"מבחינתי השאלה הגדולה היא מהי האוניברסיטה, האם זה מוסד היסטורי של צבירה והפצת ידע, או מפעל תעשייתי, שלקו הייצור שלו מכניסים מצד אחד סטודנטים, מצד שני סגל הוראה, בוחנים את המוצר ושואלים כמה זה עולה? אני חושב שאוניברסיטה היא לא מפעל, וכללי העלות תועלת לא חלים עליה" (מדברי נשיא אוניברסיטת תל אביב המודח בכתבתה של אריאלה רינגל הופמן בידיעות של סוף השבוע).

האמת רק בשל הדברים האלה היה צריך להדיח אותו. איך הוא מעז לטעון שאוניברסיטה אינה מפעל? הרי רבים מאנשי הועד המנהל חושבים שכל דבר הוא מפעל, ואם אינו מפעל, צריך להפוך אותו לכזה. אבל ככה זה שנותנים לאנשי ציבור, שבישראל הם תמיד אנשי עסקים, לנהל כל דבר. כאילו הניהול העסקי הוא כזה מוצלח שכל דרך חשיבה אחרת צריכה להיפסל על הסף.

אותם אנשי ציבור לומדים כל כך מהר שאחרי שלושה חודשים בתפקיד, יו"ר הועד המנהל כבר יודעת שצריך לפטר נשיא אוניברסיטה, ושני חברי וועד אחרים שמונו לא מזמן מצביעים בהצבעתם הראשונה כנגד הנשיא המכהן, כי הם כנראה ממושמעים ולא רק לומדים מהר. אבל החמור מכל הוא הפנמת המודל העסקי הפשטני על ידי אנשי האקדמיה, גם בוועד המנהל וגם אצל רוב הדיקנים באוניברסיטה. אלו שמדברים גבוהה גבוהה על אקדמיה בעצם גם הם לא מבינים מהי. במודל הזה יש היררכיה ברורה: אנשי הסגל הבכיר, בטח הזוטר ושלא לדבר על אנשי המנהלה, הם עובדים של אותם נושאי תפקידים. זכור לי לפני יותר מעשר שנים ויכוח עם דיקן הפקולטה שטען שהוא המנהל שלי ואני טענתי שהוא אינו מבין מהי אוניברסיטה, מהו ארגון קולגיאלי ומהי דמוקרטיה תעסוקתית. כך שהתפיסה הזו אינה ממש חדשה גם בקרב פרופסורים באוניברסיטה.

אם מדברים על נשיאים, אז הנשיא הקודם של האוניברסיטה שהיה היסטוריון פעל באופן שלא היה מבייש שום מנהל. במו אוזני שמעתי אותו ממריץ את הפקולטה לניהול לפתח כמה שיותר תוכניות חוץ תקציביות, מה שהפך ללחם חוק של רבות מהפקולטות באוניברסיטה. אותו נשיא שמשום מה כיהן שתי קדנציות ושבמהלכן, לא רק נוצרו תוכניות מופרטות רבות, אלא גם הגירעון של האוניברסיטה גדל עד כדי כך שהיה צריך להקטין את שיעור המרצים בסגל הבכיר ב-400, משהו שקרוב ל-30% מהסגל הזה.

כך שנכון שהבעיה היא השתלטות של אנשיי עסקים במסווה של אנשי ציבור על האוניברסיטה, אבל בעיה גדולה יותר היא שהאקדמאים עצמם חושבים באותו אופן. היה צריך לבוא מישהו ששהה שנים רבות בארה"ב כדיקן של פקולטה גדולה כדי לומר את הדברים שלמעלה, אבל זה לא ממש עזר לו.