הפעלה/כיבוי מצביע לבן גדול
הפעלה/כיבוי מצביע לבן שחור
אלטרנטיבה לשממה הטלביזיונית
אתמול השתתפתי בדיון ממושך על עתידה של הטלויזיה הלימודית. בין היתר עלתה השאלה מיהו קהל היעד של הטלוויזיה, למי היא צריכה לשדר. מצאתי את עצמי בדעת יחיד, מבודד ולא מובן. מעניין אותי לשמוע דעות נוספות בעניין.
רוב משתתפי הדיון, שהיה במסגרת הועדה המייעצת של הטלוויזיה הלימודית, לרבות מנהלת הטלוויזיה, היו בדעה כי קהל היעד הוא ילדים ובני נוער, ולכן יש למתג את הערוץ (החדש) כערוץ לבני נוער, לדבר בשפה של בני הנוער וכו`.
מסתבר שכבסיס לדיון בוועדה הוזמן מחקר שאמור היה לסייע לנו לגבש דעה בשאלה מה צריכה הטלוויזיה החינוכית לשדר. הבעיה היא שעורכי המחקר הניחו את המבוקש וערכו את המחקר בקרב ילדים, בני נוער והוריהם, והתייחסו לערוץ כולו כערוץ ילדים ונוער.
דווקא ממצאי הסקר עולה באופן ברור כי בני הנוער צופים בכל הערוצים האחרים, אך לעולם לא בערוץ 1 או בטלוויזיה החינוכית. הערוצים המועדפים אליהם הם כמובן ערוץ 3, ערוץ 2, ערוץ הילדים,
הדברים לא מפתיעים אף לא אחד שמתמצא בענף, שהרי כולנו יודעים שהערוצים המסחריים פונים באופן בולט לצעירים ובני נוער, ורואים בהם קהל מועדף, שקל לשכנע אותו, לשטוף את מוחו, ולהחדיר אליו מותגים, אופנות ושטויות.
לעומת זאת כולנו יודעים שיש קהל רחב הצמא לטלוויזיה אחרת, קהל שלא מקבל מענה בשידורים הקיימים היום. קהל הרוצה העשרה, תוכן ביקורתי, איכות, ידע, תרבות, היסטוריה, מדע וכו`. המדובר בקהל של מבוגרים צעירים, עולים, מיעוטים, וקהל שיש לו זמן פנוי ורוצה לנצל אותו גם כדי ללמוד כמו פנסיונרים ומובטלים. לדעתי קהל גדול חש ניכור וסלידה מהתרבות הוולגרית והרעשנית של הטלוויזיה המסחרית, ומבקש לדעת יותר,ללמוד, להכיר לעומק את המציאות הישראלית, ההיסטוריה היהודית, התרבות, קהל שרוצה לדעת על מורשת של מיעוטים החיים כאן, ולעסוק באופן ביקורתי ומתוחכם בחברה הישראלית ובבעיות אוניברסליות של חברה, כלכלה, מדע וטבע והכל בשפה העברית.
היום מקובל על הכל כי הלימודים לא נגמרים אף פעם, ורבים צמאים לידע, העשרה וביקורת. זהו קהל היעד של הטלוויזיה החינוכית. נכון, גם ילדים ובני נוער זכאים לטלוויזיה איכותית ומעשירה, אבל לא רק הם. אני חושש שמיתוג של הטלוויזיה החינוכית החדשה כטלוויזיה לצעירים
נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.
כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!
תודה רבה.
אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.
ההפקות של הטלוויזיה הלימודית (החינוכית) הן הטובות ביותר בטלוויזיה הישראלית ופונות לכל שכבות הגיל. לדוגמה: "בקריאה ראשונה", "מבט נשי", "חוצה ישראל", "עשרים ו..", "חצי המנשה" ואפילו הגרסה היהודית-ערבית של "רחוב סומסום". הטוב ביותר היה אילו הטלוויזיה הלימודית הייתה פועלת בערוץ אחד שמשודר דרך אנטנות, בכבלים ובלוויין (כמו ערוצים 1 ו-2) ולא מתפזרת על-פני 4 ערוצים (1, 2, 10 ו-23), ששניים מהם נקלטים רק בכבלים או בלוויין. בכל מקרה, אין מקום לטלוויזיה הלימודית בערוצים המסחריים, אם היא חייבת תוספת מימון מפרסומות, יש לאפשר לה פרסומות קצרות בשעות הערב בתוכניות שאינן מיועדות לילדים. נדמה לי ששיטת הפרסומות המוגבלות קיימת בערוצים ציבוריים בצרפת. השידורים לילדים חיוניים – יש די הורים שאינם מעוניינים שילדיהם יצפו בערוץ הילדים, וישמחו להתנתק מהכבלים ולספק לילדיהם רק קלטות וידאו ותוכניות טלוויזיה חינוכיות נטולות פרסום גלוי וסמוי, אבל ברור שהטלוויזיה החינוכית מחויבת גם לציבור המבוגר.
