שוב רק בטחון

ההודנה מתה כך אומרים כולם, מה זה אומר לגבי הדיון הציבורי בנושאים שאינם נושאי ביטחון? לא נראה לי שיהיו חילוקי דעות לכך ששוב ניכנס למקלט מנטאלי וכל נושא שאינו קשור ישירות לביטחון ידהה ברקע. כדי להמחיש זאת בדקתי באינטרנט שני עיתונים (הארץ, ומעריב) אשר המהדורה המודפסת שלהם מצוייה ברשת. לא יפתיע אף אחד שהמספר הגדול ביותר של מאמרים יוחד להודנה ושיברה. בחלק החדשותי של עיתון ה"ארץ" היו 49 כתבות לערך (בלי לקחת בחשבון חדשות חוץ), 24 מהן עסקו ישירות בנושאי בטחון. הכתבה היחידה שבאופן מובהק עסקה בנושא חברתי הייתה כתבתה של רותי סיני על קשייהם של קשישים סיעודיים הממתינים לבדיקת זכאות המתעכבת בגלל שמשרד הבריאות רוצה להחליף את הגוף שעושה בדיקות אלה.

ב"מעריב" הגדילו לעשות, אומנם אחוז הכתבות העוסקות בביטחון מסך הכתבות קטן מעט יותר מאשר ב"הארץ", 10 מתוך 24, אבל הכתבה היחידה העוסקת בנושא חברתי קרוייה "נתמכי סעד במכוניות פאר", ומספרת על מבצע, של הביטוח הלאומי, בצומת בדרום שבו נתגלו 40 מקבלי הבטחת שנוהגים ברכב פאר. לא רק שאין התייחסות בכלל למאבק החברתי של האימהות החד הוריות או לקיצוץ העמוק בקצבאות ילדים, אלא שגם כאשר ב"מעריב" נכתב משהו בנושא חברתי, בעמודי החדשות, זה נעשה על פי המגמה הידועה, כולם רמאים ופרזיטים.

בשבוע כזה אולי הביקורת שלי מוגזמת, אבל הניסיון מראה שצעדים רבים שיפגעו במארג החברתי בישראל עוד נכונו לנו בעיקר בקיצוצי התקציב הבאים עלינו בקרוב.