רק מקרוב הבחנתי כמה אני רחוקה

ערב פורים

א. בתחנת האוטובוס

הָאִשָּׁה בַּמְּעִיל הָאָדֹם
בַּתַּחֲנָה הַסְּמוּכָה
נִדְמְתָה תֵּבַת דֹּאַר
הוֹצֵאתִי מֵהַתִּיק מִכִּתְבֵי
הַזְמָנָה לַמִּפְגָּשׁ שֶׁל
הַוַּעַד הַצִּבּוּרִי לְמַעַן הַחִנּוּךְ
בַּשְׁכוּנוֹת וַעֲיָרוֹת הַפִּתּוּחַ
וְנִגַּשְׁתִּי לְשַׁלְשֵׁל לְתוֹכָהּ
רַק מִקָּרוֹב הִבְחַנְתִּי
כַּמָּה אֲנִי רְחוֹקָה

ב. בתחנת האוטובוס

נַעֲרָה מֵעֵבֶר לַכְּבִישׁ
בַּתַּחֲנָה לַצָּפוֹן
מְחֻפֶּשֶׂת לְאַלֶקְסִיס
בַּלֵּב רָאִיתִי אֶת מָלִי
חֲבֵרָה מֵהַשְּׁכוּנָה
מִתְחַפֶּשֶׂת לְאַלֶקְסִיס
כָּל הַשָּׁנָה

ג. מתוך האוטובוס

אַלֶנְבִּי פִּנַּת יְהוּדָה הַלֵּוִי
וִיזֶלְטִיר וּבַחוּרָה חֲבוּקִים
מִתְנַשְּׁקִים בְּלִירִיּוּת
בְּמַעֲבַר הַחֲצָיָה
הָעֲרָבִים עוֹד לֹא הִגִּיעוּ
לַיַּרְקוֹן, שֶׁהָיָה פַּעַם
שֶׁל שֵׁיח’ מוּנִיס
שֶׁהַיּוֹם הוּא בִּיּוּב
שֶׁמִּמֶּנּוּ נִמְנָעִים
אֲפִלּוּ הָרוֹמַנְטִיקָנִים
בְּסִּירוֹת עִם מְשׁוֹטִים
עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה
הָעֲרָבִים.

לְגוֹנֵן עַל בִּיּוּב
אוֹתִי זֶה מַצְחִיק
אַךְ מָה שֶׁיּוֹתֵר
מַצְחִיק
שֶׁלֹּא מְנַקִּים
אַדְרַבָּא
מְלַכְלְכִים.