• ביטון-יפעת-1
    פודקאסט חדש
    "אנחנו הגנרליות של הביטחון החברתי" - ראיון עם יפעת ביטון
  • קושמרו ואברמוביץ
    בעקבות הבבונים
    מה קרה כשכתבי אולפן שישי יצאו לפגוש את הילידים בשדרות?

בני גנץ מסוכן יותר מאיתמר בן גביר

גנץ מצטייר כיונה עם עלה של זית, חרף גאוותו על החזרת עזה לתקופת האבן רק משום שזהות אשכנזית עדיין מהלכת קסמים על קבוצות רחבות בחברה הישראלית. את המחיר של השיח השקרי הישראלי ישלמו בעזה
תום מהגרתום מהגר

פעיל בעמותת עמר"ם לקידום תרבות וזהות מזרחית

שיתוף הפעולה הצפוי בין "הליכוד" למפלגות "איחוד לאומי" ו"עוצמה יהודית" מלמד על הלגיטימציה שלה זוכה הגזענות בשנים האחרונות. אם בעבר "הליכוד" יצא באופן נחרץ נגד הכהניזם, בימינו הקווים האדומים כבר לא קיימים. גם אריה דרעי, יו"ר ש"ס, בחר לקרוץ לכיוון איתמר בן-גביר, עמדה שלא זכורה בתולדות מנהיגותו. כך, אמירתו השפלה של ראש הממשלה בנימין נתניהו במהלך יום הבחירות הקודם, "הערבים נוהרים לקלפיות", הופכת למציאות רעה. התבטאויות ודעות גזעניות הן דבר שמקובל בדרגים הבכירים ביותר של הציבוריות הישראלית.

אולם בעיני, האירוע החמור והקשה ביותר של מערכת הבחירות הנוכחית – עד כה – הוא דווקא הצהרתו של בני גנץ, יו"ר רשימת "כחול-לבן" על כך שבמהלך כהונתו כרמטכ"ל "חלקים מעזה חזרו לתקופת האבן". מהבחינה הזו, בני גנץ והלך הרוח שהוא מגלם ומייצג, מסוכנים פי כמה וכמה מהגזענות הבוטה שאליה חבר נתניהו. הם מסוכנים, כי הם באים לידי ביטוי ביכולת לקדם ולהוציא לפועל מדיניות שתפגע בצורה חמורה ביותר בזכות של בני אדם לחיים, לשלמות הגוף, לקורת גג, לשירותי בריאות בסיסיים, לאספקה שוטפת של מים, חשמל, תשתיות ניקוז ועוד. אם אכן זהו המדד אזי בני גנץ, לאור אמירתו בנימה מופגנת של גאווה, הוא אחד האנשים המסוכנים בישראל. מסוכן הרבה יותר מאיתמר בן גביר.

חשוב לעמוד על ההבדלים בין האלימות שמייצר מנהיג פוליטי כבני גנץ לעומת האלימות של מפלגות הימין הקיצוני למיניהן. בעוד הימין הקיצוני ממוסגר כגזעני וזוכה לגינויים והתנגדות בזירות שונות, לרבות זו הבינלאומית, בני גנץ מייצג את המיינסטרים הישראלי הראוי, הערכי והנכון. הוא זוכה לתמיכה של גופי תקשורת מרכזיים ונהנה מתדמית מתונה ומהוגנת. גם אלו הטוענים שהם מייצגים עמדות שמאל, למשל מרצ, כבר הביעו את תמיכתם האפשרית במועמדותו של גנץ לראשות הממשלה. מדובר אפוא בסוג של אלימות שהיא המובן מאליו בישראל, הלגיטימית והמקובלת ביותר, אלימות אשר נכון להיום אנחנו לא מדברים על קורבנותיה ולא סופרים אותם. אם גנץ גאה בכך שהוציא לפועל מדיניות נפשעת שכזו בעבר, וכעת ברור לנו שלא רק שהחברה הישראלית נעדרת כל מנגנון או קול אשר ימנע אותה בעתיד, אלא אף היא מתגמלת את מבצעיה בציבור בוחרים/ות גדול, הרי שמינויו האפשרי של גנץ לראשות הממשלה טומן בחובו סכנה ממשית.

