• בגין ונחמה
    הצבעה שבטית
    מה מסמנים המונחים שמאל וימין בישראל? ראיון עם לב גרינברג
  • צלשלאמת
    אות קין
    כך לוהקה א"ק לתפקיד הפופולרי ביותר בז'אנר סרטי האימה

בחירות 2019: לא ביטחון, לא שלום - קרקע

מחזון וערכים של התיישבות וסוציאליזם כביכול, אל עבר קפיטליזם טהור – ההתיישבות העובדת משנה מסלול פוליטי על מנת לשמור על נכסיה הקרקעיים. מספיק להתבונן ברשימת ראשי המועצות שהצטרפו ליש עתיד
איציק קריספל

הבחירות לפנינו, ומאחורי הקלעים ממשיכות קבוצות אינטרסים חזקות להילחם את המלחמה האמיתית, כאשר הפעם הן מוותרות בראש חוצות על האידיאולוגיה על מנת לשמור על הנכס היקר להם מכל – קרקעות. 90% מקרקעות המדינה מוחזקות על ידי המועצות האזוריות, על אף שחלקן באוכלוסייה הינו 10% בלבד. היחס הזה הפך עם השנים למחלוקת על משאבי הקרקע, הכנסות מארנונה ושינויי יעוד לקרקע המניבים עשרות מיליונים לבעלי הקרקעות.

החל משנת 2013 עבר תחום זה שינוי ניכר. המועצות האזוריות נפרדו מהון עצום, עקב חלוקת ארנונה מחודשת לטובת ההתיישבות העירונית, ערי פיתוח ויישובי ספר. נוסחאות ערי עולים שונתה לפני כשנתיים, ובכך מחקה מיליוני שקלים שעברו בעבר בצורה אוטומטית להתיישבות החקלאית והיום מתחלקים בצורה דיפרנציאלית וצודקת לכל השותפים בעוגה. אם שני מהלכים אלו הכניסו את מחזיקי הקרקע לתזזית, הגיעו הוועדות הגיאוגרפיות עם אמירה אמיצה המבקשת לחלק מחדש את המרחב הגיאוגרפי.

הביקוש לדיור ותנופת הבנייה הביאו את הממשלה לחוקק את חוק הוותמ"ל (הוועדה לתוכניות מועדפות לדיור) – חוק שלקח מההתיישבות העובדת את כוחה והעבירו לוועדת התכנון. בכך נפתח פתח לבקשות רבות של ערי הפריפריה להרחבה, אלא שהפעם הבקשות לא עברו דרך הסחבת הביורוקרטית של הממשלה או המנהל. בתוך שנתיים עברו – למורת רוחם של חברי ההתיישבות החקלאית – אלפי דונמים לטובת הערים המשוועות להתפתח, וכך הגדילו ערים רבות את שטחי השיפוט לטובת צמיחה דמוגרפית הכרחית. למותר לציין כי דווקא הערים המתפתחות תורמות תרומה נכבדה למצוקת הדיור, בעוד מחזיקי הקרקע ממשיכים לקבל תושבים חדשים במשורה דרך הרחבות ומסנני סלקציה של ועדות קבלה.

זהו לבו של הסכסוך הכלכלי הגדול בין אליטת הקרקעות לשאר הארץ, וללא ספק מקורו המשמעותי של אי השוויון. לא ביטחון, לא שלום – קרקע

מרבית הערים בארץ הינן ערים כלואות השוכנות כאיים מוניציפאליים בתוך השטח הענק של מועצות אזוריות. ניתן לראות זאת בצורה מובהקת בפריפריה: בתוך השטח של המועצה האזורית רמת נגב כלואה ירוחם, בתוך השטח העצום של מועצת תמר כלואה דימונה, בתוך המועצה האזורית מרחבים כלואה אופקים וכך הלאה. מצב זה מקבע את יחסי הכוחות שהונחלו בישראל מקום המדינה. זהו בעצם לב-לבו של הסכסוך הכלכלי הגדול ביותר בין אליטת הקרקעות לשאר חלקי הארץ, וזהו ללא ספק מקורו הסמוי והמשמעותי של אי-השוויון. לא ביטחון, לא שלום, אלא קרקע.

