על נפלאות הגלובליזציה, נשים מהגרות עבודה ופמיניזם

ברברה ארנרייך (Ehrenreich) סופרת ומבקרת חברתית שספרה המרגש (Nickel and Dimed), המתאר את ניסיונה להתקיים במשך שנה מעבודות דחק בשכר מינימום של 6 דולר לשעה בארצות הברית, הפך לרב מכר (מתי יתעדו ניסיון כזה בארץ?),  ערכה לאחרונה יחד עם הסוציולוגית ארלי הוכשילד קובץ של 15 מאמרים (Global Women) המצנן את ההתלהבות מהגלובליזציה הכלכלית ומתאר את השלכותיה השליליות על חייהן של נשים מהגרות עבודה. 

לטענת ארנרייך, בראיון ל"גארדיאן" , הגירת עבודה של נשים יצרה "כלכלת משרתות". נוחיותו של העולם הראשון מושגת באמצעות הרס משפחות בעולם השלישי. את מחיר הישגי הפמיניזם של נשים מהעולם הראשון משלמות נשים מהעולם השלישי הנוטשות את משפחותיהן וילדיהן על מנת להתפרנס מעבודות ניקיון וגידול ילדים בעולם הראשון. או כמו במקרה הישראלי נשים פיליפיניות הסועדות קשישים, או נשים חסרות אמצעים ממדינות חבר העמים הנסחרות לעיסוק בזנות.

לטענתה, תופעה זו גם מטביעה עמדות גזעניות בקרב ילדים בעולם הראשון המתחנכים כי נשים כהות נועדו לעבודות נחותות. אולם ארנרייך מאשימה בעיקר את הגברים שבעקבות המהפיכה הפמיניסטית לא נטלו על עצמם חלק מהעבודות הבית וגידול הילדים עם יציאת הנשים לעבודה.

השלטונות במדינות העולם השלישי, כמו למשל הפיליפינים, המעודדים הגירת עבודה על מנת לזכות במטבע החוץ ששולחות הנשים, אינם עושים דבר על מנת להקטין את העוני או ליצור תעסוקה במדינותיהם. 

בקישור למעלה לספרה Nickel and Dimed ניתן להאזין לראיון רדיפוני על נסיונה של ארנרייך בעבודות הדחק השונות.