מדברים על צדק חלוקתי, אז מדברים

משרד הפנים מנסה לחמוק מהתמודדות עם שאלות גדולות ממידותיו באמצעות ועדה שאמורה לקדם את הצדק החלוקתי בנגב, אך בעיקר מקדמת את החרגת הבדואים מהמרחב ומהדיון
בתיה רודד

ביום האחרון של שנת 2018 השתתפנו בוועידת משרד הפנים לאזוריות. המסר הנלהב שעלה שם נסב סביב צדק חלוקתי וסגירת פערים. שני תהליכי הדגל של המשרד שנועדו ליישם מטרות נעלות אלה הם פרויקט האשכולות האזוריים, מצרף של מועצות וערים שהולכים ומוקמים ברחבי הארץ כדי לאגם משאבים, להתייעל, ולחסוך באמצעות השיתוף, באופן וולונטרי. פרויקט שני, הינו הוועדות הגיאוגרפיות הקבועות שהוקמו לפני כשנה וחצי בכל אחד ממחוזות המדינה. תפקידן הוא להסדיר שינויי גבולות בין מועצות אזוריות וערים ולחלק ארנונה שלא ממגורים בין רשויות סמוכות. נראה שלא רבים בציבור יודעים על קיומם של שני גופים סטטוטוריים אלה, אף כי הם משפיעים על חיי היומיום ביישובים.

המנדט של הוועדה הגיאוגרפית (רשימת הנושאים שיידונו במשך השנה ותיחום השטח המדובר) ניתן לה ממשרד הפנים ועליה לקבל החלטות ולהמליץ בפני משרד הפנים. האחרון רשאי לקבלן או לדחותן. ב-23.12.18, התכנסה הוועדה הגיאוגרפית דרום כדי לשוב ולדון בדבר העברת היישובים היהודיים הקיימים והמתוכננים במרחב שבין מיתר לבין ערד – יישובים שאושרו חרף התנגדות רבה מצד גורמים רבים. הוועדה כבר המליצה על העברתם למועצה אזורית תמר, אך משרד הפנים ביקש לפתוח את הדיון שנית בפני כל מי שרוצה לטעון בנושא.

רבים הגיעו לדיון: נציגי רשויות, ארגוני החברה האזרחית, הירוקים ועוד. אחד-אחד הם העלו את השגותיהם ונימוקיהם בנושא. מתגובותיהם של חברי הוועדה במהלך כל הדיון, עולה שעבורם גבולות המנדט שקבע משרד הפנים בלתי מעורערים במרחב ובשיח. אך הדיון הציף את המציאות המרחבית שמשרד הפנים מנסה לחמוק ממנה, משום הצורך להתמודד עם שאלות גדולות ממידותיו. כלומר, תוכננו יישובים כדי לתקוע טריזים ל"התפשטות הבדווית", ולהפתעת כולם נמצא שבעייתי להסדיר אותם ברמה המוניציפלית בצורה מתקבלת על הדעת.

תוכננו יישובים כדי לתקוע טריזים ל"התפשטות הבדווית", ולהפתעת כולם נמצא שבעייתי להסדירם

גורם מתערב נוסף המסרבל את הפתרון הוא החלוקה למועצות אזוריות, מקומיות ועיריות. חלוקה מנדטורית זו, שעבר זמנה, מנציחה את אי-השוויון, שכן היא מותירה את הערים כלואות בתוך מרחבי המועצות האזוריות כשהן תלויות ברצונן הטוב לצורכי התרחבות ופיתוח. המרחבים הללו הם גם משאב יקר ערך בהיותו כר נרחב להקמת שטחי מסחר, שירותים ואזורי תעסוקה. הללו מהווים מקור לארנונה שברבות מהערים מצומצם בשטחו ואילו בעיירות הבדוויות לא קיים.

