שאלון העוקץ: אל-עד כהן קניגסברג

מהם אורחות העבודה שלך (איפה, מתי, הרגלים מגונים ועוד)?

אני תמיד קם עייף כי אני ממשיך את החיים גם בחלומות שלי שהם מאוד עוצמתיים ומציאותיים (דרך אגב, בחלום אני שומע ולא חירש). ואז, כדי למנוע מעצמי לישון שוב, אני בורח לסטודיו הקטן שלי שבו אין מקרר לקחת שטויות לאכול או כביסה לקפל או בית לשטוף עם השריטה שלי שאני רואה כתמים בכל מקום… ואז רק שם אני מתחיל לכתוב, לאייר ומשתמש בחלומות שלי כחומר גלם.

איזו פרשייה ציבורית עכשווית – פוליטית, תרבותית, חברתית וכו׳ – טורדת את מנוחתך?

הממשלה הנוכחית, המלחמה, החיילים, החטופים והכהניסטים.

האם חווית פעם גזענות על רקע אתני/לאומי/דתי?ֿֿ

כמעט מדי יום, רק בגלל החירשות שלי. למשל, ברגע שהמוכר בחנות מסוימת שואל אם אני צריך עזרה וכשהוא מבין שאני חירש, רוב הפעמים פשוט יתקדם למישהו אחר או הבעת פנים מפוחדת תשתלט על פניו או שיגיד מול הפרצוף שלי לעובד אחר ‘מה הוא רוצה ממני, אני לא מבין אותו, הצילו’… כשאני הולך במדרכה ורוכבי אופניים מאחוריי מתעצבנים שאני לא זז ומבהילים אותי ועוצרים על ידי ומקללים אותי וצועקים עליי, ואז אני אומר שאני חירש ואז אני מת על הבעת הפנים שלהם כשהם מבינים זאת ומיד מוסיף שאסור להם לרכוב על המדרכה…

עוד דוגמה, אם אני כבר נפתח בנושא הזה, הרבה פעמים כשאנשים שלא מכירים אותי באים אליי ומתחילים לשוחח איתי וכשהם מבינים שאני חירש הם פשוט ישר אומרים ‘אה, סליחה, לא משנה’ ובורחים ממני… זה מעליב.

כשגרתי בארה״ב לתקופה מסוימת, ולמדתי במכללה שכולם בה חירשים או דוברי שפת סימנים,  בהחלט הייתה שם אנטישמיות ואפילו מרצה אחד אמר לי להיזהר שלא יחשבו שאני יהודי מעצבן כמו כל היהודים.

ספר לנו קצת על “בין לבין” ותהליך העבודה עליו.

כשהייתי בן שלושים ואמי נהרגה, ישבתי לבדי על המדרגות של הכניסה לבית הילדות שלי, ושם נפרדתי ממנה והבטחתי לה שאצור רומן גרפי ואקדיש לה. מאז חלפו השנים וניסיתי לעבוד על הספר, אבל כל פעם היו דברים אחרים על הפרק, והחיים התגלגלו כך שיצרתי את סרט הדוקו ״איך מסמנים אהבה״, פגשתי את בן זוגי, הבאנו לעולם שני ילדים במסגרת הורות משותפת, ובין לבין ניסיתי לעבוד על הספר שלי.

בשש השנים האחרונות התחלתי לתפור אותו, בעזרת קורסים שלקחתי באיור, בתסריטאות ובכתיבה בתהליך ארוך מאוד שאני אסיר תודה עליו, כי בסופו הצלחתי ליצור את ״בין לבין״ שהוא רומן גרפי שמבוסס בצורה חופשית לגמרי על החיים שלי, הכנסתי את כל המשמעויות שאני מייחס לחיים שלי כבן אדם חירש, וריכזתי את כולן בשנה אחת, סוף שנות ה-80. כתבתי על נער בן 12 שהוא חירש שיוצא למסע היכרות עם עצמו תוך התמודדות עם משפחתו השומעת והסביבה שלו. היה לי חשוב לספר את הסיפור באמצעות רומן גרפי, כי אני מאוד ויזואלי והמחשבות שלי מופיעות בקלות באופן ויזואלי יותר מאשר ורבאלי.

שלושה א.נשים שהיית מלהק בחדווה לנבחרת החלומות שלך בממשלה?

חילי טרופר, מי שתורם כליה ומדבר בצורה סבלנית ושוויונית מצידי שיהיה ראש ממשלה. שקמה ברסלר ובן הזוג שלי שבעיניי הוא האיש הכי חכם בעולם, ואני מאמין שהוא יוכל לפתור הכול.

