• ביטון-יפעת-1
    פודקאסט חדש
    "אנחנו הגנרליות של הביטחון החברתי" - ראיון עם יפעת ביטון
  • קושמרו ואברמוביץ
    בעקבות הבבונים
    מה קרה כשכתבי אולפן שישי יצאו לפגוש את הילידים בשדרות?

הסכנה בעמדה של עיוורון הצבעים

האלרגיה של ניצן הורוביץ ואחרים לפוליטיקה של זהויות מובילה לטיעונים מופרכים ולתפיסת צדק צרה ורחוקה מסולידריות
יוסי דהאןיוסי דהאן

מרצה למשפטים ומנהל אקדמי של "החטיבה לזכויות האדם" במרכז האקדמי למשפט ועסקים ברמת גן, מלמד פילוסופיה באוני׳ הפתוחה, יושב ראש מרכז אדוה לחקר החברה בישראל

במחזוריות קבועה, בדרך כלל לאחר קטטה פוליטית, אמירה של אישיות ציבורית, מחאה חברתית או פרסום של מחקר חדש, צצה ועולה בשיח התקשורתי "הבעיה העדתית". לאחרונה היא הופיעה שוב, בהקשר של הפרידה הפוליטית בין אבי גבאי לציפי לבני ובכן בעקבות מותו של הסופר עמוס עוז, שבני ציפר הספידו כ"נשיא השבט הלבן". זה שנים שהדיון הציבורי בעניין מזרחים-אשכנזים אינו דיון רציונלי, העוסק בעובדות ובטיעונים תקפים, אלא דיון רגשי המשלב זעם ועלבון.

ניצן הורוביץ, בתגובתו להספד הזה ("זבל בשחור-לבן", "הארץ" 06.01), יוצא — כמו לא מעטים בשמאל הליברלי והמעמדי בישראל ובמקומות אחרים — נגד הלגיטימציה של השיח העדתי, ובהקשר רחב יותר, נגד מה שמכונה "הפוליטיקה של הזהויות". לדעת דוברים אלה, זוהי פוליטיקה נרקיסיסטית מפלגת, היוצרת גטואיזציה חברתית, מלבה שנאה ומסכלת כל ניסיון ליצור חברה צודקת.

אחת הבעיות עם "עמדת עיוורון הצבעים", הינה שהיא מתעלמת מהדיון המוסרי והאמפירי שמתנהל ב–30 השנים האחרונות על שאלות של צדק חברתי במדינות רב־תרבותיות, ועוסק בשאלת הקשר בין צדק חלוקתי של משאבים חומריים לבין שאלת הצדק ההכרתי, המתייחס לייצוג של קבוצות תרבותיות, אתניות ולאומיות וקבוצות זהות של מגדר ונטייה מינית ולהכרה בהן. כאילו לא התפתחה בדיון הפילוסופי והפוליטי ספרות עשירה של תפישות ליברליות מרכזיות, שמבוססות על ערכים כשוויון, אוטונומיה וכבוד, שממנה עולה, שכל תפישה של צדק חברתי חייבת לכלול שני ממדים — צדק הכרתי וצדק חלוקתי.

עמדת "עיוורון הצבעים" מתעלמת מכך שקבוצות חברתיות יכולות לסבול מאי־צדק חלוקתי כלכלי, למשל עניים השייכים לרוב הלבן בארה"ב, וקבוצות אחרות לעומתן, נניח קבוצות אתניות כמו היהודים בארה"ב במאה הקודמת, או הבסקים בספרד, שאינן סובלות מנחיתות כלכלית — תובעות יחס שוויוני והכרה בזהותן התרבותית. ויש קבוצות כמו נשים, הסובלות הן מאי־צדק חלוקתי כלכלי והן מחוסר הכרה שבא לידי ביטוי, בין היתר, בייצוגים משפילים.

בטרוניות של הורוביץ והאחרים נגד מאבקי הזהות מובלעת ההנחה, שהמאבק לקיום חברה רב־תרבותית על בסיס שוויון וכבוד הוא הגורם המרכזי לפגיעה במדינת הרווחה

זאת ועוד, בטרוניות של הורוביץ והאחרים נגד מאבקי הזהות מובלעת ההנחה, שהמאבק לקיום חברה רב־תרבותית על בסיס שוויון וכבוד הוא הגורם המרכזי לפגיעה במדינת הרווחה. כאילו שלפני הופעת התביעות של קבוצות מיעוט תרבותיות שררו כאן צדק, סולידריות ואמון חברתיים.

ההתנגדות לפוליטיקה של זהויות גם מבוססת על ההנחה המוטעית, שתחושת הצדק של אנשים היא משחק סכום אפס, כלומר שרגישות לצורה מסוימת של אי־צדק גוררת בהכרח ירידה ברגישות לאי־צדק מסוג אחר. ואולם, הטענה של הורוביץ ואחרים, שמאבקים על זהות והכרה פוגעים במאבקים לצדק חלוקתי, מופרכת מבחינה עובדתית ומוסרית.

על פי תפישת הצדק שהורוביץ מייצג, קהילת הלהט"בים צריכה להפסיק לעסוק במאבקה להכרה ואי־הדרה, מכיוון שזה לא העיקר; נשים צריכות לחדול למחות נגד אי־צדק מגדרי כאשר אין לו ביטוי כלכלי; מזרחים צריכים להפסיק להיאבק נגד אי־ייצוג בתוכניות הלימודים, במוסדות התרבות, במשפט ובאקדמיה, מכיוון שהדבר חותר תחת מדינת הרווחה, והערבים בישראל צריכים לחדול לעסוק במאבק להכרה בזהותם הלאומית והתרבותית ולהתרכז במאבקים לשיפור מצבם בשוק התעסוקה.

ואולם, תפישת הצדק הצרה הזאת רחוקה מלהיות סולידרית. כאמור, אי־צדק ועוול נגרמו ונגרמים הן בשל אי־שוויון חברתי וכלכלי, והן בשל אי הכרה בזהות, שבאה לידי ביטוי בחוסר ייצוג, הדרה, שוליות ואלימות כלפי קבוצות על בסיס זהותן. תיקון עוול כלכלי והכרתי מצריך שיתוף פעולה בין הקבוצות השונות בחברה. העיוורון וההתנגדות למאבקים של הכרה וזהות נעדרים הצדקה מוסרית, והם פלגניים ומזיקים פוליטית.

פורסם ב"הארץ"

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.