בחודש נובמבר 2009 התחלתי לעבוד כמוכרת ברשת "צומת ספרים". הייתי מודעת ליתרונות והחסרונות בעבודה והחל מהיום הראשון הקפדתי לבצע את עבודתי על הצד הטוב ביותר. על כך יכולים להעיד לקוחות, עמיתים לעבודה ומנהלים. וכן חברות ששמעו ממני משפטים בסגנון "אני נשארת 10 שעות בעבודה היום כי המבצע מתחיל/נגמר/כי עובד חולה/כי ביקשו עזרה". עד היום אני מרוויחה 21 שקל לשעה.
עבדתי בעבר מספר שנים ברשת "סטימצקי". אני מכירה את העבודה. באמת. למדתי ספרות עברית באוניברסיטה ולאחר סיום התואר השני התקשיתי כמו רבים אחרים שלומדים מדעי הרוח, למצוא עבודה ב"תחום". בחרתי לעבוד ברשת היות שחשבתי שעדיף לי להישאר בסביבת ספרים. אני אוהבת ספרים. מלים הן העולם שלי.

בתאריך ה- 22.6.10 במהלך משמרת הבוקר הותקן שעון נוכחות ביומטרי בסניף "הספרייה" דיזנגוף סנטר, בו אני עובדת בחודשים האחרונים. מה שזה בעצם אומר, זה שמקום העבודה דורש ממני ומיתר העובדים למסור את טביעות האצבע שלנו.
בכל מקום עבודה אליו הגעתי נדרשתי לתת את מספר חשבון הבנק שלי. רשויות המדינה יודעות היכן אני גרה. חברות הטלפון הסלולרי יודעות מה המיקום שלי. גוגל זוכר חיפושים שלי ושולח לי דברים על פי מלות מפתח במיילים שלי. וכן, אפילו יש לי חשבון פייסבוק. רחמנא ליצלן.
אני רואה הבדל מהותי בין כל אותן נסיבות בהן אני בוחרת או נדרשת על פי חוק לוותר על הפרטיות שלי לבין מסירת טביעת האצבע שלי למקום העבודה. זאת כמובן בהתחשב בעובדה שאיני עובדת במקום בו טביעת האצבע שלי "נחוצה" למעביד מטעמי סודיות, ביטחון או כל דבר אחר. מדובר מבחינתי באקט פולשני אשר חודר לפרטיות שלי.
מעבר לפרטיות הגוף עצמה שכבודה במקומה מונח, טביעת אצבע שלי (או כל קוד מוצפן אשר מסמל אותה) שמופיעה לצד מספר תעודת הזהות שלי, מספר השעות אותן עבדתי, אולי בצירוף מספר חשבון הבנק שלי, נראים לי בערך כמו הדבר הכי פרטי שיכול להיות לאדם. יש הרבה דברים חיוביים לומר על העבודה ב"צומת ספרים". אך ללא כל ספק, הדרישה לספק טביעת אצבע למקום עבודה שכזה, אינה עומדת בשום יחס מידתי לסוג העבודה אותו אני מבצעת.

 