אילו היו נותנים לך 45 דקות עם ילדים בכיתה י”ב, על מה היית רוצה לדבר איתם?

אני חושב שהייתי מדבר איתם על זה שלא צריך לרצות את האחרים ולחשוב מה יגידו, אלא לעשות כל מה שרוצים ולהגשים חלומות גם אם זה רק לנקות רחובות או להיות פוליטיקאי, העיקר שיגשימו את עצמם אבל בלי לקבוע לאחרים או לפגוע במכוון.

מי הכי היית רוצה שיקרא את “בין לבין”?

כל אחד שמרגיש שהוא שונה, כלומר כולם.

יש לך אמונה תפלה (או כמה)?

אין לי אמונה תפלה שמנהלת את חיי, אבל אני לא מסכים לתת סכין מיד ליד, נוהג להקיש טפו טפו טפו על השולחן ולא נותן לאף אחד לתפור בגד שלבוש על הגוף שלי.

כתיבה – גיהנום או גן עדן?

גיהנום זה השלבים והניסיונות להתחיל לכתוב, וגן עדן זה כשמתחילה הכתיבה עצמה.

אם היית יכול או רוצה לחיות במקום שאינו ישראל – היכן ולמה?

אין מדינה כזאת, כל מדינה בעולם תמיד תהיה עם רוב גדול של שומעים. צריך מדינה שבה כולם שולטים בשפת הסימנים, בקיצור – אני תקוע כאן. אני אפילו לא מסוגל לדבר אנגלית, רק לקרוא,  גם ככה לקח לי זמן לדבר עברית ולקרוא שפתיים בעברית.

מהו הספר האחרון שקראת והותיר בך חותם?

הרומן הגרפי ״היי, מישהו שומע אותי״ של אורית עריף. זה ספר שאני קורא אותו שוב ושוב כבר שנתיים, ספר מאוד נוגע ללב ומאוד אמיתי. בעיקרון, אני קורא כל הזמן מגוון גדול של סוגי ספרים. ספרי מתח, למשל ״ידי הכובסת״ של מיכל לוי-שלו, ספרי נוער – ממליץ בחום על ״הגשר״ של ביל קוניגסבג שהוא בעיניי אחד הספרים הטובים ביותר לבני נוער, רומנים גרפיים וגם פרוזה ישראלית שמכניסה אותי להוויה של ישראליות (אולי זה המקום להדגיש שאני לא מרגיש ישראלי בארץ, אני מניח שזה בגלל החירשות). עוד אני ממליץ בחום על ״קצוות שרופים״ של מיכל קרייטלר, אחד הספרים הכי יפים שקראתי בשנים האחרונות.

איזה איש/אישה שאינם בין החיים היית מזמין לפגישה בארבע עיניים?

כמובן את אימא שלי שנהרגה לפני 16 שנים בתאונת דרכים, ומאז אני חולם עליה המון, וכל פעם החלום נגמר בזה שאני שואל אותה איפה היא הייתה כל השנים אלו והיא לא עונה. אני ממש אשמח להיפגש איתה, להציג לה את בן זוגי ואת הילדים שלי שהיא לא זכתה להכיר.

מהי המחווה הכי רומנטית שנתקלת בה בחייך?

כל יום אני זוכה במחווה רומנטית מבן זוגי. למשל, אתמול הבת שלי שברה בטעות כלי מקרמיקה ישן של לפיד שהיה שייך להוריי ז”ל, והיום כשחזרתי מהעבודה ראיתי את הכלי מודבק ושלם… רק בן זוגי יעשה דברים כאלו.

איזה מילה חסרה לך בשפה העברית?

מילה אחת שתצליח לשלב שלוש מילים של קומדיה, דרמה ומתח. זה מצחיק שאין מילה אחת לכולן, כי נראה לי שלאחרונה כל סרט, כל סדרת טלוויזיה או ספר משלבים את שלושתם.

מה הפרויקט הבא שאתה עובד עליו?

הפרויקט הבא שלי הוא סדרה לטלוויזיה שאני כותב עם שני שותפים. זו סדרה שגיבוריה הם חירשים ומי שיגלמו אותם יהיו כמובן שחקנים חירשים.

איפה אתה רואה את עצמך בעוד עשר שנים מהיום?

מקווה שחי במדינה יותר שפויה, וממשיך ליצור וליצור.