• בגין ונחמה
    הצבעה שבטית
    מה מסמנים המונחים שמאל וימין בישראל? ראיון עם לב גרינברג
  • צלשלאמת
    אות קין
    כך לוהקה א"ק לתפקיד הפופולרי ביותר בז'אנר סרטי האימה

שושלות ושוליות באקדמיה הישראלית

האוניברסיטה הישראלית היא מעוזם של בנים ובנות ״ממשיכים״ שמוסללים לתקן. במעוז השושלות, אי השוויון מוכחש בעוצמה ואין כלל מודעות לחסמים האימתניים שהוא מעמיד בפני אוכלוסיות ״דור ראשון״ • בעקבות פרישתה המהדהדת של ד"ר יאלי השש מהחוג למגדר באונ' תל אביב

ההוויה האוניברסיטאית השגורה היא אנטיתזה לשבירת מעמדות, לנטילת אחריות ציבורית ולחדווה יצירתית. לפרקטיקות היומיומיות של אקדמאים יש אפקט מצטבר של אנטי-סולידריות כתוצאה מהתחרות הקשה ביניהם והדרישה לייצור בלתי פוסק של ״ידע״, קרי פרסומים. אקדמאים חיים תחת לחץ פסיכולוגי עצום ובלתי פוסק. התמוטטויות נפשיות ודיכאונות הן תופעות כרוניות כי לרבים מהם אין בטחון תעסוקתי. הם דואגים מה יהיה איתם בסמסטר הבא, מקוששים עוד חלקיקי משרות, עוד פירורי מלגה, מכינים הגשה לעוד ג׳וב או פוסט-דוק, או מקדמים ״פרויקטים״, פעמים רבות פרויקטים מקבילים למעסיקים שונים באקדמיה.

האקדמיה, כפי שטען ערן חכים, משמרת גם בתנאים אלה אידיאולוגיה גילדאית פטריארכלית, כאילו המוסד עדיין מתנהל במתכונת ימי הביניים. לפי האידיאולוגיה הזאת, ״פרחי אקדמיה״ הם שוליות של בכירים ועליהם לשמור להם נאמנות על מנת לטפס בהיררכיה עד לזכייתם בגביע הקדוש: משרה עם קביעות. למרות שעולם הקביעות דה-פקטו מחוסל בעידן הניאוליברלי, עדיין, המכונים ״זוטרים״ או ״מועסקים מבחוץ״ או במונח המכובס ״עמיתי הוראה״, נדרשים להתנהל כאילו הם במסלול חניכה – למרות שסיכוייהם לקבל משרה לא גבוהים בלשון המעטה. אי השוויון ויחסי המרות באקדמיה מועצמים כל כך, בדיוק כי הם מוכחשים בכזאת עוצמה.

אקדמיה ניאוליברלית כל הזמן מייצרת תצורות ביזנטיות של העסקה פוגענית שמחריפות את אי השוויון והן כר פורה לתרבות הניצול. זה מה שכותבת באתר "פוליטיקלי קוראת" ד״ר יאלי השש על רקע התפטרותה מכת הגלים מהתוכנית למגדר באוניברסיטת תל אביב, שרשימת המועמדים שלה לתקן לא כללה אוכלוסיות מודרות באקדמיה: ״כל הזמן רוצים לקנות את הידע שלנו בזול. וזה סחר חליפין מאד מאד לא הוגן. אנחנו צריכות להגיד את זה, הידע שלנו הוא יקר – עלה לנו הרבה לייצר אותו. זה ידוע שהאוניברסיטה היא מוסד פיאודלי – כל אחד יגיד לך, את צריכה פטרון. לגברים יש יותר פטרונים מלנשים ולנשים אשכנזיות יש יותר מאשר לכל אישה אחרת. יחסים של פטרונות זה יחסים שדורשים צייתנות ואם מלכתחילה את מגיעה עם ידע שמיוצר תוך כדי מאבק, צייתנות זה לא הצד החזק שלך".

האכזבה המרה שחוותה יאלי במובנים רבים דומה לזו של אין ספור מועסקיםות באקדמיה שממש צריך אותם אבל לא צריך ״לספור״ אותם. היא הכלל, לא החריג, כי ידוע שגם צייתנות לא תמיד עוזרת. אין אוניברסיטה שלא נשענת על שוליות הבכירים ושלא מרוויחה מניצולם.

