מערכה על פירורים: חינוך במגזר הבדואי

התוכנית להשלמת השכלה מעניקה אפשרות לנשים בדואיות שנפלטו ממערכת החינוך להשלים את שנות הלימוד שהחסירו. כעת, עצם קיומה עומד בסכנה – כי מה אכפת למדינה שהן תשארנה בלתי אורייניות וחסרות תעסוקה?
אמאל נסאסרה וחיה נח

מערכת החינוך במגזר הבדואי היא מערכת כושלת, ושרי חינוך רבים היו אחראים לכישלון מתמשך זה במשך עשרות בשנים. במקום ובזמן אחר היו בוודאי מתפטרים האחראים עם היוודע תוצאות בחינות הבגרות (רק כ-32.7% עברו את הבחינות בשנת 2016) ומבחני המיצ"ב, או לכל הפחות היו דורשים האחראים רפורמה שתטפל ותפתור את ההזנחה הפושעת. כך פועלת מדינה מתוקנת, לא?

כנראה שלא. משום שהפערים בין מערכת החינוך הרגילה לזו הבדואית רק הולכים וגדלים, הולכים ומתרחבים. ממשלת ישראל מייצרת מדי עשור עשרות-אלפי אזרחים שלא יוכלו להיות בעלי ניידות חברתית, שלא יוכלו להיות יצרניים במידה שהחיים המודרניים דורשים, שלא יוכלו להתמודד עם השינויים ושבסופו של דבר יהיו תלויים על צווארה של מערכת הרווחה. זאת, מכיוון שהמדינה הפקירה אותם ללא השכלה נאותה שתאפשר להם למצוא מקורות ומקומות תעסוקה ולחיות בכבוד.

נדגים זאת בעזרת אחת התוכניות שלכאורה אמורות לתקן את המצב – התוכנית להשלמת השכלה, ממנה נהנו עד כה גברים ונשים בלתי אורייניים או כאלו שלמדו מספר כיתות מועט. במשך השנים היו חברות בתוכנית 450-500 נשים, רובן מאוכלוסיות מיעוטים ועולים. חלקן למדו, חלקן לא, במערכת החינוך הישראלית (נושא שיש לתת עליו את הדעת כשלעצמו). עלות התכנית הינה כ-2.5 מילון ש"ח – שהם 0.044% מהתקציב של משרד החינוך העומד על 57 מיליארדי שקלים. עד לפני כחודש לא נמצא ה"הון" הזה במערכת, והתוכנית לשנת 2019 בוטלה. ח"כ איציק שמולי הגיש הצעה לדיון מהיר, וסגן שר החינוך פרוש תמה על ביטולה ואמר באותו דיון כי לשם אישור תוכנית בהיקף שכזה מספיקה החלטה של פקיד בכיר. לבסוף, אחרי לחצים רבים מצד חברי כנסת וארגוני החברה האזרחית, נמצא התקציב – אולם אך רק לשנת 2019. ומה יהיה אחרי זה?

התוכנית להשלמת השכלה מעניקה אפשרות לנשים שנפלטו מהמערכת להשלים את שנות הלימוד שהחסירו. לכאורה, מערכת החינוך הבדואית בנגב מפעילה אמצעים רבים כדי שלא יפלטו ממנה תלמידים, אך לפי נתוני משרד החינוך עצמו – 30% מבין הבאים בשעריה נושרים בגילאי החטיבה והתיכון. נשים לומדות או מעוניינות ללמוד כדי להרגיש טוב עם עצמן, כדי להיות עצמאיות, למצוא תעסוקה עם הכנסה טובה, לקבל כבוד מילדיהן שלהם יוכלו לסייע בשעורי בית ועוד אלף ואחת סיבות מצוינות לרכישת השכלה.

אינפוגרפיקה

והנה, לשנת 2020 והלאה, שוב אין תקציב לתוכנית. אם כך, מדוע שמורים ומורות בכלל יישארו חלק מהתוכנית הזו? תוכנית שאין בה אופק מקצועי ואין עתיד, מבטיחה כי כל מי שיוכל יפרוש ממנה ויחפש מקום עבודה בטוח יותר. אז מה אם נשים בדואית תשארנה בלתי אורייניות וחסרות תעסוקה, עניות וחסרות ביטחון כאשר הן הולכות לבנק או למרפאה. אז מה? בלתי נמנע לשאול – האם המדינה פועלת כך במכוון?

דיון בוועדת החינוך בנושא בנובמבר 2018, שיזמו חברי הכנסת מוסי רז, יוסי יונה, מירב בן ארי וסעיד אלחרומי ובו נכחו גם עאידה תומא, ג'מעה אזברגה ואחמד טיבי שנענו לאתגר, נראה מבטיח. מדובר בסכום זניח לעומת התמורה והתרומה של תוכנית שכזו, ולא ברור מדוע משרד החינוך מתעקש שעה שהוא מוציא מיליונים רבים על פרויקטים שונים ומשונים והרבה פחות חשובים. השאלה היא אם אכן תובטח היכולת להציע את התכנית גם בשנים הבאות, עד אשר תצליח מערכת החינוך להתגבר על הכשלים האינהרנטיים שלה ולא להוציא ממנה אנשים בלתי אוריינים. מדוע יש לעשות כזו מערכה על הפירורים?

אמל נסאסרה היא מנהלת שותפה בעמותת סידרא, חיה נח היא מנכ"לית פורום דו קיום בנגב לשיויון אזרחי

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.