מדינה יהודית. ודמוקרטית?

על "המדינה היהודית המתגוננת" של רות גביזון
יוסי דהאן

מצטער, הפוסט הזה יהיה קצת ארוך.

ביום האחרון של מושב הכנסת אושר תיקון חדש ל"חוק האזרחות" – תיקון שמונע זכות ישיבה בארץ לפלסטינים הנישאים לאזרחי ישראל.  תיקון החוק נועד לצמצם את היקף תופעת איחוד המשפחות של פלסטינים וערבים ישראלים.

לדברי עו"ד עדי לנדאו מהמוקד להגנת הפרט, על פי החוק ניתן יהיה לגרש מישראל ילדים מעל גיל 12 גם אם אחד מהוריהם חי בישראל, וילדים למשפחות מעורבות לא יוכלו לקבל מעמד של תושב.

בדברי הההסבר, הוגדרה נחיצותו של החוק  כ"צורך בטחוני"  – למנוע מעורבות של פלסטינים הנושאים תעודות זהות ישראליות בפיגועי טרור.

"הצורך הבטחוני" מופרך. הוא מופרך מטעמים עקרוניים – כיוון שקיימים אמצעים רבים אחרים, יעילים לא פחות להלחם בטרור. אמצעים שהם פחות דרסטיים מהגבלת הזכות של אזרחים לקיים חיי משפחה. הוא מופרך גם מטעמים עובדתיים – המספרים שהוצגו על מעורבותם בפיגועי טרור של פלסטינים שנישאו לאזרחים אינם מחייבים צעד חריג ופוגעני שכזה.

אברהם פורז, שר הפנים מהמפלגה הליברלית, נאנח שזהו "צו השעה". ה"ליברליזם" של "שינוי" אינו נוטה לחרוג מעבר לשנאת חרדים ו"אחרים" נוספים.

הגבלת זכויות אזרח בשם "המלחמה בטרור" זו רוח הזמן.

טיעון "המדינה היהודית" של רות גביזון

התירוץ "הבטחוני" שמאחריו הסתתרו פורז וחברי הכנסת הוא כיסוי לטיעון מרכזי אחר – הטיעון הלאומי אתני.

פרופ` רות גביזון, לשעבר נשיאת האגודה לזכויות האזרח, כתבה מאמר ב"ידיעות אחרונות" המנסה להצדיק את הגבלת זכויות האדם של אזרחים ישראלים ערביים לקיים חיי משפחה עם בנות או בני זוגם הפלסטינים בישראל, והפלייתם לעומת קבוצות אזרחים אחרות.

הטעם להצדקת התיקון לחוק הוא לטענתה  "המשך השימור של ישראל שבה מממש העם היהודי את זכותו להגדרה עצמית".

"מי שסבור כי מוצדק שתהיה מדינת יהודית" כותבת גביזון "חייב לקבל גם מה שמותר לה, ואולי אף חובה עליה, לשמור על התנאים שיאפשרו את המשך קיומה, כול עוד היא אינה פוגעת בזכויות של אחרים, בתוכה ומחוצה לה".

טיעונה של גביזון הוא רשלני ומוזר. רשלני כיוון שהיא אינה מציגה שום ראייה, מספרית או אחרת, כיצד קיום הזכות לקיים חיי משפחה של ערבים ישראליים מהווה איום ממשי וישיר על "המשך קיומה" של המדינה היהודית. הטיעון מוזר, כיוון שמוקד הדילמה הוא שהתיקון לחוק פוגע באופן ישיר וחמור בזכויות של אחרים.

לדעת גביזון "אין להכיר בזכותו של מיעוט לחתור תחת המשך קיומה של מדינת הלאום עצמה".

מפרשנות לא נדיבה של הטענה הזו של גביזון יוצא שנישואי ערבים ישראלים עם פלסטינים אחרים הם חלק מתכנית ל"פירוקה" של מדינת ישראל כמדינה יהודית. אולם גם מפרשנות נדיבה יותר של דבריה יוצא שהטיעון לקוי.  גביזון נכשלת כאן בכשל קטגורי. היא אינה מזהה כראוי את הקטגוריה הרלבנטית לעניין: לא מדובר בזכויות קולקטיביות של מיעוט, אלא בזכויותיהם של פרטים. מדובר בהחלטתו של כל פרט להתחתן ולקיים חיי משפחה עם מי שהיא או הוא בוחרים. אוסף החלטותיהם הפרטיות אינו מצטרף לפעולה קולקטיבית של מיעוט שמטרתו  – "חתירה תחת המשך קיומה של מדינת הלאום"

