עדנה מתרגשת עלינו בעת האחרונה, עם פרץ יצירה ויזמות שאינו מתנצל או מתלבן, להפך: כזה שמישיר מבט אל המציאות המדירה והגזענית ואומר את האמת בפנים • פסטיבל Atesib נפתח הערב בסינמטק ת"א
הסדרה "מונא" היא דבר חדש במקומותינו, עם גיבורה פלסטינית חושבת ומרתקת בלב ההוויה הישראלית-יהודית-תל אביבית. היא מצליחה להנכיח את האיוולת שבאי-ידיעת הערבית, לצד הרהיטות התרבותית של הדור הזקוף פי שלוש – צעירים פלסטינים בגבולות 48' שעדיין פוגשים גזענות חריפה, אבל מתנווטים במודעות בין עולם יהודי ועולם פלסטיני
בזכות ספרה של רוקסן גיי, היחס אל הגוף השמן הופך מבעיה אישית לבעיה כוללת של חברה שמסרבת להסתכל על גופים שמנים. המרחב שגיי מאפשרת בין השאיפה לרזון לבין חופש התנועה מספק אפשרות לנשום
ספריו המוקדמים של עמוס עוז הציגו בפניי ישראליות אידאלית, נכספת, שעבור ילדה ממוצא תימני מפרבר של תל אביב נדמתה בלתי ניתנת להשגה. רק מאוחר יותר הבנתי שגם הוא עצמו השתוקק להרגיש שייך
אין בסרטם של יוסי מדמוני ובועז יהונתן יעקב פאתוס דתי וקולנועי, אלא ניסיון להביא לגילוי של האותנטי המגולם ביומיום. מסתבר שהגאולה הרבה יותר קרובה ליומיומי ממה שאנחנו מדמיינים ושקולה הוא קול עדין וחרישי
בימינו קיימת תמימות דעים כמעט גורפת על כך שהגברים צריכים להשתנות, אבל איך בדיוק זה אמור לקרות? אולי כמו הגיבור שיוצא לאקס-טריטוריה כפרא חסר עכבות ושב ממנה מאולף • שלוש תשובות לשאלה על מה הנובלה "בעל חיים" של רון דהן
כ-1,100 צעירים נרצחו בחברה הערבית משנת 2000 עד היום, אך סיפורם וסיפורה של החברה שבתוכה הם חיו ומתו אפוף שתיקה. שירו החדש "סלאם יא סאחבי" מאלץ אותנו לפקוח עיניים
סרטה של ישראלה שאער-מעודד "מורי: חידת שבזי" אינו מערער על מקומו של שבזי כגיבור-על, אך חותר לפירוק הדימוי שלו כדמות הומוגנית ואידילית ומבקש לבחון מהי ההתפתחות שהובילה למעמדו המיתי