בין היתר, השמירה על המשאב הזה הצליחה להביא לברית אבסורדית בין ח"כ איתן ברושי לשר אורי אריאל. כך קרה שבכנס החטיבה להתיישבות שנערך ביולי האחרון במרכז הירידים בגני התערוכה, התחברו הקצוות הפוליטיים המנוגדים, בין ההתיישבות להתנחלות, לכדי אינטרס משותף שמהותו שמירה על הקרקע.

בשל כך עוברות התנועה הקיבוצית והחקלאית שינויים רבים גם במישור הפוליטי. בעבר היה זה שמוליק ריפמן ז"ל ראש המועצה האזורית רמת נגב שהתפקד למפלגת ישראל ביתנו, על אף שזהו אינו ביתו הטבעי. ניכר כי חיפש אז אחיזה פוליטית חדשה לאור האיומים שהגיעו מהמועצה המקומית ירוחם שדרשה, לאחר 70 שנות הדרה, חלק בנתח המשמעותי אותו אחזה רמת נגב. בעלת הבית ההיסטורית מפלגת העבודה לא יכלה כבר לספק את הסחורה ומכאן שורשי קריסתה.

כיום, מחשבות הקבוצות הללו מסלול מחדש בשדה הפוליטי, מחזון וערכים של התיישבות וסוציאליזם, אל עבר קפיטליזם טהור של הפרטות, קניונים ונדל"ן מניב שורת רווח שמנות. בשל כך צצות התארגנויות חדשות לקראת הבחירות באפריל 2019. המלקחיים של ההתיישבות החקלאית התפצלו לשתי זרועות: הזרוע הראשונה הינה התנועה החקלאית שחברה זה מכבר למפלגת כולנו של משה כחלון ובכך ביצעה היפרדות מוחלטת ממפלגת העבודה. באוקטובר האחרון מינה כחלון את עו"ד עמית יפרח כמוזמן קבוע במועצת מקרקעי ישראל (המשמשת כדירקטוריון של רשות מקרקעי ישראל) – יפרח משמש כ-14 שנה כיו״ר אגף הקרקעות בתנועת המושבים.

הגוף החשוב ביותר שאמור לשמור על הקרקעות לטובת כולנו, הכניס לזירה את החתול שישמור על השמנת והכל תחת סיסמאות המפלגה החברתית

עוד החליטה המועצה על הקמת צוות שיסדיר את נושא הפעילות הלא חקלאית והתיירות הכפרית במושבים ובקיבוצים, כאשר אל הצוות יוזמנו שני משקיפים – האחד מהמושבים והשני מהקיבוצים. הגוף העליון והחשוב ביותר שאמור לשמור על הקרקעות לטובת כולנו הכניס לזירה את החתול שישמור על השמנת והכל תחת סיסמאות המפלגה החברתית. מיותר לציין כי לרשויות המקומיות המייצגות את מרבית האוכלוסייה בישראל אין אף נציג במועצה. וכדי לקצור קולות הבטיח כחלון למאיר צור, מזכ"ל תנועת המושבים ויו"ר התאחדות חקלאי ישראל, כי בממשלה הבאה ידרוש את תיק החקלאות עבורו, לא פחות.

