אנחנו, בנות ובנים ישראלים להורים יוצאי ארצות-ערב וארצות האיסלאם, מביעים את תמיכתנו ברוח החדשה שהציג הנשיא אובמה בנאומו בקהיר - רוח של פיוס, ראייה מפוכחת, חתירה לצדק, וכבוד. כבוד לדתות השונות, לתרבויות השונות, ולבני האדם באשר הם בני אדם.

            נולדנו בישראל ואנחנו ישראלים. מדינתנו חשובה לנו, ואנחנו רוצים לראותה בטוחה, צודקת ומשגשגת לטובת תושביה. בו בזמן, ההיסטוריה הקרובה שלתוכה נולדנו אינה יכולה למחוק היסטוריה בת מאות ואלפי שנים, שבהן חיו הורינו והורי הורינו במזרח-התיכון, באזורים העצומים שבשליטה מוסלמית ובארצות-ערב. אבותינו ואמותינו לא רק שחיו באזור מאז ומעולם, אלא השתתפו במרקם החיים ותרמו רבות להתפתחות התרבות והאזור. גם היום, תרבות ארצות האיסלאם, המזרח-התיכון ותרבות ערב, הינן חלק מזהותנו, חלק שאיננו יכולים לעקור ושאיננו רוצים לעקור.

            בהיסטוריה של יהודי ארצות האיסלאם היו רגעים כואבים. אולם בבחינה הוגנת ומפוקחת, הרגעים הקשים אינם יכולים להסתיר ולכסות על היסטוריה אדירה של חיים משותפים. השליטה המוסלמית ביהודים הייתה סובלנית ונדיבה הרבה יותר מאשר השליטה הלא-מוסלמית, ולא ניתן להשוות את גורל היהודים בארצות האיסלאם לגורלן הטראגי של קהילות יהודיות שלמות באזורים אחרים, ובעיקר באירופה.

            אפשר לראות את עשרות השנים האחרונות כשבר בין היהודים וישראל לבין העולם הערבי והמוסלמי. אנחנו מעדיפים לראותן כסדק כואב וזמני בהיסטוריה ארוכה הרבה יותר, הכוללת עבר משותף ועתיד משותף. גם כשאנחנו מסתכלים על המפה, אנחנו רואים את ישראל כחלק מן המזרח-התיכון, ולא רק מן הבחינה הגיאוגרפית.

            היהדות והאיסלאם אינן זרות זו לזו מבחינה תיאולוגית-רוחנית, היסטורית ותרבותית. התקיימה ביניהן שותפות רבת דורות, אשר זכרה נמחק בעשורים האחרונים, הן בישראל והן ברוב העולם המוסלמי, זאת יחד עם ההיסטוריה הייחודית של יהודי המזרח וארצות האיסלאם (המהווים כיום כ-50% מהאוכלוסייה היהודית בישראל!). בתהליך הפיוס המתבקש בין מזרח ומערב, בחזרה הרצויה מן העוינות והפחד אל שיתוף הפעולה והחיים המשותפים, היהדות ויהודי המזרח יכולים וצריכים להוות גשר חי של זיכרון, תיקון ושותפות.

            מנקודת מבטנו השבר בין ישראל לבין העולם הערבי והמוסלמי אינו יכול להישאר שבר לאורך זמן, שכן הוא חוצה את זהותנו ואת נפשותינו. באשר לסכסוך הטראגי הישראלי-פלסטיני, אנחנו מקווים שיימצא במהרה פתרון הוגן של כבוד והכרה הדדית, של התחשבות בתקוות, בפחדים ובכאבים של הצד הפלסטיני, כמו גם באלה של הצד הישראלי. על כן אנחנו מביעים בזאת את תמיכתנו ברוח שהציג מר אובמה בקהיר, ומצטרפים לתקווה לעתיד שבו גשרים של כבוד הדדי ואנושיות יחליפו חומות של חשד, תוקפנות ושנאה. כל זאת ברוח הצדק וההומאניזם המשותפת הן ליהדות והן לאיסלאם.

על החתום: קובי אוז (טוניס), יוסי אוחנה (מרוקו/בֶּרבֶּריה), חדוה אייל (איראן), נטע אלקיים (מרוקו), אלמוג בהר (עיראק), מואיז בן הראש (מרוקו), נוית בראל (טריפולי, לוב), יעל ברדה (טוניס), יצחק גורמזאנו גורן (מצרים), בת-שחר גורמזאנו גורפינקל (מצרים/עיראק), יאלי השש (לוב/תימן), קלריס חרבון (מרוקו), שלומית ליר (איראן), ד"ר נטלי מסיקה (טוניס), שמעון מרמלשטיין (אפגניסטאן), אורלי נוי (ילידת איראן), יונית נעמן (תורכיה/תימן), יחזקאל נפשי (עיראק), יובל עברי (עיראק), אדמית פרא (תימן), יחזקאל רחמים (עיראק), יודית שחר (טורקיה), מתי שמואלוף (סוריה/איראן/עיראק), נפתלי שם טוב (איראן-כורדיסטן/עיראק), קציעה עלון (כרודיסטאן/בוכרה), יעל ישראל (איראן/טורקיה), דרור ניסן (טריפולי, לוב) .