ובכל זאת, כשיאלי אומרת ״הידע שלנו״ היא מציפה את הדרת הנשים המזרחיות, האוכלוסיה הכי פחות מיוצגת באקדמיה הישראלית, באומץ ראוי לשבח. זכורה לי עדיין האמונה הנאיבית שלנו בשנות התשעים במהפכה המזרחית הממשמשת ובאה באקדמיה. תיארה אותה יפה כל כך בת דורי יונית נעמן: ״היינו משוכנעות שההתרחבות של דריסת הרגל המזרחית באוניברסיטה היא אך ורק שאלה של זמן״ (מתוך מאמרה בספר קשת של דעות). בגיל עשרים ומשהו לא האמנו שההתפרצות של אנרגיות ואידאות ביקורתיות שהתחוללה סביבנו, שבמסגרתה קראנו מחקרים מאלפים על מזרחים ושהעניקה לנו דמויות מופת באקדמיה שהערצנו כסטודנטיות, לא תקרא תיגר על מנגנוני הכוח ולא תשנה באופן דרמטי את המציאות. ישראל על אפה וחמתה היא חברה מאד מגוונת, שחוקרי חברה היו מכנים ״super diverse״. אבל מסתבר ששום ידע ביקורתי על החברה הישראלית וההיררכיות הגזעיות שלה לא יעזור. האוניברסיטה היתה ונשארה ״לבנה״.

לכל רשימת מועמדים גנרית לתקן באוניברסיטה יש גנאולוגיה, שאיננה מתחילה לא בפרסום התקן ולא בתהליך המיון עצמו, נאמן ל״שיפוט אובייקטיבי״ ככל שיהיה

אז נכון שיש יותר מזרחים בסגל האקדמי במכללות, אך מוסדות אלה נתפסים כבתי חרושת להוראה (שאיננה נחשבת קריטריון ל״מצוינות״), הידע המיוצר בהן ״פחות נחשב״ והמעמד והתנאים של סגל המכללות נחותים באופן דרמטי מאלה של האוניברסיטאות, נושא למאבק עיקש וצודק מאין כמוהו של עובדי המכללות בחודשים האחרונים. מה שברור זה, שלכל רשימת מועמדים גנרית לתקן באוניברסיטה יש גנאולוגיה, שאיננה מתחילה לא בפרסום התקן ולא בתהליך המיון עצמו, נאמן ל״שיפוט אובייקטיבי״ ככל שיהיה. אם נסתכל על זה לא מהכיוון של הדרה אלא מהכיוון ההפוך, האוניברסיטה הישראלית (כמו שדות אחרים) היא מעוזם של שושלות אקדמיות, בנים ובנות ״ממשיכים״ שמוסללים לתקן אוניברסיטאי. ללא שום ספק, בלי טיפה ציניות כאן, קולגות, חלקם חברים וחברות קרובים שלנו, מתקבלים לעבודה רק לאחר שעברו מסלול ייסורים מפרך וקשה והוכיחו את עצמם לפי כללי המשחק. אך עובדה זו רק מבהירה שאין באקדמיה הישראלית כלל מודעות לחסמים האימתניים העומדים בפני אוכלוסיות ״דור ראשון״ באקדמיה שבחרו במסלול ההתאבדותי הזה, אין מודעות לערך המוסף של השילוב שלהן הן מבחינת ייצור ידע והן מבחינת התרומה הסגולית של אוכלוסיות, שבדרך כלל מודרות, לחשיבה שמאתגרת את הנורמטיבי והמקובל, מה שאקדמיה אמורה לעשות.

החברה הישראלית, בעיקר בעידן נתניהו, כפי שלימדה אותנו שושנה גבאי, למדה להעריץ שושלות בכלל, ושושלות של הגן היהודי-אשכנזי בפרט, כך שלהיות חלק משושלת בעמדות מפתח, גם באקדמיה, נתפס כעניין טבעי, שאינו אמור לעורר כל אי נוחות או תמיהה, להיפך. זכור לי פוסט קורע מצחוק מהתקופה האחרונה של אקדמאי (אשכנזי) שהתרברב שקל לו לפרסם מאמרים ושהוא לא מבין מה הבעיה, ולראיה, מאמרים חדשים של אביו המנוח, הפרופסור בעל המוניטין, ממשיכים להתפרסם גם לאחר מותו, ״מהקבר״ מה שנקרא.