הזרוע השנייה של המלקחיים הם מנהיגי המועצות האזוריות. עד כה הצטרפו כמה ראשי מועצות אזוריות מהכנים וכאלו שיסיימו את כהונתם והתפקדו ליש עתיד של יאיר לפיד, וביניהם ראש מועצה אזורית גולן אלי מלכה, ראש מועצה אזורית בני שמעון סיגל מורן, ראש מועצה האזורית הערבה התיכונה ד"ר אייל בלום, ראש המועצה האזורית עמק המעיינות יורם קרין, ראש המועצה האזורית יואב ד"ר מטי הרכבי-צרפתי, ראש מועצה אזורית ברנר דורון שילוב וראש מועצה אזורית מגילות ים המלח אריה כהן. הם מצטרפים לח"כ חיים ילין, ראש המועצה האזורית אשכול לשעבר. העילה שלהם היא הדאגה הגדולה למדינת ישראל, אולם בפועל המשחק כלכלי גרידא. בכך מחזק לפיד את ברית האליטות ושולח מסר ברור – עניינים חברתיים נתונים לפרשנות של יחסי כוח ישנים שהיו נהוגים בתקופת מפא"י ההיסטורית.

חברי המועצות הללו שבעו מישיבה ארוכה בספסלי האופוזיציה. הם חטפו כמה מכות כואבות שאילצו אותם להיפרד מכמה פריבילגיות שהיו מנת חלקם עד לבואם של שרי פנים חדשים, כמו גדעון סער, גלעד ארדן ואריה דרעי – שהחלו להבין שכאן טמונה הבעיה הגדולה באי שוויון. שחקני יש עתיד החדשים מסמנים יותר מכל ברית אינטרסים ברורה שכולה חזרה לעבר – אין עתיד. מחד היצמדות לעטיני השלטון, ומן הצד השני בריחה המונית מהבית האידיאולוגי המתפורר.

אז אם חשבתם שהבחירות הבאות הן על אידיאולוגיה, ביטחון וכלכלה, תחשבו שוב! מלחמת הקרקעות מכה שנית.

איציק קריספל הוא פעיל בקואליציה לצדק חלוקתי בקרקעות

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. Mosheshy

    מדוייק.

    what Kibbutz Ein-Gedi doing to Arad city and Dimona city in south of Israel!
    kibbutz Ein-Gedi control the Regional Council of Tamar

    https://vimeo.com/126294

  2. דניאל דה מלאך

    איך אפשר לדבר על מאבק על קרקע בארץ ומצוקת ערי הפריפריה בלי להזכיר את הערבים?

    תודה על המאמר. האינפורמציה המובאת בו מאוד מעניינת. עם זאת הפרשנות היא שגויה בעיני, כי היא מתעלמת מ"הפיל שבחדר", שהוא המאמץ הגזעני של המדינה להרחיב את ההתיישבות היהודית על חשבון הערבית. המאמץ הזה כולל לנשל את הריסת הבתים ביישובים הערבים ובמיוחד בכפרים הבדואים.

    חשוב לשים לב שלא רק הקיבוצים מקבלים העדפה מהמדינה, זהו "המגזר הכפרי" כולו, הכולל גם את המושבים והיישובים הקהילתיים. המגזר הזה ממלא בפרוייקט הייהוד של הארץ התפקיד של "תפיסת קרקע" עבור יהודים בלבד, ואיתו כמובן צמצום מרחב הקרקע הפוטנציאלי של האזרחים הערבים. הגמול שמקבל המגזר הזה הוא האפשרות להקים "יישובי איכות" שנהנים מרמת חינוך עדיפה (זוכרים את האגף לחינוך התיישבותי?).

    העברות הקרקע לערי הפיתוח, שהן רצויות כשלעצמן, לא ישנו את המצב מבסיסו. במבט רחב אלה הם רק פירורים. המצוקה הקבועה של ערי הפריפריה בנגב, בגליל, וגם בשטחים כמובן, משקפת את התפקיד השונה שמיועד להן הפרוייקט הייהוד. התפקיד שלהן איננו לתפוס קרקע אלא להגדיל את הרוב היהודי. לכן המדינה ממשיכה לבנות בהן בלי להתחשב באפשרויות התעסוקה ולהפנות אליהן את האוכלוסיות החלשות ביותר כלכלית.

    בלי לדבר על ייהוד אי אפשר להבין את מצוקת ערי הפיתוח.

  3. רועי

    מאמר חשוב ומאיר עיניים