לא ברור למה מתכוונת גביזון בביטוי "מדינה יהודית", מהי מידת "טהרתה היהודית" של מדינה זו? מדוע אין לראות למשל באלפים הרבים של מהגרים לא יהודים ממדינות חבר העמים, המצהירים על אי יהדותם והדבקים בזהותם הלא יהודית,  איום ממשי על אופיה היהודי של המדינה? אולי למען שמירת "אופיה היהודי של המדינה" יש צורך בחקיקת תיקון נוסף לחוק האזרחות שישלול או יגביל את זכויותיהם האזרחיות.

 

"באורח עקרוני" כותבת גביזון "משפחות פלסטיניות אמורות להתאחד במדינתן, ואילו משפחות יהודיות יתאחדו בזו שלהן, עיקרון זה יסייע לעיצוב עקרון ההגדרה העצמית של שני העמים, ויצמצם את הסכנה להתפתחות תהליכי מלחמת אזרחים או אירדנטה בשני העמים".

כיוון שהמדינה הפלסטינית טרם קמה, לא ברור מה צריכים הזוגות הללו לעשות. היכן יקימו את ביתם? או שמא התיקון לחוק הוא מעין תרומה סמויה ל"טרנספר" של ערביי ישראל?

כמו כן, על פי ההיגיון של גביזון, מן הראוי היה ליישם את העיקרון שהיא מצדדת בו באופן סימטרי – להכניס תיקון נוסף לחוק האזרחות שיתנה את אזרחותם של  התושבים היהודים בשטחים הנישאים לאזרחי ישראל בתחום הקו הירוק בהשתקעות ביישובים בתחומי הקו הירוק. הסדר  כזה יתרום לשמירת אופיה היהודי של המדינה ולפתרון שתי מדינות לשני עמים, שגביזון מצדדת בו.

הסכנה בתפיסת "המדינה היהודית המתגוננת" של גביזון ושל התיקון לחוק,  הוא בזיהוי ההולך ומתהדק שבין השיוך האתני למעמד האזרחות. זיהוי זה מקרב את התפיסה הזו לתפיסות אידיאולוגיות אנטי ליברליות ואנטי הומניות שבה ההנאה מזכויות פוליטיות, אזרחיות וחברתיות תלויה בזהות אתנית ולאומית.

העמדה של גביזון על אופיה של "המדינה היהודית ודמוקרטית", היא עמדה  שבה המושג "דמוקרטית" הולך ומתרוקן ומושג "היהודית" בפרשנותו המוגבלת הופך מפלצתי.

ב 6 לאוגוסט קבעה וועדת האו"ם ליישום "האמנה הבינלאומית בדבר זכויות פוליטיות ואזרחיות"  (אמנה אותה אישררה מדינת ישראל בשנת 1991), כי התיקון לחוק האזרחות מהווה הפרה של סעיפים באמנה וקראה לישראל לבטל את התיקון לחוק.

מאמר שכתבה היום ב"הארץ" , ד"ר נעמה כרמי, מבקר אף הוא את התיקון לחוק האזרחות

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. אנונימי

    יוסי דהאן. הביקורת שלך על פרופ' גביזון משכנעת כל כך. זה נורא שפרופ' למשפטים מרכזית כל כך ומי שהייתה שנים באגודה לזכויות האזרח תומכת בהפרתם בצורה בוטה כל כך. מאכזב. מבהיל. מפחיד.

  2. יעקב בן-שמש

    אכן ניתוח מצוין. וניתן גם להוסיף שעמדתה של גביזון (עד כמה שהבנתי מהניתוח של ד"ר דהאן, שכן לא הצלחתי לקרוא את המקור – ישראלים בחו"ל נדרשים לשלם עבור התענוג לקרוא את ידיעות אחרונות) אינה עולה בקנה אחד עם עמדתו של נשיא ביהמ"ש העליון ברק שהבהיר במספר פסקי דין שאף אם חוק השבות, שהוא חוק מפלה, מתבקש מהיותה של ישראל מדינה יהודית, הרי שחובה על המדינה להתייחס בשוויון לאלה שהם כבר אזרחיה, כולל כמובן האזרחים הערבים. מיותר לציין שהתיקון לחוק האזרחות מפלה לרעה את האזרחים הערבים ועל כן מפר את עקרון השוויון.