בדיוק לפני שנה אירחנו ב״אקדמיה לשוויון״ את גיא גלטנר, פרופסור להיסטוריה באוניברסיטת אמסטרדם שמוביל מאבק במסגרת תנועת ה״קוד הפתוח״ נגד תעשיית הפרסומים האקדמאיים הגלובלית, המסחרית, הנצלנית והמושחתת עד היסוד. במסגרת הארגון, אנו מעלים באופן שיטתי מודעות לביקורת על אקדמיה ניאוליברלית, ולביקורת הנשמעת בכל העולם על האובייקטיביות כביכול של מדדי הפרסומים, שמנוונים את תהליך ייצור הידע האקדמי, והופכים את האוניברסיטה למפעל ממחזר, מודל לבינוניות וקונפורמיזם, דווקא בגלל אותם ״קריטריונים קשיחים״ לקבלת תקן.

כארגון חברים שמסייע בקידום אוכלוסיות דור ראשון ואחד מעקרונותיו הוא גיוון באקדמיה ומאבק באי-שוויון, אין לנו ספק שבתרבות הפיאודלית-ניאוליברלית באקדמיה, המציאות שיאלי השש חברתנו מתארת רלוונטית לאופן שבו מתנהלים רוב התהליכים ברוב ועדות המינויים, והתוצאה היא שברוב המכריע של המחלקות והחוגים המבוססים, אין ייצוג ללא אשכנזים/ות, קווירים, ערבים/ות, וא/נשים עם מוגבלות. אנו מחויבות לקדם העדפה לאוכלוסיות אלה ועדיין מאמינות באפשרות שיש וצריכה להיות אוניברסיטה אחרת. אנו קוראים לכל מי שהעניין בנפשו/ה להצטרף אלינו.

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. ענת גורן

    אלה דברים שחשוב להעלות למודעות ולתשומת הלב, באקדמיה ומחוץ לה. אני כואבת את הצורך במעשה של יאלי, ומסכימה עם רוב הנכתב מעל. הכאיבה לי הטענה לפיה "נשים המזרחיות, האוכלוסיה הכי פחות מיוצגת באקדמיה הישראלית", כשאפילו יאלי עצמה התייחסה למשל אל נשים ערביות, ששיעור העסקתן באקדמיה בישראל הוא פחות מאחוז. אמירה זו מוחקת מגוון של קבוצות אחרות המודרות מהאקדמיה אפילו יותר מנשים מזרחיות, ויותר מנשים מזרחיות שאינן נכות, טרנסג'נדריות וכיוב'. זה נושא חשוב וכואב. נשים מזרחיות חוות דיכוי קשה באקדמיה ומחוץ לה. חבל להעיב על הדיון בנושא בעובדות לא נכונות ולמחוק את סבלן של שותפות למאבק.

  2. אורלי בנימין

    תודה רבה הילה על טקסט חשוב ביותר הקורא לסולידריות עם אקט המחאה של יאלי השש. ואת צודקת כמובן: יאלי השש אינה היחידה שחוותה את ההדרה האלימה של העולם האקדמי. רק לאחרונה שיתפה אותי חברה מזרחית בחוויה קשה ביותר שעברה שנראתה לא רק כהפליה ברורה אלא גם כביזוי והפחתת ערך מכל פועלה כאשת אקדמיה הסוללת אלטרנטיבה בתוכה. כפי שכתבתי בפרק שפרסמתי בנושא הקושר בין העסקה פוגענית ומיקומים מעמדיים אתנו-לאומיים באקדמיה (בתוך הספר העסקה פוגענית בעריכת דניאל מישורי וענת מאור), אכן נאו-ליברליזציה של האקדמיה משמעותה אחת: שיעתוק ההירארכיות החברתיות. מבחינה זו אני שותפה לכל ביקורת על האקדמיה כמועדון של אזרחים.ות פריבילגים.יות שהתקבלו לתוכו על בסיס סמי-מריטוקרטי.