מדובר בכחש עצמי קולקטיבי שכבר התפוצץ לנו בפנים: אהוד ברק, כביכול מנהיג שמאל, חזר מהמו"מ לשלום מול המנהיגות הפלסטינית עם סלוגן הרה אסון: "אין פרטנר"

היבט נוסף של הסכנה הצפויה בבחירתו של בני גנץ לתפקיד ראש הממשלה נובע מהשיח הציבורי השקרי בישראל. במשחק המסיכות הישראלי, מפלגת "כחול-לבן" נחשבת תנועת מרכז-שמאל שתפעל לפתרון מדיני, להבדיל מהימין, אוהדי בית"ר, המתנחלים וכו'. אבל מדובר בכחש עצמי קולקטיבי שכבר התפוצץ לנו בפנים: אהוד ברק, כביכול מנהיג שמאל, חזר מהמו"מ לשלום מול המנהיגות הפלסטינית עם סלוגן הרה אסון: "אין פרטנר". הביטוי המכונן הזה משמש עד היום את הימין הישראלי כל אימת שעולה האפשרות לפתוח בהידברות על מנת למצוא פתרונות ראויים לפיוס. וחשוב לומר שבמובן הזה הצדק עם הימין- "אם אתם בשמאל הצעתם הכול ולא הצלחתם, אם אתם אומרים שאין פרטנר, אז ברור שצריך להמשיך במדיניות של שליטה והפעלת כוח". יתרה מזו, בהמשך לאותו היגיון: אם בני גנץ, המתון והמקובל על השמאל הישראלי, גאה באלימות שהפעיל בעזה נגד תושבים/ות, אז קל וחומר שנתניהו הימני יידרש להפעיל כוח רב יותר במהלך עימותים צבאיים. את המחיר של השיח השקרי הישראלי ישלמו בעזה.

אז כיצד זה שבני גנץ, אפילו לאחר הודאתו על ביצוע פשעים נגד תושבים/ות בעזה, נחשב אלטרנטיבה ראויה לשלטון הימין? זהות אשכנזית עדיין מהלכת קסמים על קבוצות רחבות בחברה הישראלית. בני גנץ מגלם את המטען התרבותי של "מלח הארץ"- איש צבא בכיר מאד, גבוה, תכול עיניים, ישראלי. יצחק רבין מודל 2019. אבל ממש כפי שהאלימות של "דור המייסדים" המהולל לא נספרת ע"י השמאל הישראלי, אשר לדידו הסכסוך התחיל בכיבוש של 67', ולא יעזרו מחקרים ועדויות אינספור על פעולות לטיהור אתני ב- 1948 ואילך, כך גם אלימותו של בני גנץ נותרת שקופה. או אז, בניכוי ההצהרה המחרידה על תקופת האבן, בניכוי הפשעים נגד תושבי/ות רצועת עזה, כמה נוח לצקצק בהתחסדות לנוכח ההסכם של נתניהו עם הימין הקיצוני.

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. רועי

    מסכים עם הרוב, אבל אני סבור שמטרתו העיקרית של הקרב הנוכחי היא הדחת נתניהו, ולפחות בחלקו, מכאן נובעת גם הפופולאריות של גנץ. לאחר מכן אפשר להיות התפנות למאבקים נוספים, וכנראה חשובים בהרבה בכל היבט מוסרי

  2. Mosheshy

    היטבת להסביר.

  3. רוחמה מרטון

    אין עליך, תום. מאמרך בבחינת מועט המכיל את המרובה. אכן הסכנה בגנרל בני גנץ גדולה לאין שיעור מסכנת בן גביר ודומיו. יש לו את העמדה המאפשרת לו להיות מסוכן כל כך.

  4. ליכודניק

    הכותב צודק, רק מהצד השני.

    להרוג אלפי חפים מפשע (כולל ישראלים בודדים) עבור מטרה אמורפית כמו "הרתעת החמאס" זה באמת פשע מוסרי*.
    הרי עבור החמאס הם חשובים כקליפת השום. אולי אפילו מחזקים אותו, שהרי הם שהידים שכעת יש לנקום את מותם.
    מוסרית, יש לכבוש את עזה ולהפיל את החמאס. זה יצדיק את האבידות הרבות שבודאי יהיו.

    * פשע מוסרי אבל חוקי לגמרי- הצבא תחת גנץ הקפיד מאוד על אי פגיעה בבלתי-מעורבים. עד כדי ירי חימוש מונחה יקר מאוד על מטרות *שידעו שהן ריקות*, כדי להרתיע. הרג של ~20 לא מעורבים ליום לחימה זה לא "להחזיר לתקופת האבן". מי שרוצה להיזכר אלימות צבאית מהי, מוזמן לקרוא על המלחמות בסוריה ובתימן.

  5. חזי חזזית

    דווקא המזרחים (ש"ס, רגב) הם אלה שמשתמשים ברטוריקה גזענית פרופר. כאילו, אם הכל עניין של רטוריקה אז הם לוקחים בהליכה.

  6. נטליה

    למה להתייחס אליהם כדיפרנציאלים, צריך להתייחס אליהם כאינטגרל. בן גביר עושה את הכשרת הלבבות וגנץ את האופרציה. שני הצדדים האלו היו בציונות תמיד. אין אופרציה של אלפי הרוגים בלי הכשרת לבבות שזה בסדר. אף אחד מהם לא מסוכן יותר מהשני. הם שני צדדים של אותו מטבע.