בחזרה לאגף הסגור
זעם ויאוש עמוק בעקבות רציחתם ופציעתם של עשרות בפיצוץ האוטובוס בירושלים. סדק התקווה של חזרה לנורמליות נסגר. הלכה ההודנה, מעגל הנקם והטירוף עומד להיפתח מחדש.
"הפלסטינים לא כיבדו את חלקם בהסכם", אומרים הפרשנים, ואנחנו? כיצד בדיוק תרמו חיסולם של מוחמד סידר ועבדאללה קאאוסמה ל"הפסקת האש"? במה תרמו המעצרים הנמשכים של "פעילים" להרגעת השטח? או איך בדיוק שחרור עצירים מינהליים, שהיו צריכים להשתחרר ממילא, יכולים להחשב לצעדים "בוני אמון"? ומה עם קרקס הפנאטים המעלה את המופע פינוי מאחז "לא חוקי" אחד והקמת שניים אחרים על הגבעות הסמוכות?
אבו מאזן "לא יכול לספק את הסחורה", ושרון מופז ויעלון?
נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.
כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!
תודה רבה.
אני ממליץ לך לשמור את הטקסט הזה לעוד חצי שנה. לא תצטרך לשנות דבר – אולי כמה שמות, וגם זה בספק
בואו לא נהיה תמימים. המשחק הציני הנמשך זה תקופה על גבם של האומללים (הוו אומר האזרח הפשוט בישראל וזה הפלסטיני) גובה מחיר יקר. קיימת דיסאינפורמציה והסתרת מידע רבה. מהלכים מאחורי הקלעים משפיעים עלינו, מבלי שנדע על כך דבר וחצי דבר. זו תמימות לחשוב שהמעשים הגלויים הנעשים על פני השטח הם הקובעים את סדר היום. לא כך הוא-דינמיקה מעוותת בין מנהיגים עם משקעי עבר, תעתועי הווה וחזיונות עתיד חורצים פה גורלות, כשמעל הכל עדיין מרחפת בעיה מרכזית אחת, שכנראה לא תיפתר לעולם-בעוד אנו הפגנו פרגמטיות וניסינו להתגמש, על אף שהפלסטינים הם פיקציה מוחלטת, הרי שקבוצת הערבים המכנים עצמם פלסטינים, החליטו ללכת עד הסוף. הקו המנחה אותם ברור, ואם הם יתמידו בו, אנו בסכנה קיומית, אף אם לא מיידית. הכרסום במעמדנו מתמשך, ובאין הפרדת כוחות ברורה היא אף תתעצם עד שתכריענו. יהיה מעניין