4 ב-100, 21 שקל לשעה תמורת אצבע. צומת ספרים

יותר מדי דברים עוברים בשקט, במקומות עבודה ובמדינה בכלל, כי אין מספיק א/נשים שיעצרו ויגידו - זה לא מקובל עלינו, ואין לנו שום בעיה להילחם על כך. נפלה בחלקי הזכות לעבוד עם א/נשים אשר בחרו לעצור, להקשיב, ללמוד מעט על הנושא, להביע עמדה. ארגנו כחמישה-עשר א/נשים מסניפים שונים ושלחנו מכתב להנהלת "צומת ספרים". הבענו מחאה וצער על הבחירה בטכנולוגיה זו ועל האופן בו בחרה הרשת "להנחית" על עובדיה מהלומה מסוג זה ללא כל הסברים מקדימים.
על אף שבעת התקנת המכשיר זכינו לתשובות אדיבות ביותר מנציג הרשת ונציג החברה שמספקת את שעוני הנוכחות, ביקשנו לקבל מידע בכתב. הבהרנו כי חלק מהעובדים ימסרו את טביעות האצבע שלהם וחלק יסרבו. חלק מחבריי לעבודה אינם מסכימים לטיעונים הנוגעים לנושא הפרטיות. חלקם מסכימים ומזדהים עם העמדה אותה בחרתי להביע אך בשל אילוצים כלכליים ופחד מפיטורים מסרו, בניגוד לצו מצפונם, את טביעות האצבע שלהם לחברה.
ברור כי מדובר כאן באקט אשר נובע ממערך הכוחות הכלכלי ושחיקתם של זכויות עובדים בישראל.
כל העובדים הסכימו כי היחס אלינו ואל הטענות שהועלו במכתב, כמו גם סירובה של הרשת להעמיד בפני חלופה - הינם בלתי מתקבלים על הדעת. הדגשנו כי דווקא בסיומו של החודש הכי אינטנסיבי מבחינת עבודה (חודש הספר), צורמת לנו התחושה שרשת צומת ספרים בוחרת להביע בעובדיה חוסר אמון בסיסי. אם המעקב אחר שעות הנוכחות של עובדים כפי שנתבצע עד כה, אינו מניח את דעתה של הרשת - הם מוזמנים לטפל בנושא בדרכים אחרות. קיימות חלופות אשר אינן פוגעות בפרטיות העובדת.
בתאריך 28.6.10 הגיעו לסניף בו אני עובדת נציגי הנהלת הרשת על מנת לקיים עימנו שיחות אישיות. התשובות אותן קיבלנו ביחס לנושא הפרטיות ואבטחת המידע לא שכנעו אותי לא בנחיצות טביעות האצבע ולא ביחס לשמירת הפרטיות שלי. כאשר חזרתי והבהרתי כי אין בכוונתי למסור את טביעת האצבע שלי, נאמר לי כי החל מתאריך 1.7.10 המערכת הביומטרית הינה המערכת היחידה דרכה נוכל להיכנס לשעון הנוכחות. מי שמסרבת להשתמש בה - פשוט לא תהיה דרך לחשב לה שכר.
הבהרתי לנציגי ההנהלה כי אני עומדת על סירובי למסור את טביעת האצבע שלי ובשל השינוי בדרישות, אני מבקשת שיוציאו לי מכתב פיטורים. נאמר לי כי איני מפוטרת ויחד עם זאת אין שום חלופה אחרת. על כן, אם איני מתכוונת למסור את טביעת האצבע שלי - אין לי מה להגיע למשמרת ואני יכולה להתפטר. במלים אחרות, הרשת הבהירה לי כי אני מוזמנת למצוא את עצמי בלי עבודה בהתראה של יומיים. אבל זה לא פיטורים.
חשוב לי להדגיש כי איני מתכוונת להתפטר אך איני מוכנה להרכין ראש אל מול דרישות המערכת ולוותר על עקרונותיי. באקט סולידרי נהדר בחרו חברותיי וחבריי לעבודה, לתמוך ולהביע את מחאתם בכל דרך אפשרית. עו"ד יהונתן קלינגר פנה בשמי לרשת צומת ספרים על מנת לקבל הצדקה חוקית אשר מחייבת אותי למסור טביעת אצבע ואינה מחייבת את הרשת לספק לי חלופה.
לאחר יומיים של המתנה ולאחר שלא התקבלה כל תשובה מרשת צומת ספרים, הגעתי היום למשמרת כמתוכנן. החתמתי את שעת הכניסה שלי לחנות כפי שעשיתי עד אתמול בערב - במחשב. נאמר לי כי היום נכנס לתוקף השימוש במערכת החדשה וכי אין כל דרך אחרת לחישוב שעות הנוכחות והשכר. הסברתי כי אין בכוונתי למסור את טביעות האצבע שלי לרשת והתחלתי לבצע את עבודתי כרגיל.
במהלך המשמרת קיבלתי זימון לשימוע שייערך על ידי מנכ"ל הרשת ביום ראשון ואליו בכוונתי להגיע בנוכחות עו"ד. במהלך אחר הצהריים התנהלה תכתובת משפטית בין משרד עו"ד של רשת צומת ספרים לבין עו"ד קלינגר. אני בוחרת שלא להיכנס לפרטי התכתובת מסיבות ברורות. אנחנו מחכים לתשובות והבהרות נוספות.
כולי תקווה כי רשת צומת ספרים תבחר לאפשר לי להמשיך לעבוד בתנאים בהם הועסקתי וללא מסירת טביעות אצבע.
ודבר אחרון לסיום, או למעשה לפתיחה של פרק חדש: במקרה ספציפי זה, כמו גם באופן כללי, הגיע הזמן שעובדות רשתות גדולות יתארגנו ויעמדו של שלהן גם כשזה נראה בלתי אפשרי או מפחיד. אלה הזכויות שלנו.