר על כנה. עדכון מהדיון בערעורה של דארין טאטור
יואב חיפאווי

פעיל חברתי ופוליטי, עורך הבלוג חיפה החופשית

במשפטים רגילים, לאחר שהנאשם או הנאשמת מסיימים לרצות את עונש המאסר, אפשר להיות סמוך ובטוח שהדרמה המשפטית נגמרה. אולם משפט המשוררת דארין טאטור אינו משפט רגיל. למרות שטאטור השתחררה ב-20 בספטמבר 2018 ממאסר בן חמישה חדשים שהוטל עליה, ומשנתיים וחצי מאסר בית שהוטלו עליה "לאיון מסוכנותה" במהלך המשפט, היא ממשיכה במערכה המשפטית נגד הרשעתה בהסתה לאלימות ובתמיכה בארגון טרור. לפני כשבוע, ב-25 בדצמבר, דן בית המשפט המחוזי בנצרת בערעור שהגישה עו"ד גבי לסקי המייצגת את טאטור.

הדרמה האנושית הגדולה הכרוכה במאסר כבר עברה למקום אחר. באותו יום שבו התקיים הערעור נכנס לכלא רמלה שייח סיאח א-טורי, מנהיג המאבק נגד פינוי הכפר אל-עראקיב שבנגב, ורבים מהפעילים שבעבר ליוו את דארין לישיבות המרובות של משפטה היו שם ללוות אותו. אולם משפטה של טאטור מוסיף להסעיר את עולם התרבות בישראל ולהוות קו חזית במלחמה בין שוחרי חופש הביטוי לבין השלטונות שמנסים למנוע כל ביטוי אמנותי של התנגדות לכיבוש. בימים אלו ממש פעלה מירי רגב למנוע את הצגת שירה של טאטור "התנגד עמי", שעמד במרכז כתב האישום נגדה, בתערוכה המתקיימת בירושלים בשם "ברבריות" העוסקת בצנזורה.

על שירה וקווים אדומים

פרוטוקול המשפט מציג מונולוג ארוך של עו"ד לסקי, שלא חסכה מאמץ כדי להוכיח כי ההאשמות נגד טאטור בלתי מבוססות וצריכות להידחות, ובעקבותיו מונולוג סותר של נציגת התביעה, עו"ד אביטל שרוני. אולם ההצגה שאליה נחשפנו באולם בית המשפט התנהלה בצורה שונה לחלוטין. ההרכב כלל שלושה שופטי בית המשפט המחוזי, בראשות השופטת אסתר הלמן. נראה היה שהתקיימה חלוקת עבודה בין השופטים כך שאחת מהם, השופטת יפעת שטרית, למדה את התיק מראש והנחתה את הדיון ביד רמה. כבר בראשית הדיון היא הבהירה כי בית המשפט מתכוון לאחוז באמת המידה של הדין הפלילי לפיה "אם יש ספק – אין ספק". כלומר – אם דבריה של טאטור ניתנים לפרוש אחר ממה שמייחס לה כתב האישום, מן הדין לזכותה.

עו"ד לסקי ניסתה לרכז את כל טיעוניה סביב חשיבות חופש הביטוי הפוליטי והאמנותי שאינם רק מזכויות הפרט אלא גם נשמת אפה של הדמוקרטיה ובעלי חשיבות לחברה כולה. השופטים ניסו לכוון אותה לכיוון אחר ולחייב אותה להגדיר בעצמה מתי לדעתה גם שיר חוצה את גבולות הדין הפלילי. לאחר משא ומתן ממושך הצהירה לסקי כי לטעמה, וכפי שטען גם המומחה לספרות מטעם ההגנה פרופ' ניסים קלדרון, אין על המדינה להכיל על השירה את אמות המידה של הדין הפלילי. עם זאת היא הכירה בכך שהחוק כשלעצמו אינו מקנה הגנה כזאת לשירה, אלא שהוא מגדיר אמות מידה להתבטאות פלילית שכוללות "קריאה ישירה לפעולה אלימה" או, במקרה של קריאה לא ישירה, "אפשרות ממשית" שפעולה אלימה תתממש כתוצאה מהדברים. היא הבהירה שדבריה של טאטור לא כללו כל קריאה לפעולה אלימה והתביעה לא הביאה שמץ של ראיה לכך שדבריה עלולים היו לגרום לאלימות.

לבסוף חזרה לסקי והזכירה כי ידוע לה רק על מקרה קודם אחד שבו הואשם בישראל משורר בהסתה בעקבות שיר שכתב. מדובר במשפט שהתנהל נגד המשורר שפיק חביב מדיר חנא בראשית שנות ה-90, בעקבות שיריו שהוקדשו לילדי האבנים מהאינתיפאדה הראשונה. חביב הורשע בבית משפט השלום בעכו, אך זוכה לאחר מכן בבית המשפט המחוזי בחיפה.

