שוויון כלכלי ושוויון בהישגים חינוכיים

איציק ספורטא

לפני כחודש סערה הארץ עם פרסום הדו"ח הנוגע להישגי התלמידים הישראלים בקריאה, מתמטיקה ומדעים בהשוואה למקומות אחרים בעולם. המיקום באזור ה- 30 בכל הנושאים הללו עדיין טוב יותר מדרוג נבחרת ישראל בכדורגל, כך שיש למה לשאוף. כרגיל במקומותינו כל הרעש והצלצולים שליוו את פרסום הדו"ח נמוגו במהירות והחליפו אותם דיונים על משמעת, ההוצאה הגבוהה של מערכת החינוך הישראלית (על כך נדון פעם אחרת), וחמור מכך על השינוי שמערכת החינוך צריכה לעבור. שמענו לא מעט שצריך לשנות את התפיסה מחינוך שוויוני (שאף פעם לא היה) לחינוך למצוינות.

ברור שרוב הדוברים לא טרחו לקרוא את הדו"ח (392 עמודים) ואפילו לא את 

תמצית הדו"ח(25 עמודים)  כי אם היו עושים כך היו מגיעים למסקנה הפוכה, לא רק שצריך חינוך שוויוני צריך חברה שוויונית. יותר מרבע מן הפער בהישגים  מוסבר באמצעות מדד של אי השוויון הכלכלי בחברה. נמצא שמדינות בהן אי השוויון הוא קטן יותר הישגי התלמידים גבוהים יותר ופערי הציונים קטנים יותר בהשוואה למדינות בהן אי השוויון גדול.  ישראל כידוע היא אחת משיאניות אי השוויון בעולם וזה מתבטא בהישגי התלמידים. לא תתפלאו לדעת שהמדינות בהם השוויון בהישגים הוא הגבוה ביותר הן מדינות סקנדינביה, ומצטרפות אליהן חלק ממדינות מזרח אסיה.

מה עושים? כמובן לא מה שמוצע על ידי "מומחי" החינוך שהביאו את המערכת עד הלום.

כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.