ליורם

יורם, יש מידה רבה של צדק בדברים שלך (על אף שלדעתי מתוכננת הפגנה) ויכול להיות שמחאה אפילו מעוררת מחאות נוספות. אין לדעת, אך זה נושא מעניין מאוד למחקר. האם כאשר אדם עושה לייק בפייסבוק הוא טופח לעצמו על השכם והולך לישון מרוצה בלילה או שמא הדבר מבעיר בו את יצר המהפכנות והוא אינו שבע עד שקלקולים רציניים יותר מתוקנים. אכן נקודה חשובה.
אי לכך, אני מפנה אותך לפואנטה השנייה שלי שנוגעת ברצון לאפשר לכולנו לצרוך עוד ועוד מוצרים לא נחוצים וגורמי נזק.לא מדובר כלל במוצרי יסוד. זה לא מאבק הלחם או מאבק האורז או מאבק העגבניה. עצוב שזה כך, אך במדינתנו אוכלת יושביה, מי שקונה חטיפי שוקולד ומים מינרלים הוא סוג של עשיר.
עניין אחרון – לא כל מחיר גבוה הוא עושק. זו מילה מאוד חריפה. לדעתי כדאי לשמור אותה לשכר הרעב שמקבלים רבין ורבות במשק הישראלי ולא לבצע זילות שלה בהצמדתה לשלושה שקלים מיותרים שהוסיפו לפסק זמן.

לא לבזבז מחאה

המגיבים להערה שלי רואים במחאה מעין משאב מתכלה שהם איכשהו ממונים על שמירתו. אמיר תוהה "האם באמת יש מקום למנף את המחאה החברתית ואת מנגנוניה" על אילו מנגנונים מדובר? פייסבוק? האם אותם מנגנונים עלומים ישתמרו טוב יותר בימ"ח של אמיר עד שמועצת חכמי החינוך תמצא "טובין" ראויים למחאה כשרה? ואולי דוקא יחלידו מחוסר שימוש? צילי פז וולק חסה על "משאבים" מי שימחה על מחירי שטראוס יהיה חסר משאבי מחאה לעניין הדיור הציבורי למשל. אבל ה"משאב" הנדרש במחאת שטראוס הוא הימנעות מקניה (+לחיצה על לייק בפייסבוק) ולא פעולה אקטיבית כמו הפגנה. יש אנשים שלא קונים תוצרת התנחלויות ובכל זאת מצליחים גם להפגין בנעלין או בלעין (ןלהיפך: טרם שמעתי אדם אומר שהפגנה בששיח' גראח רוקנה את משאבי המחאה שלו והוא הולך לקנות מתוצרת הר ברכה כדי לחדש אותם).

טיפוסי לדיווחי תקשורת

בגלל סיבות רבות רוב העיתונאים לא בודקים עובדות וממחזרים ידיעות, כולל טעויות שהם מקבלים ממקורות לא תמיד אמינים. זה לא בא לביטוי רק בידיעה זו.
למעשה בית המשפט הצרפתי סתר עצמו.על סמך קביעתו שיהודה דויד לא יכול היה לדעת על פציעות מאוחרות יותר היה צריך להרשיע אותו. אין כאן שום תום לב.
אפילו נחום שחף, תומכו של יהודה דויד ודויד עצמו מודים שהיו סימני פציעה מאוחרת יותר.
כלומר ניצחון ממש לגרסא של יהודה דויד לא היה.

הערה: לא חוקי התירס כי אם חוקי הדגן.

בעיה לוגית

האם ישראל היא טוטליטרית או ניאו-ליברלית? אם היא רק טוטליטרית, אזי הקרנבל הוא פוליטי. אם היא רק ניאו-ליברלית, אזי שמטרותיה האנטי-ניאו-ליברליות של המחאה מוצדקות. אם היא גם וגם, או שיש בעיה עם הקטגוריות, אזי שהנחרצות חוצבת-הלהבות וגוזרת-הגורלות אינה במקום.
ובנימין צודקת. ג'סט סיינג.

מי אמר שמגיע?

יורם, לא טענתי בשום מקום שמגיע למישהו לשלם מחירים גבוהים על מוצר כלשהו. אני טוענת משהו אחר – מחאה עושה שימוש במשאבים. במדינה שלנו לאנשים יש משאבים מועטים כדי למחות. לא נראה לי סביר לנצל את המשאבים הללו על שוקולד של שטראוס (אולי על שוקולד בלגי כן…). אלו מאבקים מזיקים.
ואם כבר רוצים למחות אז רק נסה לדמיין מה היה קורה למחירים אם כולנו היינו קונים למשך שבוע אחד רק את מה שאנחנו באמת צריכים…

יושי הנכבד

גם ערבים ונשים הם אזרחים ועובדים. המגזריות היא אבן יסוד של הניאוליברליזם. הלוואי שהסוציולוגיה תסייע לחבר בין מגזרים במקום להמשיך ולעסוק בפטישיזציה של זהויות.

ליורם

מה הקשר בין הטיעון הזה לבין מי שלבושה לא צנוע וגו'? אתמהה. האמת שהאנלוגיה היותר טובה היא למחירי הסיגריות. בל ניתמם – מחאה היא גם תהליך חינוכי – אנשים מוחים ומבקשים תמיכה מתוך הנחה שהטובין שבבסיס המחאה הם ראויים. האם באמת יש מקום למנף את המחאה החברתית ואת מנגנוניה לא רק למען צריכה, אלא אפילו למען צריכה מזיקה? זאת, יש לשים לב, בזמן שמחירי הפירות והירקות נוסקים לשמיים.

אל תחנכו ואל תעשקו

הרעיון שמי שניזון ממזון שאינו עומד בסטנדרט "תזונה טובה" מגיע לו שיעשקו אותו מזכיר את הטענה שמי שלבושה לא צנוע "מגיע לה" הטרדה מינית. אכן קפה ממכר, שוקולד עתיר שומן, דבש (מחומם או לא) הוא תערובת פשוטה של גלוקוז ופרוקטוז ומים מבוקבקים הם הונאה פשוטה. אבל גם למי שאינו ניזון מתזונה אידיאלית יש זכות בסיסית להיות מוגן מעושק. המחאה לא נועדה לסייע ליחידי סגולה, שוחרי איכות סביבה ומודעי תזונה אלא לגברת כהן מחדרה ומר אגבריה מטייבה. הזכות למוצרי יסוד במחיר שפוי אינה "מאבק קטנוני של עשירים", הטייקונים אגב צורכים ממילא שוקולד בלגי ולא את מוצרי שטראוס.

ארז הוא סוציולוג? ברור, גבר יהודי

לא יאומן. אתה מוחה נגד השימוש באתניות ומגדר? לו היית אישה או ערבי, לא היית כנראה כותב את זה. כמה עזות מצח ויהירות גברית ויהודית יש בטקסט שלך.