המשוררת דארין טאטור ועורכת דינה גבי לסקי בבית המשפט המחוזי בנצרת, 25.12.2018. צילום: יואב חיפאווי
המשוררת דארין טאטור ועורכת דינה גבי לסקי בבית המשפט המחוזי בנצרת, 25.12.2018. צילום: יואב חיפאווי

להבין את כוונת המשוררת

תוך כדי הדיון נראה היה שהשופטים מנסים אכן לבחון את משמעות מילות השיר, ובמיוחד את השורה "לך בעקבות שיירת החללים", שאותה פירשה שופטת בית משפט השלום עדי במביליה-אינשטיין כקריאה לבצע פעולות התאבדות. שתי השופטות, הלמן ושטרית, הפגינו תחילה את הדעה הקדומה הרווחת בציבור היהודי כאילו המילה "שהיד" יכולה להיות מפורשת כ"מחבל מתאבד". אולם כאן בא לעזרה השופט השלישי, סאאב דבור, שהסביר שהמילה שהיד מתייחסת לחללים שמתו בנסיבות שונות, כולל קורבנות חפים מפשע של הסכסוך. לאחר שיושבה המחלוקת לגבי משמעות המילה שהיד חזרו השופטים לדון בהקשר של השורה בתוך השיר. הם הכירו בכך שכל החללים המוזכרים בשיר, כמו הדיל אלהשלמון ועלי דוואבשה, הם קרבנות של הכיבוש ולא נהרגו עקב פעולה אלימה מצידם.

בשלב מסוים, לכאורה באמצע טיעוני ההגנה, השופטים ביקשו לצפות ב"סרטון" המכיל את השיר, כפי שהוגש לבית המשפט כחלק מחומר הראיות. ציוד הווידאו המשוכלל שהוכן מבעוד מועד באולם לא עבד, וכולם יצאו להפסקה ארוכה עד שהצוות הטכני יתקן את הבעיה. כאשר חזרנו מההפסקה והסרטון הוצג לבסוף נראה היה כי השופטים שינו שוב את דעתם. במהלך המשפט התביעה טענה, ושופטת השלום חזרה על כך בפסק הדין, כי הסרטון מציג פעילות אלימה שמשליכה על משמעות השיר. התביעה ציינה במיוחד גם את המוזיקה המלווה את הסרטון. כעת גם שופטי בית המשפט המחוזי הביעו את דעתם כי המוזיקה מגבירה את האפקט של השיר והסרטון.

בשלב מסוים, כאשר התובעת והשופטים חזרו ותארו בהגזמה את האלימות של הפלסטינים בשיר, לא התאפקה לסקי וציינה כי בעוד שהצעירים הפלסטינים מיידים אבנים החיילים יורים עליהם. "מה יותר אלים?", היא שאלה

עו"ד לסקי עמדה על כך כי הסרטון מציג מציאות יומיומית של התנגשות אלימה בין הצבא לאוכלוסייה שתחת הכיבוש – וכי זו המציאות הקשה שמהווה רקע לכתיבת השיר. את אמירתה של המשוררת, טענה לסקי, יש לחפש במילות השיר עצמו. התובעת חזרה על הטענה כי בסרטון נראים "זריקות אבנים וידוי בקבוקי תבערה" ולסקי תיקנה אותה כי לא נראים בקבוקי תבערה, וכי האלימות בסרטון היא ברף הנמוך של מה שאנו רואים דרך קבע בחדשות. בשלב מסוים, כאשר התובעת והשופטים חזרו ותארו בהגזמה את האלימות שמפעילים הפלסטינים בשיר, לא התאפקה לסקי וציינה כי בעוד שהצעירים הפלסטינים מיידים אבנים החיילים יורים עליהם. "מה יותר אלים?", היא שאלה. לבסוף נראה היה שהשופטים מוכנים לקחת בחשבון גם את האפשרות כי הסרטון הוא הרקע ואינו בהכרח מהווה אמירה מצד המשוררת.

הסכמה או הכרעה

השופטים רמזו לשני הצדדים כי כדאי להם להגיע להסכמה לפיה האישום כנגד השיר "התנגד עמי" יבוטל, אולם הרשעתה של המשוררת בשתי ההתבטאויות האחרות המוזכרות בכתב האישום –  סטטוסים בפייסבוק – תישאר על כנה. בכך ימחק לכאורה אות הקלון שהוטל על מדינת ישראל ומערכת המשפט שלה כמי שרודף וכולא משוררים – אך המשוררת עצמה שנרדפה ונכלאה תמשיך ותישא באשמה. השופטים הסבירו שזה גם האינטרס של המשוררת – שהרי היא רוצה להמשיך ולכתוב שירים. אם יקבע כי השיר לא עבר את גבול הפלילי, השוט המאיים על חופש הביטוי האמנותי יוסר או לפחות יתרחק.

השופטים יחכו לתשובת הצדדים להצעת הפשרה ואם זו לא תתקבל יודיעו מאוחר יותר על מועד למתן החלטה בערעור. אי הצדק בפשרה המוצעת מנקר את העין: אחד הסטטוסים שבהם הואשמה טאטור הינו הכיתוב "אני השהיד הבא" – אותו פרסמה במחאה על רצח הנער מחמד אבו-ח'דיר. בהקשר זה טענתה כי הפרסום הוא מחאה על רצח חפים מפשע היא מובהקת אף יותר. למרות זאת יצאנו בהרגשה שאם יבוטל האישום על השיר יש בכך משום ניצחון מסוים לחופש הביטוי ולמאבקה המסור של דארין טאטור ושל הפעילים והאמנים הרבים שעמדו לצידה במאבק נגד רדיפות המשטר.

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
תגיות:
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.