משה ורדי והגבלת חופש הביטוי (3)

יוסי דהאן

אתמול כתבתי על מכתבה של "האגודה לזכויות האזרח" לעורך "ידיעות אחרונות" משה ורדי. מכתב מחאה על פיטוריו של העיתונאי מירון רפפורט והגבלת חופש הביטוי בעיתון. הבוקר מדווחת ענת באלינט ב"הארץ" על המכתב ותגובתו של ורדי למכתב האגודה.

ורדי כותב בתגובתו: " "ידיעות אחרונות" מקפיד על ביטוי מתן לכל דעה במאמריו. לעומת זאת, אנו עומדים על כך שעמודי החדשות יהיו אובייקטייביים לחלוטין, עד כמה שבכוח אנוש לעשות זאת ללא כל סטייה לטובת צד כלשהו ימין או שמאל".

תגובת ורדי מופרכת מכמה טעמים: 

1. למי שלא זוכר מירון רפפורט פוטר כיוון שהעניק למאמרו של מרדכי גילת, מאמר שעסק בביקורת מבקר המדינה את התערבות ראש הממשלה שרון בהחלטות המינהל, את הכותרת "שרון לא דובר אמת". המשפט הזה היה כלול במאמרו של גילת. על פי ההגיון של ורדי הוא היה צריך לפטר את גילת שכתב את המשפט ולא את רפפורט שרק העתיק אותו לכותרת.

2. הוא לא היה צריך לפטר לא את רפפורט ולא את גילת כיוון שכל מה שהם עשו זה לצטט את דברי מבקר המדינה. מעשה העומד בסטנדרטים של "אובייקטיביות מוחלטת" אפילו של ורדי.

3. הרקע לפיטוריו של מירון רפפורט נעוץ בהיסטוריה ארוכה של חוסר שביעות רצון של ורדי מ"שמאלניותו" של רפפורט. רפפורט, דיווח בין היתר על עקירת עצים של ערבים על ידי מתנחלים ומכירתם בישראל. 

הכותרת "שרון לא דובר אמת", היתה אמתלה אומללה להיפטר מרפפורט.

4. אי אפשר שלא לפרוץ בצחוק מהמשפט הבא של ורדי "אנו עומדים על כך שעמודי החדשות יהיו אובייקטיבים לחלוטין". המשפט הזה נכתב על  ידי עורך שרכש את המוניטין שלו בעריכת עמודי חדשות צהובים שבהם  נמרחות כותרות ענק צעקניות, רגשניות וסנסציוניות.

בינתיים, לא נשמע עדיין קולה של "אגודת העיתונאים", וגם לא האגודה הישראלית לתקשורת, וקיימות שמועות שב"ידיעות אחרונות" מסתתר גם ועד עובדים.   

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. יובל קרניאל

    יוסי, אני שמח שאתה ממשיך לעסוק בנושא החשוב הזה. משה נגבי ואני עסקנו בכך בתכנית "דין ודברים" ביום שני ושוחחתי עם לא מעט אנשים שמבינים את חשיבות הרגע הזה. המסר לכלל עובדי העיתון, עורכים ועיתונאים הוא ברור ומדאיג. הצעתי לדן יקיר מהאגודה לזכויות האזרח לא להסתפק במכתב לורדי אלא לנסות לגבש עצומה, או להוביל דיון ציבורי. יתכן שבהעדר גורם אחר אנחנו צריכים להרים את הכפפה ולעשות מעשה. אני מציע שננסה לאסוף באמצעות האתר החדש והמעניין הזה, "העוקץ", אנשים שמוכנים להצטרף לעצומה, אולי כדאי גם לארגן מפגש, מעין דיון ציבורי בשאלת מעמדו של העיתונאי ומצבו של חופש הביטוי מול עורכים ומולים המתיישרים עם השלטון. תופעה דומה הרי מתרחשת גם ברשות השידור וגם במעריב. אני מקווה לקבל כמה תגובות לרעיונות אלה.

  2. יהודית קנולר

    החטא הקדמון היה המירוץ אחר החוזים האישיים וחיסול העבודה המאורגנת. תחילה קרץ הדבר לעיתונאים בכירים, שעצמו את עיניהם מהתהליך, בשל טובתם האישית. אולם בהמשך הסתבר כי התהליך איפשר שחיקה חמורה בשכרם של העיתונאים ופגיעה בחופש הביטוי. כיום כל עיתונאי חשוף לפיטורים שרירותיים אם אינו מתנבא בקול אדוניו. כלבי הציד חדלו מלהיות אפילו כלבי שמירה, וכיום הם כלבים מנומנמים ומאולפים הנובחים קצת כאשר השיירה עוברת.