    יחד עם זאת התוכנית ללימודי מגדר לא יכולה להיות כתובת למחאה. לתוכנית ללימודי מגדר אין אוטונומיה בקידום חברות.י הסגל שלה. על מנת להסביר, אספר מה שקרה לנו לאחרונה במחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה בבר אילן – נערך במהלך כל הסמסטר תהליך חיפוש מפורט. אנשים טובים ורציניים הקדישו את מיטב מרצם וזמנם לתהליך – בסופו של דבר נבחר המועמד שנראה היה המועמד שיהיה קל ביותר לקדם בוועדות המיון הקשוחות של האוניברסיטה. ואז, לאחר כל אינסוף שעות ההשקעה הרבות, הנשיא החרים את התקן. אני מספרת את זה בכדי להנכיח את העובדה שנאו-ליברליזציה של האקדמיה משמעותה ירידה חדה באוטונומיה של המחלקות וביכולת להפעיל קריטריונים להעדפה שאינם הקריטריונים הנקבעים על-ידי מודל התקצוב של ות"ת המושתת בעיקר על פריון כמותי. תלות כלכלית מוחלטת היא הדרך שבה המדינה הנאו-ליברלית הופכת את האקדמיה ואת המוסדות האקדמים לצייתנים. אז אני מסכימה מאד שעלינו להתייצב לצד יאלי ואחרות במצבה ואישית מתייצבת לחלוטין לצידה ולצידן. אבל המאבק הוא לא בתוכנית ללימודי מגדר אלא בשיטה: במדינה, בות"ת, באוצר – המאבק בנאו-ליברליזם הוא מאבק שחייב להתקיים בראש ובראשונה ברמה המוסדית – וברמה הזו, עד עתה, אנחנו נוחלות.ים תבוסות יומיום גם משום שאנחנו כלכך מעטות.ים במאבק הזה וגם משום שאנחנו לא קושרות.ים בין המאבק הזה לבין מאבקיהן של שאר הנשים הנושאות על כתפיהן ומפרנסות מודלים של תקצוב לשירותים החברתיים במובנם הרחב: החל ממנקות ועובדות סיעוד או סייעות ועד פסיכולוגיות, מורות, אחיות ועו"סיות. ללא שיתוף פעולה כזה בקואליציה רחבה של א.נשים שיכריזו כי הן מסרבות.ים להמשיך ולפרנס את מודל התקצוב של האוצר, נישאר מעטות.ים מדי מכדי שטענותינו ילקחו בחשבון.

  3. ליכודניק

    "כל הזמן רוצים לקנות את הידע שלנו בזול. וזה סחר חליפין מאד מאד לא הוגן. אנחנו צריכות להגיד את זה, הידע שלנו הוא יקר – עלה לנו הרבה לייצר אותו."

    זה טיעון סוציאליסטי.
    איני מכיר את עולם לימודי החברה והרוח- אני מהנדס- אבל איני מבין את ההגיון להאשים מישהו בכך שהוא קפיטליסט (או "פיאודל") ולא סוציאליסט. הרי אם הוא *באמת* קפיטליסט, האשמה כזו היא כאין וכאפס בעיניו. את הממסד הקפיטליסטי מעניינים גורמים קפיטליסטיים:
    מה מושך סטודנטים
    מה מושך מרצים
    מה מביא תקציבים (תרומות ומענקים מהות"ת)

    משמע- פעולה יעילה מתחילה במציאת נוסחה בה אקדמיה מזרחית, נשית, ערבית וכו' מושכת יותר תקציבים וסטודנטים; אם נניח שגרעין של מרצים כבר קיים.

    ובכל מיקרה, זה מאבק על פירורים. אם המטרה היא למצוא לקומץ נשים מזרחיות מוכשרות עבודה- אפשר להשיג אותה ע"י הפנייתן ללימודי הנדסה, הוראה וסיעוד.

    1. רוני

      אתה רציני ?
      מה הכל כלכלי ? זה ממש לא מאבק של פירורים
      ראשית מוסד אקדמי הוא מקום עבודה לכל דבר והדרת נשים מזרחיות ובכלל מזרחים אינה שונה מאפליה על רקע עדתי בצבא לדוגמא או בכל מקום עבודה אחר ציבורי או פרטי . העניין שפה מדובר במידור מבני כלומר למזרחים אין יכולת להתקבל לאותם תפקידים באמתלות שונות ומוסוות .
      מעבר לבעיה המבנית בשוק העבודה הישראלי שהינו בעייתי בכך שהוא תואם לריבוד החברתי הישראלי ישנה בעיה שתחום האקדמיה הינו מדד להצלחה חברתית ואין סיבה שיהיה סגור בפני אי אלו מעמדות עדות ולאומים .

  4. סוציולוג

    תעמולה קומוניסטית של פריבילגים מנותקים ופתטים שחושבים שהשמש זורחת מעכוזם ומתחזים לקורבנות באמצעות שיח זהויות מרקסיסטי (שמאפשר להם להעמיד פנים שהם מזדהים ואף מדברים בשם "הפריפרייה"). אז כדאי לגעת "הידע שלנו" שווה בדיוק מה שאנשים מוכנים לשלם עבורו בשוק החופשי. ברוב התחומים האקדמיה משלמת מחיר מופקע לכל הדעות דווקא בגלל מודל התגמולים הסוציאליסטי (באקדמיה ה"ניאו-ליברלית" עלק) שקובע שכר שווה לפי דרגה ללא שום קשר לביצועים ולביקוש של הידע.