בשני המקרים מדובר על משפט ברמת הקהילה; במקום לפנות למשטרה, כלומר, לגורם אנונימי, מדיני ופורמלי, יש כאן פניה לקבוצת החברים המכירה את המאשימה והנאשם. לכאורה, לקהילה אין סמכויות פורמליות לבדוק האם אכן בוצעו המעשים המיוחסים וכן אין לה סמכות להעניש (למשל, להכניס למעצר). אבל ידועות לכל חוזקן של הסמכויות הבלתי-פורמליות של הקהילה (לעג, נידוי, החרמת הפאב המדובר שתביא להפסד כלכלי או אי הצבעה לתא מסוים בבחירות שתביא למפלתו).

בשני המקרים, ניכרת התרעמות ואף עלבון חזק מאד של הצד המואשם. אלו (המואשמים) טוענים כי נעשה להם עוול; מעבר להתיחסות לפרטי המקרה (שאותם הם מכחישים או מאשרים חלקית או מוסיפים את הסיבה שלהם למעשה), ניכר עלבון גדול מעצם פרסום המקרה על גבי אתר הפייסבוק. הפייסבוק אינו אתר אנונימי, הוא רשת חברתית; ככזו, כל החברים במציאות (וזה כולל את המפקד מהצבא ואת בן הדוד) צופים בפרופיל המקוון שלך. פרסום דבר מה משפיל אודות התנהלותך מביא לבושה חברתית גם במציאות.

מבחינה פמיניסטית, נקיטת השיטה של פרסום ההטרדה לכאורה בפייסבוק (בין אם מינית או מגדרית) היא שיטה גאונית; הקורבן, האישה, שבסיטואציה האמיתית היתה ידה על התחתונה, בין אם מבחינה פיזית או נפשית (הבנית נשים כחלשות הופכת אותן לחלשות במציאות), יוצאת כאן מנצחת. היא מגייסת את תמיכת הקהילה במקרה שלה וזוכה ל"גב" חברתי רציני. במקום להתבייש בכך שהטרידו אותה (תופעה נפוצה במקרים של הטרדות), היא עושה מעשה שכביכול מנוגד להגיון ומפרסמת, יוצאת לאור עם העובדה שהוטרדה. בכך זו היא פרקטיקה של העצמה נשית שכוללת תמיכה מנשים ומגברים.

האם משפט השדה אפקטיבי?

במקרה של ההטרדות המיניות בפאב, המקרה יצא מגבולות הפיסבוק והוקמה קבוצת חשיבה של כל קורבנותיו של הפוחז (שהתאגדו באמצעות הפרסום בפייסבוק). זאת ועוד, המקרה פורסם במקומון "העיר", שהינו גם הוא, בדומה לקבוצות בפייסבוק, ידיעון פנים-קהילתי. לבסוף התנצל המטרידן מעל גבי האתר, תמורת הבטחה לסגירת הקבוצה שנושאת את שמו ומעשיו. הקבוצה נסגרה והסליחה התקבלה (ואנשים ממשיכים להגיע לפאב).  

המקרה של ההטרדה לכאורה באגודת הסטודנטים מורכב יותר; ראשית, הבחירות עדיין לא התקיימו (הן יתקיימו בשבוע הבא). על כן, הרוחות הפוליטיות סוערות וכל צד מערבב תעמולה פוליטית יחד עם הגנה על המאשימה או הנאשם. שנית, ה"סיבה" להטרדה לכאורה היתה חבלה של אותה פעילה בתליית הפוסטרים של המפלגה הנגדית. כלומר, עבירה על החוקה האתית של הבחירות. הצעה ל"סולחה" הדדית בינתיים נדחתה; והזרוע של שני הצדדים עוד נטויה בהאשמות הדדיות.

לענייננו, האם מבחינה אתית, מוסרי הדבר לפתוח קבוצת פייסבוק המאשימה אדם ספציפי במעשה מסוים? ומה אם המעשה לא אירע מעולם? ומי שם את הקהילה להיות רשות שופטת ומבצעת?

בינתיים נדמה כי הפייסבוק הוא רק המשך של כתובת גרפיטי מאשימה על חומות בית הספר, כתיבה בליפסטיק על המראה בשירותים או הפצת שמועה. נדבך נוסף ב"סגירת חשבונות" פנים-קהילתית.