טענה שיש קהל גדול שרוצה טלוויזיה ביקורתית ומעשירה ולכן חייבים טלוויזיה אחרת, היא טענה בעייתית, שכן צריך להוכיח אותה בנתונים אמפיריים ואי אפשר לבסס אותה על אמונה שיש קהל כזה. במיוחד כאשר יש מחקר שמראה שרוב גדול נהנה משטפון של סטריאוטיפים משוכפלים. טענה כזו משחקת לידיים של אלה שמדברים בשם "טעם הקהל".
אם סבורים שצריך טלוויזיה ביקורתית ומעשירה, צריך להפוך את הקשר הסיבתי, ולטעון שהקהל שאוהב את הטלוויזיה המסחרית הקיימת הוא תוצר של זרם הדימויים השטוחים, המהירים, הבידוריים, הקלילים והחוזרים על עצמם עד כדי שטיפת מוח. אז, הצגה של הקהל הזה כמקור הלגיטימציה לקיומה של הטלוויזיה המסחרית, היא תוצאה של הפיכת סדר הדברים במציאות.
טלוויזיה אחרת דרושה לא בגלל ש"הצרכן הוא המלך" ויש צרכנים שרוצים אותה, אלא היא דרושה, גם ואולי בעיקר, אם אין צרכנים שרוצים אותה. היא דרושה בגלל שכדי לקיים חברה יצירתית צריך דיון פתוח, צריך ביקורת על הקיים, צריך מגוון רחב ככל האפשר של ייצוגים אשר לא יאפשרו להפוך את רובנו לשכפול של הסטריאוטיפים הטלוויזיוניים. ככל שיותר אנשים יעצבו את חייהם ואת תודעתם בהתאם לדימויים הטלוויזיוניים העכשוויים, כך החברה שבה נחיה תהיה מקובעת יותר במקומה ופחות יצירתית. ככל שמסרים ביקורתיים (לא קטלניים אלא פוריים) ירבו, כך החברה שבה נחיה תהיה פורה יותר.
עד כמה שאני זוכר מימי בית הספר היסודי, הטלוויזיה החינוכית שידרה גם תכניות לימודיות עבור הילדים בבתי הספר. לגביהם לפחות לא חל השיקול שהם מעדיפים לצפות בערוצים אחרים שכן הם "קהל שבוי"…
אני לא יודע האם ילדים בבתי הספר היום עוד צופים בתכניות כאלה, או שמא היום יש תוכנות מחשב, קלטות וידאו, וכיו"ב. אך אפילו אם כן, מכך לא נובע שהטלוויזיה החינוכית לא יכולה לשדר תכניות העשרה לקהל הרחב בשעות אחרי הצהריים. עד כמה שהצלחתי להתרשם, זה המצב בטלוויזיה הציבורית בארה"ב PBS שמשדרת תכניות ילדים בחלק משעות היום ותכניות העשרה למבוגרים בשעות אחרות.
אני יכול להעיד על עצמי, שאקבל בחשד כל תוכן ביקורתי שמגיע ממקורות ממלכתיים. אם הביקורתיות חשובה לך, היא צריכה להיות בלתי תלויה בגורמים ממלכתיים, ובשאיפה להיות מנותקת גם מגורמים מסחריים – דבר שכמעט בלתי אפשרי בטלוויזיה.
עם זאת, אני מסכים שטלוויזיה חינוכית לא שווה לטלוויזיה לילדים, ופניה לקהל רחב יותר מתבקשת. יותר תוכניות בסגנון האוניברסיטה המשודרת, עם מתכון מתאים יותר לטלוויזיה יוסיף הרבה להשכלה של כל צמא לידע.
תודה למגיבים. זהו בדיוק הדיון שהיה חסר לי בוועדה המייעצת בה אני חבר. אני מוצא את עצמי מסכים לכל ההערות. השאלה שמעסיקה אותי יותר מכל היא אם אכן אין לצפות לביקורת ולחופש אמנותי מטלויזיה ממלכתית שממומנת על ידי המדינה מאיפה יבוא עזרנו? לצערנו מדובר במדיום יקר (להבדיל מהוצאה לאור של ספר או אתר באינטרנט) וקשה לי להאמין שניתן לממן בישראל טלויזיה איכותית מתרומות. הטלויזיה הממלכתית, גם ברשות השידור וגם בחינוכית נמצאת במשבר קשה, שבויה לחלוטין בידי השלטון ובידי עובדים ומנהלים שחוקים או מושחתים. הטלויזיה המסחרית הנמצאת בקשיים ויתרה לגמרי על תפקידה הציבורי והרגולציה פשטה את הרגל. עצוב.