שתי המועצות האזוריות שבקרבת השטח האמור בין ערד למיתר הן מועצה אזורית בני שמעון ומועצה אזורית תמר: שתיהן מרוחקות ואינן מתלהבות מעומס נוסף של הקמת יישובים חדשים התובעים השקעה רבה. ההחלטה של הוועדה לשייך את כל היישובים למועצה האזורית תמר מצביעה על היתכנות נמוכה לספק את הנדרש. הצעה הגיונית יותר – לשייך את חלקם למיתר וחלקם לערד, הסמוכות – לא משתלבת במסגרת החשיבה הקיימת.

עוד נושא שסיבך את הדיון היה נוכחותו של הקו הירוק במרחב ובמפה. כך עולה שוב המציאות המרחבית העיקשת שבאה לידי ביטוי קיצוני ביישוב שני-ליבנה השסוע משני עברי הקו הירוק. כך גם נדחו הצעותיה של מועצה אזורית דרום הר חברון להחיל את שלטונה על היישובים הקיימים והעומדים לקום במרחב המנדט. משרד הפנים מסרב להחיל את המנדט על מועצה זו ושטחיה מאותה סיבה של החרגת הבדווים – השתמטות מדיוני עומק שקופים בעובדות שמשתדלים לעקוף בבחינת "הפיל בחדר". התוצאה – היעדר פתרונות ראויים והוצאות גבוהות יותר.

תיחום המנדט החריג במכוון את הבדווים מהמרחב ומהדיון למרות שבמציאות הם כמובן נוכחים. כל עוד זה המצב, אין טעם בקיומה של הוועדה – כי אין נגב רק ליהודים וגם לא יהיה. גם השיוך לרשות להסדרה תוך דילוג על הבדווים מהדהד את הממשל הצבאי ששרר כאן עד 1966 ומפריע לתהליך קבלת החלטות דמוקרטי, משתף ומכליל שמבטא הכרה. עם זאת, הקול הבדווי עלה מכל עבר בדיון: חורה, כסייפה, המועצה לכפרים הבדווים הבלתי מוכרים, אל-קסום ואום אל-חיראן. עד מתי יזרקו בוועדה – "הרשות להסדרה" – כמענה לכל מצוקה בדיון? כביכול, אין לבדווים יכולת לדבר בשם עצמם. אמנם הבדווים נשאו דברים אך קולם לא נשמע.

הדיון חשף, אם כן, את ההתעלמות ממספר סוגיות עומק שהן תנאי לצדק חלוקתי: 1. סיום הסכסוך הקרקעי עם הבדווים בהסכמה. 2. ביטול החלוקה למועצות אזוריות וערים ובחינת החלופה של עיר אזורית. 3. החלטה עקרונית לגבי מקומו של הקו הירוק בחיינו.

הקולוניאליזם החיצוני והפנימי חברו יחד כדי לצבוע את המרחב באפור, כמצב זמני לא פורמלי שהולך ומתקבע

המסקנה העולה מהמסכת הסבוכה הזו, היא שהקולוניאליזם החיצוני (הנכחת השטחים הכבושים במרחב ובשיח) והפנימי (דחיקה ואפליה של הבדווים בנגב) חברו יחד כדי לצבוע את המרחב באפור, כמצב זמני לא פורמלי שהולך ומתקבע. לכן, למרות הקמתה של ועדה שאמורה לקדם את הצדק החלוקתי, המצב הנוכחי ימשיך להעמיק פערים ולייצר חברה מתקוממת בנגב ואת העוצמה ישאיר בידי העשירים והחזקים. מכאן לא תצמח ישועה לנגב והפריפריאליזציה שלו אף תגבר.

התמונה במלואה התבררה למחרת, כשהתבשרנו שהשר אריה דרעי החליט על דעתו לשייך את היישוב חירן, שהוקם על הריסות היישוב הבדווי אום אל-חיראן, למועצה אזורית תמר שמרכזה במרחק של כ-70 ק"מ מהיישוב. החתימה של שר הפנים על צו זה מייתרת את הוועדה, את החברה האזרחית ואת ראשי הרשויות בהינף יד אחד. כך חזרנו לנקודת ההתחלה, ללא מראית של ביזור, צדק וסגירת פערים.

ד"ר רודד היא חוקרת הנגב ופעילה חברתית בנגב ובערד

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.